• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

טלפון ממשפחת הבבא סאלי

שלום. אנחנו רוצים לראיין מישהו ממשפחת הבבא סאלי על הכיבוד הורים שכיבד הבבא סאלי את הוריו.
האם יש למישהו מספר טלפון של הכלה או החתן או הבנים או הבנות שלו שיוכלו לתת לנו מידע. סיפור או מנהג וכדומה.
וכן אנחנו רוצים לראיין על הכיבוד הורים של הבבא מאיר, אם יש מישהו שיכול לעזור לי נשמח מאוד.
זה המשפחה:
  • אשתו הראשונה, רחמה, בת אחות אביו, נפטרה כשנתיים לאחר נישואיהם בעת לידת בתם, שגם כן לא שרדה.
  • מאשתו פרחה (לבית אמסלם, 1889-1972)[11] נולדו לו תשעה ילדים, אך רק שלושה מהם הגיעו לבגרות:
  • אשתו מרים (בת רבי אליהו אמסלם מאלג'יר, 1922-1985) נהרגה בתאונת דרכים[12]. נולדו לו ממנה ארבעה ילדים:
    • אביגיל, אשת הרב דוד בוסו (נפטר בשנת התשפ"ג 2023).
    • רבי ברוך אבוחצירא המכונה "באבא ברוך", הקים לאחר פטירת באבא סאלי מוסדות בנתיבות.
    • פנינה, אשת הרב דוד יהודיוף.
    • עישה עליזה, ילידת ה'תש"ח, 1948. נפטרה בה' אדר ב' ה'תשפ"ב, 2022. אשת הרב אריה יהודה הראל, נפטר בכ"ח חשוון ה'תשפ"א, 2020.
  • מאשתו סימי (ילידת 1938) נולדו לו שני ילדים:
    • מסעוד, על שם אביו של הבאבא סאלי, נפטר בגיל שבעה חודשים.
    • אסתר, (נפטרה בתשע"ח, 2018) הייתה נשואה לרב ישר אדרעי, שליח חב"ד ומנהל מוסדות חב"ד - "בית ישראל" בנתיבות.
 
הם לא מסכימים שיעבירו את הטלפונים שלהם, וגם הם לא ידברו דרך הטלפון
זה לא בעיה לגשת באופן עצמאי לבני המשפחה ולדבר איתם, יש את משפ' בוסו ויהודיוף בירושלים, ועוד יש המון צאצאים בנתיבות ובאשדוד ועוד ועוד
ועמכם הסליחה
 
כאן יש לך אוצר בלום של כל זה
 
תודה רבה!
אולי ליצחק משען יש סיפורים על גדולי ישראל בכיבוד הורים?
פעם שמעתי סיפור אשמח אם יש למישהו לשלוח לי אותו עם מקור, חיפשתיו בנרות ולא מצאתיו...
הסיפור היה על זוג שנולד להם בן והם לא רצו לגדל אותו, וזרק אותו עטוף בסחבות בבית הכנסת, אחד האנשים לקח אותו לביתו וגידלו, אבין האמיתי ראה מי לוקחו, ולאחר שנים שהגיע הבן לגיל שידוכים שלח לו מכתב - האבא - שהוא חולה והוא צריך שיבוא לעזור לו, לקנות לו תרופות וכדו', והבן שאל את החפץ חיים אם צריך הוא לעזור לאביו זה שזרקו מביתו, השיבו החפץ חיים כי חייב לעוזרו על עצם כך שהביאו לעולם.
 
נערך לאחרונה:
מובא בספר "רבנו האור לציון" (חלק א' פרק יג), רגיל היה הגרב"צ לומר לתלמידיו: "אילו היה אבי אומר לי לעמוד ליד מטתו לילה שלם כי יש לו הנאה מכך, הייתי עומד"!
גם בתקופה שהוא התגורר בשכונת קטמון המרוחקת, היה טורח בכל ערב שבת להגיע אל בית הוריו בשכונת שמואל הנביא, כדי לנשק את ידיהם, כאזהרת רבינו האר"י ז"ל, כשאינו שת את לבו לסכנות האורבות לכל אורך הדרך מכדורי הצלפים הירדנים שארבו מעבר לגבול ותרו אחרי טרף אומלל שיקלע בטעות לטווח רוביהם. עם חשיכה היה חוזר הגרב"צ אל ביתו בקטמון לקדש ולסעוד עם רעייתו. ובבוקר עשה שוב את כל הדרך כדי להתפלל עם אביו בבית הכנסת "אהל רחל" ולקרוא בתורה, ביודעו שהדבר גורם קורת רוח לאביו, וחזר שוב לשכונת קטמון.
מקום ישיבת אביו בבית הכנסת היה באחת מהפינות, ובפסוקי דזמרה הוצרך אביו לצאת, אך ראהו הגרב"צ בקומו, קם בחרדת קודש מלוא קומתו, וכולו אימה ויראה. יושב היה ליד התיבה, ואביו פסע לעומתו וחלף על פניו. והגרב"צ מסתובב לעומתו כפי שמביטים על ספר תורה היוצא מן ההיכל. אך יצא אביו מבית הכנסת, והגרב"צ התיישב על כסאו. כשעיניו בולשות ובודקות מתי יכנס שוב אביו לבית הכנסת. משנראתה דמותו של אביו בפתח, קם הגרב"צ בחרדה ופניו מופנות כלפי אביו, הולך אביו לאטו עקב גילו המופלג, והגרב"צ עומד בחרדה ובאימה.
וכך היתה הנהגתו גם כאשר הוצרך אביו לצאת בשנית, ובשלישית, המחשה חיה לכיבוד אב ומוראו!
 

