תוצאות חיפוש

מתלמידיו הלא מפורסמים

שמעתי מאחד מתלמידי חכם בן ציון זצוק''ל שכשהיה נצרך לפשוט הטלית אחר העמידה כגון לבית הכסא לא היה חוזר ולובש משום דעת מרן דס''ל דצריך לברך.

מהמשמעות שכתבתי או שיש משהו יותר מפורש? כי אני לא מצאתי.. וכעת מסופקני אם יגעתי כראוי..

ז''ל הדרכי משה כ' הכלבו דאם נפלו הפירות למים ואוכלן עם המים שעליהם בעינן נט"י ע''כ והיינו שנפלו שלא מרצונו, והב''י מיירי ששטפם לרצון אבל לא מוכח שלאחר הטיבול חפץ במים אלא אלא מיירי כגון להסיר הלכלוך.

אם משמעות איכא ראיה נמי איכא. ודרך המשקה להתנגב מעצמו, ואין צורך בזמן מרובה, וסגי באין עליו טופח ע''מ להטפיח.

כבר כתבנו שנתנגב משמע מאליו

לא ירדתי לסוף דעת כבודו (ועי' מש''כ לעיל)

ס''ד ובבאר הגולה ציין לבית יוסף וזה הלשון שם "הילכך נכון שלא לברך על נטילה לדבר שטיבולו במשקה ולדברי הכל אין דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה אלא בעוד שהמשקה טופח עליו אבל אם נתנגב לא וכ"נ מדברי הכלבו ופשוט הוא" וא''כ ליכא למשמע מיניה דעדיף לנגב, מלבד שהלשון נתנגב משמע שנתנגב מאליו.

שו"ר שכן מפורש בשו"ע קנח ד שכתב ואפילו אין ידיו נוגעות במשקה וביאר המ"ב גזרה שמא יגע בו.

מה שכתב ואל תאמר, ומה איכפת לי וכו'.... לענ''ד לכאו' אם יש חשש שיגעו ידיו ברטיבות כבר אינו מגסי הרוח ואין צריך ליגע במכוון.