הקדמה: כתב בספר קדוש בציון להרה"ג ר' בן ציון מוצפי שליט"א (פרק ה' סע' כ"ג), "כתבו המקובלים שאם היו לנו עיניים לראות היינו רואים את נשמות הנפטרים מקרובינו עומדים אצל ארון הקודש ומעתירים ומבקשים חיים ורחמים עלינו לכן כל אדם יתעורר בשעה זו להתפלל בכוונה ובבכיה וישוב בתשובה שלימה".
ועוד כתב שם (סע' כ"ד), "כתב הזוהר הקדוש פתח אחד יש ברקיע בהיכל העליון למעלה שכל השנה סתום וחתום ורק חצי שעה בשנה נפתח לקבלת התפילות והוא בסוף ארבעים יום של הסליחות שהיא שעת תפילת הנעילה של יום קדוש ונורא זה".
ועוד שם (סע' ל"א), "קדושת כתר יאמרוה כל הקהל יחד באימה וביראה בקול-רם ובנעימה וכשיגיע שליח ציבור לתיבת איה יכוונו כולם אותיות יֻהָ בניקוד קובו"ץ קמ"ץ וכו' ויבקש במחשבתו בלבד שלש בקשות שהן או עושר מופלג לעבודתו או בנים צדיקים וחכמים או השגת רוח הקודש ויזהר לא להוציא דבר בפיו אלא הכל במחשבה בלבד".
ועוד מצינו בסידור רש"י ובמחזור ויטרי (עמ' שצה) ומפורש יותר בסמ"ג (סוף לאוין סט) בזה הלשון, "וקבלתי ממורי רבנו יהודה בר' יצחק שאחר שמשלים תפילת נעילה אומר קדיש ואחר כך ז' פעמים ה' הוא האלהים לפי ששכינה עולה למעלה משבעה רקיעים ואחר כך שמע פעם אחת ומיד תוקעין משום דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר" [עד כאן] וממה שאמר דבסיום תפילת הנעילה עולה השכינה למעלה משבעה רקיעים יתבאר דבעצם שעת הנעילה שכינה ירדה שבעה רקיעים וניצבת עמנו בארץ ממש [עיין שלחן ערוך סימן ס"א סע' י"ב; ובית יוסף סימן תרכ"ד סע' ב'].
א) ולכאורה יש להקשות מאי כולי האי חשיבות הנקבעת בשעת הנעילה דוקא להיות זמן זה כל כך מיוחד ומסוגל מכל הזמנים.
ב) עוד קשה על עצם תקנת תפילת נעילה שהנה כל התפילות כנגד עבודות המקדש תיקנום שחרית כנגד תמיד של שחר מנחה כנגד תמיד של בין הערבים ערבית כנגד הקטר האברים ופדרים שזמנם כל הלילה ומוסף הוא כנגד קרבן מוסף של המועדות אבל תפילת נעילה כנגד איזה עבודה במקדש תיקנוה ודוחק לומר דנתקנה על עצם נעילת השערים במקדש (עיין ירושלמי ברכות פרק ד' הל' ח') כי מה חשיבות יש לעבודה זו ובכל השנה אין עושים לה זכרון ותקנה לעצמה ואם בכל זאת מאיזה סיבה מן הסיבות מצאו לנכון לתקן על ענין השערים יותר היה ראוי לתקן כנגד פתיחת השערים והתחלת העבודות ולא על נעילת השערים וגמר העבודות.
ג) ועוד קשה כי לכל תפילה נמצא לה איזה יסוד וסמך בתורה וכמו שאמרו בתלמוד (ברכות כו:) ובמדרש (מדרש רבה ויצא פרשה סח ט) אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה וכו' יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה וכו' יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה [עד כאן] ואפילו מוסף מצינו ביסודו שניתקן על ידי רחל אמנו כמו שהביא מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תכ"ג סע' ב') דמוסף של ראש חדש רחל אמנו תקנתהו שצפתה ברוח הקדש שעתידות נשי המדבר שלא ליכשל בעגל ורמזה שמה בראשי תיבות "ראשי חדשים לעמך", "רחל" [הרב מהר"י לינגו בכ"י בשם ליקוטים ישנים]. ואם כן צ"ב מהי יסודה של תפלת נעילה מן התורה.
ד) ועוד שמעתי להקשות כי לא מצינו בכל המשניות זכרון לתפילת נעילה אלא במסכת תענית בפרק "בשלשה פרקים" בלבד (ריש פרק ד') כדתנן, בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים, ומדוע לא הוזכר לנו בשאר דוכתי אודות תפילת נעילה מלבד מהמשנה הזו ואף כאן הוזכר רק אגב אורחא של נשיאת כפים (ירחון האוצר גל' לג עמ' סט).
וחידש בזה המתרץ (שם) דניתן לומר שתפילת נעילה של זמנינו שורשה בנשיאת הכפיים שבמקדש בשעת הנעילה שאחרי שחרב תיקנו תפילה בזמן זה בשביל להשאיר את נשיאת הכפיים כפי שהיה במקדש ומשום שהיה צריך ליצור כעין עבודה כפי שהיה במקדש תיקנו תפילה.
ועדיין צ"ב שייכות נשיאות כפים ליום הכפורים שיהיה זה מעלה כל כך חשובה עד שהתקינו חכמים תפלה מיוחדת זו עם כל המעלות שהזכרנו לעיל ואם הנשיאות כפים הינו כה חשוב שכדאי לתקן עבורו תפלה לעצמה מדוע נתקן דוקא על אותו נשיאות כפים של הנעילה ולא בשאר נשיאות כפים שהיו נעשים מידי יום ביומו במקדש.
ה) ועוד צריך להתבונן במה שאנו קוראים לתפילה "נעילה" אשר הוא כנגד נעילת שערים (עיין ירושלמי ברכות פרק ד' הל' ח') כי לכאורה אין התואר מדוייק שהרי אין מהותו של התפילה "נעילה" אלא אדרבה טרם נעילת השערים הוא ועיקר המעלה הינו שהשערים עדיין לא ננעלו ואפשר עוד לשוב בתשובה. אתמהה.
