תוצאות חיפוש

איני בא לשכנע. אני הדל והקטן בדיוק כמוך, סבור שהשיטה של לפסוק מגמה ועל פיה לפסוק הלכה, לכאורה אינה מדרך התורה, ועל החכם לבדוק לדון ולהחליט ע"פ למידת הסוגיא מרישא ועד גמירא וזה ברור ופשוט ואין חולק. רק זאת אמרתי, שבנושא של עגונות [ונמצא עוד כמה כאלו בחז"ל] ראו חז"ל צורך מיוחד מחד להקל, ומאידך...

השאלה אם זה ראוי או לא, ובזה הוכחתי במישור לענ"ד, שכך היה הדרך בעגונות, ודבריך היו ניראים לי כמתריסים ולכן השבתי.

ברור שאם רב לא התיר למה שיפרסם את התשובה, הרי מסתמא לא אסר, אלא לא יכל להתיר מספק, וגם לפעמים זה לא מתיר מספק, והשני התיר, וא"א לפרסם, וד"ל. אבל עכ"פ מש"כ שידוע מראש התשובה, ברור שהעבודה בעגונות היא בעיקר להתיר, ושקדו חכמים על דבר זה בכל הדורות, צא ולמד אחרי השואה, וכבר בחז"ל ראו את הצורך שיש...

כנראה הכונה שבודאי ימצאו היתר, והתאמצו בזה מאוד, כמו במלחמת יוה"כ... וגם מרן זיע"א אז, האתאמץ מאוד למצוא היתרים לכל עגונה ועגונה, וכן הרבה מפוסקי הדור דאז, וגם היום כנראה עם כל הטכנולגיות יש יותר סיכוי...

כך לכאורה מסתבר, גם הגר"ש עמאר שליט"א דיבר על העגונות בקול חי, ואמר שימצאו היתר לכולם, ועכ"פ מסתבר כך, וכפי שכתבת

יש בזה גם באבן העזר לגבי כתובה וגם בהל' ירושה