תוצאות חיפוש

לכן לא הבנתי את הסתירה, הבן איש חי כתב שלא יברך כשמניח שניהם יחד - ללא הפסק, ומסתבר לדייק שכשמניח בזה אחר זה ומפסיק - יברך. ומה שכותב הבא"ח שמי שאין דרכו להניח וכו' אין לדייק מזה להיפך כלל, משום שהבא"ח דיבר על מנהג מקומו - שיש שהניחו יחד ויש שלא הניחו כלל, ומה שעומד ביסוד הדין הוא האם הברכה...

לא מצאתי היכן ראית בבא"ח דלא כה"ע?