ויראה לענ"ד כי יסוד תפילת נעילה נובע על פי הנאמר בפרשת כי תשא (לב א), וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו וכו' וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים וכו' ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וכו' זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך וכו' וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
והנה גודל החטא שעשו ישראל בעגל כבר תואר בהרחבה מן התורה ומן התלמוד וכדאמר להם משה רבינו ע"ה (שמות לב ל), "אתם חטאתם חטאה גדלה" וכפי שנאמר בש"ס (גיטין לו:, שבת פח:) עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קרא (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. ופירש רש"י ד"ה מזנה בתוך חופתה, כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל.
וכבר ביאר בילקוט מעם לועז (שמות עמ' תתשיב) שהשטן השתדל בכל עז ותעצמות לבלבל דעת העם כדי שיעשו העגל שאילו היו ישראל מקבלים את שני לוחות הברית האלו שנעשו בידי הקב"ה שוב לא היה מלאך המות שולט בהם והיה מתבטל המות מישראל לכן נכנס השטן באמצע למשוך את לבם לעשות העגל ויבוא משה וישבור הלוחות ובכך יאבדו ישראל מעלה זו ובכך לא יאבד השליטה עליהם עיין שם.
וכל המעיין במדרשים על מעשה העגל יראה דברים נוראים עד מאוד בעוצם כוחו של משה רבינו ע"ה להיות סנגור נאמן להושיע את ישראל מגזירת מות בעשותם חטא העגל ונציין בס"ד לאחת מהם את האחוז אחד מן החמישים: איתא במדרש (שמות רבה סוף פרשה מ"א) אמר הקדוש ברוך הוא למשה הם קמו לצחק בעבודת כוכבים ואתה יושב כאן רד אותה שעה ביקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם ולא ירד כמו שכתוב (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחמה, מה עשה משה הלך ואחז את הכסא שנאמר (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו פרש והגין עליו הקדוש ברוך הוא אמר לו קום רד מהר מזה אמר לו מתיירא אני בא וראה כמה גדולים העונות אתמול מנגח אותם ועתה מתיירא מהם כי יגורתי מפני האף והחמה חמשה מלאכי חבלה היו שם אף וחמה וקצף והשמד והשחת אותה שעה באו שלשה האבות [כלומר שזכות שלשה אבות שהזכיר משה באמירת "זכור לאברהם ליצחק ולישראל" סלקום למלאכי חבלה כאילו באו שם (עץ יוסף; ויפה תואר שם)] ועמדו בשלשה מהם נשתיירו אף וחמה אמר משה רבון העולמים בבקשה מכסא כבודך עמוד אתה באחד ואני באחד שנאמר (תהלים ז ז) קומה ה' באפך, ואני אעמוד בחמה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו [עד כאן].
וכל זה היה עוד בעלייתו בפעם ראשונה בהר סיני כדאיתא במדרש התם ובמפרשים עיין שם, ואחר שירד מן ההר ביום י"ז בתמוז ושיבר את הלוחות ועשה משפט לרשעים חזר ועלה להר פעם שנית ביום י"ח תמוז עד כ"ט אב וכפי שנאמר (שמות לב ל), "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם" ועוד נאמר (דברים ט יח) "ואתנפל לפני ה' כראשונה וכו' על כל חטאתכם וכו' כי יגרתי מפני האף והחמה וכו' וישמע ה' אלי וכו'", דהיינו שגם בפעם השניה כמו בפעם הראשונה נתרצה הקב"ה במקצת שלא להשחית העם ברגע אחד [כמו שנאמר (שמות לג ה), "רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך"] אבל עדיין לא נסלח להם אותו עון כי עדיין היה בכעס על ישראל דאף על פי שהקב"ה ניחם על הרעה עדיין היה משה רבינו ע"ה מתירא מפני האף והחמה המתוחים וסיבה קלה תספיק לספות עוד חרון אף ה' על ישראל (צפנת פענח עקב דרוש ב'; עיין רא"ם על רש"י הנ"ל) ובפעם השלישית עלה משה רבינו ע"ה בראש חדש אלול ועשה שם מ' יום ובי' תשרי יום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה "סלחתי כדברך" ומסר לו לוחות אחרונות כמו שביאר רש"י (עקב ט יח; שמות לג יא) כל זה באריכות [עיין שפתי חכמים (שמות לג יא)].
ובאופן הריצוי בפעם השלישית מצינו בפרקי דר' אליעזר (פרק מו) בזה הלשון, אמר משה ביום הכפרים אראה כבודו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הראני נא את כבדך (שמות לג יח) אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות שנאמר (שם כ), כי לא יראני האדם וחי אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך עמד בפתח המערה ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני שנאמר (שם יט), ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך ועמד בכחך ואל תפחד שנאמר (שם), וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא הרי אנו משרתים לפניך ביום ובלילה ואין אנו יכולין לראות את כבודך וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך ועמדו עליו בזעף ובבהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות מה עשה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו בענן שנאמר (שם לד ה), וירד ה' בענן וזו ירידה שביעית וסכך עליו הקדוש ברוך הוא בכף ידו שלא ימות שנאמר (שם לג כב), והיה בעבר כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי וכשעבר הסיר הקדוש ברוך הוא את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה שנאמר (שם כג), והסרתי את כפי התחיל משה צועק בקול גדול ואמר, ה' ה' אל רחום וחנון (שם לד ו) אמר משה לפניו סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל ואלו אמר משה סלח נא לעונותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות היה עושה כן לפי שהיתה שעת רצון וכן הוא אומר (ישעיה מט ח), בעת רצון עניתיך אלא אמר סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי כדברך עשיתי שנאמר (במדבר יד כ), ויאמר ה' סלחתי כדברך [עד כאן].
והנה מבואר כאן ענין זה של "ושכתי כפי" שהוא ענין סככה שהקב"ה הגין על משה רבינו ע"ה בכף ידו מפני מלאכי חבלה כאדם המגין בכף ידו על הנר מפני הרוחות כי נתקנאו המלאכים שניתן למשה יכולת להשיג מה שהם לא זכו לו ועל ידי ששמר הקב"ה נפתח למשה האפשרות לבקש בעד ישראל בעת רצון ונתרצה הקב"ה לתפלתו של משה ומחל לישראל אותו עון של חטא העגל.
