תוצאות חיפוש

זו תשובה נהדרת אבל לא על שאילת כת"ר, כת"ר שאל מדוע בערב ראש השנה לא יאריך ללווה זמן הפרעון מדין זכין, ועל זה יש לדון אם בכלל שייך זכין בכה"ג.

ואגב דאיירינן בדין פרוזבול אציע לפני המעיינים שליט"א הערה, דבגיטין ל"ו ע"א אמרו: "תנן התם פרוסבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן...

ייש"כ, אבל כוונתי שלא הבנתי מה סתירה יש מדברי מור"ם ז"ל לדברי מחנ"א ז"ל. ולעצם שאלת מר שליט"א, כבר כתבתי לעיל בשם מחנ"א, שכשיש צד זכות וצד חובה, אם כשישמע הלווה לא יתרצה, לא אמרינן בזה זכין וכו', ולכן אם יאמר המלווה הארכתי לך זמן הפרעון יוכל לומר הלווה אי אפשי, ואז אלמלא תקנת פרוזבול הפסיד...

לא זכיתי להבין מאי קשיא למר שליט"א

הוספה: ומה שמועיל זיכוי קרקע ללווה כבר כתב הר"ן בגיטין שהוא מקולי פרוזבול.

ראה במחנה אפרים סימן ו' מזכיה ומתנה שביאר שישנם ג' אופנים בדין זכין לאדם, האחד, זכות גמורה ללא צד חובה, שבאופן זה אפילו יבוא לפנינו ויצווח לא ניחא לי, לא משגחינן ביה. והאופן השני, דבר שיש בו צד זכות וצד חובה, ואזי אם נתרצה כששמע זכה, אבל אם לא נתרצה כששמע לא זכה. והאופן השלישי כשיש צד חובה...