בחו"ל הבתי כנסת ברמה אחרת... יופי וארכיטקטורה מאלפים.
בפאייטיה?
אכן בפונטו פאטייה.
גם בארץ יש הרבה בתי כנסת מפוארים ב"ה.
ולא כל הבתי כנסת בחו"ל מפוארים
למשל, יש רב חשוב ת"ח מופלג שליט"א בחו"ל שחיבר הרבה ספרים, השם שלו ודאי מוכר לרוב החברים כאן מן הסתם.
והייתי שם בקהילה שלו לפני כמה חודשים, ממש רחוק מלהיות מפואר...
אבל הפאר האמיתי הוא מה שממש נהנתי לראות איך הוא יושב עם תלמידיו בחצר במזג האויר האביבי עם שלחן ערוך בהלכות גיטין, ושש ושמח בשמחת התורה ואור התורה זורח על פניו. וצוהל ממש מכל סברא ועומק בלימוד.
[ואמר לנו שם עוד דבר מעניין, שכל יום הוא לומד רק סעיף אחד בשלחן ערוך ומנסה להעמיק בו עד הסוף].
וזכינו לדבר שעה וחצי בלימוד לערך. ושאל שם איזה שאלה יפה וזכה לכוין לאחד מגדולי האחרונים שזכינו להוציא את ספרו.
ואלה הדברים. [הדברים הוקלדו לפני הרבה שנים ועוד לא נערכו כדבעי, מתוך שו"ת שדה הארץ אבן העזר סימן י"ב שעתיד לראות אור בע"ה, אשמח לקבל הערות והארות].
שאלה: ראובן רצה לגרש את אשתו, וגילה אוזן הדיינים שיש לו הכרח גמור שלא להזכיר שם החדש בגט, ולא כמה ימים בחדש. ונפשו לשאול הגיעה אם רשאי לומר לסופר שיכתוב לו לכתחילה גט בלשון הזה בכך וכך בשבת יום א' לחנוכה שנת כך וכך לבריאת העולם וכו', או באופן אחר כדומה לו באופן שלא יזכר בפירוש הגט שם החדש וכמה ימים בו, אי רשאי או לא ושכמ"ה.
תשובה: יציבא מילתא כי מה לגבר כי יקרא קן קולמוסא הצג על האר"ש והוא לא ידע דבר או חצי דבר ומילתא דסברא. הנה ידעתי כי אנכי לא אהיה כעוללים לא ראו אור ועוקמא דשמעתתא ולבררא, ואיך אענה בדברים המכוסים בשמלה ושערי תשובה ואסוקי שמעתתא זכה וברה, הנה לזאת אמרתי אחכמה לעשות כרצון מו' השואל ה"י, ולא צריכא אלא לפילפולא וכיוצא בי זעירא דדרא. ואען ואומר כי הנה מרן פסק בשולחנו הטהור סימן קכ"ז בסעיף ז' וז"ל אם לא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או שניה מחודש פלוני או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החדש, אפי' כתב בשבוע פלוני כשר עכ"ל ז"ל. וזה מוסכם מכל הפוסקים בלי שום חולק והיא סוגיא במסכת גיטין דף י"ז ע"ב, אמר ליה אביי לרב יוסף וכו', כתב בו <דף נ"ח ע"א> שבוע שנה חדש שבת מאי, א"ל כשר, ע"כ. ואף כי הרי"ף והרא"ש לא הביאו דין זה, מ"מ ודאי דכן ס"ל, ומרוב פשיטותא לא הוצרכו להביאו[1], וכן כתב הר"ב בני יעקב ז"ל דף ז' ע"ב וז"ל אבל יש בו זמן וכו' ומשום הכי לא הוצרך להביאו דה אנמי כתב בו שבוע שנה, וכן יש לדקדק מדברי הרא"ש יע"ש.
וכיון שכן מינה נשמע לנדון דידן, דמותר לכתוב כן לכתחילה, ואף כי הם ז"ל לא כתבו אלא סתם כשר היינו בדיעבד דוקא, מ"מ שאני התם דחסר כל פרטי הזמן, ולא כתב כי אם פרט אחד לבד, אבל הכא לא חיסר כלום כי אף שם החדש וכמה ימים בו נשמע להדיא מן הגט עצמו כי הכל יודעין כי חנוכה פירושו חנו-בכ"ה בכסלו, ולפי זה לא חיסר כלום, ומותר לכתחילה לכתוב כן אם מוכרח במעשיו שלא להזכיר שם החדש וכמה ימים בו בגטכאשר הובא בשאלה, ועוד נבאר בע"ה ראיה לדין זה לקמן, ותחילה ראיתי לעמוד במ"ש הר"ב גט פשוט שם בדין זה בס"ק כ"ג, וז"ל אפי' כתב בשבוע פלוני של יובל כשר, ואמרינן טעמא בפ"ב דמס' גיטין דף י"ז ע"ב דאהנייה לשבוע דלקמיה ולשבוע דבתריה, דאי לא תימא הכי יומא גופיה מי ידעינן אי מצפרא אי מפניא וכו', ופירש"י לשבוע דקמיה דאם זינתה תיהרג, ולשבוע דבתריה לפירות שאם ימכור הבעל היא תוציא גיטה ותיגבם וכו', משמע מדברי רש"י הללו דעל ידי זמן הגט היא טורפת מן הלקוחות מזמן הגט עד ואילך, וזה סותר למה שכתב רש"י בריש הסוגיא שם דף י"ז ריש ע"ב, וכתבתי לשונו לעיל ס"ק י"ו דאינה טורפת עד דמייתא ראיה אימת מטא גיטה לידה וכו' יע"ש עכ"ל.
(תמיהא על הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז)
ובאמת תמהתי על הר"ב ז"ל כי לעד"ן כי אחר המחילה כדת, אינה קושיא דהרי מ"ש רש"י בריש הסוגיא ריש ע"ב בדף י"ז, דאינה טורפת עד דמייתא ראיה אימת מטא גיטא לידה, היינו לסברת רבי יוחנן דאמר דטעם דתקנו זמן בגיטין היינו משום שלא יחפה על בת אחותו דוקא, וקאמר הש"ס דרבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל ותירצו כי סבר כי יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ועל זה פירש רש"י וז"ל שעת נתינה דלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתייא למיטרפי בעיא לאתויי סהדי אימת מטי גיטה לידה ע"כ, ולכך מה שתיקנו חז"ל זמן בגט לאו משום פירות וכדר"ל אלא טעם הזמן הוא מפני שלא יחפה על בת אחותו, ואמרו עוד בש"ס שם דלר' יוחנן מאי דפליגי חכמים ור"ש הוא בזה דלת"ק לא טרפא עד שתביא עדים אימת מטא גיטה לידה, ולכך מטעם זה אף גט המוקדם כשר, אלא דפסול הוא מטעם שלא יחפה וכו' ולכך תיקנו חז"ל זמן בגט.
ולר"ש אף גט המוקדם כשר, לפי מה שתיקנו חז"ל זמן בגט הוא משום פירות ולכך כשר דאף בגט מוקדם הוא לפי דמן הדין אית לה למיטרף משעה שנתן דעתו לגרשה. ולסברת ר"ל מאי דפליגי ת"ק ור"ש הוא בזה דלת"ק אינה גובה כי אם משעת חתימה ואילך ואינה צריכה לאתויי סהדי אימת מטא גיטה לידה, ולכך אם יהיה הגט מוקדם הוא פסול משום דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין, ולר"ש גט מוקדם כשר מטעם האמור דמן הדין אית לה למיטרף מלקוחות משעה שנתן דעתו לגרשה, וכל זה ברור בדברי רש"י ז"ל.
נמצא מ"ש לעיל רש"י ז"ל דצריכה לאתויי סהדי וכו' היינו לס' רבי יוחנן ולס' ת"ק דס"ל דמה שהצריכו חז"ל זמן בגט, הוא מטעם שלא יחפה על בת אחותו, ולא משום פירות כס' ר"ל, ומ"ש רש"י ז"ל כאן בסוף עמוד זה בד"ה לשבוע דקמיה וכו' ולשבוע דבתריה לפירות שאם ימכור בהם תוציא גיטה ותגבה, היינו למ"ד דזמן משום פירות והיינו ר"ש ואליבא דר' יוחנן ות"ק וכ"ש אליבא דריש לקיש. ומ"ש רש"י לעיל הוא ס' ת"ק ואילבא דר' יוחנן נמי דמשום בת אחותו דהיינו לתנא קמא, ומשום פירות דהיינו ר"ש, ועל זה תירץ הש"ס דהועילו חז"ל בתקנתם לתרוייהו דלמ"ד משום בת אחותו אהנייא לשבוע דקמי' שאם זינתה תיהרג <דף נ"ח ע"ב> ולמ"ד זמן משום פירו' אהנייא לשבוע דבתריה דאם ימכור הבעל תוציא גיטא ותגבה, ואין כאן קושיא על רש"י ז"ל.
ואגב אורחין ראיתי לעמוד על מ"ש הרב הנמקי יוסף ז"ל בפרק גט פשוט על ההיא דכותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו, דהקשה בשם הרא"ה דהיאך כותבין לאיש גט אעפ"י שאין אשתו עמו, ניחוש שמא לא יתנהו לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסים שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה, ותירץ דלא חיישינן להכי משום דכל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה עכ"ל.
(קושיא על הנמוק"י ז"ל בפרק גט פשוט)
ולענ"ד קשה, דבשלמא לחששא השנית דניחוש שמא תטרוף היא מן הלקוחות שלא כדין וכו', תירץ שפיר דכל אשה צריכה לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה כי היכי דתיכול למיטרף מן הלקוחות וזמן הגט לא מהני לה מידי, וכמ"ש רש"י כאן בד"ה עד שעת נתינה וכו', אבל לחששא הראשונה דניחוש שמא יצא לחפות על בת אחותו לא תירץ כלום, יען כי בזה אין אשה צריכה להביא עדים אלא דבא לטרוף מן הלקוחות, וכמ"ש רש"י ז"ל כאן כי דוקא רש"י והרא"ה ס"ל כס' זו, אבל כל הפוסקים חלוקים עליהם וס"ל דזמן הכתוב בגט אהני לה למיטרף מן הלקוחות, ואינה צריכה להביא סהדי מאימת מטא גיטא לידה וכמו שכתב הר"ב גט פשוט בסימן קכ"ז סוף ס"ק ב' ובס"ק י"ו.
איברא דעל הרא"ה קשיא קושיא זאת, מיהו על הרב הנמקי יוסף לא קשיא דשם בפ' גט פשוט כשהבי' דברי הרא"ה בא לתרץ דלא חיישינן דילמא דאתיא היא למיטרף מלקוחות שלא כדין וכו', משום דכל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטה לידהה כי היכי דתיכול למיטרף ולחששא אחרת כבר כתב הנמוקי יוסף ז"ל בפ"ק דמציעא דף ס"ט שכתבו דלא חיישינן להכי, משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ואי אקרי ועביד הכי, לא מיפסיל וכו', והביאו הר"ב גט פשוט בסימן ק"ך ס"ק יו"ד יע"ש, ולפי טעם זה נסתלק גם החששא ראשונה דשמא יחפה על בת אחותו, וכמו שתירצו כן התוס' במס' גיטין דף י"ז ע"ב ד"ה עד שעת נתינה בסוף הדיבור דהקשו ודילמא ניחוש שמא תזנה ויתן לה בצינעא כדי לחפות עליה, ותירצו וי"ל וכו' דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, כדמשני בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה עכ"ל. ועל דברי התוס' הללו, כתב הר"ב גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק י"ג דהתו' כשהקשו דלמאי כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וכו', היינו מפני חשש שמא יחפה וכו' וחשש שמא תטרוף מן הלקוחות שלא כדין, ועל אלו שתי החששות תירצו שני תירוצים וכו', דהא ליתא, דהרי דברי התו' באו בפירוש כי מתחילה כתבו החששא דשמא תטרוף שלא כדין וכו', ולזה תירצו וז"ל וכיון דבעינן עידי מסירה וכו' וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה וידעו הלקוחות שלא נתגרשה ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה וכו', ואח"ך בסוף דבריהם תירצו הא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה על החששא דשמא יחפה ויתן לה גיטה בצינעא, ואף כי המעיין יבין כי תירוץ ראשון של התוס' עלה יפה גם לחששא דשמא יחפה, אלא דתירוץ האחד הוא דעידי מסירה מפקי לקלא וכו' וליכא שמא יחפה, ותירוץ השני אהני לן כי היכי דלא ניחוש שמא יתן לה גיטא בצינעא. מיהו לחששא דשמא תטרוף היא מהלקוחות שלא כדין כתירוץ ראשון של התוס' ניתורץ, ואיך כתב הר"ב גט פשוט כי השני תירוצים עולים בקנה אחד לשתי החששות.
והנה רש"י ז"ל כתב במסכת גיטין דף י"ח ע"א בד"ה קלא אית להו, וז"ל וכן לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה, והם ממש כדברי הרא"ה שהבאתי לשונו לעיל, וא"כ על רש"י קשיא הקושיא שהקשיתי להרא"ה.
(קושיא על דברי רש"י ז"ל מס' גיטין דף י"ח ע"א)
<דף נ"ח ע"ג> ועוד קשה לפענ"ד על רש"י דלכאורה נראה דדברי רש"י סתרין אהדדי, דהוא ז"ל כתב לעיל בדף י"ז ע"ב ד"ה ולשבוע דבתריה וכו' וז"ל ואי איפשר לפרש דלשבוע דלקמיה לפירו' וכו' ולשבוע דבתרי' מהני לזנות דלא מקטלא, דבלאו זמן נמי לא מקטלא, דספק נפשות להקל עכ"ל. הרי דקאמר להדיא דאינה צריכה ראיה כי היכי דלא ליקטלה, כי אף דאין בו זמן ואין לה ראיה לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, ואיך כתב כאן דאפי' לזנות צריכה ראיה אימת מטא גיטא דמשמע דאי לא מייתא ראיה קטלינן לה, והלא ספק נפשות להקל, וכמ"ש הוא ז"ל לעיל מזה.
ולזה איפשר לתרץ כי היכי דלא תיקשי דברי רש"י אהדדי כי מ"ש רש"י בד"ה גזייה כי אינה צריכה ראיה ולא קטלינן לה דספק נפשות להקל, היינו דוקא היכא דלא ידעינן דודאי נכתב קודם זמן שעת המסירה כמו אם כתוב בגט בשנה פלונית ולא ידעינן אי בתחילה אי בסוף אז אמרינן ספק נפשות להקל, ויכולה לומר קודם הזנות נתגרשתי ואף אם אין בגט זמן כלל הדין כן.
