מדוע רחל לא זכתה לגדל את בנימין

[גרינפלד]

מובא מזוהר הקדוש שמכיון שרחל גנבה את התרפים וציערה את אביה, נגזר שלא תגדל את בנימין, וז"ל:

תא חזי, לבן אזל ביומא חד, ארח שבעה ימים דאזל יעקב, בגין לאעקרא ליה מן עלמא, חד על דאזל, וחד על אינון תרפים, ואף על גב דרחל איהי עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז, אתענשת דלא רביאת ליה לבנימן, ולא קיימא בהדיה שעתא חדא, בגין צערא דאבוה, אף על גב דאתכוונת לטב.

ובשפתי צדיק כתב, וז"ל:

ותמוה כי באינו עושה מעשה עמך אין חיוב כיבוד. ונראה מכאן להוכיח דזה דוקא אחר מ״ת שהאב אינו ציית להתוה״ק אז פטור הבן מכיבוד. משא״כ קודם מתן תורה שזהו מצוה שהשכל מחייב, גם אין גוי מוזהר על שיתוף. ואחר שהודה לבן נחשתי ויברכני ד׳ ע״כ לא הי׳ לה לצערו.

ועי' במאמר בענין כיבוד אב ואם בגוי.

ואולי אפשר לרמוז שקראה לו בן אוני, כי זה לשון של גזל - עי' רשב"ם על הפסוק "לא אכלתי באוני ממנו" [ובפסוקים שהביא שם]; והכוונה בן שנענש מחמת גזילתי.

ואולי אפשר להוסיף שתרפים הולך פעמים רבות עם און - עי' שמואל א' ט"ו כ"ג [ומצודות שם שהתרפים הם שקר], וזכריה י' ב'.

 

[מתגעגע]

מדוע רחל לא זכתה לגדל את בנימין

החיד"א ז"ל מביא בכ"מ בשם האריז"ל שלא הי"ל לרחל לתת לבנימין חלק מרוחא דשבק לה בעלה והוצרכה לתת לו נפשה
א"כ לפי"ז לא יכלה לגדלו כי לא היה באפשרות שיוולד אם לא במסירות נפש שלה ובנימין בעצמו היה נפש רחל אמו
אמנם היה אפשר לומר דהא גופא (מעשה התרפים) גרם שלא יהיה לה לתת לבנימין חלק מרוחא דשבק לה בעלה
אך החיד"א ז"ל (פני דוד וישלח אות ה') מבאר ביאור אחר למה לא היה לה לתת לבנימין חלק מרוחא דשבק לה בעלה עיי"ש