ונראה שהמאורע הזה בנקרת הצור מערה אור נפלא על מהות הנעילה כי מבואר דמעשה זה נעשה ביום הכפורים שהיא השעה שאמר הקב"ה "סלחתי כדברך" (וכפי שהבאנו לעיל בד"ה וכל זה היה) ואם כן נראה לומר דכח הנעילה של יום הכפורים נובע מאותו התגלות השכינה הייחודית שזכה לה משה רבינו באותו היום בנקרת הצור ומאותו הגנה שעשה לו הבורא יתברך בכף ידו מחמת התקנאות המלאכים המבקשים את נפשו ובכח אותם פעולות נוצר פתח של עת רצון נשגב שהיה יכול משה לבקש סליחה בעד כל ישראל וזוהי מהות הנעילה שהקב"ה מתגלה בעולם באופן ייחודי בשעת הנעילה ומסכך בכפיו בעד ישראל בכל שנה ושנה כדי לפתוח פתח של עת רצון לסלוח כל עונותינו.
ובפרקי רבי אליעזר הנ"ל לא נתבאר באיזה שעה של יום הכפורים נתגלה הקב"ה למשה והנראה לי על פי דברינו לעיל שהיתה הגילוי בשעת נעילה ממש דהיינו בין הערבים סמוך לערב שהוא זמן הנשגב ביותר ביום הכפורים וכמבואר בשער הכוונות (דרושי יוה"כ דרוש ד') שבתפילת הנעילה אנו מגיעים לדרגה הגבוהה ביותר שביום הכיפורים ע"ש. וכאשר דמיתי כן ראיתי להגאון ר' ידידיה טיאה ווייל זצ"ל בנו של הגאון בעל קרבן נתנאל בספרו לבושי בדים (דרשה י"ב אות ה' ודרשה לג אות ד'-ה') שכתב שאמירת "סלחתי כדברך" היתה לעת ערב [1]דומיא דעקידת יצחק שהיתה ביום הכפורים לעת ערב[2] כדאיתא בזוהר הקדוש (פר' ויצא אות שעב דף קסד.)[3] ואם כן הרי נתעצם ביותר היסוד הנזכר דמהות תפילת הנעילה שואב כוחו מן החזיון הנפלא בנקרת הצור והמחילה שהיתה שם ממש באותה שעה של נעילת יום הכפורים.
ועל פי דברי הלבושי בדים יש להטעים בזה מה שכתב רבינו בחיי (שלחן של ארבע סוף שער ד' אות כד) שלעתיד לבוא לא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשיו שהוא מתנהג אור וחושך אלא לעת ערב יהיה אור גדול (עיין זכריה יד ז) והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור [עד כאן דבריו] ולפי הלבושי בדים אכן זכה משה רבינו לאותו אור לעת ערב כפי שעתיד להיות באותה שעה התהוות אור גדול[4].
ואכן מצינו [5]בכתבי האר"י ז"ל (שער הכוונות ענין ליל הושענא רבה) שבעת נעילה של יום הכפורים השערים נחתמים ונסגרים בכדי שלא יכנסו שם החיצונים כי אז יש מקטרגים רבים שרוצים ליכנס שם מחמת עונות ישראל וזהו סוד נעילת שערי ההיכל שנועלים בעת הנעילה כדי שלא יכנסו בו זרים [עד כאן תוכן לשונו] ומבואר דעת האר"י ז"ל כי מוסג נעילה היינו הגנה מפני קטרוג המלאכים הרוצים לחבל ולקטרג משום התגלות השכינה בעת רצון לפתוח פתח מחילה לכל עונותם של ישראל והוא כענין "ושכתי כפי" שפעל הקב"ה בנקרת הצור למנוע מן המלאכים האפשרות לפגוע במשה רבינו ע"ה בעת רצון לפני הבורא יתברך שמו[6].
ונראה שזו היא עצם חשיבות נשיאות כפים דכתיב ביה ישא ה' פניו וכו' יאר ה' פניו וכו' כי מצינו שגם בזה היתה קנאת המלאכים כדאיתא בש"ס (ברכות כ:), אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה ע"ש, ועל שם זה אנו נושאים כפים דהיינו מגביהים הידים ממש ומחמירים בו עד כדי כך שאם אינו יכול להגביה ידיו אינו נושא כפיו כי זה דבר המעכב את מצות נשיאות כפים (שו"ת נודע ביהודה; וכן פסקו במשנה ברורה סי' קכ"ח ס"ק נ"ב; כף החיים שם ס"ק ע"ח וס"ק קע"ו) וכל זה הוא לעשות דוגמת הקב"ה ולהורות שאנו זכאין על פי מעשינו להגנת "ושכתי כפי" ולהחיל עלינו הארת פני ה' ונשיאת העונות וכההיא דמשה רבינו ע"ה בנקרת הצור שזכה משה וישראל בהארת פנים ונשיאת עונות.
ונראה שעל פי זה נתקן במקדש נשיאות כפים בנעילה של יום הכפורים כי התגלות הארה זו שהיתה בנקרת הצור מחייבת התבטאות והמשכה בזמנה בכל שנה ושנה וזהו עיקר יסוד תקנת הנעילה לחובת היום כי עיקר הוסדו על פי עבודת נשיאות כפים של בית המקדש וזה וזה הוא כעין מעמד משה רבינו ע"ה בנקרת הצור בעת רצון שנתכפר לישראל על אותו העון כנ"ל.
ויש לבאר בזה ענין אמירת ז' פעמים "ה' הוא האלקים" בסוף הנעילה שהבאנו בהקדמה בשם רש"י, מחזור ויטרי, ובסמ"ג שכל אמירה היא כנגד עלייה אחת ששכינה עולה למעלה משבעה רקיעים כי בשעת הנעילה אכן ירדה השכינה לארץ ממש בבחינת התגלות גמורה כענין התגלות השכינה בנקרת הצור הנ"ל[7]. ולכן מצינו טעם תקיעת השופר בסוף הנעילה שהוא סימן לסילוק השכינה למעלה שנאמר (תהלים מז ו) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר וכמ"ש הט"ז (סי' תרכ"ג סע' ב') שהוא הטעם המובחר לתקיעה זו (עיין בבית יוסף סי' תרכ"ג סע' ב' כמה וכמה טעמים למנהג זה).
