תוצאות חיפוש

במחילה, אך נסתר מעיניי פרוש המשפט הזה. הרי מי שהחליט שיש לנו בכלל צורך לכוון בשמות, זה לא המדרשים אלא הראשונים שדיברו בזה ואח״כ הטור והשו״ע. התרוץ בזה הוא פשוט עד למאד, שהב״י נקט רק הכוונות הנצרכות. ויותר מזה, ודאי שיש לנקוט להלכה, אבל לא לעיכובא. כך נלענ״ד הקטנה. כבר אמרתי שאה״נ שיש להתחשב...

עברתי על רוב הדברים. ואדרבה, כיוון שהראשל״צ בעצמו הקשה כן אני מעיר מדבריו, שמקשה בהדיא שפשט הטור והשו״ע הוא לא ככבודו שיש לחלק, אלא שיש להכליל את שני הפרושים. ולא מצאתי מזור למה שמקשה בקיצור הדברים שהבאת, דסו״ס י״ל שבתפילה ובברכות עיקר הכוונה הוא מה שאיתא בטוש״ע, אלא שיש להכליל כוונה נוספת כפי...

זה לא מעניין של ״ישתכח משמעותו האמיתית״, אלא מעניין שאע״פ שיש הבדל פרשני ודרשני בין השמות, לעניין ברכות ותפילה אין לחלק. (וזה העניין ה״רעיוני״ שבאתי לומר, לא במדויק כמו בשאר מקומות כמו שכת״ר הרגיש) אה״נ שאפשר להכניס כוונה נוספת, אבל לעקור לגמרי דברי הטור זה דבר קשה לשמוע. וזה נכלל בקושית הראשל״צ...

ייש״כ על הראיות מהמדרשים. אבל לכאורה (ואני כותב זאת במעט עצלנות בלי להביא מקורות מדוייקים, לא כמו שכת״ר הביא) אנו תמיד אומרים שיש חילוק בין תפילה וברכות גופא ללשונות הפסוקים וכדאיתא בחיד״א. ומטעם זה ג״כ כתב מרן זצוק״ל שאין לשנות מסגול לפתח בפרי הגפן, וכל שאר השינויים, מפני שבתפילה אנו לא הולכים...

לא זכיתי להבין איך יצא מדברי מרן הללו לגבי כוונת אלהינו בכ״מ, התם מיירי בק״ש דווקא שצריך לקבל עול מלכות שמיים ולא רק לכוון בעלמא. והיינו בשביל לצאת י״ח ק״ש. אבל אה״נ שיש לכוון ג״כ תקיף בעל היכולת ובעל היכולות כולם. ולכאורה לא טרח לציין זאת מרוב הפשיטות. (אני מדבר על הקובץ המצורף כמובן) עריכה...

האם מהסיבה הזו במהדורה האחרונה של כוונת הלב כבר לא כתוב בכ״מ אחרי אלקים ״תקיף ובעל היכולות כולם״? (זו שאלה רטורית, אבל אשמח לתשובה מפורטת)