מרן אור עינינו
Member
מרן מלכא שליט"א העלה בספרו הגדול ילקוט יוסף את פסקו של מרן מלכא זצ"ל בזה"ל
ואחר הקיד'ה חמש מאות, לא זכיתי להבין דב"ק, ואשמח שיעזרו לי החברים היקרים להבין את הדברים לאשורם, דכשעיינתי בשו"ת משאת משה ראיתי שהוא מיירי במי 'שלא ישב בסוכה כלל בחג הסוכות', אלא בירך שהחיינו מדין יו"ט, וע"ז כתב שהדבר פשוט שיברך בשעת עשיית הסוכה שלו, אבל מי שכבר בירך בסוכת חבירו - לא מיירי כלל, ובודאי שיצא ולא צריך לברך שוב על סוכתו שלו. וכן הבין במפורש בשו"ת מהר"י קצין שציין מרן מלכא הנ"ל, וגם מצאתי כן בשו"ת עזרת מצר [פינסו], וצע"ג.
אני מצרף כאן את לשונות הפוסקים הנ"ל לטובת המעיינים.
שו"ת משאת משה אורח חיים א סימן ה
ומכאן תשובה למ"ש עוד הרב ז"ל בתשובה הנז' דמאחר שהוא מזכיר בקידוש היום את יום חג הסוכות הזה פשיטא ופשיטא דכשמברך אחריו זמן ארגל דקאי נמי אסו' שבא בזכרון בדבריו עכ"ד. וליתא ממה שנתבאר בההיא דסוכה ואח"כ זמן דאיפכא לא וזה ברור. ותו דאעיקרא מה שרצה להכריע דמשהזכיר חג הסוכות במשך דבריו כי הדר מברך זמן אחריו קאי אסוכה אשר פצו שפתיו, לא מכרעא כל עיקר, ויש לי בעניותי לדקדק כן ממאי דאיפליגו רבנן ור"א בפר' הישן [סוכה כז, ב], דלרבנן דקי"ל כותייהו עושין סוכה בחולו של מועד, וכהסכמת הפוסקים דמי ששגג או הזיד ולא עשה סוכה כו' עושה בחש"מ ואפילו בשביעי, וע"כ כשעושה סוכה בחש"מ צריך לברך כי אורחא, דמאין הרגלים לומר שלא יברך, ומי פטרו מדין העושה סוכה לעצמו דברוכי בעי, דנהי דלרב כהנא כיילינן לה להך ברכתא בכסא דקידושא, אמנם היכא דלא עשאה קודם בזמן הרגל מאן פטריה מלברוכי בשעת מעשה מיהא, הא ע"כ לומר דבעי לברוכי שהחיינו בשעת מעשה, וזה מבואר פשוט לא יכחישנו מי שחותמו אמת. והשתא לדברי הרב ב"ח דאדכרתא דחג הסו' בשעת קידוש היום עולה עמו, וכי בריך שהחיינו אפי' בבית קאי איום טוב ואסוכה, היכי הדר מצי האי לברוכי כשעושה סוכה בחש"מ כיון שכבר נפטר מן ההודאה משקדש עליו היום שכבר הזכיר חג הסוכות, ולאומר שיאמר דכל כי הא אינו מברך שהחיינו בשעת עשייתה עליו הראיה, דכל כי הך חידושא איבעי להו לרבוותא לאודועי, אלא דזה ברור מעצמו דאדכרתא דיום חג הסוכות אינו פוטרו מידי חיובו כמדובר.
מחנה יהודה
ואני אומר דעד כאן לא אמר הב"ח אלא כשכוונתו היתה גם על הסוכה כגון שהיה לו סוכה וכוונתו לפטור גם מסוכה שעשה שכן כתב כיון דשעת מצוותו היא וכוונתו לברך גם אסוכה שוב אין צריך לברך עוד וגם כתב דמלבד דכוונתו היתה גם אסוכה עוד הזכיר בפירוש את שם חג הסוכות פשיטא ופשיטא דכשבירך זמן דיום טוב היתה כוונתו גם על הסוכה ע"כ וזה לא שייך אלא כשעשה סוכה שאז כוונתו גם על הסוכה אבל כשלא עשה סוכה עדיין פשיטא ופשיטא שאין כוונתו גם על הסוכה שהרי לא עשה סוכה עדיין והיאך יהיה כוונתו עליה
עזרת מצר סי' כ'
הרב"ח שאני דכשבירך זמן די"ט בביתו כבר הסוכה כהלכתה לפניו ומסתמא כל שעתא ושעתא הוה יהיב דעתיה אם פסקו הגשמים ויוכל לאכול כזית פת בסוכה הילכך לא יחזור ויברך ביום כשנכנס בה אבל העושה סוכה בחש"מ אפילו תימא דכשבירך זמן די"ט כיוון על זמן דסוכה אי איתרמי ליה מאי הוי הרי לא היה סוכה לפניו ואיך יפטור זמן די"ט על זמן דסוכה שעשה עכשיו והרי פנים חדשות באו לכאן ודמיא הא למ"ש בסימן ר"ו ס"ה דאין לברך על האוכל עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת והדמי"ן יתעביד בנ"ד דכשבירך זמן די"ט בביתו לא הי"ל סוכה לפניו וכשעשה סוכה בחש"מ והסוכה לפניו צריך לברך פעם אחרת
ואחר הקיד'ה חמש מאות, לא זכיתי להבין דב"ק, ואשמח שיעזרו לי החברים היקרים להבין את הדברים לאשורם, דכשעיינתי בשו"ת משאת משה ראיתי שהוא מיירי במי 'שלא ישב בסוכה כלל בחג הסוכות', אלא בירך שהחיינו מדין יו"ט, וע"ז כתב שהדבר פשוט שיברך בשעת עשיית הסוכה שלו, אבל מי שכבר בירך בסוכת חבירו - לא מיירי כלל, ובודאי שיצא ולא צריך לברך שוב על סוכתו שלו. וכן הבין במפורש בשו"ת מהר"י קצין שציין מרן מלכא הנ"ל, וגם מצאתי כן בשו"ת עזרת מצר [פינסו], וצע"ג.