והנה מצינו ביום הכפורים הוא היום היחידי שנכנס כהן גדול לפני ולפנים בקדש הקדשים אל מקום הארון והכרובים. ועל פי כל הנזכר יש רמז נפלא בארון והכרובים לעניינו של יום הכפורים בזה כי בפסוק נאמר (שמות כה כ), "והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת" והיינו כי 'סככת הכנפים' מביאה ל'כפרת' בני ישראל ביום זה. והן הן הדברים[8].
וכשם שזכה משה רבינו ע"ה באותו מעמד בנקרת הצור לאור הגדול שברא הקב"ה ביום אחד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא (עיין לעיל ד"ה ועל פי; ובהערה מס' 4) כן יהי רצון שנזכה גם אנו לחזות באותו אור גדול ויקויים בנו מקרא שכתוב (זכריה יד ז-ט), "והיה יום אחד הוא יִוָדַע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
[1] וסמך לדברי הלבושי בדים שיש חיבור בין עקידת יצחק למאורע של נקרת הצור מפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) רבי שמעון אומר בשעה שנעקד יצחק נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה וכתיב (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי אלא תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו שנאמר (בראשית כז א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת. והנה ראיתי בספר שמן המאור (בראשית עמ' שנב) דזה שהעקידה היתה ביום הכפורים נרמז במקרא (בראשית כב יד), ויקרא אברהם שם המקום וכו' אשר יאמר היום בהר ה' יראה. "בהר ה' יראה" עולים בגימטריא "זה היה יום הכפורים", ואני ממשיך פרפרת אחת דנדרש "ה'" מלפניו ומלאחריו "אשר יאמר היום בהר ה', ה' יראה" כלומר דלעתיד לבוא ביום הזה יראה ה' בהר ה' והיינו התגלות השכינה ביום הכפורים בנקרת הצור וכנ"ל.
[2] אלא שהוא ז"ל הבין דהיתה האמירה בט' תשרי כי הוא סובר דירידה היתה בי' תשרי וכפשט דברי רש"י ועל כרחך סבר דאמירה זו בט' תשרי אבל באמת אמירת סלחתי כדברך היה בי' תשרי ולא ירד משה אלא למחרת כמ"ש הרמב"ן (שמות יח יג) וכן משמע ברוב המדרשים דביום כיפורים נאמר אמירת סלחתי כדברך (וכן ראיתי בשו"ת חתם סופר חלק ו' סי' צ"ח ד"ה ובחידושי) וכעקידת יצחק ממש דאירע לסברת הזוהר ביום הכפורים ואם כן זמן נעילה ממש הוה.
[3] וכן כתב בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' שנה) בשם הריקנטי (ועוד רבים ועצומים) שהעקידה היתה ביום הכפורים וכן נקט מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תקפ"ד קונטרס אחרון סע' ב') עיין מטה יהודה (שם סע' ג') עיין בחזון עובדיה הנ"ל דעל פי זה נתפשט המנהג לומר פרשת העקידה קודם תפלת מנחה כי חביבה מצוה בשעתה להזכיר את זכותו.
[4] ועוד יש להאריך בנעימות דברי רבינו בחיי האלה שהסביר שזה היה ענין אור יום אחד הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא והוא אור בחינת ערב שבת בראשית ואור סוד האלף הששי שהוא נמי בחינת ערב שבת עיין שם. ועוד בדברי השמן ראש (לג בעומר עמ' קט) דהביא טעם מדוע נברא נקרת הצור בערב שבת בבין השמשות (פסחים נד.) כי צריך כח אלקי לעמוד מול מחזה האלקים וכח זה אינו נמצא בבריאה אלא בבחינת שבת. ועוד בדברי המהרש"א (ראש השנה יז: ד"ה אלמלא) ובספר אוהל תורה (פרשת כי תשא עמ' קכ) ואכמ"ל.
[5] וכעין זה פירש בספר זרע קודש ערב יוה"כ דף מו. עיין שם.
[6] יעוין בספר רוח הים להמקובל האלקי ר' יעקב הילל שליט"א שכתב על פי האר"י ז"ל (הנזכר) שאנו אומרים בסיום תפילת הנעילה שבע פעמים "ה' הוא האלהים", כלומר שההנהגה הנקראת "אלהים" עולה ונכללת בשורשה בהנהגה העליונה שהיא שם הוי"ה שהיא הנהגת הייחוד שאין עוד מלבדו והוא ענין המעבר מתשובה מיראה לתשובה מאהבה ושמחה ברגעים אלו של הנעילה עיין שם שהאריך, ולפי המתבאר אתי שפיר שבאותה שעה בדיוק ביום הכפורים בנקרת הצור "נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם" וסלח להם על חטא העגל (כלשון רש"י עקב ט יח; שמות לג יא; הנ"ל) ואם כן אותה שעה מסוגלת להיות המעבר מן היראה אל האהבה כפי הארת הבורא יתברך הנ"ל.
[7] עיין מדרש שיר השירים (ריש פרשה ה'), חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון חטא קין נסתלקה לרקיע השני חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ זכה אברהם הורידה משביעי לששי עמד יצחק והורידה מששי לחמישי עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי עמד קהת והורידה משלישי לשני עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון עמד משה והורידה לארץ [עד כאן] והוא ירידה השביעית שהוזכרה במעשה נקרת הצור בפרקי דרבי אליעזר הנ"ל (ד"ה ובאופן הריצוי) ועל פי כל המתבאר מובן היטב דהואיל ושעת הנעילה היא כנגד אותו מעשה התגלות השכינה העבר וירד כל הרקיעים עד לארץ אם כן בסיום הנעילה שמסתלקת בחינה זו אנו מעלים בהני ז' אמירות של "ה' הוא האלקים" השכינה שבעה עליות להורות שהם כנגד הירידה השביעית לארץ שעשה משה רבינו ע"ה.
[8] ושלחתי המאמר לכבוד מו"ר הרה"ג ר' יצחק ישראלי שליט"א והחזיר לי תשובה בזה הלשון, "מתוק מדבש שפתיים ישק יישר כח לכבודו יגדיל תורה ויאדיר, ואפשר להוסיף שחג סכות הוא נמי בחינת ושכותי כפי כידוע שהסוכה המשך יום כפור בחינת טוב לחסות בה׳, בברכת חג שמח תז״ל [-תרעא זעירא לנחמתא] רנ״ו [-רנה וישועה] באה״ר [-באהבת רעים] מוקירו [ר'] יצחק ישראלי [שליט"א]" [עד כאן]. ותאזרני שמחה.