מיהו הכא בגיטין הבאים ממדינת הים הכתובים מניסן ולא ניתנו עד תשרי, והיא זינתה בזמן הזה, ואז אינה יכולה לחפות ולומר קודם הזנות נתגרשתי והרי לכם מזמן שכתוב בגט לפי דקלא אית להו והכל ידעו דביום שנכתב לא נמסרו אז מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה או תביא ראיה אימת מטא גיטא לידה.
ובזה ניתורץ גם להרא"ה ז"ל יען כי הרא"ה ז"ל איירי נמי התם במתני' דכותבין גט לאיש ואעפ"י שאין אשתו עמו, והיינו גיטין הבאים ממדינת הים, ולכך צריכה היא להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה, אלא הלשון שכתב כל אשה צריכה וכו', מלת 'כל אשה' אינו מדוקדק. מיהו הרשב"א והתו' הקשו על רש"י על האי לישנא וז"ל הרשב"א ותימא דלענין זנות אעפ"י שידוע שנכתב קודם מסירתו, מ"מ ספק נפשות להקל, ויכולה לומר שקודם שזינתה נתגרשה עכ"ל.
(תירוץ למה שמקשים הרשב"א והתוספות לרש"י ז"ל מסכת גיטין)
ולזה נלע"ד להליץ בעד רש"י כי כונת מ"ש דאף לזנות צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה, לאו למימרא דאי לא מייתא ראיה קטלינן לה, דהא זה אי אפשר, דספק נפשות להקל, וכמ"ש רש"י עצמו לעיל, אלא דלזנות צריכה לאתויי ראיה מאימת מטא גיטא לידה, היינו כדי שלא יהיו בניה ספק ממזרים ושלא תיאסר על בעלה, דאי לא מייתא ראיה דהגט קדם לזנות, א"כ בניה ספק ממזרים ונאסרת על בעלה מספק וכמו שכתב הר"ב ב"ח בכונת דברי מרן הב"י וכמו שנבאר לקמן בע"ה. ועיין מה שהקשה הר"ב בני יעקב על זה דף ז' ע"ב דלמה נאסור דאם לא תביא ראיה דבניה ספק ממזרים והלא רוב בעילות דבעל הם והניחו בתימה יע"ש.
(תירוץ לקושיא שהקשה הר"ב בני יעקב דף ז' ע"ב)
ולענ"ד נ"ל לתרץ כי לא אמרו חז"ל שאם לא תביא ראיה הוו בניה ספק מזרים בודאי כי הלא אזלינן בתר רוב בעילות, אלא הכונה שאם תביא ראיה שנתגרשה קודם הזנות אז לא יצא קול על בניה שהם ממזרים, ואם לא תביא ראיה יצא קול זה על בניה שהם ממזרים, וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו דף צ"ט ע"ג דאינו רוצה שיצא קול על הולד שילדה ממנו שהוא ממזר עכ"ל לעניינינו. נמצא שבזה שכתבנו יתורץ דברי רש"י ז"ל וכמו שכתבו התו' שתי הנפקותות בד"ה קלא אית להו בסוף דבריהם.
אלא דתירוץ זה הוא קצת דוחק דכיון דעיקר קושית הש"ס דמה הועילו חכמים בתקנתם היינו לר' יוחנן דאמר דזמן משום שלא יחפה דהיינו שלא יהרגוה, א"כ מקשה שפיר מה הועילו וכו', ואם כן שפיר יחפה עליה שלא יהרגוה, וא"כ מוכרח דהתירוץ יהיה צודק על זה דהועילו שאם לא תביא ראיה שיהרגוה, וכמו שכתבתי לעיל כי היכי דלא תיקשי ליה קושיא הנז"ל שהקשו התוס' והרשב"א.
ועתה חל עלינו חובה להליץ בעד רש"י כי הנה דברי סתרי אהדדי דכאן במס' גיטין דף י"ז ע"ב כתב בד"ה <דף נ"ח ע"ד> ולשבוע דבתריה דאף אם לא יהיה בו זמן לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, ובמס' יבמות דף ל"ה ע"ב כתב דהשתא דתקון רבנן זמן, אי לא מייתא ראיה שנתגרשה מקמי הכי מוקמינן לה אחזקתה דאשת איש ומקטלא עכ"ל. ושום מפרש לא הקשה לרש"י דדבריו סתרי אהדדי. ושוב ראיתי להר"ב בני יעקב שהקשה לרש"י קושיא זו והניחו בתימה.
(תירוץ לקושיא שהקשה על רש"י במסכת גיטין דף י"ז)
ולענ"ד נ"ל להליץ בעד רש"י ז"ל במה שנדקדק בדבריו ז"ל שם במסכת יבמות שכתב וז"ל, להצלה דידה קאתי וליכא למיחש דילמא מחקה ליה, דכי אתו סהדי דזינתה אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה בחזקת אשת איש וכו', ולא כתב ואי לא מייתא שטרא דאיגרשה וכו' וכמו שהביאו התו' והר"ן בשם רש"י ז"ל אלא כתב לא מייתא שטרא וכו', והכוונה כמו שנבאר בע"ה.
וברש"י הכתוב ברי"ף ז"ל דילג מילת מקמי הכי, ואין כתוב שם כי אם אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וכו', והכוונה דליכא למיחש דילמא מחקה ליה, לפי דאם תמחקנו ואח"ך כשיבואו עדים שזינתה לא מייתא שטרא דאיגרשה, ר"ל שאינה מביאה לראות גט זה כלל לפי דמתיראה דיענה בה כחשה בראות הגט מחוק הזמן ותגלה חרפתה לעין כל, ולכך לא מייתא ליה לשטרא דאיגרשה בו, וכיון דאינה מביאה גיטה כלל או מוקמינן לה בחזקת אשת איש שלא נתגרשה וקטלינן לה, ונמצא דלא מפני תקנת חכמים דהצריכו זמן, והגט ההוא אין בו זמן דמפני זה קטלינן לה, אלא משום דין תורה קטלינן לה, דכיון דהיא בחזקת אשת איש ושטר גיטא אינה מראה כלל אלא דאומרת לחוד קודם הזנות ונתגרשתי, ואנו כיון דלא מפיה אנו חיים ולכך מדין תורה מקטלא שכבר היתה בחזקת אשת איש. וזהו שסיים רש"י ז"ל וז"ל ומיהו אי לא תקון רבנן זמן, הוה מצי לחפויי עלה עכ"ל, והיינו שהיה מראה גיטה ואף כי בגט אין בו זמן כלל והוי הדבר בספק, ומספקא לא קטלינן לה.
אבל השתא דתקון רבנן זמן אי לא מייתא לה, ר"ל אם אינה מביאה הגט כלל קטלינן לה ומטעם שכתבנו לעיל שאם תמחוק הזמן לעולם לא תוציא הגט, כי יגלה קלונה לעיני כל, כי רגלים לדבר שמחקה את הזמן לפי דזינתה קודם זמן הגט דלכך מחקתו, ולפיכך לא מייתא לגיטה וקטלינן לה, ולעולם דרש"י ז"ל מודה בהא דאם הוציאה הגט בשביל שמחקה את הזמן, לא קטלינן לה כי זמן הגט תקנת חכמים היא מפני חששא וכו', ולכך מספקא לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו שם במס' גיטין דף י"ז ע"ב בד"ה ולשבוע דבתריה וכו' כי אם מיירי שהגט בידה אלא דאף דאין בו זמן כלל לא מיקטלא דספק נפשות להקל, זהו הנלע"ד בכונת רש"י ז"ל.
ובזה נלע"ד לומר כוונת מ"ש הר"ב ב"ח סימן קכ"ז סוף ס"ק ב' וז"ל ועוד נראה דבכלל מ"ש רבינו א"כ כלומר עכשיו שתקנו זמן אם תאמר כן דכבר נתגרשה ואח"ך זינתה ותאמר שהגט נאבד צריכה להביא ראיה עכ"ל.
(ביאור דברי הב"ח סימן קכ"ז)
ודבריו צריכים לי ביאור, ונלע"ד דכוונתו היא דעד עתה תירץ על דברי מרן הב"י, ופי' דבריו דכונת מ"ש ותברר בעדים דלא קאי אלא אהני תרי טעמי דנאסרת עליו ובניה ממזרים, דאם לא תביא ראיה, הולד הוי ספק ממזר, והיא נאסרת עליו מספק, ולא קאי אאינה חייבת מיתה כי היכי דתידוק מינה הא אם לא תברר קטלינן לה, דספק נפשות להקל, ועתה הוסיף הר"ב ב"ח כי גם נוכל לומר דקאי נמי אאינה חייבת מיתה דאם לא תברר חייבת מיתה וכגון שתאמר נתגרשתי ואח"ך זניתי והגט נאבד, דאז צריכה להביא ראיה שהיה גט ונאבד לה ממנה, ואם לא תביא ראיה קטלינן לה מכיון דאין לה גט ומי יאמר דנתגרשה והיא בחזקת אשת איש קיימא כיון דאין לה לא גט ולא <דף נ"ט ע"א> עדים. זה נלע"ד בכוונת דברי הר"ב ב"ח.
מיהו הר"ב גט פשוט הבין דברי הר"ב ב"ח באופן אחר שכתב וז"ל והב"ח פי' דהטור ומרן לא אתו למימר דאם לא הביא ראיה קטלינן לה אלא וכו' יע"ש והוא דוחק כאשר יראה המעיין דא"כ מה הוסיף עוד לתרץ הב"ח שכתב ועוד נראה וכו' הלא זהו כתירוץ הראשון שפי' בדברי מרן הב"י יע"ש.
עוד כתב הר"ב גט פשוט וז"ל ודע דמרן הב"י דקדק מתוך פי' רש"י דרשאין לכותבו לכתחילה בכה"ג בשבת פ' בשבוע פ', ומדברי הרמב"ם דכתב לישנא דכשר יש לדון דאינו מתיר אלא כשכבר נכתב וכן כתב בר"מ יע"ש עכ"ל. וגם בס"ק כ"ד כתב וז"ל ודע דגם בדין זה כתב מרן הב"י דלרש"י רשאי לכותבו לכתחילה וכדעת הרמב"ם יש לדון עכ"ל, וכן הוא לשון מרן הב"י, ומשמע מדברי רש"י שכתב מה הועילו חכמים בתקנתם הא לא מימנע מלמכתביה נהליה דרשאין לכותבו לכתחילה מאחר דיש בו זמן, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל יש לדון וכו' עכ"ל.
(קושיא בדברי הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז ס"ק ב')
ואני הדיוט אחרי שאלת המחילה, לא ידענא מאי קאמר דמנין לו לרב ז"ל לחלוק לנו את השוין דלעד"ן כי רש"י והרמב"ם ז"ל כולהו בשיטה חדא אזלין, ואין הפרש ביניהם כלל דכולהו סברי דאין רשאי לכותבו כן לכתחילה בכה"ג בשבת פ' וכו' וכדברי הרמב"ם דכתב כשר, דמשמע דכשר כשכבר נכתב כן, מיהו לכותבו לכתחילה כן לא, ומ"ש רש"י ז"ל [ו]ז"ל כשר 'לכתחילה', לאו היינו לומר דלכתחילה רשאין לכתוב בכה"ג, אלא דאם כבר נכתב הגט בדיעבד כלשון הזה בשבת פ' וכו' אזי כשר ותינשא לכתחילה, ולאפוקי ממאי דאיירו בו עד עתה כגון אם אין בו זמן כלל, או היכא דכתב בו זמן ואח"ך גזייה לס' רש"י כמו שנבאר בע"ה שבאלו אפילו שכבר נכתב הגט בדיעבד אפ"ה לא תינשא בו לכתחילה, ומכיון דאמרו ז"ל דלא תנשא בו לכתחילה א"כ ממניעי העדים והסופר ואינם כותבין גט בלא זמן מכיון דלא אהנו מעשיהם דהרי אינה נישאת בו לכתחילה וזהו מה שתועיל תקנת חז"ל, מיהו הכא דכתב שבוע פ' וכו' דפשיט ליה רב יוסף לאביי דכשר, דהיינו דאם כבר נכתב בדיעבד בכה"ג כשר הוא ותינשא בו לכתחילה, א"כ מקשה אביי ומה הועילו חז"ל בתקנתם ופירש"י ז"ל וז"ל, הא לא מימנעי מלמכתביה נהליה, ר"ל לכיון דרואין דאם כתבו בדיעבד גט כזה אהנו מעשיהם ותינשא היא בגט זה לכתחילה, א"כ מימנעי מלמכתביה ניהליה, ולעולם דרש"י ז"ל סובר כהרמב"ם ז"ל דלכתחילה אין רשאין לכתוב גט בכה"ג ומנין לו למר לפרש כן בדברי רש"י ז"ל ולעשותו חולק עם הרמב"ם מאחר דפשט דברי רש"י ז"ל מוכח כדפירשתי.
ועוד קשה על מרן הב"י דהוא ז"ל כתב בעד הרמב"ם, וז"ל, אבל מדברי הרמב"ם יש לדון מדכתב 'כשר', אם הוא כשנכתב כבר אבל לכתחילה אין כותבין, או דילמא דנקט האי לישנא משום דלאו אורחא דמילתא למכתב הכי עכ"ל. נמצא דהוא ז"ל לא הכריע בדברי הרמב"ם אם לכתחילה מותר או לא, ואיך כתב אח"ך גבי אם כתב בו היום גרשתיך וכו' וז"ל והאי גט משמע דלרש"י רשאי לכותבו לכתחילה כיון דחשיב יש זמן (וכדעת) [ובדעת] הרמב"ם יש לדון וכו' עכ"ל.
דקשה לפענ"ד על מ"ש לס' רש"י ז"ל דמנין לו לפרש כן וכמ"ש אני הדיוט לעיל, כי הנה רש"י ז"ל לא דיבר בנדון זה כלל. ועוד כי הוא ז"ל לא הכריע לעיל בכוונת הרמב"ם מאי דעתיה כי אמר דיש פנים לכאן ולכאן בדברי הרמב"ם, ואיך הכא הכריע דהרמב"ם ס"ל דלכתחילה אין רשאי לכתוב גט בכה"ג מדכתב ואיפשר דכונת הרמב"ם מ"ש 'כשר' היינו דנקט האי לישנא, משום דלאו אורח ארעא למכתב הכי, ולעולם דלכתחילה רשאי לכתוב בכה"ג וכמ"ש הב"י ז"ל לעיל, ומהיכן הכריח כן, ואף כי דעתו מכרעת כי נפתחו לו שערי אורה, מ"מ הו"ל להודיע לנו איזה הדרך ישכון אור כמנהגו הטוב דמהיכן הכריע כן בדברי הרמב"ם כמו שהכריע כאן.