סיפור מתוך הלכה יומית, יום ראשון כב תמוז תשע"ז (16 יולי 17)​

ונזכיר מעשה נורא שאירע רק לפני כשלושה שבועות. אחד מתושבי העיר פתח תקוה, ושמו רבי עופר עמאר הי"ו, למד לפני קרוב לארבעים שנה ב"מדרשיית נועם" בפרדס חנה. ובימים בהם למד ב"מדרשיה", היה לו חבר, שבאותם הימים היה שומר תורה ומצוות.

לאחר מכן, כשעזבו השניים את המדרשיה עם סיום חוק למודיהם שם, פנו כל אחד לדרכו. ר' עופר הפך ליהודי ירא שמים והקים בית של תורה ויראת שמים, ואילו חבירו, עזב במשך השנים את הדת בצורה מוחלטת, הוא וכל אחיו, עד כי חדלו לחלוטין אפילו משמירת המצוות הבסיסיות ביותר, ועלו והצליחו בעסקיהם בעניני העולם הזה, עד כי אותו חבר, הצליח בעולם הפירסום ונעשה מנהל קמפיין של אחת המפלגות החילוניות ביותר בארץ ישראל.

ובכל אותם השנים, מאז עזבו השניים את המדרשיה, לא נשמר כל קשר ביניהם, ולא ידעו בכלל כל אחד ממצבו של רעהו. והנה לפני ימים ספורים, רואה רבי עופר בחלומו, והנה הוא עומד ב"אזכרה" של אמו של חבירו משכבר הימים, עמו למד במדרשיה, והנה הוא רואה, כי אמו של החבר, אף היא נמצאת במקום האזכרה, והוא רואה כי היא כועסת ורוטנת מאד על האופן בו בניה עושים לה "אזכרה". ויקץ והנה חלום.

בבוקר, התלבט רבי עופר כיצד עליו לנהוג, מפני שמעולם לא הורגל בחלומות, ובודאי שלא בחלום מוזר כל כך על חבר שלא שמע ולא חשב עליו כלל כבר שנים רבות. ובכל זאת, החליט למצוא את חבירו ולספר לו על מה שראה. חיפש, ולבסוף השיג את מספר הטלפון של אותו חבר. שלח אליו "הודעה", ובה סיפר לו את כל מה שראה בחלומו.

לאחר מספר דקות, החבר טילפן לרבי עופר, כשהוא נדהם, ושאל אותו, תאמר לי עופר ידידי? אתה מתכוין ברצינות? השיב לו רבי עופר, בודאי, כך ראיתי בחלומי. אמר לו החבר, אולי חשבת עלי בזמן האחרון? אולי שמעת עלי משהו? אמר לו, לא, לא חשבתי עליך כלל, ואינני יודע מהו מצבך כיום. אמר לו החבר, דע לך, כי אמי נפטרה לפני שנתיים וחמשה ימים. ולפני שנפטרה, ראתה אותי ואת אחי, שאנו לא שומרי תורה, אמרה לנו, דעו לכם, עתה אני עוזבת את העולם הזה, ואם אראה שיש המשך לעולם לאחר מכן, אני ארד לעולם הזה ואתן לכם סימן! לאחר כמה ימים, אמי נפטרה.

והנה לאחר פטירתה, עשינו לה אזכרה ביום השנה, וכן לפני כחמישה ימים, עשינו לה שוב אזכרה לרגל שנתיים לפטירתה. ובמעמד האזכרה, עמדתי אני, ואמרתי לכל המשפחה: תראו! זוכרים אתם שאמא הבטיחה, שאם יש המשך לעולם לאחר הפטירה, היא תתן לנו סימן, והנה עברו כבר שנתיים ולא ראינו שום סימן ממנה, אם כן בודאי אין אמת בדברי האומרים שהנשמה עולה לעולמות עליונים, ולכן גם הערב באזכרה, לא נאמר תהלים ולא נלמד משניות לעלוי נשמתה של אמא, כי אין דבר כזה נשמה בכלל! רק נאכל ונשתה ונמשיך בחיינו!

