כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י

[גרינפלד]

מובא בשם הגר"א [עי' בהמאור הגדול; ושם שכן הוא בבעלי התוס' ובר"י מוינא] שכוונת רחל הייתה באמת שהיא יושבת על ע"ז שהיא מטמאה במשא כנידה, עי' שבת פ"ג א'.
והביא כן הגר"י ברלין [פיק], בספרו הפלאה שבערכין; ושם הביא פירוש נוסף [הובא בעלים לתרופה] ע"פ הפרקי דר"א שבתרפים היו עושים כישופים וניחוש, וז"ל:​

ושמעתי מפי אחותי המלומדת מופלגת מאוד ביראה וחכמה מרת קרינדל תחי' הרבנית בק"ק פיורדא, זה הדבר אשר אמרה רחל לאביה: 'לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי' (פסוק לה), לפי מה דאיתא בסנהדרין (סז.): "'מכשפה לא תחיה' - אחד האיש ואחד האשה, ואם כן מה תלמוד לומר 'מכשפה', מפני שרוב נשים מצויות בכשפים". נמצא כי התרפים, שהיו מעשה כשפים, עליהם אמרה 'דרך נשים לי', באמת שרוב נשים מצויות.​

ובהערה שם הובא שהגאון הנ"ל אמר לה שכיוונה לגדול אחד.​