<דף נ"ט ע"ב> גם על הר"ב גט פשוט תמיהא לי מלתא כי הוא ז"ל ג"כ הסכים כמ"ש מרן הב"י בכוונת רש"י ז"ל. ועוד כי הוא כתב בדין א' היכא דכתב שבוע פ' בשבת פ' וכו' בשם מרן הב"י דהכריע כדברי הרמב"ם דס"ל דלכתחילה אין לכתוב בכה"ג ושכן כתב בכ"מ. איברא דבכ"מ הכריע כן, מיהו בב"י בדין זה לא הכריע כדברי הרמב"ם וכמו שכתבתי לעיל.
ועוד יגדל התימא איך ח"ו אישתמטיתיה ממרן הב"י ומהר"ב גט פשוט, דברי הרשב"א בשיטתו למס' גיטין דהרשב"א ז"ל ס"ל כדעת רש"י ז"ל וכתב כלשון רש"י ממש וז"ל א"ל כשר ואפי' לכתחילה ע"כ. והוא ז"ל פי' כונתו דמאי דקאמר לכתחילה דהיינו שמשיאין אותה לכתחילה בגט זה וז"ל בד"ה גזייה וכו', פר"ח לרמאי לא חיישינן וכשר הוא וכן כתב הרמב"ם דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה דומיא דכתוב בו שבוע שנה חדש שבת דכשר לכתחילה עכ"ל.
הרי להדיא דכתב שבוע פ' וכו' מאי דאמרו בו דכשר לכתחילה היינו להשיאה בגט זה לכתחילה, מיהו לכותבו בכה"ג לכתחילה לא, ולא פליג הרשב"א על ר"ח והרמב"ם אלא דוקא הכא דגזייה לזמן, דס"ל להרשב"א כדעת רש"י ז"ל דלא תנשא בו לכתחילה, מיהו בכתוב שנה פ' חדש פ' וכו' כולם שוין לטובה רש"י ור"ח והרמב"ם והרשב"א ז"ל דאינו רשאי לכתוב כן לכתחילה מיהו אם נכתב תינשא בו לכתחילה ולא דמי לאין בו זמן לכ"ע ולגזייה לזמן לדעת רש"י והרשב"א, וח"ו איך נעלם ממרן הב"י דברי הרשב"א הללו, ועוד כי מרן מתחילה לא הכריע כדברי הרמב"ם והנה הרשב"א הכריע בדברי הרמב"ם כמו שהכריע מרן בכ"מ.
ועתה אבא לענין נדון דידן כי הרי עלה על דעת מרן בב"י אף לס' הרמב"ם דרשאי לכתוב גט כזה לכתחילה כגון משבוע פ' דהיינו השמיטה, ואף דאינו כותב לא שנה ולא חדש ולא שבת ולא כמה ימים בחדש, ומכ"ש בנדון דידן דכבר כותב השנה ובאיזה יום מן השבוע וגם החדש וכמה ימים בו נשמע ממנו, ואף כי לא נתבאר בפירוש, מ"מ זמנו מוכח מתוכו כי הכל יודעים כי חנוכה הוא בכסלו ובכ"ה ימים בו כי כן מילת חנוכ"ה, ר"ל חנ"ו בכ"ה בכסלו, וא"כ איפה אין גט כזה חסר כלום, ומזה נדון לנדון כיוצא בזה כגון שכתב כך וכך לעומר וכיוצא, דודאי מותר לכתוב כן לכתחילה אם יהיה לו איזה הכרח גמור שלא להזכיר שם החדש בגט וכמה ימים בו כנזכר בשאלה.
ועוד כי לפי אמיתותן של דברים שכתבנו כי בשבוע פ' וכו' כולן שוין לטובה דלכתחילה אין רשאי כן, מ"מ לא ראי זה כראי זה דהתם כיון דחיסר ולא כתב כל מה שראוי לכתוב פרטי הזמן דלא כתב כי אם אחד מהם או זמן או שבוע או שנה וכו', לכך אמרו ז"ל דלכתחילה אין רשאי לכתוב כן, מיהו בנדון דידן דלא חיסר כלום דהנייא לן אפי' ליומא דקמיה אם זינתה תהרג וליומא דבתריה לפירות וכדכתיבנא דכולי עלמא מודו דמותר לכתחיהל לכתוב כן, ואם תאמר דא"כ דמותר לכתחילה לכתוב כן א"כ במאי איפליגו הפוסקים ז"ל בכתיבת חדש כסלו מלא או חסר, וכתבו דדוקא במקום דאיכא עיגונא דאתתא כתבינן כסלו מלא בוי"ו, ואם לאו לא יכתבו גיטין בכסלו כלל שפיר, ואם איתא להאי מילתא דכתבנו א"כ יאמרו דיכתוב בכמה ימים בחנוכה, וא"כ איפשר לכתוב גיטין בחדש כסלו ואפי' במקום דליכא עיגונא.
הא ל"ק כלל כיון דכל עיקר החדש כסלו עד כ"ה ימים בו ליכא תקנה לכתוב, א"כ בשביל ה' או ששה ימים דחנוכה שהם בסוף חדש כסלו לזה המועט לא יעשו תקנה כי הם ז"ל אזלי בתר רובא דחדש.
איך שיהיה עוד ראיה לנדון דידן ממה שמצאתי כתוב בתשו' ק"ב למוהר"ם אלשיך שנשאל על גט שהיה כתוב בו בג' בשבת ימים ליר"ח פלוני והגט נכתב בי"ב בחדש ולא היה כתוב בו כמה ימים לחדש, והשיב וז"ל תשובה גרסינן בש"ס א"ל אביי לרב יוסף היה כתוב בו שנה או חדש וכו' עד סוף הסוגיא, ואח"ך ודין סוגיא זו פסקוה כל הפוסקים דאפי' לכתחילה כותבין ואפי' ממאי דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דבדיעבד קא מיירי הכא נמי בדיעבד הוא <דף נ"ט ע"ג> עכ"ל לענינינו. הרי שכתב בפי' דלדעת כל הפוסקים דלכתחילה כותבים והשתא ומה התם דכתב שבוע דהיינו השמיטה ולא כתב לא שנה ולא חדש ולא שבת ולא כמה ימים בחדש קאמר הרב ז"ל דכל הפוסקים ס"ל דכותבין לכתחילה, מכ"ש וק"ו בנדון דידן שלא חיסר אלא שם החדש וכמה ימים בחדש שלא כתבם בפי' ואף זה נלע"ד בודאי ממה שכתב בגט יום ראשון לחנוכה ואנן ידעינן דהוא בחדש כסלו וכ"ה ימים בו כנז"ל דודאי פשיטא דמותר לכתבו כן לכתחילה אם יש צורך שלא להזכיר שם החדש ובכמה ימים בו וכמבואר בשאלה דאי לאו הכי הא ודאי מילתא דפשיטא היא דלכתחילה מצוה מן המובחר לפרט ולפרש הזמן בכל פרטיו כן כתב הר"ב ב"ח והר"ב גט פשוט ריש סימן קכ"ז יע"ש.
(קושי בדברי מוהר"ם אלשיך ז"ל)
ועל האי תשובה של מוהר"ם אלשיך שהבאתי לעיל קשיא לענ"ד על הר"ב ז"ל דאיך כתב דכל הפוסקים פסקו דלכתחילה כותבים, והלא הרמב"ם והטור סבירא להו דדוקא בדיעבד אם כבר נכתב כשר לענין שתנשא בו לכתחילה, וכן הטור הביא דברי הרמב"ם ז"ל בסימן קכ"ז ולא חלק עליו כי אם בגזייה לזמן דהק' ואיני יודע וכו' יע"ש. אבל בשאר דברי הרמב"ם שהביא הוא ז"ל מורה לו, ואם הרי"ף והרא"ש הלא הם ז"ל לא כתבו כלל בזה וכמ"ש לעיל, ואם הר"ן והרשב"א הא כבר כתבתי לעיל והוכחתי מדברי הרשב"א דאף רש"י ז"ל ס"ל הרי דכשר לכתחילה דקאמרו הם ז"ל היינו לומר שתנשא בו לכתחילה אם כבר נתעכב הגט בדיעבד, ומיהו לכותבו לכתחילה לא אמרו וכמו שהבאתי דברי הרשב"א לעיל שכתב בד"ה גזייה לזמן כשר ומשיאין אותה לכתחילה בגט זה דומיא דכתוב בו שנה שבוע וכו' דכשר לכתחילה והרי הוא ז"ל פי' דכונת 'כשר' לכתחילה דקאמרו, היינו שתינשא בו לכתחילה ולאו למימרא שיכתבוהו לכתחילה, וא"כ הרי כל הפוסקים דהיינו הרמב"ם ובעל העיטור והטור והר"ן ורש"י ור"ח והרשב"א כולהו ס"ל דלכתחילה אין לכתוב בכי האי גוונא, ואף דאיפשר דיסבור מוהר"ם אלשיך ז"ל לדעת רש"י והר"ן דסתמו דבריהם וכתבו כשר לכתחילה דכונת' היא לומר דלכתחילה יכתבו כן וכמו שהבין מרן הב"י בדברי רש"י ז"ל והבאתיו לעיל, מ"מ הרי רמו רבו כת האחרת שסוברין שאין כותבין אותו לכתחילה ומי הם כל הפוסקים שפסקו דלכתחילה כותבין. וכעת צל"ע דבריו אם אין בהם טעות.
ועוד נבאר ענין זה יותר בביאור ותחילה אומר לענ"ד מה שדקדקתי בדברי הרשב"א ז"ל בשיטתו למס' גיטין בד"ה גזייה וכו' וז"ל פי' ר"ח לרמאי לא חיישינן דכשר הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה דומיא דכתוב בו שבוע פ' שנה חדש שבת דכשר לכתחילה, ונתן טעם לדבריהם וז"ל ונראה דהוצרכו ז"ל לומר כן דאי בדיעבד ולומר שלא תצא, ומיהו לכתחילה לא תינשא, א"כ מאי קמיבעי ליה גזייה לזמן מאי דאהני ליה לכתחילה לא תינשא כדמשני גבי גיטין פסולין ותמיהא לי דמאי איכא בין לא כתב בו וכן כתב וגזייה אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו עכ"ל.
ולענ"ד נ"ל לתרץ קושיא זו וגם הקושיות האחרות כמו שנבאר לקמן בע"ה כי הנה הרשב"א כתב כי רש"י פליג עם ר"ח דר"ח סובר דכשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה וכן דעת הרמב"ם, אבל רש"י ז"ל ס"ל דגזייה לזמן הוי דינו כמו שלא נכתב בו זמן דלא תינשא בו לכתחילה והם ז"ל הכריעו דדברי רש"י עיקר כן כתבו הרשב"א והר"ן.
ואני הדיוט לע"ד אי לאו דמסתפינא הום אמינא דרש"י ור"ח לא פליגי כלל כי הנה מ"ש רש"י ז"ל בש"ס וז"ל גזייה לזמן וכו' ואמרינן דגט שאין בו זמן אם נישאת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלא, ומה הועילו חכמים בתקנתם היינו לסברת אביי דוקא דסבר דחכמים חששו משום בת אחותו או משום פירות אף בנדון זה דגזייה דהוי רמאות ולכך לסברתו כיון דחכמים חששו גם בזה וא"כ ודאי דיהיה דינו כאין בו זמן כלל דמה לי לא כתבו מה לי <דף נ"ט ע"ד> כתבו ואח"ך גזייה וכמ"ש הרשב"א דאטו העברת קולמוס בקלף מכשירו ואף דיהיה דינו כאין בו זמן כלל, מ"מ מה הועילו חכמים בתקנתם וכמ"ש בזה הרשב"א דקא מיבעיא ליה גזייה לזמן בתר דהוי פירוקא, כלומר תינח התם דאי לא כתיב ביה זמן כלל דלא חתמי סהדי וכו', אהני תקנת חכמים שלא יכתוב אותו סופר ולא יחתמו בו העדים מכיון דלכתחילה לא תינשא בו, מיהו הכא היכא דכתבוה ואח"כ גזייה ויהביה ניהליה, אף דנאמר דלכתחילה לא תינשא בו, מ"מ מאי אהני תקנת חכמים אי לסופר ולעדים דמימנעי ולא יכתבוהו הא הכא ליכא למימר כדלעיל גבי אין בו זמן, אלא דאח"כ גזייה, ומכיון דכדין כתבוהו, ליכא למימר מימנעי, וזה גם כן יסבור ר"ח בהא כס' אביי וכדעת רש"י ז"ל וכדכתיבנא דר"ח לא דיבר בזה כלום כי אם בס' התרצן דאמר לרמאי לא חייישינן וכשר.
ונחזור לכונת רש"י ז"ל כי כל זה שכתב הוא לדעת אביי דהוה ס"ד דחכמים חששו גם על נדון כזה היכא דגזייה לזמן, ולכך הקשה דמה הועילו חכמים בתקנתם וכדפרישית, מיהו כשתירץ לו רב יוסף לאביי וא"ל לרמאי לא חיישינן וכתב רש"י ז"ל וז"ל לרמאי לא חיישינן וכו' ולא חשו חכמים להכי עכ"ל.
(כונת לשון רש"י מסכת גיטין דף י"ח ע"ב)
והכונה דהנה מדין תורה גט שאין בו זמן כשר, אלא דחכמים ז"ל חששו שמא יחפה, או משום פירות, ולכך תיקנו שיכתב זמן בגט, ואם לא נכתב ונתגרש' בגט זה שאין בו זמן שלא תינשא בו לכתחילה, והיינו במקום שחששו מיהו הכא בגזייה לזמן דלרמאי לא חששו רבנן, ולהכי לא תקנו כלל ולכך לא תיקשי לך דמה הועילו חכמים בתקנתם כי כיון דהוא רמאות לא חששו רבנן ולא עבדו ליה תקנתא, וא"כ אף דגזייה אין בכך כלום, ותינשא בגט זה לכתחילה כי כל הס"ד היא דהכא בגזייה דלא תינשא בו לכתחילה הוא מפני דהוה ס"ד כי בזה חששו חכמים ז"ל ותיקנו וכו' כמי שתקנו באין בו זמן כלל, אבל מכיון דחידש לו רב יוסף דלזה לא חשו ליה חכמים וכיון דלא חששו לא תיקנו בו כלום וחזר הדין לסיני ולכך כשר לכתחילה שתינשא בגט זה, כן ס"ל לרש"י ז"ל ולרבינו חננאל ז"ל, וכן פסק הרמב"ם דכשר והיינו דלכתחילה מותרת להנשא בגט זה ומטעם דכתיבנא ובזה ניתורץ מה שהקשו הראב"ד והטור ז"ל להרמב"ם ז"ל והביאו הטור ז"ל בסימן קכ"ז וז"ל ואיני יודע איך מכשיר חסר ממנו הזמן דהיינו אין בו זמן וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל עכ"ל.