כעת, המשיך החבר ואמר לרבי עופר, כשאתה שולח לי את ההודעה, אני מבין שאמא אמנם ראתה כל מה שנעשה כאן בעולם הזה, והיא אכן זכתה ושלחה לנו סימן דרכך שהיא נמצאת בעולם הבא, והיא שבעה רוגז ממעשיהם הרעים של בניה. וכך במשך הימים, הלכה המשפחה כולה, כשהם נסערים ונרגשים מדבר החלום, ובעזרת ה' יטיבו דרכיהם וישובו לצור מחצבתם.
 
תודה רבה על הכל. נשמח אם יש לכבודו עוד סיפורים על צדיקים ספרדים מוכרים. או על הרב עובדיה.
לגבי הסיפור האחרון על הרב שגר באברמסקי באשדוד ואמו חיה אצלו 36 שנה, על איזה רב מדובר - לא הצלחתי להבין?
 
תודה רבה על הכל. נשמח אם יש לכבודו עוד סיפורים על צדיקים ספרדים מוכרים. או על הרב עובדיה.
לגבי הסיפור האחרון על הרב שגר באברמסקי באשדוד ואמו חיה אצלו 36 שנה, על איזה רב מדובר - לא הצלחתי להבין?
זה ספר שחיברו על הרב סעדיה אריבי שהיה ממרוקו הספרדית וכיהן שנים רבות כהרב של אשדוד יע"א
 
תודה רבה.
כבודו אולי יוכל לחפש לי באוצר החכמה את הסיפור שכתבתי על החפץ חיים.
חיפשתיו בהרבה ספרים ולא מצאתיו. אולי כבודו ירשום את המילה "סחבות" "גבאי" "תרופות" או ה"החפץ חיים", באוצר החכמה אולי יעזור למצוא.
מקווה שיעזרני ה' על דבר כבוד שמו למצואו.
 
מובא בספר "רבנו האור לציון" (חלק א' פרק יג), רגיל היה הגרב"צ לומר לתלמידיו: "אילו היה אבי אומר לי לעמוד ליד מטתו לילה שלם כי יש לו הנאה מכך, הייתי עומד"!
גם בתקופה שהוא התגורר בשכונת קטמון המרוחקת, היה טורח בכל ערב שבת להגיע אל בית הוריו בשכונת שמואל הנביא, כדי לנשק את ידיהם, כאזהרת רבינו האר"י ז"ל, כשאינו שת את לבו לסכנות האורבות לכל אורך הדרך מכדורי הצלפים הירדנים שארבו מעבר לגבול ותרו אחרי טרף אומלל שיקלע בטעות לטווח רוביהם. עם חשיכה היה חוזר הגרב"צ אל ביתו בקטמון לקדש ולסעוד עם רעייתו. ובבוקר עשה שוב את כל הדרך כדי להתפלל עם אביו בבית הכנסת "אהל רחל" ולקרוא בתורה, ביודעו שהדבר גורם קורת רוח לאביו, וחזר שוב לשכונת קטמון.
מקום ישיבת אביו בבית הכנסת היה באחת מהפינות, ובפסוקי דזמרה הוצרך אביו לצאת, אך ראהו הגרב"צ בקומו, קם בחרדת קודש מלוא קומתו, וכולו אימה ויראה. יושב היה ליד התיבה, ואביו פסע לעומתו וחלף על פניו. והגרב"צ מסתובב לעומתו כפי שמביטים על ספר תורה היוצא מן ההיכל. אך יצא אביו מבית הכנסת, והגרב"צ התיישב על כסאו. כשעיניו בולשות ובודקות מתי יכנס שוב אביו לבית הכנסת. משנראתה דמותו של אביו בפתח, קם הגרב"צ בחרדה ופניו מופנות כלפי אביו, הולך אביו לאטו עקב גילו המופלג, והגרב"צ עומד בחרדה ובאימה.
וכך היתה הנהגתו גם כאשר הוצרך אביו לצאת בשנית, ובשלישית, המחשה חיה לכיבוד אב ומוראו!
שמעתי שכשנפטר אביו רבי אליהו ז''ל ובאו חכמי ישראל לנחמו, שמעו שהיה ממלמל: "לא לכבודי באו, לכבוד אבא באו".
 
עוד סיפורים על צדיקים ספרדים מוכרים.
אמר רבי אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף.
 
חזור
חלק עליון