תוצאות חיפוש

העיקר שסיכמנו על מה אנו לא מסכימים.

הטענה היא שעיקר סיבת נתינתם היא בישול החזה בצורה טובה. ורק בזה מתחשבים לעניין ברכה. מה שנותן גם טעם זה לא סיבת נתינתו בתבשיל.

אתה מתעקש לא להתייחס לטענתי. א. במציאות יוצא יותר רך. ב. יותר קל לעשות רך. פשוט וקל. שאלתך לעיל לא עונה שאף אחת מהטענות.

גם אם אתה מומחה, כולם לא. וכל מי שעושה שניצלים מודה שאם שמים פירורים הם יוצאים רכים ורטובים יותר. גם למי שיודע לעשות רך בלי פירורים. מה גם שהפירורים גורמים לקלות הבישול, ולכן אפילו אם בסופו של דבר התוצאה שווה, כיוון שזה מקל את הבישול, הרי עיקר מטרתו היא לשרת ולא ליתן טעם נוסף או להשביע.

חזה עוף מטוגן בלי פירורים יוצא הרבה יותר יבש. זה עובדה. באמת נשמח אם הרב יגיב כאן יען כי אינני בקי בכל פרטי דבריו, רק הסברא הנ"ל. ואולי כת"ר יביא לנו הראיה?

שם הוא לא בא לטעם ולא לשובע. ולכן הוא טפל. תלוי, אם לועס אותם בשיניים מברך מזונות. ואם לא, שהכל. זהו כלל ברור בפוסקים. מצוי אני גם בענייני מאכל, וביתר ביאור אומר - שאנו מסתכלים על עיקר סיבת נתינת הדגן. וכיוון שעיקר סיבתו הוא כדי שלא יתיבש, וכפי שיראו עיני הרואה שחזה עוף בלי פירורים יוצא יבש...

כלל הוא בידינו - כל שיש בו מין דגן - מברך עליו. ועל כן, עיקר הטענה לברכת שהכל היא שבלי הפירורים לא יהיה זה שניצל אלא חזה עוף יבש, והפירורים נועדו כדי לשרת את החזה עוף שיצא רך ולא כדי 'להשביע' או 'ליתן טעם' - שזה שני הקריטריונים שרק בהתקיים אחד מהם שייך הכלל של כל שיש בו מין דגן. והשאלה על הפסק...