ובזה שכתבתי ניחא דבגזייה לזמן אינו כמו באין בו זמן דבלא נכתב בו זמן התם חששו חכמים משום שלא יחפה או משום פירות ותיקנו דיכתוב בגט זמן ואם לא כתב, לכתחילה לא תינשא בגט זה, והועילה תקנתם דכיון דאמרינן דלכתחילה לא תינשא בו, א"כ מימנע הסופר והעדים ולא יכתבו לבעל גט בלי זמן אבל בגזייה לזמן לא חששו לרמאות זה חז"ל ולא עשו לו תקנה ולכך אף דעתה אין בו זמן דכבר גזייה, מ"מ מותר לכתחילה שתינשא בו.
ובזה נסתלקה קושיא שהקשה הרשב"א ז"ל לפי' ר"ח והעתקנו לשונו לעיל דמה לי אם לא כתב זמן ומה לי אם כתב זמן וגזייה, אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו. ולפי מה שכתבתי ניחא דמ"ש ר"ח דכשר לכתחילה וכו' הוא על תירוץ רב יוסף דאמר לרמאי לא חיישינן דכיון דלא חששו חכמים להכי ולא תקנו לו תקנה א"כ חזר להכשרו מן התורה דהתורה הכשירתו ולא העברת קולמוס בקלף.
ובזה יתורץ נמי קושיא שהקשה הרשב"א וז"ל ועוד דאם איתא מאי קאמר דלרמאי לא חיישינן דהא בכל שמשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך ביה רמאות דאטו בכתב בו שבוע פ' שבת פ' וכו' מיקרייא ליה רמאי הא ודאי מדאמרינן לרמאי לא חיישינן משמע דמיחש הוא דלא חיישינן הא אילו ידעינן לא מינסיבינן לה ביה עכ"ל.
ונלע"ד ובודאי כי בכל מה שאמרו חז"ל דמותר ומשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך ביה רמאות וכגון כתב שבוע פ' וכו' דאינו מיקרי רמאי מיהו הכא דנראה לעין כל דגזייה לא חששו חז"ל בזה לומר דדילמא דהאי <דף ס' ע"א> דגזייה הוא לחפות על בת אחותו או לפירות, דלפי זה יהיה הגט פסול, דלרמאי לא חשו חז"ל ואמרינן דהא דגזייה אירע הדבר כך שנקרע הזמן ולא חיישינן שמא יהיה רמאי וכו', ולכך מותר לכתחילה להינשא בגט זה, ומיהו ודאי בהא פשיטא דאי ידעינן ביה דבהכי גזייה דהוי ודאי רמאי, פשיטא דלא מנסיבינן לה ביה, כיון דאתו עדים דזינתה וכו'.
גם מה שהקשה הרשב"א ז"ל בקושיא שניה וז"ל ועוד מאן לימא לן דבאותו קרע זמן היה כתוב בו דילמא קרע היה בו מעיקרא עכ"ל. וגם זה ניחא דאיירי דודאי ידעינן בבירור כי במקום הקרע היה כתוב בו זמן וקרעיה וכמ"ש רש"י ז"ל וז"ל לרמאי לא חיישינן, לרמאי כזה שהוא ניכר ונגלה עכ"ל. והיינו או שאנו רואים סוף רגלי האותיות העליונות רישומן ירד עד קרוב לשיטה אחרת, או שחיסר שיטה אחת מי"ב שיטין בקורעו את הזמן, ואם כוונת הרשב"א ז"ל להקשות כי דבר זה אין לו היכר וגילוי כלל לעולם, ונוכל לומר דקרע היה בו מעיקרא, א"כ לא על ר"ח תלונותיו כי אם על רש"י ז"ל ולמה מקשה הרשב"א כן על ר"ח, ור"ח לא דיבר בזה כלל, ואם נאמר דלכך לא הקשה על רש"י דאיפשר דיהיה ניכר בבירור כי מה שקרע היה הזמן ולא שהיה קרע מעיקרא, א"כ גם על ר"ח ליכא קושיא לפי דר"ח לא כתב בזה כלל וס"ל כדעת רש"י ז"ל.
(קושי בדברי הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז ס"ק כ"ה)
והנה קושיות אלו שהקשה הרשב"א להרמב"ם שתירצתים, לענ"ד לעיל תירצם הר"ב גט פשוט שם בסימן קכ"ז ס"ק (ו)כ"ה יע"ש באורך לשונו. ועיקר תירוצו הוא כי לא דמי לא כתב בו זמן כלל, לכתב בו זמן וגזייה אח"כ. דבכתב בו זמן וגזייה לכך אמרו דלכתחילה מותר שתינשא בו משום שנעשה כתיקון חז"ל, אבל כשלא כתב בו זמן כלל, פסול ולא תינשא בו לכתחילה משום דהרי לא נעשה כתיקון חז"ל יע"ש.
וצריך לומר דגזייה אחר נתינת הגט לידה, דאל"כ קשה לענ"ד דהיכי קאמר דבכתב בו זמן ואח"כ גזייה דכשר משום שכבר נעשה כתיקון חז"ל, והלא אף דבכתיבה נעשה כתיקון חז"ל שכתבו בו זמן, מ"מ בנתינה לא נעשה כתיקון חז"ל, דעיקר תיקון חז"ל הוא דיכתוב בגט זמן ויהיה הזמן מפורש בו אף בעת הנתינה ואילך כי היכי דיתברר מתוכו מאיזה יום הוא מפני חששא שמא יחפה או משום פירות, וכיון דבשעת נתינה לא נעשה כתיקון חז"ל דגזייה מקמי הכי ואח"ך יהביה ניהליה, א"כ למה יהיה כשר. אלא כונתו ז"ל כמ"ש לעיל. ועוד קשה איך כתב הר"ב ז"ל דבגזייה לזמן לכך כשר ותינשא בו לכתחילה משום שאינו יכול לחפות עליה משום דאמרינן רגלים לדבר דהזנות היה קודם הגט, ולפי' גזייה לזמן ולא אהני רמאה ברמאותיה [א"ה מחב"י נר"ו: עיין גמ' עבודה זרה יא' ע"ב], ומעמידין דבר על בוריו, משא"כ באין בו זמן מעיקרא וכו' דקלע"ד והלא אף באין בו זמן מעיקרא איכא למימר הכי דמכיון ששינה מתיקון חז"ל ולא כתב זמן בגט, א"כ רגלים לדבר שהזנות היה קודם הגט דלפיכך לא כתב בו זמן ולא אהני ליה רמאותיה דיעמידו הדבר על בוריו.
ואח"כ ראיתי מ"ש הר"ב תומת ישרים סימן ל"ה, שכתב לדעת הרמב"ם דס"ל דתקון חז"ל שתיקנו זמן בגט, אינו אלא דוקא לעת הכתיבה לחוד, ולא שישאר כתוב שם ואפילו שקודם הנתינה גזייה אין בכך כלום והעברת קולמוס בקלף מכשירו והאריך שם יע"ש.
ואתמהא מילתא לפי דעתי הקלושה כי לא הבנתי הדבר על בורייו לאפס הפנאי, דהסברא נותנת כי עיקר תיקון חז"ל שיכתבו זמן בגט היינו שיהיה גם בעת הנתינה כס' הרשב"א ז"ל. איך שיהיה לפי דרך זה שכתב הר"ב תומת ישרים אתי שפיר תירוץ שתירץ הרב גט פשוט, דבגזייה לזמן דבכתיבה כבר נעשה כתיקון חז"ל, לכך אפילו דגזייה אח"כ קודם נתינה אין בכך כלום וכשר ותינשא בו לכתחילה, אבל באין בו זמן כלל פסול, כיון של נעשה כתיקון חז"ל.
ולפי זה ניתורץ הקושיא השנית שהקשתי על הר"ב ז"ל, דאף דגם דאין בו זמן כלל אינו יכול לחפות משום דרגלים לדבר כדכתיבנא לעיל, מ"מ פיסולו הוא מכיון שלא <דף ס' ע"ב> נעשה כתיקון חז"ל וזהו שדקדק הר"ב גט פשוט בלשונו שכתב וז"ל 'משא"כ באין בו זמן דפסול משום שלא נעשה כתיקון חז"ל' עכ"ל. ולא כתב ג"כ ומשום דאיכא למיחש שמא יחפה וכו' לפי דחששא דשמא יחפה ליכא הכא משום דרגלים לדבר וכו' וכדכתיבנא, אלא מאי דפסיל הוא מפני שלא נעשה כתיקון חז"ל וכעין תירוצו תירצו הר"ב ב"ח והר"ב תומת ישרים שם באורך יע"ש. ועיין ג"כ מ"ש הר"ב בני יעקב ז"ל שם דף ז' יע"ש.
ולפי מה שכתבתי לדעת רש"י ור"ח ז"ל, אין צורך לדחוקי ולומר כמ"ש הר"ן ז"ל לדעת ר"ח וז"ל ולפי זה צ"ל דתלמוד' דאמר גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי פשיטא ליה דתינשא לכתחילה משום דלרמאי לא חיישינן, אלא שהתלמוד מפרש הדבר דרך קושיא ותירוץ עכ"ל. דזה ודאי דוחק דאין דרך התלמוד לעשות דרך קושיא ותירוץ מאחר דכבר ידע הא דלרמאי לא חיישינן, ולכך הקשה גזייה מאי וכו', ואח"כ חידש לו רב יוסף דהיינו התרצן הא דלרמאי לא חיישינן, וכמו שכתבתי לעיל לענ"ד. והנה הרי"ף הבין בסוגיא זו כמו שפירשתי לדעת רש"י ור"ח והרמב"ם דנפקא לן דינא מסוגיא זו דבגזייה לכתחילה מותר שתינשא בגט זה, ומטעם זה לא הביא הרי"ף סוגיא זו בהלכות יען כי ס"ל דפליגא סוגיא זו אסתם מתניתין דאמרינן גט שיש בו עדים ואין בו זמן פסול, ודחה סוגיא זו מכח סתם מתניתין, וכ"כ ה"ה ז"ל בעד הרי"ף שם בפ"ג מהלכות גירושין דין כ"ו יע"ש.
ואם איתא לשיטה שכתב הר"ן והרשב"א בסוגית הש"ס דאף בגזייה לזמן דינו כאין בו זמן כלל ולא תינשא לכתחילה, א"כ קשה דהרי"ף ז"ל למה השמיט סוגיא זו והלא כפי שיטתם ז"ל לא פליג אסתם מתני' ואדרבא הוי כמתניתין דהתם דלכתחילה לא תינשא בו. אלא ודאי משמע דהרי"ף סבר כשיטה זו שכתבתי אני הדיוט לדעת רש"י ור"ח והרמב"ם, אלא דהרי"ף דחה סוגיא זו מכח (אתם) [סתם] מתניתין וכדכתיבנא, אבל הרמב"ם מפרש שיטה זו כדכתיבנא, וס"ל דלא פליג אמתניתין וכמ"ש ה"ה דלדעת הרמב"ם יש חילוק בין אם לא כתב בו זמן בין כתב הזמן ואח"כ גזייה, דבגזייה לזמן הוא רמאות ולרמאות לא חיישינן עכ"ל. והיינו כמו שכתבתי לעיל בכוונת לרמאי לא חיישינן ולא תיקנו חז"ל וכו' והרמב"ם מוקי למתניתין דיש בו עדים ואין בו זמן, דדוקא כשלא נכתב הזמן כלל בגט אז פסול, ולא תינשא בו לכתחילה, אבל בכתב ואח"כ גזייה לזמן מותרת שתינשא בו לכתחילה ומטעם האמור.
אלא דכפי זה קשה לענ"ד על ה"ה ז"ל שכתב בתחילת לשון זה וז"ל פי מדשני לזה לרמאי לא חיישינן ולא שני כדמשני לעיל אהני דלכתחילה לא תינשא עכ"ל ז"ל, דקשה דכפי שיטה זו שכתבנו בעד הרמב"ם אין עיקר ההכרח שהבין כן בגזייה לזמן דמותר לכתחילה שתינשא בו מחמת הכרח הזה שכתב ה"ה לבד כי הכרח הזהכבר דחאוהו הרשב"א והר"ן ז"ל וכמו שביארתי לעיל בדברי הרשב"א אלא עיקר ההכרח שיהיה הדין כן כס' הרמב"ם הוא מפשט דברי הש"ס דלרמאי לא חיישינן דהיינו ולא חשו רבנן להכי, ולכך לא תיקנו בזה ולכך אפילו לכתחילה מותרת שתינשא בגט זה. ואפ' לומר בעד ה"ה ז"ל שפי' זה שהביא הוא מהר"ן והרשב"א ולא סברא דנפשיה כי אין צורך לו וכו'.
חזרנו לענין דידן כי הנה הוכחנו לעיל כי בנדון דידן דמותר לכתחילה לצוות לסופר לכתוב לו גט כזה ביום פ' דחנוכה וכדומה ואף כי אינו מפורש בגט באיזה חדש ובכמה ימים בו, מ"מ כיון שמוכרח ומתבאר מתוך הגט זמנו, אם כן אין בכך כלום מפני שלא הוזכר בפי' בגט, וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בכלל מ"ה סי' כ"ה דהתיר גט שהיה בו ברבעי בא' לחדש טבת ודילג מילת 'בשבת', וכתב ז"ל דכיון דמתוך הדברים מוכן כי ודאי מובן כי ודאי כי רביעי בשבת קאמר דאם לא רביעי דמאי הוא אם רביעי לחדש הרי כבר מפורש אח"כ בא' לחדש טבת וכיון שכן אף שדלג הסופר מילת בשבת, מ"מ כשר גט זה ע"כ וכתב על תשו' הרא"ם ז"ל בתשו' כ"ו דמאחר דהרא"ש ז"ל פסק כן מי יבא אחר המלך וכו' ומינה נדון לנדון דידן כי אף דלא כתב שם החדש <דף ס' ע"ג> וכמה ימים בו, מ"מ קם דינא דמותר לצוות לסופר לכתוב כן לכתחילה אם יהיה לו איזה הכרח וכמבואר בשאלה, מיהו אם אין לו הכרח הא ודאי מילתא דפשיטא היא דצריך לפרט ולפרש כל פרטי הזמן כל פרט ופרט בפני עצמו, ובפרט בשם החדש, כי הנה עיקר שתקנו חז"ל זמן בגיטין היינו ימי החדש, וכמ"ש הר"ב מכתב מאליהו בשער ב' סימן י"ג יע"ש. והנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיורו הרבנים. כה דברי הצעיר:
שאלה: ראובן רצה לגרש את אשתו, וגילה אוזן הדיינים שיש לו הכרח גמור שלא להזכיר שם החדש בגט, ולא כמה ימים בחדש. ונפשו לשאול הגיעה אם רשאי לומר לסופר שיכתוב לו לכתחילה גט בלשון הזה בכך וכך בשבת יום א' לחנוכה שנת כך וכך לבריאת העולם וכו', או באופן אחר כדומה לו באופן שלא יזכר בפירוש הגט שם החדש וכמה ימים בו, אי רשאי או לא ושכמ"ה.
