בס"ד, י"ב טבת תשע"ט, 478-2/ע"ט
לכבוד
היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה ר'
אוראל דהרי נ"י
שלום וברכה וישע רב,
בדבר שאלתו בבהכנ"ס שבהם מותקנות מצלמות אבטחה באופן קבוע מחשש לגניבות, ואף בשבת לא מנתקים אותם, האם יש היתר לדבר זה.
הנה אנן נקטינן לדינא שבאיסור דרבנן, פסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר. וכן כתבו התוס' (שבת קג.), ומהר"ם בתוס' (יומא לה.), והרשב"א (בכתובות ו.), וכן פסק בשו"ת בתי כהונה (חלק בית דין, ס"ס יח) שבאיסור דרבנן נראה שלכל הדעות מותר לכתחלה וכו'. וכ"פ בתורת שבת (סי' שיד סק"ג. וסי' שכו סוף ס"ק יד) דפ"ר דלא ניח"ל בדרבנן מותר, וכ"פ בשואל ומשיב (קמא ח"א סי' רי. תליתאה ח"ג סי' ג), ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ב יו"ד סי' מב אות לא). ומהרש"ם (ח"ה ס"ס מח), ובשו"ת באר יצחק (או"ח סי' טו ענף ה), ובשו"ת מהר"ם בריסק (ח"א סי' נט). ועוד רבים. וע"ע בחזו"א (או"ח סי' נו אות ה).
וע' בעולת שבת (סי' שטז סק"ה) שכתב, שמרן בש"ע (סי' שטז) השמיט דברי הטור שם בשם בעה"ת, לגבי נעילת תיבה שיש בה זבובים בשבת, מטעם דס"ל כד' התה"ד (שהובא להלכה בש"ע ר"ס שיד) דפ"ר בדרבנן שרי, וכמו שפסק בש"ע (סי' שיד ס"א). וכ"כ בשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן פו) שמטע"ז השמיט דין זה מהש"ע. ובפרט שכ"ז פ"ר דלא ניח"ל בדרבנן. ולענין הלכה נקטינן להקל כדברי מרן הש"ע. ואפילו לדבריו שבב"י (סי' שטז) שהחמיר בזה, נראה דדוקא בנידון בעה"ת החמיר, הואיל ונפיק מפומיה דמר, כיון שאפשר בנקל לגרש הזבובים במחי יד, הלא"ה משרא שרי.
וע' בשו"ת לב חיים פלאג'י (ח"ב סי' סא), במי שהיה הולך לתומו, ועבר בלי כוונה תחת עששית דולקת, וכבתה, וכתב, שאפילו אם היה ברור לו שהוא כיבה אותה, אינו צריך שום כפרה, כיון שאין כאן שום צד של מלאכת מחשבת. ע"ש.
ומה שיש לדון אם די שיהיה בגדר פ"ר דלא איכפת ליה, או דבעינן שיהיה פ"ר דלא ניח"ל, הנה לדינא יש לתפוס דגם פסיק רישיה דלא איכפת ליה נחשב בכלל פסיק רישיה דלא ניח"ל. שכל שאינו נהנה כלל בפעולה הנעשית על ידו, הוי בכלל פסיק רישיה דלא ניח"ל, וכמ"ש התוס' (שבת קג.) בההיא דסוכה (לג:) דאית ליה הושענא אחריתי. וכ"כ בביאה"ל (ס"ס שכ בד"ה דלא ניחא ליה), ובהרש"ש (כתובות ו.). ובטל אורות (מלאכת הצד דף ס:) כתב שמצא להמאירי בכ"י (שבת כט:) שבאיסור דרבנן דלא איכפת ליה שאינו צריך לאותו תיקון, ואינו מתכוין, אף דהוי פ"ר מותר לכתחלה.
וסניף נוסף יש בנ"ד, לפמ"ש הרשב"א (שבת קז.), ע"פ הירושלמי, שמותר לנעול לכתחלה את ביתו לשומרו, ולשמור גם הצבי אשר בתוכו, שכיון שהוא עושה לצורך ביתו לשומרו, אע"פ שעי"כ ניצוד הצבי ממילא, מותר. ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד. והר"ן (סוף פרק האורג) תמה מאד ע"ז, דאטו מפני שהוא צריך לשמור את ביתו, נתיר לו לעשות מלאכה בשבת, ולא עוד אלא שאפי' אם אינו מתכוין לנעול בעד הצבי, כל שיודע שהצבי בתוכו, ושא"א שלא יהיה ניצוד בתוכו, אסור, דהוי פס"ר. אך בישועות יעקב (סי' שטז סק"ה) תי' דלא אמרו שפס"ר אסור, רק בדבר שאין בו אלא ענין אחד, כמו החותך ראש העוף ודעתו שלא ימות, והרי הדבר בלתי אפשרי, ואותו ענין עצמו דהיינו חיתוך הראש הוא עצמו מיתת העוף, ולכן נאסר, אע"פ שאינו מכוין להמית את העוף, שכיון שמתכוין לחתוך ראש העוף, הרי הוא כמכוין להורגו, אבל הנועל ביתו לשמירת הבית שגוף העשייה תמיד היא פעולת היתר, אלא שנזדמן שצבי היה בתוך הבית והוא ניצוד ממילא ע"י נעילת הבית, ואין האיסור בגוף העשייה, זה לא מקרי פ"ר, כיון שיש כאן שני ענינים נפרדים. ע"כ. וכעי"ז מתבאר גם בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ח"ב סי' קסט).