ועוד כתב שם (סע' כ"ד), "כתב הזוהר הקדוש פתח אחד יש ברקיע בהיכל העליון למעלה שכל השנה סתום וחתום ורק חצי שעה בשנה נפתח לקבלת התפילות והוא בסוף ארבעים יום של הסליחות שהיא שעת תפילת הנעילה של יום קדוש ונורא זה".
ועוד שם (סע' ל"א), "קדושת כתר יאמרוה כל הקהל יחד באימה וביראה בקול-רם ובנעימה וכשיגיע שליח ציבור לתיבת איה יכוונו כולם אותיות יֻהָ בניקוד קובו"ץ קמ"ץ וכו' ויבקש במחשבתו בלבד שלש בקשות שהן או עושר מופלג לעבודתו או בנים צדיקים וחכמים או השגת רוח הקודש ויזהר לא להוציא דבר בפיו אלא הכל במחשבה בלבד".
ועוד מצינו בסידור רש"י ובמחזור ויטרי (עמ' שצה) ומפורש יותר בסמ"ג (סוף לאוין סט) בזה הלשון, "וקבלתי ממורי רבנו יהודה בר' יצחק שאחר שמשלים תפילת נעילה אומר קדיש ואחר כך ז' פעמים ה' הוא האלהים לפי ששכינה עולה למעלה משבעה רקיעים ואחר כך שמע פעם אחת ומיד תוקעין משום דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר" [עד כאן] וממה שאמר דבסיום תפילת הנעילה עולה השכינה למעלה משבעה רקיעים יתבאר דבעצם שעת הנעילה שכינה ירדה שבעה רקיעים וניצבת עמנו בארץ ממש [עיין שלחן ערוך סימן ס"א סע' י"ב; ובית יוסף סימן תרכ"ד סע' ב'].
א) ולכאורה יש להקשות מאי כולי האי חשיבות הנקבעת בשעת הנעילה דוקא להיות זמן זה כל כך מיוחד ומסוגל מכל הזמנים.
ב) עוד קשה על עצם תקנת תפילת נעילה שהנה כל התפילות כנגד עבודות המקדש תיקנום שחרית כנגד תמיד של שחר מנחה כנגד תמיד של בין הערבים ערבית כנגד הקטר האברים ופדרים שזמנם כל הלילה ומוסף הוא כנגד קרבן מוסף של המועדות אבל תפילת נעילה כנגד איזה עבודה במקדש תיקנוה ודוחק לומר דנתקנה על עצם נעילת השערים במקדש (עיין ירושלמי ברכות פרק ד' הל' ח') כי מה חשיבות יש לעבודה זו ובכל השנה אין עושים לה זכרון ותקנה לעצמה ואם בכל זאת מאיזה סיבה מן הסיבות מצאו לנכון לתקן על ענין השערים יותר היה ראוי לתקן כנגד פתיחת השערים והתחלת העבודות ולא על נעילת השערים וגמר העבודות.
ג) ועוד קשה כי לכל תפילה נמצא לה איזה יסוד וסמך בתורה וכמו שאמרו בתלמוד (ברכות כו:) ובמדרש (מדרש רבה ויצא פרשה סח ט) אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה וכו' יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה וכו' יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה [עד כאן] ואפילו מוסף מצינו ביסודו שניתקן על ידי רחל אמנו כמו שהביא מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תכ"ג סע' ב') דמוסף של ראש חדש רחל אמנו תקנתהו שצפתה ברוח הקדש שעתידות נשי המדבר שלא ליכשל בעגל ורמזה שמה בראשי תיבות "ראשי חדשים לעמך", "רחל" [הרב מהר"י לינגו בכ"י בשם ליקוטים ישנים]. ואם כן צ"ב מהי יסודה של תפלת נעילה מן התורה.
ד) ועוד שמעתי להקשות כי לא מצינו בכל המשניות זכרון לתפילת נעילה אלא במסכת תענית בפרק "בשלשה פרקים" בלבד (ריש פרק ד') כדתנן, בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים, ומדוע לא הוזכר לנו בשאר דוכתי אודות תפילת נעילה מלבד מהמשנה הזו ואף כאן הוזכר רק אגב אורחא של נשיאת כפים (ירחון האוצר גל' לג עמ' סט).
וחידש בזה המתרץ (שם) דניתן לומר שתפילת נעילה של זמנינו שורשה בנשיאת הכפיים שבמקדש בשעת הנעילה שאחרי שחרב תיקנו תפילה בזמן זה בשביל להשאיר את נשיאת הכפיים כפי שהיה במקדש ומשום שהיה צריך ליצור כעין עבודה כפי שהיה במקדש תיקנו תפילה.
ועדיין צ"ב שייכות נשיאות כפים ליום הכפורים שיהיה זה מעלה כל כך חשובה עד שהתקינו חכמים תפלה מיוחדת זו עם כל המעלות שהזכרנו לעיל ואם הנשיאות כפים הינו כה חשוב שכדאי לתקן עבורו תפלה לעצמה מדוע נתקן דוקא על אותו נשיאות כפים של הנעילה ולא בשאר נשיאות כפים שהיו נעשים מידי יום ביומו במקדש.
ה) ועוד צריך להתבונן במה שאנו קוראים לתפילה "נעילה" אשר הוא כנגד נעילת שערים (עיין ירושלמי ברכות פרק ד' הל' ח') כי לכאורה אין התואר מדוייק שהרי אין מהותו של התפילה "נעילה" אלא אדרבה טרם נעילת השערים הוא ועיקר המעלה הינו שהשערים עדיין לא ננעלו ואפשר עוד לשוב בתשובה. אתמהה.
ויראה לענ"ד כי יסוד תפילת נעילה נובע על פי הנאמר בפרשת כי תשא (לב א), וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו וכו' וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים וכו' ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וכו' זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך וכו' וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
והנה גודל החטא שעשו ישראל בעגל כבר תואר בהרחבה מן התורה ומן התלמוד וכדאמר להם משה רבינו ע"ה (שמות לב ל), "אתם חטאתם חטאה גדלה" וכפי שנאמר בש"ס (גיטין לו:, שבת פח:) עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קרא (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. ופירש רש"י ד"ה מזנה בתוך חופתה, כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל.