תשובה: יציבא מילתא כי מה לגבר כי יקרא קן קולמוסא הצג על האר"ש והוא לא ידע דבר או חצי דבר ומילתא דסברא. הנה ידעתי כי אנכי לא אהיה כעוללים לא ראו אור ועוקמא דשמעתתא ולבררא, ואיך אענה בדברים המכוסים בשמלה ושערי תשובה ואסוקי שמעתתא זכה וברה, הנה לזאת אמרתי אחכמה לעשות כרצון מו' השואל ה"י, ולא צריכא אלא לפילפולא וכיוצא בי זעירא דדרא. ואען ואומר כי הנה מרן פסק בשולחנו הטהור סימן קכ"ז בסעיף ז' וז"ל אם לא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או שניה מחודש פלוני או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החדש, אפי' כתב בשבוע פלוני כשר עכ"ל ז"ל. וזה מוסכם מכל הפוסקים בלי שום חולק והיא סוגיא במסכת גיטין דף י"ז ע"ב, אמר ליה אביי לרב יוסף וכו', כתב בו <דף נ"ח ע"א> שבוע שנה חדש שבת מאי, א"ל כשר, ע"כ. ואף כי הרי"ף והרא"ש לא הביאו דין זה, מ"מ ודאי דכן ס"ל, ומרוב פשיטותא לא הוצרכו להביאו[1], וכן כתב הר"ב בני יעקב ז"ל דף ז' ע"ב וז"ל אבל יש בו זמן וכו' ומשום הכי לא הוצרך להביאו דה אנמי כתב בו שבוע שנה, וכן יש לדקדק מדברי הרא"ש יע"ש.
וכיון שכן מינה נשמע לנדון דידן, דמותר לכתוב כן לכתחילה, ואף כי הם ז"ל לא כתבו אלא סתם כשר היינו בדיעבד דוקא, מ"מ שאני התם דחסר כל פרטי הזמן, ולא כתב כי אם פרט אחד לבד, אבל הכא לא חיסר כלום כי אף שם החדש וכמה ימים בו נשמע להדיא מן הגט עצמו כי הכל יודעין כי חנוכה פירושו חנו-בכ"ה בכסלו, ולפי זה לא חיסר כלום, ומותר לכתחילה לכתוב כן אם מוכרח במעשיו שלא להזכיר שם החדש וכמה ימים בו בגטכאשר הובא בשאלה, ועוד נבאר בע"ה ראיה לדין זה לקמן, ותחילה ראיתי לעמוד במ"ש הר"ב גט פשוט שם בדין זה בס"ק כ"ג, וז"ל אפי' כתב בשבוע פלוני של יובל כשר, ואמרינן טעמא בפ"ב דמס' גיטין דף י"ז ע"ב דאהנייה לשבוע דלקמיה ולשבוע דבתריה, דאי לא תימא הכי יומא גופיה מי ידעינן אי מצפרא אי מפניא וכו', ופירש"י לשבוע דקמיה דאם זינתה תיהרג, ולשבוע דבתריה לפירות שאם ימכור הבעל היא תוציא גיטה ותיגבם וכו', משמע מדברי רש"י הללו דעל ידי זמן הגט היא טורפת מן הלקוחות מזמן הגט עד ואילך, וזה סותר למה שכתב רש"י בריש הסוגיא שם דף י"ז ריש ע"ב, וכתבתי לשונו לעיל ס"ק י"ו דאינה טורפת עד דמייתא ראיה אימת מטא גיטה לידה וכו' יע"ש עכ"ל.
(תמיהא על הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז)
ובאמת תמהתי על הר"ב ז"ל כי לעד"ן כי אחר המחילה כדת, אינה קושיא דהרי מ"ש רש"י בריש הסוגיא ריש ע"ב בדף י"ז, דאינה טורפת עד דמייתא ראיה אימת מטא גיטא לידה, היינו לסברת רבי יוחנן דאמר דטעם דתקנו זמן בגיטין היינו משום שלא יחפה על בת אחותו דוקא, וקאמר הש"ס דרבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל ותירצו כי סבר כי יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ועל זה פירש רש"י וז"ל שעת נתינה דלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתייא למיטרפי בעיא לאתויי סהדי אימת מטי גיטה לידה ע"כ, ולכך מה שתיקנו חז"ל זמן בגט לאו משום פירות וכדר"ל אלא טעם הזמן הוא מפני שלא יחפה על בת אחותו, ואמרו עוד בש"ס שם דלר' יוחנן מאי דפליגי חכמים ור"ש הוא בזה דלת"ק לא טרפא עד שתביא עדים אימת מטא גיטה לידה, ולכך מטעם זה אף גט המוקדם כשר, אלא דפסול הוא מטעם שלא יחפה וכו' ולכך תיקנו חז"ל זמן בגט.
ולר"ש אף גט המוקדם כשר, לפי מה שתיקנו חז"ל זמן בגט הוא משום פירות ולכך כשר דאף בגט מוקדם הוא לפי דמן הדין אית לה למיטרף משעה שנתן דעתו לגרשה. ולסברת ר"ל מאי דפליגי ת"ק ור"ש הוא בזה דלת"ק אינה גובה כי אם משעת חתימה ואילך ואינה צריכה לאתויי סהדי אימת מטא גיטה לידה, ולכך אם יהיה הגט מוקדם הוא פסול משום דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין, ולר"ש גט מוקדם כשר מטעם האמור דמן הדין אית לה למיטרף מלקוחות משעה שנתן דעתו לגרשה, וכל זה ברור בדברי רש"י ז"ל.
נמצא מ"ש לעיל רש"י ז"ל דצריכה לאתויי סהדי וכו' היינו לס' רבי יוחנן ולס' ת"ק דס"ל דמה שהצריכו חז"ל זמן בגט, הוא מטעם שלא יחפה על בת אחותו, ולא משום פירות כס' ר"ל, ומ"ש רש"י ז"ל כאן בסוף עמוד זה בד"ה לשבוע דקמיה וכו' ולשבוע דבתריה לפירות שאם ימכור בהם תוציא גיטה ותגבה, היינו למ"ד דזמן משום פירות והיינו ר"ש ואליבא דר' יוחנן ות"ק וכ"ש אליבא דריש לקיש. ומ"ש רש"י לעיל הוא ס' ת"ק ואילבא דר' יוחנן נמי דמשום בת אחותו דהיינו לתנא קמא, ומשום פירות דהיינו ר"ש, ועל זה תירץ הש"ס דהועילו חז"ל בתקנתם לתרוייהו דלמ"ד משום בת אחותו אהנייא לשבוע דקמי' שאם זינתה תיהרג <דף נ"ח ע"ב> ולמ"ד זמן משום פירו' אהנייא לשבוע דבתריה דאם ימכור הבעל תוציא גיטא ותגבה, ואין כאן קושיא על רש"י ז"ל.
ואגב אורחין ראיתי לעמוד על מ"ש הרב הנמקי יוסף ז"ל בפרק גט פשוט על ההיא דכותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו, דהקשה בשם הרא"ה דהיאך כותבין לאיש גט אעפ"י שאין אשתו עמו, ניחוש שמא לא יתנהו לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסים שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה, ותירץ דלא חיישינן להכי משום דכל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה עכ"ל.
(קושיא על הנמוק"י ז"ל בפרק גט פשוט)
ולענ"ד קשה, דבשלמא לחששא השנית דניחוש שמא תטרוף היא מן הלקוחות שלא כדין וכו', תירץ שפיר דכל אשה צריכה לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה כי היכי דתיכול למיטרף מן הלקוחות וזמן הגט לא מהני לה מידי, וכמ"ש רש"י כאן בד"ה עד שעת נתינה וכו', אבל לחששא הראשונה דניחוש שמא יצא לחפות על בת אחותו לא תירץ כלום, יען כי בזה אין אשה צריכה להביא עדים אלא דבא לטרוף מן הלקוחות, וכמ"ש רש"י ז"ל כאן כי דוקא רש"י והרא"ה ס"ל כס' זו, אבל כל הפוסקים חלוקים עליהם וס"ל דזמן הכתוב בגט אהני לה למיטרף מן הלקוחות, ואינה צריכה להביא סהדי מאימת מטא גיטא לידה וכמו שכתב הר"ב גט פשוט בסימן קכ"ז סוף ס"ק ב' ובס"ק י"ו.
איברא דעל הרא"ה קשיא קושיא זאת, מיהו על הרב הנמקי יוסף לא קשיא דשם בפ' גט פשוט כשהבי' דברי הרא"ה בא לתרץ דלא חיישינן דילמא דאתיא היא למיטרף מלקוחות שלא כדין וכו', משום דכל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטה לידהה כי היכי דתיכול למיטרף ולחששא אחרת כבר כתב הנמוקי יוסף ז"ל בפ"ק דמציעא דף ס"ט שכתבו דלא חיישינן להכי, משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ואי אקרי ועביד הכי, לא מיפסיל וכו', והביאו הר"ב גט פשוט בסימן ק"ך ס"ק יו"ד יע"ש, ולפי טעם זה נסתלק גם החששא ראשונה דשמא יחפה על בת אחותו, וכמו שתירצו כן התוס' במס' גיטין דף י"ז ע"ב ד"ה עד שעת נתינה בסוף הדיבור דהקשו ודילמא ניחוש שמא תזנה ויתן לה בצינעא כדי לחפות עליה, ותירצו וי"ל וכו' דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, כדמשני בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה עכ"ל. ועל דברי התוס' הללו, כתב הר"ב גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק י"ג דהתו' כשהקשו דלמאי כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וכו', היינו מפני חשש שמא יחפה וכו' וחשש שמא תטרוף מן הלקוחות שלא כדין, ועל אלו שתי החששות תירצו שני תירוצים וכו', דהא ליתא, דהרי דברי התו' באו בפירוש כי מתחילה כתבו החששא דשמא תטרוף שלא כדין וכו', ולזה תירצו וז"ל וכיון דבעינן עידי מסירה וכו' וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה וידעו הלקוחות שלא נתגרשה ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה וכו', ואח"ך בסוף דבריהם תירצו הא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה על החששא דשמא יחפה ויתן לה גיטה בצינעא, ואף כי המעיין יבין כי תירוץ ראשון של התוס' עלה יפה גם לחששא דשמא יחפה, אלא דתירוץ האחד הוא דעידי מסירה מפקי לקלא וכו' וליכא שמא יחפה, ותירוץ השני אהני לן כי היכי דלא ניחוש שמא יתן לה גיטא בצינעא. מיהו לחששא דשמא תטרוף היא מהלקוחות שלא כדין כתירוץ ראשון של התוס' ניתורץ, ואיך כתב הר"ב גט פשוט כי השני תירוצים עולים בקנה אחד לשתי החששות.
והנה רש"י ז"ל כתב במסכת גיטין דף י"ח ע"א בד"ה קלא אית להו, וז"ל וכן לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה, והם ממש כדברי הרא"ה שהבאתי לשונו לעיל, וא"כ על רש"י קשיא הקושיא שהקשיתי להרא"ה.
(קושיא על דברי רש"י ז"ל מס' גיטין דף י"ח ע"א)
<דף נ"ח ע"ג> ועוד קשה לפענ"ד על רש"י דלכאורה נראה דדברי רש"י סתרין אהדדי, דהוא ז"ל כתב לעיל בדף י"ז ע"ב ד"ה ולשבוע דבתריה וכו' וז"ל ואי איפשר לפרש דלשבוע דלקמיה לפירו' וכו' ולשבוע דבתרי' מהני לזנות דלא מקטלא, דבלאו זמן נמי לא מקטלא, דספק נפשות להקל עכ"ל. הרי דקאמר להדיא דאינה צריכה ראיה כי היכי דלא ליקטלה, כי אף דאין בו זמן ואין לה ראיה לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, ואיך כתב כאן דאפי' לזנות צריכה ראיה אימת מטא גיטא דמשמע דאי לא מייתא ראיה קטלינן לה, והלא ספק נפשות להקל, וכמ"ש הוא ז"ל לעיל מזה.
ולזה איפשר לתרץ כי היכי דלא תיקשי דברי רש"י אהדדי כי מ"ש רש"י בד"ה גזייה כי אינה צריכה ראיה ולא קטלינן לה דספק נפשות להקל, היינו דוקא היכא דלא ידעינן דודאי נכתב קודם זמן שעת המסירה כמו אם כתוב בגט בשנה פלונית ולא ידעינן אי בתחילה אי בסוף אז אמרינן ספק נפשות להקל, ויכולה לומר קודם הזנות נתגרשתי ואף אם אין בגט זמן כלל הדין כן.
מיהו הכא בגיטין הבאים ממדינת הים הכתובים מניסן ולא ניתנו עד תשרי, והיא זינתה בזמן הזה, ואז אינה יכולה לחפות ולומר קודם הזנות נתגרשתי והרי לכם מזמן שכתוב בגט לפי דקלא אית להו והכל ידעו דביום שנכתב לא נמסרו אז מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה או תביא ראיה אימת מטא גיטא לידה.
ובזה ניתורץ גם להרא"ה ז"ל יען כי הרא"ה ז"ל איירי נמי התם במתני' דכותבין גט לאיש ואעפ"י שאין אשתו עמו, והיינו גיטין הבאים ממדינת הים, ולכך צריכה היא להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה, אלא הלשון שכתב כל אשה צריכה וכו', מלת 'כל אשה' אינו מדוקדק. מיהו הרשב"א והתו' הקשו על רש"י על האי לישנא וז"ל הרשב"א ותימא דלענין זנות אעפ"י שידוע שנכתב קודם מסירתו, מ"מ ספק נפשות להקל, ויכולה לומר שקודם שזינתה נתגרשה עכ"ל.
