תוצאות חיפוש

איני מצליח להבין את הטעם בהלכה הזו. במקרה שלי, ברגע שאני עוסק בתפילה במניין א' ועתה אני צריך להפסיק כדי לענות אמן ממניין ב' ואף ממנין ג' , זה משהו שמוציא אותי משלוותי ולעתים קרובות אף גורם לשכחה ובלבול בתפילה. האם ניתן להקל ולא לענות למניין הסמוך? תחשבו על זה, חלק מהתפילה זה כוונה, וכוונה בלי...

ראה ילקו"י סימן נו, ב : השומע קדיש ממניין סמוך והוא במקומות שיכול להפסיק, צריך לענות עמהם , ואין זה בגדר רשות.

נראה מלשון השו"ע ד"יכול לענות" , מפשוטו, משמע שרשות היא לו לענות. אך מרן כתב שחייב לענות עמהם. מדוע אין לומר שהוא רשות מצד העוסק במצווה + מה שנראה כרשות ולא חובה מלשון השו"ע?