אני מצרף כאן את לשונות הפוסקים הנ"ל לטובת המעיינים.
שו"ת משאת משה אורח חיים א סימן ה
ומכאן תשובה למ"ש עוד הרב ז"ל בתשובה הנז' דמאחר שהוא מזכיר בקידוש היום את יום חג הסוכות הזה פשיטא ופשיטא דכשמברך אחריו זמן ארגל דקאי נמי אסו' שבא בזכרון בדבריו עכ"ד. וליתא ממה שנתבאר בההיא דסוכה ואח"כ זמן דאיפכא לא וזה ברור. ותו דאעיקרא מה שרצה להכריע דמשהזכיר חג הסוכות במשך דבריו כי הדר מברך זמן אחריו קאי אסוכה אשר פצו שפתיו, לא מכרעא כל עיקר, ויש לי בעניותי לדקדק כן ממאי דאיפליגו רבנן ור"א בפר' הישן [סוכה כז, ב], דלרבנן דקי"ל כותייהו עושין סוכה בחולו של מועד, וכהסכמת הפוסקים דמי ששגג או הזיד ולא עשה סוכה כו' עושה בחש"מ ואפילו בשביעי, וע"כ כשעושה סוכה בחש"מ צריך לברך כי אורחא, דמאין הרגלים לומר שלא יברך, ומי פטרו מדין העושה סוכה לעצמו דברוכי בעי, דנהי דלרב כהנא כיילינן לה להך ברכתא בכסא דקידושא, אמנם היכא דלא עשאה קודם בזמן הרגל מאן פטריה מלברוכי בשעת מעשה מיהא, הא ע"כ לומר דבעי לברוכי שהחיינו בשעת מעשה, וזה מבואר פשוט לא יכחישנו מי שחותמו אמת. והשתא לדברי הרב ב"ח דאדכרתא דחג הסו' בשעת קידוש היום עולה עמו, וכי בריך שהחיינו אפי' בבית קאי איום טוב ואסוכה, היכי הדר מצי האי לברוכי כשעושה סוכה בחש"מ כיון שכבר נפטר מן ההודאה משקדש עליו היום שכבר הזכיר חג הסוכות, ולאומר שיאמר דכל כי הא אינו מברך שהחיינו בשעת עשייתה עליו הראיה, דכל כי הך חידושא איבעי להו לרבוותא לאודועי, אלא דזה ברור מעצמו דאדכרתא דיום חג הסוכות אינו פוטרו מידי חיובו כמדובר.
מחנה יהודה
ואני אומר דעד כאן לא אמר הב"ח אלא כשכוונתו היתה גם על הסוכה כגון שהיה לו סוכה וכוונתו לפטור גם מסוכה שעשה שכן כתב כיון דשעת מצוותו היא וכוונתו לברך גם אסוכה שוב אין צריך לברך עוד וגם כתב דמלבד דכוונתו היתה גם אסוכה עוד הזכיר בפירוש את שם חג הסוכות פשיטא ופשיטא דכשבירך זמן דיום טוב היתה כוונתו גם על הסוכה ע"כ וזה לא שייך אלא כשעשה סוכה שאז כוונתו גם על הסוכה אבל כשלא עשה סוכה עדיין פשיטא ופשיטא שאין כוונתו גם על הסוכה שהרי לא עשה סוכה עדיין והיאך יהיה כוונתו עליה
עזרת מצר סי' כ'
הרב"ח שאני דכשבירך זמן די"ט בביתו כבר הסוכה כהלכתה לפניו ומסתמא כל שעתא ושעתא הוה יהיב דעתיה אם פסקו הגשמים ויוכל לאכול כזית פת בסוכה הילכך לא יחזור ויברך ביום כשנכנס בה אבל העושה סוכה בחש"מ אפילו תימא דכשבירך זמן די"ט כיוון על זמן דסוכה אי איתרמי ליה מאי הוי הרי לא היה סוכה לפניו ואיך יפטור זמן די"ט על זמן דסוכה שעשה עכשיו והרי פנים חדשות באו לכאן ודמיא הא למ"ש בסימן ר"ו ס"ה דאין לברך על האוכל עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת והדמי"ן יתעביד בנ"ד דכשבירך זמן די"ט בביתו לא הי"ל סוכה לפניו וכשעשה סוכה בחש"מ והסוכה לפניו צריך לברך פעם אחרת