(תירוץ למה שמקשים הרשב"א והתוספות לרש"י ז"ל מסכת גיטין)
ולזה נלע"ד להליץ בעד רש"י כי כונת מ"ש דאף לזנות צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה, לאו למימרא דאי לא מייתא ראיה קטלינן לה, דהא זה אי אפשר, דספק נפשות להקל, וכמ"ש רש"י עצמו לעיל, אלא דלזנות צריכה לאתויי ראיה מאימת מטא גיטא לידה, היינו כדי שלא יהיו בניה ספק ממזרים ושלא תיאסר על בעלה, דאי לא מייתא ראיה דהגט קדם לזנות, א"כ בניה ספק ממזרים ונאסרת על בעלה מספק וכמו שכתב הר"ב ב"ח בכונת דברי מרן הב"י וכמו שנבאר לקמן בע"ה. ועיין מה שהקשה הר"ב בני יעקב על זה דף ז' ע"ב דלמה נאסור דאם לא תביא ראיה דבניה ספק ממזרים והלא רוב בעילות דבעל הם והניחו בתימה יע"ש.
(תירוץ לקושיא שהקשה הר"ב בני יעקב דף ז' ע"ב)
ולענ"ד נ"ל לתרץ כי לא אמרו חז"ל שאם לא תביא ראיה הוו בניה ספק מזרים בודאי כי הלא אזלינן בתר רוב בעילות, אלא הכונה שאם תביא ראיה שנתגרשה קודם הזנות אז לא יצא קול על בניה שהם ממזרים, ואם לא תביא ראיה יצא קול זה על בניה שהם ממזרים, וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו דף צ"ט ע"ג דאינו רוצה שיצא קול על הולד שילדה ממנו שהוא ממזר עכ"ל לעניינינו. נמצא שבזה שכתבנו יתורץ דברי רש"י ז"ל וכמו שכתבו התו' שתי הנפקותות בד"ה קלא אית להו בסוף דבריהם.
אלא דתירוץ זה הוא קצת דוחק דכיון דעיקר קושית הש"ס דמה הועילו חכמים בתקנתם היינו לר' יוחנן דאמר דזמן משום שלא יחפה דהיינו שלא יהרגוה, א"כ מקשה שפיר מה הועילו וכו', ואם כן שפיר יחפה עליה שלא יהרגוה, וא"כ מוכרח דהתירוץ יהיה צודק על זה דהועילו שאם לא תביא ראיה שיהרגוה, וכמו שכתבתי לעיל כי היכי דלא תיקשי ליה קושיא הנז"ל שהקשו התוס' והרשב"א.
ועתה חל עלינו חובה להליץ בעד רש"י כי הנה דברי סתרי אהדדי דכאן במס' גיטין דף י"ז ע"ב כתב בד"ה <דף נ"ח ע"ד> ולשבוע דבתריה דאף אם לא יהיה בו זמן לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, ובמס' יבמות דף ל"ה ע"ב כתב דהשתא דתקון רבנן זמן, אי לא מייתא ראיה שנתגרשה מקמי הכי מוקמינן לה אחזקתה דאשת איש ומקטלא עכ"ל. ושום מפרש לא הקשה לרש"י דדבריו סתרי אהדדי. ושוב ראיתי להר"ב בני יעקב שהקשה לרש"י קושיא זו והניחו בתימה.
(תירוץ לקושיא שהקשה על רש"י במסכת גיטין דף י"ז)
ולענ"ד נ"ל להליץ בעד רש"י ז"ל במה שנדקדק בדבריו ז"ל שם במסכת יבמות שכתב וז"ל, להצלה דידה קאתי וליכא למיחש דילמא מחקה ליה, דכי אתו סהדי דזינתה אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה בחזקת אשת איש וכו', ולא כתב ואי לא מייתא שטרא דאיגרשה וכו' וכמו שהביאו התו' והר"ן בשם רש"י ז"ל אלא כתב לא מייתא שטרא וכו', והכוונה כמו שנבאר בע"ה.
וברש"י הכתוב ברי"ף ז"ל דילג מילת מקמי הכי, ואין כתוב שם כי אם אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וכו', והכוונה דליכא למיחש דילמא מחקה ליה, לפי דאם תמחקנו ואח"ך כשיבואו עדים שזינתה לא מייתא שטרא דאיגרשה, ר"ל שאינה מביאה לראות גט זה כלל לפי דמתיראה דיענה בה כחשה בראות הגט מחוק הזמן ותגלה חרפתה לעין כל, ולכך לא מייתא ליה לשטרא דאיגרשה בו, וכיון דאינה מביאה גיטה כלל או מוקמינן לה בחזקת אשת איש שלא נתגרשה וקטלינן לה, ונמצא דלא מפני תקנת חכמים דהצריכו זמן, והגט ההוא אין בו זמן דמפני זה קטלינן לה, אלא משום דין תורה קטלינן לה, דכיון דהיא בחזקת אשת איש ושטר גיטא אינה מראה כלל אלא דאומרת לחוד קודם הזנות ונתגרשתי, ואנו כיון דלא מפיה אנו חיים ולכך מדין תורה מקטלא שכבר היתה בחזקת אשת איש. וזהו שסיים רש"י ז"ל וז"ל ומיהו אי לא תקון רבנן זמן, הוה מצי לחפויי עלה עכ"ל, והיינו שהיה מראה גיטה ואף כי בגט אין בו זמן כלל והוי הדבר בספק, ומספקא לא קטלינן לה.
אבל השתא דתקון רבנן זמן אי לא מייתא לה, ר"ל אם אינה מביאה הגט כלל קטלינן לה ומטעם שכתבנו לעיל שאם תמחוק הזמן לעולם לא תוציא הגט, כי יגלה קלונה לעיני כל, כי רגלים לדבר שמחקה את הזמן לפי דזינתה קודם זמן הגט דלכך מחקתו, ולפיכך לא מייתא לגיטה וקטלינן לה, ולעולם דרש"י ז"ל מודה בהא דאם הוציאה הגט בשביל שמחקה את הזמן, לא קטלינן לה כי זמן הגט תקנת חכמים היא מפני חששא וכו', ולכך מספקא לא קטלינן לה דספק נפשות להקל, וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו שם במס' גיטין דף י"ז ע"ב בד"ה ולשבוע דבתריה וכו' כי אם מיירי שהגט בידה אלא דאף דאין בו זמן כלל לא מיקטלא דספק נפשות להקל, זהו הנלע"ד בכונת רש"י ז"ל.
ובזה נלע"ד לומר כוונת מ"ש הר"ב ב"ח סימן קכ"ז סוף ס"ק ב' וז"ל ועוד נראה דבכלל מ"ש רבינו א"כ כלומר עכשיו שתקנו זמן אם תאמר כן דכבר נתגרשה ואח"ך זינתה ותאמר שהגט נאבד צריכה להביא ראיה עכ"ל.
(ביאור דברי הב"ח סימן קכ"ז)
ודבריו צריכים לי ביאור, ונלע"ד דכוונתו היא דעד עתה תירץ על דברי מרן הב"י, ופי' דבריו דכונת מ"ש ותברר בעדים דלא קאי אלא אהני תרי טעמי דנאסרת עליו ובניה ממזרים, דאם לא תביא ראיה, הולד הוי ספק ממזר, והיא נאסרת עליו מספק, ולא קאי אאינה חייבת מיתה כי היכי דתידוק מינה הא אם לא תברר קטלינן לה, דספק נפשות להקל, ועתה הוסיף הר"ב ב"ח כי גם נוכל לומר דקאי נמי אאינה חייבת מיתה דאם לא תברר חייבת מיתה וכגון שתאמר נתגרשתי ואח"ך זניתי והגט נאבד, דאז צריכה להביא ראיה שהיה גט ונאבד לה ממנה, ואם לא תביא ראיה קטלינן לה מכיון דאין לה גט ומי יאמר דנתגרשה והיא בחזקת אשת איש קיימא כיון דאין לה לא גט ולא <דף נ"ט ע"א> עדים. זה נלע"ד בכוונת דברי הר"ב ב"ח.
מיהו הר"ב גט פשוט הבין דברי הר"ב ב"ח באופן אחר שכתב וז"ל והב"ח פי' דהטור ומרן לא אתו למימר דאם לא הביא ראיה קטלינן לה אלא וכו' יע"ש והוא דוחק כאשר יראה המעיין דא"כ מה הוסיף עוד לתרץ הב"ח שכתב ועוד נראה וכו' הלא זהו כתירוץ הראשון שפי' בדברי מרן הב"י יע"ש.
עוד כתב הר"ב גט פשוט וז"ל ודע דמרן הב"י דקדק מתוך פי' רש"י דרשאין לכותבו לכתחילה בכה"ג בשבת פ' בשבוע פ', ומדברי הרמב"ם דכתב לישנא דכשר יש לדון דאינו מתיר אלא כשכבר נכתב וכן כתב בר"מ יע"ש עכ"ל. וגם בס"ק כ"ד כתב וז"ל ודע דגם בדין זה כתב מרן הב"י דלרש"י רשאי לכותבו לכתחילה וכדעת הרמב"ם יש לדון עכ"ל, וכן הוא לשון מרן הב"י, ומשמע מדברי רש"י שכתב מה הועילו חכמים בתקנתם הא לא מימנע מלמכתביה נהליה דרשאין לכותבו לכתחילה מאחר דיש בו זמן, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל יש לדון וכו' עכ"ל.
(קושיא בדברי הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז ס"ק ב')
ואני הדיוט אחרי שאלת המחילה, לא ידענא מאי קאמר דמנין לו לרב ז"ל לחלוק לנו את השוין דלעד"ן כי רש"י והרמב"ם ז"ל כולהו בשיטה חדא אזלין, ואין הפרש ביניהם כלל דכולהו סברי דאין רשאי לכותבו כן לכתחילה בכה"ג בשבת פ' וכו' וכדברי הרמב"ם דכתב כשר, דמשמע דכשר כשכבר נכתב כן, מיהו לכותבו לכתחילה כן לא, ומ"ש רש"י ז"ל [ו]ז"ל כשר 'לכתחילה', לאו היינו לומר דלכתחילה רשאין לכתוב בכה"ג, אלא דאם כבר נכתב הגט בדיעבד כלשון הזה בשבת פ' וכו' אזי כשר ותינשא לכתחילה, ולאפוקי ממאי דאיירו בו עד עתה כגון אם אין בו זמן כלל, או היכא דכתב בו זמן ואח"ך גזייה לס' רש"י כמו שנבאר בע"ה שבאלו אפילו שכבר נכתב הגט בדיעבד אפ"ה לא תינשא בו לכתחילה, ומכיון דאמרו ז"ל דלא תנשא בו לכתחילה א"כ ממניעי העדים והסופר ואינם כותבין גט בלא זמן מכיון דלא אהנו מעשיהם דהרי אינה נישאת בו לכתחילה וזהו מה שתועיל תקנת חז"ל, מיהו הכא דכתב שבוע פ' וכו' דפשיט ליה רב יוסף לאביי דכשר, דהיינו דאם כבר נכתב בדיעבד בכה"ג כשר הוא ותינשא בו לכתחילה, א"כ מקשה אביי ומה הועילו חז"ל בתקנתם ופירש"י ז"ל וז"ל, הא לא מימנעי מלמכתביה נהליה, ר"ל לכיון דרואין דאם כתבו בדיעבד גט כזה אהנו מעשיהם ותינשא היא בגט זה לכתחילה, א"כ מימנעי מלמכתביה ניהליה, ולעולם דרש"י ז"ל סובר כהרמב"ם ז"ל דלכתחילה אין רשאין לכתוב גט בכה"ג ומנין לו למר לפרש כן בדברי רש"י ז"ל ולעשותו חולק עם הרמב"ם מאחר דפשט דברי רש"י ז"ל מוכח כדפירשתי.
ועוד קשה על מרן הב"י דהוא ז"ל כתב בעד הרמב"ם, וז"ל, אבל מדברי הרמב"ם יש לדון מדכתב 'כשר', אם הוא כשנכתב כבר אבל לכתחילה אין כותבין, או דילמא דנקט האי לישנא משום דלאו אורחא דמילתא למכתב הכי עכ"ל. נמצא דהוא ז"ל לא הכריע בדברי הרמב"ם אם לכתחילה מותר או לא, ואיך כתב אח"ך גבי אם כתב בו היום גרשתיך וכו' וז"ל והאי גט משמע דלרש"י רשאי לכותבו לכתחילה כיון דחשיב יש זמן (וכדעת) [ובדעת] הרמב"ם יש לדון וכו' עכ"ל.
דקשה לפענ"ד על מ"ש לס' רש"י ז"ל דמנין לו לפרש כן וכמ"ש אני הדיוט לעיל, כי הנה רש"י ז"ל לא דיבר בנדון זה כלל. ועוד כי הוא ז"ל לא הכריע לעיל בכוונת הרמב"ם מאי דעתיה כי אמר דיש פנים לכאן ולכאן בדברי הרמב"ם, ואיך הכא הכריע דהרמב"ם ס"ל דלכתחילה אין רשאי לכתוב גט בכה"ג מדכתב ואיפשר דכונת הרמב"ם מ"ש 'כשר' היינו דנקט האי לישנא, משום דלאו אורח ארעא למכתב הכי, ולעולם דלכתחילה רשאי לכתוב בכה"ג וכמ"ש הב"י ז"ל לעיל, ומהיכן הכריח כן, ואף כי דעתו מכרעת כי נפתחו לו שערי אורה, מ"מ הו"ל להודיע לנו איזה הדרך ישכון אור כמנהגו הטוב דמהיכן הכריע כן בדברי הרמב"ם כמו שהכריע כאן.
<דף נ"ט ע"ב> גם על הר"ב גט פשוט תמיהא לי מלתא כי הוא ז"ל ג"כ הסכים כמ"ש מרן הב"י בכוונת רש"י ז"ל. ועוד כי הוא כתב בדין א' היכא דכתב שבוע פ' בשבת פ' וכו' בשם מרן הב"י דהכריע כדברי הרמב"ם דס"ל דלכתחילה אין לכתוב בכה"ג ושכן כתב בכ"מ. איברא דבכ"מ הכריע כן, מיהו בב"י בדין זה לא הכריע כדברי הרמב"ם וכמו שכתבתי לעיל.
ועוד יגדל התימא איך ח"ו אישתמטיתיה ממרן הב"י ומהר"ב גט פשוט, דברי הרשב"א בשיטתו למס' גיטין דהרשב"א ז"ל ס"ל כדעת רש"י ז"ל וכתב כלשון רש"י ממש וז"ל א"ל כשר ואפי' לכתחילה ע"כ. והוא ז"ל פי' כונתו דמאי דקאמר לכתחילה דהיינו שמשיאין אותה לכתחילה בגט זה וז"ל בד"ה גזייה וכו', פר"ח לרמאי לא חיישינן וכשר הוא וכן כתב הרמב"ם דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה דומיא דכתוב בו שבוע שנה חדש שבת דכשר לכתחילה עכ"ל.
