תוצאות חיפוש

נכון. נראה שכך הפשט בדברי מרן החזו"ע. יישר כח גדול. הנחתם את דעתי. מרן השו"ע לא חיווה דעתו, ולדינא יהיה מותר באבן ונתינת יד מטעם ספק ספיקא. וזה לא נגד מרן כי לא הביע דעתו. ולמה רק במקום צער התרנו נתינת יד באבן ולא חופשי? כי יש הבנה ברש"י שאסור.

אני אומר כך - למה הרב היה צריך תרתי לטיבותא? דעת רמב"ן ותוס' רי"ד? כי דעת רש"י בעלמא שאוסר? ומה עם דעת השו"ע? הרב מסתפק אם סובר כרש"י או לא? אז תעשה ספק ספיקא אחר, שמא בזה השו"ע לא פסק כרש"י ושמא כהתוספות רי"ד?

חברים יקרים, חשבתי על זה הרבה, בהתחלה היה נראה לי שהפשט ממש כמו שכתב הרב ליאור דהן ועוד. אבל אז נכנסתי לבעיה. אם אנחנו מסבירים בדעת מרן השו"ע שפסק את רש"י והתיר גם נתינת יד רק ביש לו געגועין, כיצד הרב בחזו"ע עשה ספק ספיקא נגד פסק מרן השו"ע שפסק אותו בסתם? זה אינו דומה לספק ספיקא כשמרן כובת...

לענ"ד מדוקדק במרן החזו"ע כדבריך. ודקדק בלשונו אבן ולא דינר. אחרי שאני קורא רבות בספר רבינו על אופן כתיבת הספרים, קשה לי מאוד מאוד לתלות בטעות סופר. מרן זצ"ל יחד עם רבי אליהו עברו שתי וערב על הספר הדק היטב היטב הדק

תודה רבה! גם בשבט הלוי ח"ה, הוא סותם שלדעת רש"י התירו רק בגעגועין, וכנראה הרב חשש לזה ולכן צירף הספיקות. אבל למה להחמיר לדעת רש"י? מה הסברא באבן? הרי אין חשש שירים?

כעת ראיתי שמעירים בזה, אשמח לתירוץ של התלמידי חכמים, אולי מישהו שאל בזה את הראשל"צ?

בס"ד הנה בחזון עובדיה ח"ג עמוד ק"ע כתב את דין השו"ע בסימן ש"ט ס"א, שאסור להרים ילד שמחזיק אבן, ואם מחזיק דינר אסור גם לתת לו יד. ובהערות כתב בעמ' קע"א - שאם אוחז הקטן בידו ואבן ביד התינוק, ויש לו געגועין על אביו שאם לא יטלנו יהיה לו צער, מותר ליטלו - משום דאיכא תרתי לטיבותא [דהיינו גם דעת...