אנשי ירושלים

בגמ' סוכה נתבאר שאנשי ירושלים היו אוחזין בלולב כל היום משום שהיו זריזין במצוות, ולכאו' צ"ע הרי כבר בשניה הראשונה של הנטילה יצאו ידי חובתם ומה יתן ומה יוסיף שיחזיקו כל היום מצד עצם קיום המצווה ומה שכתב שהיו זריזין והרי הפירוש זריזין היי' זהירין ומה זהירות יש בכך שמחזיקין כל היום?
 
נערך לאחרונה:
מצינו שחז"ל גזרו שלא יטלו לולב בשבת שמא ילך אצל חכם שילמד אותו סדר הנענועים,
ואע"פ שודאי יוצאים יד"ח בשניה הראשונה של הנטילה, וכדמצינו לגבי פטור מחטאת אלי' דר' יוסי במוציא את הלולב לרה"ר ביו"ט הראשון שחל בשבת כיון שטרוד במצוה, ושם איירי דווקא לפני הנטילה הראשונה אפי' הגבהה במקצת, וכדמוקי שנטלו לא כגידולו או בקופסא, ואל"ה ל"ח טריד במצוה שכבר קיימה,

חזינן שיש קיום של המצוה בנטילה הראשונה והשאר תוספת למצוה וחלק ממנה.
ואולי אפשר לדחות שחכמים חששו שילך ללמוד סדר הנענועים אף שאינם חלק מהמצוה-אמנם סו"ס אם זה לא מצוה כלל, למה חששו לאותם אלה שיחשבו דבר שאינו מצוה למצוה.
(הגזירה הנ"ל קיימת גם במגילה ושופר ששם הולך ללמוד אצל חכם סדר קיום המצוה המחויב, ואף שיש לחלק, עדיין א"ש כנ"ל)
 
הכוונה בפשטות חיבוב מצווה
בפשטות צדקו דבריך; ואמנם לפי"ז מחודש מש"כ תוס' ל"ט ע"א שאפשר לברך אחרי שנטל כי נחשב עובר לעשייתן, כיון שיש את החיבוב של אנשי ירושלים [ולשון התוס' "מצוה מן המובחר"]. אכן בדרישה סי' כ"א מבואר שיש קיום מצוה כל היום כי זה בכלל ושמחתם שבעת ימים, וכן נוקט הנצי"ב במרומי שדה ר"ה כ"ח ע"ב.
ועי' לשון הריטב"א סוכה ל"א ע"ב ד"ה ומה שתוקעין על תקיעת שופר פעם נוספת "הידור מצוה"; ובר"ה ל"ד ע"א ד"ה והוי יודע "חיבוב מצוה".​
 
נערך לאחרונה:
אני הבנתי שזו תוספת על המצוה, בכל רגע ורגע מקיים עוד מצוה. [ולפ"ז מה שהקשו התוס' בסוכה לט', הוא שצריכים שיהיה עובר לעשיית כל המצוות ולא רק חלק מהמצוות]. ואפשר לומר שכל רגע מוסיף בקיום המצוה הראשונה [ובזה יותר יובנו דברי התוס']. יש ע"ז שיעור מר' בונים שרייבר בקול הלשון.
 
חזור
חלק עליון