תוצאות חיפוש

חבל להכנס לזה, אנו לא ברמה הזאת... יש כאן מו"מ ענייני, אם יש לך מה להשיב על דבריו שם אדרבה, ואם לא כשם שקיבלת שכר על הדרישה...

בעלון שם ביאר נפלא, תשאל ע"ג זה, לא לפני זה.

שהרי:

כתבתי לכבודו לעיין ולא לשלוף מהמותן, תלמד ותראה שהכל מיושב...

החילוק הנ"ל מבואר כבר בשו"ע בסתירה בין ס"ז לסי"ז, ואפ"ה כ' מרן שחור ע"ג לבן "תבלין" הוא נכסס, וע"כ לחלק בין הדבקים כמו שביאר הרב ללוש. ל"ד כעוכלא לדנא, התם הוא משום שהיה עליו שם לחם, או דלא חשיב נכסס מאחר שהוא רק מחמת דקותו כמבואר בב"ד שהביאו בחזו"ע לגבי מצה, ושם מדינא לולי המנהג היה בדין לברך...

ביארתי מה לא בקיצור תשיב לגוף הראיות שנתבארו בדברי הרב ללוש בצורה מסודרת

??? ואה"נ לדבריך שנהיה מתוק אז יברכו גם מזונות וכמ"ש, אלא שאנו סוברים דלאו מהאי טעמא... ואני מציע לכבודו ללמוד את הסוגייא היטב ולא להגיב מסברת הכרס....

נו, תתייחס לגוף הדברים הרי לשון הרמב"ם ומרן "תבלין", "חלב", והכה"ח מהפוס' "שומן" וכדו', אטו זה מתוק?!, אא"כ אנו לא הולכים גם "באש ובמים" אחרי הרמב"ם ומרן, זה כבר עניין אחר...

אמת לענ"ד ל"ד כלל דיעויין במקור הדברים במסגרת זהב שמקורו הוא הגרש"ק בספר החיים, ושם מבואר שיסוד הספק שלו הוא האם דנים את מי השלקות, היינו המים שהתבשלו עם הבשר או המים של הפירות כדין הפרי או הבשר עצמו וכדיו מי שלקות בסי' רה, או דיש לחלק, יעויי"ש. אף פשיטא ליה שאם מערב את גוף הפרי היינו מי פירות...

@הרב שמעון ללוש