הרי להדיא דכתב שבוע פ' וכו' מאי דאמרו בו דכשר לכתחילה היינו להשיאה בגט זה לכתחילה, מיהו לכותבו בכה"ג לכתחילה לא, ולא פליג הרשב"א על ר"ח והרמב"ם אלא דוקא הכא דגזייה לזמן, דס"ל להרשב"א כדעת רש"י ז"ל דלא תנשא בו לכתחילה, מיהו בכתוב שנה פ' חדש פ' וכו' כולם שוין לטובה רש"י ור"ח והרמב"ם והרשב"א ז"ל דאינו רשאי לכתוב כן לכתחילה מיהו אם נכתב תינשא בו לכתחילה ולא דמי לאין בו זמן לכ"ע ולגזייה לזמן לדעת רש"י והרשב"א, וח"ו איך נעלם ממרן הב"י דברי הרשב"א הללו, ועוד כי מרן מתחילה לא הכריע כדברי הרמב"ם והנה הרשב"א הכריע בדברי הרמב"ם כמו שהכריע מרן בכ"מ.
ועתה אבא לענין נדון דידן כי הרי עלה על דעת מרן בב"י אף לס' הרמב"ם דרשאי לכתוב גט כזה לכתחילה כגון משבוע פ' דהיינו השמיטה, ואף דאינו כותב לא שנה ולא חדש ולא שבת ולא כמה ימים בחדש, ומכ"ש בנדון דידן דכבר כותב השנה ובאיזה יום מן השבוע וגם החדש וכמה ימים בו נשמע ממנו, ואף כי לא נתבאר בפירוש, מ"מ זמנו מוכח מתוכו כי הכל יודעים כי חנוכה הוא בכסלו ובכ"ה ימים בו כי כן מילת חנוכ"ה, ר"ל חנ"ו בכ"ה בכסלו, וא"כ איפה אין גט כזה חסר כלום, ומזה נדון לנדון כיוצא בזה כגון שכתב כך וכך לעומר וכיוצא, דודאי מותר לכתוב כן לכתחילה אם יהיה לו איזה הכרח גמור שלא להזכיר שם החדש בגט וכמה ימים בו כנזכר בשאלה.
ועוד כי לפי אמיתותן של דברים שכתבנו כי בשבוע פ' וכו' כולן שוין לטובה דלכתחילה אין רשאי כן, מ"מ לא ראי זה כראי זה דהתם כיון דחיסר ולא כתב כל מה שראוי לכתוב פרטי הזמן דלא כתב כי אם אחד מהם או זמן או שבוע או שנה וכו', לכך אמרו ז"ל דלכתחילה אין רשאי לכתוב כן, מיהו בנדון דידן דלא חיסר כלום דהנייא לן אפי' ליומא דקמיה אם זינתה תהרג וליומא דבתריה לפירות וכדכתיבנא דכולי עלמא מודו דמותר לכתחיהל לכתוב כן, ואם תאמר דא"כ דמותר לכתחילה לכתוב כן א"כ במאי איפליגו הפוסקים ז"ל בכתיבת חדש כסלו מלא או חסר, וכתבו דדוקא במקום דאיכא עיגונא דאתתא כתבינן כסלו מלא בוי"ו, ואם לאו לא יכתבו גיטין בכסלו כלל שפיר, ואם איתא להאי מילתא דכתבנו א"כ יאמרו דיכתוב בכמה ימים בחנוכה, וא"כ איפשר לכתוב גיטין בחדש כסלו ואפי' במקום דליכא עיגונא.
הא ל"ק כלל כיון דכל עיקר החדש כסלו עד כ"ה ימים בו ליכא תקנה לכתוב, א"כ בשביל ה' או ששה ימים דחנוכה שהם בסוף חדש כסלו לזה המועט לא יעשו תקנה כי הם ז"ל אזלי בתר רובא דחדש.
איך שיהיה עוד ראיה לנדון דידן ממה שמצאתי כתוב בתשו' ק"ב למוהר"ם אלשיך שנשאל על גט שהיה כתוב בו בג' בשבת ימים ליר"ח פלוני והגט נכתב בי"ב בחדש ולא היה כתוב בו כמה ימים לחדש, והשיב וז"ל תשובה גרסינן בש"ס א"ל אביי לרב יוסף היה כתוב בו שנה או חדש וכו' עד סוף הסוגיא, ואח"ך ודין סוגיא זו פסקוה כל הפוסקים דאפי' לכתחילה כותבין ואפי' ממאי דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דבדיעבד קא מיירי הכא נמי בדיעבד הוא <דף נ"ט ע"ג> עכ"ל לענינינו. הרי שכתב בפי' דלדעת כל הפוסקים דלכתחילה כותבים והשתא ומה התם דכתב שבוע דהיינו השמיטה ולא כתב לא שנה ולא חדש ולא שבת ולא כמה ימים בחדש קאמר הרב ז"ל דכל הפוסקים ס"ל דכותבין לכתחילה, מכ"ש וק"ו בנדון דידן שלא חיסר אלא שם החדש וכמה ימים בחדש שלא כתבם בפי' ואף זה נלע"ד בודאי ממה שכתב בגט יום ראשון לחנוכה ואנן ידעינן דהוא בחדש כסלו וכ"ה ימים בו כנז"ל דודאי פשיטא דמותר לכתבו כן לכתחילה אם יש צורך שלא להזכיר שם החדש ובכמה ימים בו וכמבואר בשאלה דאי לאו הכי הא ודאי מילתא דפשיטא היא דלכתחילה מצוה מן המובחר לפרט ולפרש הזמן בכל פרטיו כן כתב הר"ב ב"ח והר"ב גט פשוט ריש סימן קכ"ז יע"ש.
(קושי בדברי מוהר"ם אלשיך ז"ל)
ועל האי תשובה של מוהר"ם אלשיך שהבאתי לעיל קשיא לענ"ד על הר"ב ז"ל דאיך כתב דכל הפוסקים פסקו דלכתחילה כותבים, והלא הרמב"ם והטור סבירא להו דדוקא בדיעבד אם כבר נכתב כשר לענין שתנשא בו לכתחילה, וכן הטור הביא דברי הרמב"ם ז"ל בסימן קכ"ז ולא חלק עליו כי אם בגזייה לזמן דהק' ואיני יודע וכו' יע"ש. אבל בשאר דברי הרמב"ם שהביא הוא ז"ל מורה לו, ואם הרי"ף והרא"ש הלא הם ז"ל לא כתבו כלל בזה וכמ"ש לעיל, ואם הר"ן והרשב"א הא כבר כתבתי לעיל והוכחתי מדברי הרשב"א דאף רש"י ז"ל ס"ל הרי דכשר לכתחילה דקאמרו הם ז"ל היינו לומר שתנשא בו לכתחילה אם כבר נתעכב הגט בדיעבד, ומיהו לכותבו לכתחילה לא אמרו וכמו שהבאתי דברי הרשב"א לעיל שכתב בד"ה גזייה לזמן כשר ומשיאין אותה לכתחילה בגט זה דומיא דכתוב בו שנה שבוע וכו' דכשר לכתחילה והרי הוא ז"ל פי' דכונת 'כשר' לכתחילה דקאמרו, היינו שתינשא בו לכתחילה ולאו למימרא שיכתבוהו לכתחילה, וא"כ הרי כל הפוסקים דהיינו הרמב"ם ובעל העיטור והטור והר"ן ורש"י ור"ח והרשב"א כולהו ס"ל דלכתחילה אין לכתוב בכי האי גוונא, ואף דאיפשר דיסבור מוהר"ם אלשיך ז"ל לדעת רש"י והר"ן דסתמו דבריהם וכתבו כשר לכתחילה דכונת' היא לומר דלכתחילה יכתבו כן וכמו שהבין מרן הב"י בדברי רש"י ז"ל והבאתיו לעיל, מ"מ הרי רמו רבו כת האחרת שסוברין שאין כותבין אותו לכתחילה ומי הם כל הפוסקים שפסקו דלכתחילה כותבין. וכעת צל"ע דבריו אם אין בהם טעות.
ועוד נבאר ענין זה יותר בביאור ותחילה אומר לענ"ד מה שדקדקתי בדברי הרשב"א ז"ל בשיטתו למס' גיטין בד"ה גזייה וכו' וז"ל פי' ר"ח לרמאי לא חיישינן דכשר הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה דומיא דכתוב בו שבוע פ' שנה חדש שבת דכשר לכתחילה, ונתן טעם לדבריהם וז"ל ונראה דהוצרכו ז"ל לומר כן דאי בדיעבד ולומר שלא תצא, ומיהו לכתחילה לא תינשא, א"כ מאי קמיבעי ליה גזייה לזמן מאי דאהני ליה לכתחילה לא תינשא כדמשני גבי גיטין פסולין ותמיהא לי דמאי איכא בין לא כתב בו וכן כתב וגזייה אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו עכ"ל.
ולענ"ד נ"ל לתרץ קושיא זו וגם הקושיות האחרות כמו שנבאר לקמן בע"ה כי הנה הרשב"א כתב כי רש"י פליג עם ר"ח דר"ח סובר דכשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחילה וכן דעת הרמב"ם, אבל רש"י ז"ל ס"ל דגזייה לזמן הוי דינו כמו שלא נכתב בו זמן דלא תינשא בו לכתחילה והם ז"ל הכריעו דדברי רש"י עיקר כן כתבו הרשב"א והר"ן.
ואני הדיוט לע"ד אי לאו דמסתפינא הום אמינא דרש"י ור"ח לא פליגי כלל כי הנה מ"ש רש"י ז"ל בש"ס וז"ל גזייה לזמן וכו' ואמרינן דגט שאין בו זמן אם נישאת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלא, ומה הועילו חכמים בתקנתם היינו לסברת אביי דוקא דסבר דחכמים חששו משום בת אחותו או משום פירות אף בנדון זה דגזייה דהוי רמאות ולכך לסברתו כיון דחכמים חששו גם בזה וא"כ ודאי דיהיה דינו כאין בו זמן כלל דמה לי לא כתבו מה לי <דף נ"ט ע"ד> כתבו ואח"ך גזייה וכמ"ש הרשב"א דאטו העברת קולמוס בקלף מכשירו ואף דיהיה דינו כאין בו זמן כלל, מ"מ מה הועילו חכמים בתקנתם וכמ"ש בזה הרשב"א דקא מיבעיא ליה גזייה לזמן בתר דהוי פירוקא, כלומר תינח התם דאי לא כתיב ביה זמן כלל דלא חתמי סהדי וכו', אהני תקנת חכמים שלא יכתוב אותו סופר ולא יחתמו בו העדים מכיון דלכתחילה לא תינשא בו, מיהו הכא היכא דכתבוה ואח"כ גזייה ויהביה ניהליה, אף דנאמר דלכתחילה לא תינשא בו, מ"מ מאי אהני תקנת חכמים אי לסופר ולעדים דמימנעי ולא יכתבוהו הא הכא ליכא למימר כדלעיל גבי אין בו זמן, אלא דאח"כ גזייה, ומכיון דכדין כתבוהו, ליכא למימר מימנעי, וזה גם כן יסבור ר"ח בהא כס' אביי וכדעת רש"י ז"ל וכדכתיבנא דר"ח לא דיבר בזה כלום כי אם בס' התרצן דאמר לרמאי לא חייישינן וכשר.
ונחזור לכונת רש"י ז"ל כי כל זה שכתב הוא לדעת אביי דהוה ס"ד דחכמים חששו גם על נדון כזה היכא דגזייה לזמן, ולכך הקשה דמה הועילו חכמים בתקנתם וכדפרישית, מיהו כשתירץ לו רב יוסף לאביי וא"ל לרמאי לא חיישינן וכתב רש"י ז"ל וז"ל לרמאי לא חיישינן וכו' ולא חשו חכמים להכי עכ"ל.
(כונת לשון רש"י מסכת גיטין דף י"ח ע"ב)
והכונה דהנה מדין תורה גט שאין בו זמן כשר, אלא דחכמים ז"ל חששו שמא יחפה, או משום פירות, ולכך תיקנו שיכתב זמן בגט, ואם לא נכתב ונתגרש' בגט זה שאין בו זמן שלא תינשא בו לכתחילה, והיינו במקום שחששו מיהו הכא בגזייה לזמן דלרמאי לא חששו רבנן, ולהכי לא תקנו כלל ולכך לא תיקשי לך דמה הועילו חכמים בתקנתם כי כיון דהוא רמאות לא חששו רבנן ולא עבדו ליה תקנתא, וא"כ אף דגזייה אין בכך כלום, ותינשא בגט זה לכתחילה כי כל הס"ד היא דהכא בגזייה דלא תינשא בו לכתחילה הוא מפני דהוה ס"ד כי בזה חששו חכמים ז"ל ותיקנו וכו' כמי שתקנו באין בו זמן כלל, אבל מכיון דחידש לו רב יוסף דלזה לא חשו ליה חכמים וכיון דלא חששו לא תיקנו בו כלום וחזר הדין לסיני ולכך כשר לכתחילה שתינשא בגט זה, כן ס"ל לרש"י ז"ל ולרבינו חננאל ז"ל, וכן פסק הרמב"ם דכשר והיינו דלכתחילה מותרת להנשא בגט זה ומטעם דכתיבנא ובזה ניתורץ מה שהקשו הראב"ד והטור ז"ל להרמב"ם ז"ל והביאו הטור ז"ל בסימן קכ"ז וז"ל ואיני יודע איך מכשיר חסר ממנו הזמן דהיינו אין בו זמן וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל עכ"ל.
ובזה שכתבתי ניחא דבגזייה לזמן אינו כמו באין בו זמן דבלא נכתב בו זמן התם חששו חכמים משום שלא יחפה או משום פירות ותיקנו דיכתוב בגט זמן ואם לא כתב, לכתחילה לא תינשא בגט זה, והועילה תקנתם דכיון דאמרינן דלכתחילה לא תינשא בו, א"כ מימנע הסופר והעדים ולא יכתבו לבעל גט בלי זמן אבל בגזייה לזמן לא חששו לרמאות זה חז"ל ולא עשו לו תקנה ולכך אף דעתה אין בו זמן דכבר גזייה, מ"מ מותר לכתחילה שתינשא בו.
ובזה נסתלקה קושיא שהקשה הרשב"א ז"ל לפי' ר"ח והעתקנו לשונו לעיל דמה לי אם לא כתב זמן ומה לי אם כתב זמן וגזייה, אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו. ולפי מה שכתבתי ניחא דמ"ש ר"ח דכשר לכתחילה וכו' הוא על תירוץ רב יוסף דאמר לרמאי לא חיישינן דכיון דלא חששו חכמים להכי ולא תקנו לו תקנה א"כ חזר להכשרו מן התורה דהתורה הכשירתו ולא העברת קולמוס בקלף.
