כתב הראב"ן יבמות סי' ל"ד שאסמכתא לדין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" מהפסוק האמור בפרשה (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ע"כ; וכנראה כוונתו שמשמע שנעשו מחדש. ולכאורה לפי"ז צריך לומר שקודם מתן תורה ג"כ היה דין זה [והחת"ס ור' יצחק הוטנר בספר הזכרון נטו לדון שלא היה], והנה בסנהדרין צ"ט ע"ב דרשו שהמלמד בן חבירו תורה כאילו עשאו מפסוק זה, ומשמע שאי"ז הדין המיוחד של גירות כקטן שנולד, ודברי הראב"ן לכאורה מתיישבים יותר במדרש רבה שהביא שהזכירו לשון גירות, ובזה הסבירו לשון "עשו".
נערך לאחרונה:
