תוצאות חיפוש

בשביל זה מספיק את ספר שמירת הלשון. ספר חפץ חיים בא לומר מה אסור ומה מותר.

כמדומה שעברתי עליה בימי חיי הרבה פעמים, אבל איני מבין היכן מצאת סתירה למה שכתב שאם כל לה"ר אסור אז א"צ בספר, אלא מספיק מודעה ש"אסור".

תשובתך לא מובנת.

אתה מוזמן להעלות קישור למקור כזה.

זה ודאי, אולי גם נלמד ממרן זיע"א לא לכתוב במחשב ולא להכנס לפורומים וכו'? השאלה היא לא על דרגות, אלא על אסור ומותר.

מה הקשר? אם רבותיהם אומרים שזה מותר אז אין כאן עבירה.

אם רבותיהם אמרו זאת בפני שלושה זה כבר נוגע לכלל ב' בח"ח. והנידון לא לגבי נאמנות העובדות, כי כל הנידונים כאן לא היו האם עובדות קרו או לא, אלא העובדות מוסכמות, והנידון הוא מה עובדות אלו אומרות.

חזק ביותר. וידוע שהח"ח לא היה אדם שתקן כלל, אלא תמיד דיבר. וגם ידוע שמרן הראש"ל שליט"א חיבר ספר על הלכות לה"ר בו כתב לחלוק בכמה דברים על מש"כ הח"ח לקולא, וגנזו (זה היה בכת"י ונגנז פיזית בא' הגניזות בי-ם לפני עשרות שנים), בכדי שלא לקרר את האמבטיה. אבל איני אומר שקולות אלו אינם נכונות להלכה...

כמדומה שאני עוקב כאן היטב אחרי כל האשכולות, כך שלא מסתבר שלא ביקרתי במקומות האלו, אלא שהגישה שלי אליהם שונה. אתה מוזמן להעלות קישור למקומות אלו. (אם אינך רוצה בציבורי שלח בפרטי). היו כמה מאמרים חריפים שנכתבו בעבר כנגד איזה ת"ח, שאם מישהו היה כותב אותם כאן היו סוקלים אותו במקלדותיהם, ואני יודע...

ואן לכותב אין ספק, אז מה הבעיה שכותב? אם לך יש ספק האם מותר לקרוא, אל תקרא. אני יודע על כמה מחברי הפורום מאותם "שואלים" שכביכול כותבים לה"ר, שכמה מדבריהם שהותקפו כאן על לה"ר וביזוי ת"ח, נכתבו על דעת רבותיהם.

כמעט כל הדברים כאן לא נכתבו כקביעות, אלא כשאלות ובירור, וישנם כמה כאן שמנסים להכניס בכוח בדברי השואלים כאילו זה קביעות, והם החוטאים, הן כלפי הת"ח והן כלפי השואלים. ותול"מ.

נראה לי שעבקתי היטב אחרי כל האשכולות האמורים. אלא שאני חולק עליך במהותם. אין דרך אחרת לברר זאת. ולפיכך איני רואה בזה בעיה. מה נעשה שיש אנשים שרגישים לכל נידון סביב ת"ח, ויש שלא? זה לא אומר שאלו שלא רגישים יותר ירא"ש, זה כמו שיש גדולים שלא דיברו מימיהם בגנות ת"ח, ולעומתם יש שכן דיברו (וכגון מרן...

היא גופא מה שאמרתי, שכאן החברים ג"כ כותבים לתועלת, כי לפני שאם הולך לקבל תורה מת"ח, צריך לברר ממי הולך לקבל את התורה. מה שיגו ומה שיחו וכו', וכמש"כ החזו"א. נראה לי שאם התלונות שלך הם על לה"ר, אתה כעת עובר להוצאת שם רע, שחמורה הרבה יותר. אא"כ כב' חוקר ליבות וכליות ויודע מה הרגיש הכותב ברגע שכתב.

ודאי, ופשוט. אבלך גם דבריו אלא נאמרו על לה"ר, כאן בכלל לא מדובר על לה"ר, אלא על שאלות וחקירות להבין מהותם ליבם ומידותיהם של אותם ת"ח.

איני יודע מנין לך שלא הוציא מילה מפיו? גם איני יודע מה המקור לכך שרוב שנותיו לא פגע ביהודי, למרות שאינו חידוש כ"כ. אבל בלי לפגוע ביהודי זה לא אומר שלא דיבר על אף ת"ח. התנאי שהבאת שיש עליו רינון, לא נזכר בד' החזו"א, ולכאו' אינו קשור כלל. לא יודע על מי כוונתך שכתב על ת"ח מפורסם וכו' שמטעה את כולם...

למה להוציא לעז? ולמה בדבריך יש פחות איסור מבדבריהם? ולבאר דבריהם אצטט את לשון מרנא החזון איש זצ"ל בקובץ אגרות (ח"ב קלג) שכתב בזה הלשון: "ראוי להמחזיקים בתורת ד' לדעת את גדוליה באופיים האמתי, ואם הותר לדבר לה"ר על אומן באומנותו להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כ"ש שמותר להודיע...