ובזה יתורץ נמי קושיא שהקשה הרשב"א וז"ל ועוד דאם איתא מאי קאמר דלרמאי לא חיישינן דהא בכל שמשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך ביה רמאות דאטו בכתב בו שבוע פ' שבת פ' וכו' מיקרייא ליה רמאי הא ודאי מדאמרינן לרמאי לא חיישינן משמע דמיחש הוא דלא חיישינן הא אילו ידעינן לא מינסיבינן לה ביה עכ"ל.
ונלע"ד ובודאי כי בכל מה שאמרו חז"ל דמותר ומשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך ביה רמאות וכגון כתב שבוע פ' וכו' דאינו מיקרי רמאי מיהו הכא דנראה לעין כל דגזייה לא חששו חז"ל בזה לומר דדילמא דהאי <דף ס' ע"א> דגזייה הוא לחפות על בת אחותו או לפירות, דלפי זה יהיה הגט פסול, דלרמאי לא חשו חז"ל ואמרינן דהא דגזייה אירע הדבר כך שנקרע הזמן ולא חיישינן שמא יהיה רמאי וכו', ולכך מותר לכתחילה להינשא בגט זה, ומיהו ודאי בהא פשיטא דאי ידעינן ביה דבהכי גזייה דהוי ודאי רמאי, פשיטא דלא מנסיבינן לה ביה, כיון דאתו עדים דזינתה וכו'.
גם מה שהקשה הרשב"א ז"ל בקושיא שניה וז"ל ועוד מאן לימא לן דבאותו קרע זמן היה כתוב בו דילמא קרע היה בו מעיקרא עכ"ל. וגם זה ניחא דאיירי דודאי ידעינן בבירור כי במקום הקרע היה כתוב בו זמן וקרעיה וכמ"ש רש"י ז"ל וז"ל לרמאי לא חיישינן, לרמאי כזה שהוא ניכר ונגלה עכ"ל. והיינו או שאנו רואים סוף רגלי האותיות העליונות רישומן ירד עד קרוב לשיטה אחרת, או שחיסר שיטה אחת מי"ב שיטין בקורעו את הזמן, ואם כוונת הרשב"א ז"ל להקשות כי דבר זה אין לו היכר וגילוי כלל לעולם, ונוכל לומר דקרע היה בו מעיקרא, א"כ לא על ר"ח תלונותיו כי אם על רש"י ז"ל ולמה מקשה הרשב"א כן על ר"ח, ור"ח לא דיבר בזה כלל, ואם נאמר דלכך לא הקשה על רש"י דאיפשר דיהיה ניכר בבירור כי מה שקרע היה הזמן ולא שהיה קרע מעיקרא, א"כ גם על ר"ח ליכא קושיא לפי דר"ח לא כתב בזה כלל וס"ל כדעת רש"י ז"ל.
(קושי בדברי הר"ב גט פשוט סימן קכ"ז ס"ק כ"ה)
והנה קושיות אלו שהקשה הרשב"א להרמב"ם שתירצתים, לענ"ד לעיל תירצם הר"ב גט פשוט שם בסימן קכ"ז ס"ק (ו)כ"ה יע"ש באורך לשונו. ועיקר תירוצו הוא כי לא דמי לא כתב בו זמן כלל, לכתב בו זמן וגזייה אח"כ. דבכתב בו זמן וגזייה לכך אמרו דלכתחילה מותר שתינשא בו משום שנעשה כתיקון חז"ל, אבל כשלא כתב בו זמן כלל, פסול ולא תינשא בו לכתחילה משום דהרי לא נעשה כתיקון חז"ל יע"ש.
וצריך לומר דגזייה אחר נתינת הגט לידה, דאל"כ קשה לענ"ד דהיכי קאמר דבכתב בו זמן ואח"כ גזייה דכשר משום שכבר נעשה כתיקון חז"ל, והלא אף דבכתיבה נעשה כתיקון חז"ל שכתבו בו זמן, מ"מ בנתינה לא נעשה כתיקון חז"ל, דעיקר תיקון חז"ל הוא דיכתוב בגט זמן ויהיה הזמן מפורש בו אף בעת הנתינה ואילך כי היכי דיתברר מתוכו מאיזה יום הוא מפני חששא שמא יחפה או משום פירות, וכיון דבשעת נתינה לא נעשה כתיקון חז"ל דגזייה מקמי הכי ואח"ך יהביה ניהליה, א"כ למה יהיה כשר. אלא כונתו ז"ל כמ"ש לעיל. ועוד קשה איך כתב הר"ב ז"ל דבגזייה לזמן לכך כשר ותינשא בו לכתחילה משום שאינו יכול לחפות עליה משום דאמרינן רגלים לדבר דהזנות היה קודם הגט, ולפי' גזייה לזמן ולא אהני רמאה ברמאותיה [א"ה מחב"י נר"ו: עיין גמ' עבודה זרה יא' ע"ב], ומעמידין דבר על בוריו, משא"כ באין בו זמן מעיקרא וכו' דקלע"ד והלא אף באין בו זמן מעיקרא איכא למימר הכי דמכיון ששינה מתיקון חז"ל ולא כתב זמן בגט, א"כ רגלים לדבר שהזנות היה קודם הגט דלפיכך לא כתב בו זמן ולא אהני ליה רמאותיה דיעמידו הדבר על בוריו.
ואח"כ ראיתי מ"ש הר"ב תומת ישרים סימן ל"ה, שכתב לדעת הרמב"ם דס"ל דתקון חז"ל שתיקנו זמן בגט, אינו אלא דוקא לעת הכתיבה לחוד, ולא שישאר כתוב שם ואפילו שקודם הנתינה גזייה אין בכך כלום והעברת קולמוס בקלף מכשירו והאריך שם יע"ש.
ואתמהא מילתא לפי דעתי הקלושה כי לא הבנתי הדבר על בורייו לאפס הפנאי, דהסברא נותנת כי עיקר תיקון חז"ל שיכתבו זמן בגט היינו שיהיה גם בעת הנתינה כס' הרשב"א ז"ל. איך שיהיה לפי דרך זה שכתב הר"ב תומת ישרים אתי שפיר תירוץ שתירץ הרב גט פשוט, דבגזייה לזמן דבכתיבה כבר נעשה כתיקון חז"ל, לכך אפילו דגזייה אח"כ קודם נתינה אין בכך כלום וכשר ותינשא בו לכתחילה, אבל באין בו זמן כלל פסול, כיון של נעשה כתיקון חז"ל.
ולפי זה ניתורץ הקושיא השנית שהקשתי על הר"ב ז"ל, דאף דגם דאין בו זמן כלל אינו יכול לחפות משום דרגלים לדבר כדכתיבנא לעיל, מ"מ פיסולו הוא מכיון שלא <דף ס' ע"ב> נעשה כתיקון חז"ל וזהו שדקדק הר"ב גט פשוט בלשונו שכתב וז"ל 'משא"כ באין בו זמן דפסול משום שלא נעשה כתיקון חז"ל' עכ"ל. ולא כתב ג"כ ומשום דאיכא למיחש שמא יחפה וכו' לפי דחששא דשמא יחפה ליכא הכא משום דרגלים לדבר וכו' וכדכתיבנא, אלא מאי דפסיל הוא מפני שלא נעשה כתיקון חז"ל וכעין תירוצו תירצו הר"ב ב"ח והר"ב תומת ישרים שם באורך יע"ש. ועיין ג"כ מ"ש הר"ב בני יעקב ז"ל שם דף ז' יע"ש.
ולפי מה שכתבתי לדעת רש"י ור"ח ז"ל, אין צורך לדחוקי ולומר כמ"ש הר"ן ז"ל לדעת ר"ח וז"ל ולפי זה צ"ל דתלמוד' דאמר גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי פשיטא ליה דתינשא לכתחילה משום דלרמאי לא חיישינן, אלא שהתלמוד מפרש הדבר דרך קושיא ותירוץ עכ"ל. דזה ודאי דוחק דאין דרך התלמוד לעשות דרך קושיא ותירוץ מאחר דכבר ידע הא דלרמאי לא חיישינן, ולכך הקשה גזייה מאי וכו', ואח"כ חידש לו רב יוסף דהיינו התרצן הא דלרמאי לא חיישינן, וכמו שכתבתי לעיל לענ"ד. והנה הרי"ף הבין בסוגיא זו כמו שפירשתי לדעת רש"י ור"ח והרמב"ם דנפקא לן דינא מסוגיא זו דבגזייה לכתחילה מותר שתינשא בגט זה, ומטעם זה לא הביא הרי"ף סוגיא זו בהלכות יען כי ס"ל דפליגא סוגיא זו אסתם מתניתין דאמרינן גט שיש בו עדים ואין בו זמן פסול, ודחה סוגיא זו מכח סתם מתניתין, וכ"כ ה"ה ז"ל בעד הרי"ף שם בפ"ג מהלכות גירושין דין כ"ו יע"ש.
ואם איתא לשיטה שכתב הר"ן והרשב"א בסוגית הש"ס דאף בגזייה לזמן דינו כאין בו זמן כלל ולא תינשא לכתחילה, א"כ קשה דהרי"ף ז"ל למה השמיט סוגיא זו והלא כפי שיטתם ז"ל לא פליג אסתם מתני' ואדרבא הוי כמתניתין דהתם דלכתחילה לא תינשא בו. אלא ודאי משמע דהרי"ף סבר כשיטה זו שכתבתי אני הדיוט לדעת רש"י ור"ח והרמב"ם, אלא דהרי"ף דחה סוגיא זו מכח (אתם) [סתם] מתניתין וכדכתיבנא, אבל הרמב"ם מפרש שיטה זו כדכתיבנא, וס"ל דלא פליג אמתניתין וכמ"ש ה"ה דלדעת הרמב"ם יש חילוק בין אם לא כתב בו זמן בין כתב הזמן ואח"כ גזייה, דבגזייה לזמן הוא רמאות ולרמאות לא חיישינן עכ"ל. והיינו כמו שכתבתי לעיל בכוונת לרמאי לא חיישינן ולא תיקנו חז"ל וכו' והרמב"ם מוקי למתניתין דיש בו עדים ואין בו זמן, דדוקא כשלא נכתב הזמן כלל בגט אז פסול, ולא תינשא בו לכתחילה, אבל בכתב ואח"כ גזייה לזמן מותרת שתינשא בו לכתחילה ומטעם האמור.
אלא דכפי זה קשה לענ"ד על ה"ה ז"ל שכתב בתחילת לשון זה וז"ל פי מדשני לזה לרמאי לא חיישינן ולא שני כדמשני לעיל אהני דלכתחילה לא תינשא עכ"ל ז"ל, דקשה דכפי שיטה זו שכתבנו בעד הרמב"ם אין עיקר ההכרח שהבין כן בגזייה לזמן דמותר לכתחילה שתינשא בו מחמת הכרח הזה שכתב ה"ה לבד כי הכרח הזהכבר דחאוהו הרשב"א והר"ן ז"ל וכמו שביארתי לעיל בדברי הרשב"א אלא עיקר ההכרח שיהיה הדין כן כס' הרמב"ם הוא מפשט דברי הש"ס דלרמאי לא חיישינן דהיינו ולא חשו רבנן להכי, ולכך לא תיקנו בזה ולכך אפילו לכתחילה מותרת שתינשא בגט זה. ואפ' לומר בעד ה"ה ז"ל שפי' זה שהביא הוא מהר"ן והרשב"א ולא סברא דנפשיה כי אין צורך לו וכו'.
חזרנו לענין דידן כי הנה הוכחנו לעיל כי בנדון דידן דמותר לכתחילה לצוות לסופר לכתוב לו גט כזה ביום פ' דחנוכה וכדומה ואף כי אינו מפורש בגט באיזה חדש ובכמה ימים בו, מ"מ כיון שמוכרח ומתבאר מתוך הגט זמנו, אם כן אין בכך כלום מפני שלא הוזכר בפי' בגט, וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בכלל מ"ה סי' כ"ה דהתיר גט שהיה בו ברבעי בא' לחדש טבת ודילג מילת 'בשבת', וכתב ז"ל דכיון דמתוך הדברים מוכן כי ודאי מובן כי ודאי כי רביעי בשבת קאמר דאם לא רביעי דמאי הוא אם רביעי לחדש הרי כבר מפורש אח"כ בא' לחדש טבת וכיון שכן אף שדלג הסופר מילת בשבת, מ"מ כשר גט זה ע"כ וכתב על תשו' הרא"ם ז"ל בתשו' כ"ו דמאחר דהרא"ש ז"ל פסק כן מי יבא אחר המלך וכו' ומינה נדון לנדון דידן כי אף דלא כתב שם החדש <דף ס' ע"ג> וכמה ימים בו, מ"מ קם דינא דמותר לצוות לסופר לכתוב כן לכתחילה אם יהיה לו איזה הכרח וכמבואר בשאלה, מיהו אם אין לו הכרח הא ודאי מילתא דפשיטא היא דצריך לפרט ולפרש כל פרטי הזמן כל פרט ופרט בפני עצמו, ובפרט בשם החדש, כי הנה עיקר שתקנו חז"ל זמן בגיטין היינו ימי החדש, וכמ"ש הר"ב מכתב מאליהו בשער ב' סימן י"ג יע"ש. והנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיורו הרבנים. כה דברי הצעיר:
[1] ולכאורה הדבר צ"ב, כי הנה מצאנו בדברי הר"ן בכתובות (כ"ב ע"ב), שהביא שם שאם הרי"ף משמיט איזה דין משמע דלא ס"ל הכי. וצ"ב.
ובנו רב בפנמה?
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
ישר כח הרב מושי.
דחיסת PNG/JPG עד 80% בחינם - שמרו על איכות ושקיפות
הקטינו במהירות קבצי תמונות מסוג PNG/JPG והאיצו את מהירות טעינת דפי האתר שלכם. השתמשו בכלי Compress PNG/JPG כדי לדחוס את התמונות שלכם אונליין, בחינם.
www.websiteplanet.com
זה נראה אצל הרב אבישי לוי במיאמי. אכן?
אם כבודו יחלק את התשובה להערות קצרות יותר
ויעלה כל פעם הערה או שתיים יהיה כח לשבת וללמוד ההערות
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף בשדה התעופה במיאמי בדרכו לישראל לאחר ביקור בזק בקהילות היהודיות בפנמה ובדרום אמריקה.
(דרך המלך)
(דרך המלך)
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
לא לשכוח לייק!!
נערך לאחרונה:
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