וכבר ביאר בילקוט מעם לועז (שמות עמ' תתשיב) שהשטן השתדל בכל עז ותעצמות לבלבל דעת העם כדי שיעשו העגל שאילו היו ישראל מקבלים את שני לוחות הברית האלו שנעשו בידי הקב"ה שוב לא היה מלאך המות שולט בהם והיה מתבטל המות מישראל לכן נכנס השטן באמצע למשוך את לבם לעשות העגל ויבוא משה וישבור הלוחות ובכך יאבדו ישראל מעלה זו ובכך לא יאבד השליטה עליהם עיין שם.
וכל המעיין במדרשים על מעשה העגל יראה דברים נוראים עד מאוד בעוצם כוחו של משה רבינו ע"ה להיות סנגור נאמן להושיע את ישראל מגזירת מות בעשותם חטא העגל ונציין בס"ד לאחת מהם את האחוז אחד מן החמישים: איתא במדרש (שמות רבה סוף פרשה מ"א) אמר הקדוש ברוך הוא למשה הם קמו לצחק בעבודת כוכבים ואתה יושב כאן רד אותה שעה ביקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם ולא ירד כמו שכתוב (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחמה, מה עשה משה הלך ואחז את הכסא שנאמר (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו פרש והגין עליו הקדוש ברוך הוא אמר לו קום רד מהר מזה אמר לו מתיירא אני בא וראה כמה גדולים העונות אתמול מנגח אותם ועתה מתיירא מהם כי יגורתי מפני האף והחמה חמשה מלאכי חבלה היו שם אף וחמה וקצף והשמד והשחת אותה שעה באו שלשה האבות [כלומר שזכות שלשה אבות שהזכיר משה באמירת "זכור לאברהם ליצחק ולישראל" סלקום למלאכי חבלה כאילו באו שם (עץ יוסף; ויפה תואר שם)] ועמדו בשלשה מהם נשתיירו אף וחמה אמר משה רבון העולמים בבקשה מכסא כבודך עמוד אתה באחד ואני באחד שנאמר (תהלים ז ז) קומה ה' באפך, ואני אעמוד בחמה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו [עד כאן].
וכל זה היה עוד בעלייתו בפעם ראשונה בהר סיני כדאיתא במדרש התם ובמפרשים עיין שם, ואחר שירד מן ההר ביום י"ז בתמוז ושיבר את הלוחות ועשה משפט לרשעים חזר ועלה להר פעם שנית ביום י"ח תמוז עד כ"ט אב וכפי שנאמר (שמות לב ל), "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם" ועוד נאמר (דברים ט יח) "ואתנפל לפני ה' כראשונה וכו' על כל חטאתכם וכו' כי יגרתי מפני האף והחמה וכו' וישמע ה' אלי וכו'", דהיינו שגם בפעם השניה כמו בפעם הראשונה נתרצה הקב"ה במקצת שלא להשחית העם ברגע אחד [כמו שנאמר (שמות לג ה), "רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך"] אבל עדיין לא נסלח להם אותו עון כי עדיין היה בכעס על ישראל דאף על פי שהקב"ה ניחם על הרעה עדיין היה משה רבינו ע"ה מתירא מפני האף והחמה המתוחים וסיבה קלה תספיק לספות עוד חרון אף ה' על ישראל (צפנת פענח עקב דרוש ב'; עיין רא"ם על רש"י הנ"ל) ובפעם השלישית עלה משה רבינו ע"ה בראש חדש אלול ועשה שם מ' יום ובי' תשרי יום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה "סלחתי כדברך" ומסר לו לוחות אחרונות כמו שביאר רש"י (עקב ט יח; שמות לג יא) כל זה באריכות [עיין שפתי חכמים (שמות לג יא)].
ובאופן הריצוי בפעם השלישית מצינו בפרקי דר' אליעזר (פרק מו) בזה הלשון, אמר משה ביום הכפרים אראה כבודו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הראני נא את כבדך (שמות לג יח) אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות שנאמר (שם כ), כי לא יראני האדם וחי אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך עמד בפתח המערה ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני שנאמר (שם יט), ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך ועמד בכחך ואל תפחד שנאמר (שם), וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא הרי אנו משרתים לפניך ביום ובלילה ואין אנו יכולין לראות את כבודך וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך ועמדו עליו בזעף ובבהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות מה עשה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו בענן שנאמר (שם לד ה), וירד ה' בענן וזו ירידה שביעית וסכך עליו הקדוש ברוך הוא בכף ידו שלא ימות שנאמר (שם לג כב), והיה בעבר כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי וכשעבר הסיר הקדוש ברוך הוא את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה שנאמר (שם כג), והסרתי את כפי התחיל משה צועק בקול גדול ואמר, ה' ה' אל רחום וחנון (שם לד ו) אמר משה לפניו סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל ואלו אמר משה סלח נא לעונותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות היה עושה כן לפי שהיתה שעת רצון וכן הוא אומר (ישעיה מט ח), בעת רצון עניתיך אלא אמר סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי כדברך עשיתי שנאמר (במדבר יד כ), ויאמר ה' סלחתי כדברך [עד כאן].
והנה מבואר כאן ענין זה של "ושכתי כפי" שהוא ענין סככה שהקב"ה הגין על משה רבינו ע"ה בכף ידו מפני מלאכי חבלה כאדם המגין בכף ידו על הנר מפני הרוחות כי נתקנאו המלאכים שניתן למשה יכולת להשיג מה שהם לא זכו לו ועל ידי ששמר הקב"ה נפתח למשה האפשרות לבקש בעד ישראל בעת רצון ונתרצה הקב"ה לתפלתו של משה ומחל לישראל אותו עון של חטא העגל.
