תוצאות חיפוש

הוא לא כתב לא לברך, הוא כתב שראוי לא לאוכלה בתוך הסעודה, אך אם אוכלה מברך.

?

הרב פנירי בהסכמתו חולק עליו.

מן הסתם שאני לא מונח באף סוגיא, אבל בנ"ד אכן לחולקים הוא לחם ממש, אבל כיון שלדידן אינו לחם כלל, לכן אין פוטר דברים הבאים עמו, דכן ס"ל להלכה, וכמו שהמשכתי בדברי. כיון שכך נהג מהר"ם. תפתח ותראה.

ולא ענית איך השמיט דין זה. וביותר מהיכן יצא לו דין זה.

אסביר את דברי בצורה פשוטה, ואם לא תבין אין לי מה להמשיך. לשם דוגמא ניקח את ד' הרמב"ם בסוגיא, הרמב"ם כ' שפהב"כ הוא נילוש, ולא הזכיר נכסס וממולא, ונמצא שלד' הרמב"ם נכסס וממולא הם פת גמורה, כי אם אינם פת גמורה היה לו להשמיע לנו זאת. ומדלא השמיע לנו זאת, ש"מ דס"ל דהוא פת גמורה. וכן לאידך ראשונים כל...

אתה צריך להביא ראיה לדבריך ולחילוקך שלאותם שיטות ברכתו המוציא אף שאינו פת גמורה. (דין שלא נזכר בש"ס ולא באף ראשון). ואדרבה בד' הב"י מבואר להיפך שכל שברכתו המוציא ודאי יש לו תורת לחם, אבל לא כל מה שיש לו תורת לחם ברכתו המוציא. (וז"ל הב"י סימן קסח: "אלא דממה שכתב או שעירב בה מיני תבלין איכא למידק...

במחילה, אבל לשיטת מרן זיע"א הפשט בב"י שהשיטות חלוקות בגדר פהב"כ, ולכל שיטה המינים האחרים הם "פת גמורה", ואין בינה לבין לחם רגיל הבדל כלל. ועל השאלה שזה מציאות כבר תי' כמה אח', שפת רגילה אפי' אם יהיה דרך לאוכלה עראי ברכתה המוציא וכו', ורק כשיש שינוי נחשבת פהב"כ, ונחלקו מה נקרא שינוי.

במחילה, אבל לשיטות שזה פת גמור, גם בכזית יש קביעות.

לא זכיתי להבין את התירוץ, נראה בתירוץ שמסביר בעצם כשיטת המאמר מרדכי שלא פליגי. וא"כ למרן זיע"א דס"ל דלא כמאמ"ר עדיין קשה.

לא קשור לעיקר וטפל, קשור לכך שסתמא אינו נקרא כוונה הופכית.

מרן בחזו"ע לגבי המברך על תפוח העץ ובכוונתו לבררך על בננה כותב שלא יכול לברך כי לא נחשב כוונה הופכית.