יצחק משען
Well-known member
נושא בעול עם חבירו
מלחמת ההתשה נמשכה בין השנים תשכז - תשל בין ישראל למצרים בעיקר, ולא הורגשה בתוך ארץ ישראל, [באותם שנים היו עוד מלחמות רבות ברחבי העולם, כמלחמת וייטנאם, שנטבחו בה קרוב ל4 מליון אנשים(!), המלחמה הקרה בין רוסיה לארה"ב, הפיכות בסודן ולוב ועוד]
מצאתי חוברת ישנה בשם "קובץ ענינים" (תשכט) משיחותיו של המשגיח באותם שנים, ושם הוא מדבר בחריפות על כך שאסור לנו לנהוג באדישות בזמן כזה שיש הרבה יהודים שנמצאים במקום סכנה, אני מעתיק לכאן את דבריו, כיון שלענ"ד הם ממש מתאימים לעכשיו כאשר יחסית בתוך הארץ רגוע, אך עדיין יש חיילים בשדה הקרב בסכנת חיים יום יומית, וגם ערים רבות שתושביהם לא חזרו לבתים
וזו לשונו:
"היתכן שלא נחוש במתרחש סביבנו?! שמים וארץ נהפכים, אלפים נהרגים מדי יום ביומו, התרגלנו למצב עד שנדמה לנו שטבעי הוא שאומות העולם תלחמנה זו בזו, מדת הדין מתוחה על העולם כולו וגם על עם ישראל. עם ישראל כל הזמן היה בסכנה, ועכשיו הסכנה גדלה יותר, כל יום ויום מתחדשות שמועות ובאות, נורא הוא מצב ישראל בעת הזו, ואנו מתהלכים כאילו הדבר אינו נוגע לנו כלל. אלפים מישראל שוכבים בשדות בסכנת מות, ה' ירחם עליהם, ומדי פעם בפעם פוגעת בהם מדה הדין ר"ל, ואיך לא נקח כל זאת לתשומת הלב? היתכן שנחיה עתה כמקדם ולא ישתנה כלום בהנהגתנו?! היתכן שלא להתעורר למראה מצב נורא שכזה?!
לקנין התורה נדרשות מ"ח מעלות, אחת המעלות הללו, עיקרית וחשובה מאד כפי שידוע לנו מהסבא מקלם ז"ל, היא נושא בעול עם חבירו, ואולם אין הדבר פשוט כפי שנדמה לנו, את כל התורה אנו מקיימים בפינו, וביחוד את המעלות הנדרשות מעמנו יוצאים ידי חובתם בחקוי אמירתם בפה ונפטרים בזה מלגשת לגוף הדברים, ועל דרך זו יוצאים ידי חובת אהבת ישראל ונושא בעול עם חבירו.
"נושא בעול עם חבירו", פירושו כמשמעו, שירגיש ב"עולו" של חבירו, וכפי שמצינו במרע"ה "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם (רש"י), לא די בהפלטת אנחה או רחמנות, צריך להתבונן בצרת חבירו עד שירגיש עולו, וירצה להקל מעליו וישא עמו בעול.
נצייר לפנינו הרגשתם של אותם השוכבים בשדות כשאימת המות מרחפת עליהם, את הרגשתם בהשמע הפגזים והיריות, נתאר לעצמנו אילו אנו היינו באותו מצב איך היו הרגשותינו, וכך עלינו להרגיש בעת אלפים מישראל נמצאים במצב כזה, זו מעלת נושא בעול עם חבירו אשר היא מעלה מאוד נכבדה, ועד"ז צריכת להיות אהבת ישראל שנתחייבנו בה, ואם כך נרגיש ודאי שלא נוכל להשקט.
[דילגתי כאן כמה קטעים מקוצר הזמן]
והנה כאמור מצב העולם כולו וביחוד מצב ישראל בעת הזו הוא נורא, וחייבים אנחנו לישא בעול עם ישראל בצרתם.