ונראה שהמאורע הזה בנקרת הצור מערה אור נפלא על מהות הנעילה כי מבואר דמעשה זה נעשה ביום הכפורים שהיא השעה שאמר הקב"ה "סלחתי כדברך" (וכפי שהבאנו לעיל בד"ה וכל זה היה) ואם כן נראה לומר דכח הנעילה של יום הכפורים נובע מאותו התגלות השכינה הייחודית שזכה לה משה רבינו באותו היום בנקרת הצור ומאותו הגנה שעשה לו הבורא יתברך בכף ידו מחמת התקנאות המלאכים המבקשים את נפשו ובכח אותם פעולות נוצר פתח של עת רצון נשגב שהיה יכול משה לבקש סליחה בעד כל ישראל וזוהי מהות הנעילה שהקב"ה מתגלה בעולם באופן ייחודי בשעת הנעילה ומסכך בכפיו בעד ישראל בכל שנה ושנה כדי לפתוח פתח של עת רצון לסלוח כל עונותינו.
ובפרקי רבי אליעזר הנ"ל לא נתבאר באיזה שעה של יום הכפורים נתגלה הקב"ה למשה והנראה לי על פי דברינו לעיל שהיתה הגילוי בשעת נעילה ממש דהיינו בין הערבים סמוך לערב שהוא זמן הנשגב ביותר ביום הכפורים וכמבואר בשער הכוונות (דרושי יוה"כ דרוש ד') שבתפילת הנעילה אנו מגיעים לדרגה הגבוהה ביותר שביום הכיפורים ע"ש. וכאשר דמיתי כן ראיתי להגאון ר' ידידיה טיאה ווייל זצ"ל בנו של הגאון בעל קרבן נתנאל בספרו לבושי בדים (דרשה י"ב אות ה' ודרשה לג אות ד'-ה') שכתב שאמירת "סלחתי כדברך" היתה לעת ערב [1]דומיא דעקידת יצחק שהיתה ביום הכפורים לעת ערב[2] כדאיתא בזוהר הקדוש (פר' ויצא אות שעב דף קסד.)[3] ואם כן הרי נתעצם ביותר היסוד הנזכר דמהות תפילת הנעילה שואב כוחו מן החזיון הנפלא בנקרת הצור והמחילה שהיתה שם ממש באותה שעה של נעילת יום הכפורים.
ועל פי דברי הלבושי בדים יש להטעים בזה מה שכתב רבינו בחיי (שלחן של ארבע סוף שער ד' אות כד) שלעתיד לבוא לא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשיו שהוא מתנהג אור וחושך אלא לעת ערב יהיה אור גדול (עיין זכריה יד ז) והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור [עד כאן דבריו] ולפי הלבושי בדים אכן זכה משה רבינו לאותו אור לעת ערב כפי שעתיד להיות באותה שעה התהוות אור גדול[4].
ואכן מצינו [5]בכתבי האר"י ז"ל (שער הכוונות ענין ליל הושענא רבה) שבעת נעילה של יום הכפורים השערים נחתמים ונסגרים בכדי שלא יכנסו שם החיצונים כי אז יש מקטרגים רבים שרוצים ליכנס שם מחמת עונות ישראל וזהו סוד נעילת שערי ההיכל שנועלים בעת הנעילה כדי שלא יכנסו בו זרים [עד כאן תוכן לשונו] ומבואר דעת האר"י ז"ל כי מוסג נעילה היינו הגנה מפני קטרוג המלאכים הרוצים לחבל ולקטרג משום התגלות השכינה בעת רצון לפתוח פתח מחילה לכל עונותם של ישראל והוא כענין "ושכתי כפי" שפעל הקב"ה בנקרת הצור למנוע מן המלאכים האפשרות לפגוע במשה רבינו ע"ה בעת רצון לפני הבורא יתברך שמו[6].
ונראה שזו היא עצם חשיבות נשיאות כפים דכתיב ביה ישא ה' פניו וכו' יאר ה' פניו וכו' כי מצינו שגם בזה היתה קנאת המלאכים כדאיתא בש"ס (ברכות כ:), אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה ע"ש, ועל שם זה אנו נושאים כפים דהיינו מגביהים הידים ממש ומחמירים בו עד כדי כך שאם אינו יכול להגביה ידיו אינו נושא כפיו כי זה דבר המעכב את מצות נשיאות כפים (שו"ת נודע ביהודה; וכן פסקו במשנה ברורה סי' קכ"ח ס"ק נ"ב; כף החיים שם ס"ק ע"ח וס"ק קע"ו) וכל זה הוא לעשות דוגמת הקב"ה ולהורות שאנו זכאין על פי מעשינו להגנת "ושכתי כפי" ולהחיל עלינו הארת פני ה' ונשיאת העונות וכההיא דמשה רבינו ע"ה בנקרת הצור שזכה משה וישראל בהארת פנים ונשיאת עונות.
ונראה שעל פי זה נתקן במקדש נשיאות כפים בנעילה של יום הכפורים כי התגלות הארה זו שהיתה בנקרת הצור מחייבת התבטאות והמשכה בזמנה בכל שנה ושנה וזהו עיקר יסוד תקנת הנעילה לחובת היום כי עיקר הוסדו על פי עבודת נשיאות כפים של בית המקדש וזה וזה הוא כעין מעמד משה רבינו ע"ה בנקרת הצור בעת רצון שנתכפר לישראל על אותו העון כנ"ל.
ויש לבאר בזה ענין אמירת ז' פעמים "ה' הוא האלקים" בסוף הנעילה שהבאנו בהקדמה בשם רש"י, מחזור ויטרי, ובסמ"ג שכל אמירה היא כנגד עלייה אחת ששכינה עולה למעלה משבעה רקיעים כי בשעת הנעילה אכן ירדה השכינה לארץ ממש בבחינת התגלות גמורה כענין התגלות השכינה בנקרת הצור הנ"ל[7]. ולכן מצינו טעם תקיעת השופר בסוף הנעילה שהוא סימן לסילוק השכינה למעלה שנאמר (תהלים מז ו) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר וכמ"ש הט"ז (סי' תרכ"ג סע' ב') שהוא הטעם המובחר לתקיעה זו (עיין בבית יוסף סי' תרכ"ג סע' ב' כמה וכמה טעמים למנהג זה).
והנה מצינו ביום הכפורים הוא היום היחידי שנכנס כהן גדול לפני ולפנים בקדש הקדשים אל מקום הארון והכרובים. ועל פי כל הנזכר יש רמז נפלא בארון והכרובים לעניינו של יום הכפורים בזה כי בפסוק נאמר (שמות כה כ), "והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת" והיינו כי 'סככת הכנפים' מביאה ל'כפרת' בני ישראל ביום זה. והן הן הדברים[8].