וכאן, הרי ההולך ברחוב ההוא על מנת להתפלל, וכיו"ב, אין בהליכה עצמה שום איסור, והיא בודאי פעולת היתר, אלא שנזדמן שיש שם מצלמה המצלמת כל עובר ושב, ואלו הם שני ענינים נפרדים, ולא שייך כאן דין פ"ר, לפי דעת הרשב"א, וכיון דלא ניחא ליה, לכ"ע יש להתיר.
וע"ע ברב פעלים (ח"א או"ח סי' כג), דה"ט דהרשב"א, שאף שמתכוין גם לצידת הצבי, כיון שעיקר הפתח נעשה לשמירת הבית, ואין צידת הצבי ניכרת מגוף המעשה של נעילת הדלת, מותר. ולא שייך דין פס"ר רק כשהאיסור ניכר להדיא במעשיו. וכאן נראה יותר שנועל לשמור הבית. ע"ש. וגם לפ"ז כיון שההליכה עצמה אין ניכר בה שום מעשה איסור, אלא שנזדמן שיש שם מצלמה, נראה שאין לאסור בזה משום פס"ר לדעת הרשב"א, ובנ"ד דהוי פס"ר דלא נח"ל ובדרבנן יש לסמוך בודאי על דעת הרשב"א להתיר.
וע"ע לה"ה (פי"ב ה"ב), שמדברי הרמב"ם נראה שהכל תלוי בכוונתו, שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו דהוי פס"ר לחייבו, מפני שרק כשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה, אבל כשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, ואין לו ענין לעשות כלי. ע"ש. וה"ה כאן שהוא צועד והולך לתומו ואין לו שום כוונה ולא ענין בצילומו, ש"ד. [והאח' למדו מדברי ה"ה להתיר בנידונם במלאכות שונות. ומכללם הרדב"ז (ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קמט)]. וכמו שהעלה בחזו"ע (שבת ו עמ' קנא). ובשו"ת יביע אומר ח"ט (או"ח סי' לה).
וראה בשו"ת חשב האפוד (ח"ג סי' פג) לגבי מקומות שהשלטונות התקינו שבכל בית שברחובות העיר, כאשר מתקרב אליו משהו בלילה, נדלק אור חזק, בכדי להפריע לגנבים לשלול שלל ולבוז בז. וכשהוא ממשיך בדרכו האור נכבה. והתיר לעבור בליל שבת על יד הבתים ההם, שזה פס"ר דלא ניח"ל, ובלא"ה יש תאורה מספיקה ברחובות העיר, וכתב לצרף דעת הרשב"א הנ"ל להקל בזה. ועפ"ד השט"ג, שכוונת הרשב"א שאם באותו מעשה שיש בו פסיק רישיה, עושה עמו גם מעשה אחר של היתר, ומתכוין לדבר ההיתר, אפילו בפס"ר מותר. וההליכה ברחוב אין לה שום קשר עם ההדלקה או הכיבוי. וכ"פ בשבט הלוי (ח"ט סי' סט) שאין בזה שום חשש איסור, שיסוד מלאכות שבת היא, שמלבד פעולת המלאכה, צריך שתהיה מלאכת מחשבת, אבל כשאדם אינו עושה כלום, אלא הולך לדרכו לפי תומו, אע"פ שבגרימתו נדלק אור, פשיטא שכל זמן שאינו חושב בכוונה ללכת כדי שידליק אין אנו מצרפים הליכתו כדרכו להתוצאה הנ"ל, ואין כאן שום פעולה של מלאכה, וכעין מ"ש הרב המגיד (פי"ב ה"ב) שכל שאינו מתכוין למלאכה אין ראוי לומר בו דין פס"ר, מפני שכל שאינו מתכוין למלאכה, אין בו איסור מלאכה כלל. ע"כ. וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר (ח"ז סי' פט. וח"ח סי' קלז). ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ז סי' קכג. ח"ח סי' תקלב). ובחוט שני (ח"ד עמ' קסד). והגרי"ש אלישיב (קובץ בית הלל גליון א עמ' מ. נשמת אברהם מה"ת עמ' ח), והגר"מ פיינשטיין (תחומין חי"ד עמ' תלג. וכ"כ בשלחן שלמה (סי' שמ אות יב) שהנכנס לבית שמותקן בו "וידאו בטחון", שכל מי שרוצה להכנס לבית צורת תמונתו מופיעה על המסך, ונשאר המכשיר דולק בשבת, מותר לעבור דרך שם. ע"ש. גם בשו"ת רבבות אפרים (ח"ג סי' רמז) הביא ת' הגרשז"א, להתיר מטעם פ"ר דלא ניחא ליה, וחשיב נמי כלאחר יד. והביא עוד צירוף להיתר, מפני שאין הצורה מתקיימת כלל, רק לרגע, ולאחר מכן לא נשאר שום רושם. ע"ש. וכ"פ בשו"ת בית אבי (ח"ג סי' נג), משום דהוי פסיק רישיה דלא ניח"ל בדרבנן וכו'. וגם על בעה"ב שמתקין מכשיר זה אין איסור, כיון שהוא לצורך שמירה באתרא דשכיח היזקא. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' סה).
ולפ"ז אף לדעת החזון איש שיש משום בונה וסותר בחשמל וכיוצא, הוי פס"ר דלא ניח"ל מותר ועוד הצרופים הנ"ל.
ומ"מ אם ישנם אברכים המקפידים על כך וישנה האפשרות שהמחשב יעבוד, ורק המצלמות הנמצאות בבהכנ"ס ינותקו בשעון שבת, איה"נ עדיף לעשות כך ותע"ב.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון, הרב הראשי לישראל
ונשיא הרבנות הראשית