אולם כפי שנתבאר, בשעה שאנו מרגישים העול שעל ישראל, עלינו לשאת בעול גם עם הקב"ה ולהרגיש החטא ומשפטו אשר נגזר עליו, וכאשר באים אנו לרחם ולהתפלל על צרות הכלל, עלינו לראות בתחילה להקל המשפט עצמו כמה שניתן לנו, ולפחות שלא להכביד עול המשפט על ישראל בשעה זו ע"י מעשיו וחטאיו שלו, וכשם שתפלת אברהם היתה על הצדיק אבל על הרשע הגמור לא התפלל לבטל דינו, כי המשפט נכון הוא וח"ו לערער על צדקת המשפט, ואם חייבים הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם, ולכן ראוי שיבוא בסוד ה', אלא מה עשה אברהם, נגש לדורון תפלה ומלחמה, למלחמה נגש אברהם, את עצמו העמיד בסכנה בדברו דברים מסוכנים לפני ה', ואת זאת עשה מרחמנותו על הנפגעים, כי נשיאה בעול בצרת חברו מחייב הקרבה מצדו, ואת עצמו צריך להקריב עבור הקל מחבירו, וזוהי נשיאת עול.
וכאשר באים אנו להתפלל עלינו לזכור להקריב מעצמנו להקל המשפט עצמו מישראל, וכיון שכן הרי הימים האלה מחייבים התעוררות בעבודה, ואם אין הזמן הזה משפיע להתחזק בעבודה ורק להתפלל נגשים, האם לא מונח בזה משום אי קבלת משפט שמים ח"ו? אם צר לך בצרת ישראל אל תשכח את השי"ת! אם רצונך בטובת ישראל - ראשית דבר עליך לראות שהשי"ת יהיה צודק, הקל מהכלל ישראל משפטם, התעורר להתחזק בתורה בתפלה ובמוסר, ושים לב לפחות שלא להחמיר משפט ישראל ע"י מעשיך שלך!
מסקנת הדברים שמים וארץ מתהפכים לפנינו, אלפים נהרגים מדי יום ביומו, העולם כולו אינו שקט, וגם בישראל מדת הדין מתוחה, גדלה מאד הסכנה, חלק גדול מישראל חי במצב נורא ואיום, מדי יום ביומו באות שמועות חדשות מצרת ישראל, ואילו אנחנו מתהלכים רגועים כאילו לא קרה דבר, אין זה נוגע לנו כלל, הזוהי דרך התורה?! הכך ראוי להיות בעת כזו?!
ה"צדיקים" המחזיקים עצמם לצדיקים, שמחים: הנה המשיח מתקרב, בטוחים הם שיזכו לאשר יהיה בזמן ההוא, לפני בוא המשיח ודאי צריך להתעורר ולעבוד לזכות לימים ההם, אשר מצר עם ישראל בצרתם הוא ישמח בשמחתם, ואשר לא צר בצרתם האם יזכה בשמחתם? ישראל בצרה בעת הזו, ואשר אינו נושא עמם בצרה יצא מגדר אדם!
ונשיאת בעול צרת ישראל הרי מחייבת התעוררות, ואשר אינו מתעורר בעת כזו, או שאינו מרגיש הצרה, או שאינו מרגיש המשפט, אם משפט שמים הוא חוב ראשון הוא להקל המשפט, ואיך אפשר לחיות בזמן כזה כמקודם בלא שינוי במהלך העבודה?
כדי לזכות ל"ימות המשיח", צריך לעבור את ה"חבלי משיח", ורק העובר את החבלי לידה יזכה לשמוח בביאתו. כאשר מרגישים בצרת ישראל סובלים את ה"חבלי משיח", ויכולים לזכות בבואו. להנחם מהצרות בהתקרבות בבואו ולחיות פשוט הוא סכלות! ההרבה עבדת כדי לזכות ב"ימות המשיח" שכבר הנך שמח בהם?!
אולם באמת מעורב כאן חסרון אחר, אין מרגישים במתרחש מפני שמפרשים "מקרה הוא" ר"ל! כי יכולים להיות "דתי" ו"חרד", ועם כל זאת חיים בהרגשת "כוחי ועוצם ידי", וזוהי צרת הדור, אשר יכולים להיות תלמידי חכמים ומדקדקים במצוות ואת האמונה לא בנו בקרבם, ו"כוחי ועוצם ידי", ו"מקרה" ר"ל חודר לכל המקומות, וחוב גדול הוא לעבוד עם עצמו להתחזק באמונה הנכונה.
ויתכן ואין מתעוררים בעת כזאת משום שחסר בהכרה שמעשי השי"ת הוא, עכ"פ לא יתכן בעת כזו להשקט ולהתהלך רגוע, הזמן הזה מחייב התעוררות וחיזוק בתורה תפלה ומוסר. ומי יודע מה טמון בלהתהלך פשוט בעת שכזו". ע"כ.