וכשם שזכה משה רבינו ע"ה באותו מעמד בנקרת הצור לאור הגדול שברא הקב"ה ביום אחד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא (עיין לעיל ד"ה ועל פי; ובהערה מס' 4) כן יהי רצון שנזכה גם אנו לחזות באותו אור גדול ויקויים בנו מקרא שכתוב (זכריה יד ז-ט), "והיה יום אחד הוא יִוָדַע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
אנכי הצעיר מאשר עלה בדעתי בס"ד,
ליאור דהן
ליאור דהן
[1] וסמך לדברי הלבושי בדים שיש חיבור בין עקידת יצחק למאורע של נקרת הצור מפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) רבי שמעון אומר בשעה שנעקד יצחק נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה וכתיב (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי אלא תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו שנאמר (בראשית כז א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת. והנה ראיתי בספר שמן המאור (בראשית עמ' שנב) דזה שהעקידה היתה ביום הכפורים נרמז במקרא (בראשית כב יד), ויקרא אברהם שם המקום וכו' אשר יאמר היום בהר ה' יראה. "בהר ה' יראה" עולים בגימטריא "זה היה יום הכפורים", ואני ממשיך פרפרת אחת דנדרש "ה'" מלפניו ומלאחריו "אשר יאמר היום בהר ה', ה' יראה" כלומר דלעתיד לבוא ביום הזה יראה ה' בהר ה' והיינו התגלות השכינה ביום הכפורים בנקרת הצור וכנ"ל.
[2] אלא שהוא ז"ל הבין דהיתה האמירה בט' תשרי כי הוא סובר דירידה היתה בי' תשרי וכפשט דברי רש"י ועל כרחך סבר דאמירה זו בט' תשרי אבל באמת אמירת סלחתי כדברך היה בי' תשרי ולא ירד משה אלא למחרת כמ"ש הרמב"ן (שמות יח יג) וכן משמע ברוב המדרשים דביום כיפורים נאמר אמירת סלחתי כדברך (וכן ראיתי בשו"ת חתם סופר חלק ו' סי' צ"ח ד"ה ובחידושי) וכעקידת יצחק ממש דאירע לסברת הזוהר ביום הכפורים ואם כן זמן נעילה ממש הוה.
[3] וכן כתב בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' שנה) בשם הריקנטי (ועוד רבים ועצומים) שהעקידה היתה ביום הכפורים וכן נקט מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תקפ"ד קונטרס אחרון סע' ב') עיין מטה יהודה (שם סע' ג') עיין בחזון עובדיה הנ"ל דעל פי זה נתפשט המנהג לומר פרשת העקידה קודם תפלת מנחה כי חביבה מצוה בשעתה להזכיר את זכותו.
[4] ועוד יש להאריך בנעימות דברי רבינו בחיי האלה שהסביר שזה היה ענין אור יום אחד הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא והוא אור בחינת ערב שבת בראשית ואור סוד האלף הששי שהוא נמי בחינת ערב שבת עיין שם. ועוד בדברי השמן ראש (לג בעומר עמ' קט) דהביא טעם מדוע נברא נקרת הצור בערב שבת בבין השמשות (פסחים נד.) כי צריך כח אלקי לעמוד מול מחזה האלקים וכח זה אינו נמצא בבריאה אלא בבחינת שבת. ועוד בדברי המהרש"א (ראש השנה יז: ד"ה אלמלא) ובספר אוהל תורה (פרשת כי תשא עמ' קכ) ואכמ"ל.
[5] וכעין זה פירש בספר זרע קודש ערב יוה"כ דף מו. עיין שם.
[6] יעוין בספר רוח הים להמקובל האלקי ר' יעקב הילל שליט"א שכתב על פי האר"י ז"ל (הנזכר) שאנו אומרים בסיום תפילת הנעילה שבע פעמים "ה' הוא האלהים", כלומר שההנהגה הנקראת "אלהים" עולה ונכללת בשורשה בהנהגה העליונה שהיא שם הוי"ה שהיא הנהגת הייחוד שאין עוד מלבדו והוא ענין המעבר מתשובה מיראה לתשובה מאהבה ושמחה ברגעים אלו של הנעילה עיין שם שהאריך, ולפי המתבאר אתי שפיר שבאותה שעה בדיוק ביום הכפורים בנקרת הצור "נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם" וסלח להם על חטא העגל (כלשון רש"י עקב ט יח; שמות לג יא; הנ"ל) ואם כן אותה שעה מסוגלת להיות המעבר מן היראה אל האהבה כפי הארת הבורא יתברך הנ"ל.
[7] עיין מדרש שיר השירים (ריש פרשה ה'), חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון חטא קין נסתלקה לרקיע השני חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ זכה אברהם הורידה משביעי לששי עמד יצחק והורידה מששי לחמישי עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי עמד קהת והורידה משלישי לשני עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון עמד משה והורידה לארץ [עד כאן] והוא ירידה השביעית שהוזכרה במעשה נקרת הצור בפרקי דרבי אליעזר הנ"ל (ד"ה ובאופן הריצוי) ועל פי כל המתבאר מובן היטב דהואיל ושעת הנעילה היא כנגד אותו מעשה התגלות השכינה העבר וירד כל הרקיעים עד לארץ אם כן בסיום הנעילה שמסתלקת בחינה זו אנו מעלים בהני ז' אמירות של "ה' הוא האלקים" השכינה שבעה עליות להורות שהם כנגד הירידה השביעית לארץ שעשה משה רבינו ע"ה.
[8] ושלחתי המאמר לכבוד מו"ר הרה"ג ר' יצחק ישראלי שליט"א והחזיר לי תשובה בזה הלשון, "מתוק מדבש שפתיים ישק יישר כח לכבודו יגדיל תורה ויאדיר, ואפשר להוסיף שחג סכות הוא נמי בחינת ושכותי כפי כידוע שהסוכה המשך יום כפור בחינת טוב לחסות בה׳, בברכת חג שמח תז״ל [-תרעא זעירא לנחמתא] רנ״ו [-רנה וישועה] באה״ר [-באהבת רעים] מוקירו [ר'] יצחק ישראלי [שליט"א]" [עד כאן]. ותאזרני שמחה.