וכאשר נשכילה נראה ונבין שמכל אלו הצרות הודיעה לו רבקה אמנו ע״ה באמרה אליו אחר שחרד יעקב שיצחק אע״ה יקלל אותו, עלי קללתך בני, (פ׳ תולדות כ״ז פסוק י״ג), ולפום מה שאנו מפרשים בפשטא שכוונתה שלא יקלל אותו, קשה למה אמרה בלשון הזה מדוע לא אמרה לא יקללך, אבל יש להעמיס בהיפוך בכוונתה דגילתה לו שיבואו עליו צרות ויגונות, ופרטה לו את כל הצרות שימצאו אותו, ותו לא, וזהו שאמרה אליו עלי קללתך בני, קללתך וצרותיך יהיו רק מה שנרמז במלת עלי, היינו צרת עשו וצרת לבן וצרת יוסף, ומלת עלי הוא ר״ת. ולפ״ז נכון מאד לפרש דברי יעקב אע״ה עלי היו כלנה (האמור במקץ) דאחרי שהשבטים לא הביאו את שמעון ואת בנימין רצו ליקח, היה יעקב מקונן ע״ז ואמר ושמעון איננו ואת בנימין תקחו, הלא עלי היו כולנה, פי׳ הלא אמי הודיעה לי ברוח הקודש שבה שלא ימצאוני צרות רק הנרמז במלת עלי, היינו עשו לבן יוסף, ומכיון שיוסף איננו כבר סבלתי כל הצרות שהיו עתידים להיות לי. רק אח"כ כשהשיבו אליו בזמן מועט ולא הצטער אודותם רק מעט; ראה שדבר אמת היה בפיה של רבקה אמנו ע״ה, שלא היו לו צרות רק מעשו ולבן ואודות יוסף, אבל מקודם היה מתאונן ע״ז.
