האמת שאיני רגיל למשוך בשבט סופר במיני פורומים כאלה ואחרים, ובפרט בבמה מכובדת מעין זו, שמבורכת בבעלי תריסין שמעניקין חמה בקומתן, ואנוכי לעומתם כעגל לא לומד, וכביצת כינה מול קרני הראם.
חשוב לי להקדים, שאנוכי איש פשוט, אינני איש מוסר בלשון המעטה, גם לא איש של שלום, כוונתי כלומר, בשעת קטטה איני נמנה חלילה בין המשוררים שירי נאצה נוסח "יאללה מכות יאללה" וכדו' , אך מאידך גיסא בד"כ גם איני טורח לנסות ולהשכין שלום בין הניצים, ולא מאנוכיות כמובן, אלא שעם נסיוני וכישורי הדלים בתחום זה, עדיף שאשאיר את העבודה למי שהשלום שלו.
מכל מקום היות ואפשר שמאמר אקטואלי זה יועיל, ואולי מעט ירגיז, למי מאילו הקוראים כאן, החלטתי להעלותו על גלי האתר לרווחת המשכילים אל דל.
מסופר על סוחר יהודי ממולח, שפתח חנות תשמישי קדושה באחד השווקים השוקקים של לייקווד באמריקה, שם מכר את מרכולתו לכל עובר החפץ בה, וגם למי שלא. יום אחד, עבר אחד מרבני האזור ליד חנותו של אותו סוחר, ולמרבה תדהמתו צדה עינו שבחלון הראווה עומדים סידורים רגילים לחלוטין, המעוטרים בתווית מחיר של לא פחות מ170 דולר! תמה הרב על העושק הפומבי, ופנה לסוחר הנוכל בטון מוכיח מעט: "אדוני המוכר, למה מחיר הסידורים יקר כל כך? וכי הם צמודים למדד?" המוכר,היישיר מבטו אל הרב וענה בלגלוג: "הרי על ידי סידורים אלו זוכה האדם להתפלל לפני בוראו, ואין ערך לזכות זו, ואם אחשב גם את ההדפסה וכו' היה ראוי שאמכרם אף ב200 דולר ויותר מכך!" לשמע תשובה זו, לא נשאר הרב חייב וסנט בו: "אז למה באמת לא תמכור אותם ב200 דולר?" או אז חייך המוכר והשיב: "רבה! ומה עם קצת לשם שמיים...?" . לשם שמיים , זו המילה.
לאחרונה לצערינו, הציבור הספרדי במובן מסוים, הוא כצאן אשר אין להם רועה או כצאן עם יותר מדי רועים, איך שתחליטו. וכבקרת רועה, נעשים להם אט אט עדרים עדרים, ורווח מושם בין עדר לעדר, ופני הצאן אל עקוד, ומקבץ שה פזורה אין. ולדאבון לב הדבר גורם תסיסה לא נעימה גם בכלל ובפורום זה בפרט, שכשם שכינוייהן שונים כך דעותיהם שונות.
ועד שנזכה, ובשביל שנזכה לרועה אחד (בדמות מרן הגר"י שליט"א בעז"ה), לענ"ד ראשית אנו צריכים לחדול מתופעה אחת, פורצת גבולות, ששמה "לשם שמיים".
וזאת לפנים בישראל, שכל יהודי מקנא לרבותיו, מגן עליהם ומנסה ליישב שיטתם בכל עוז, וזה ודאי דבר נאה ומתקבל. אך פעמים שקנאות זו יורדת למקום נמוך יותר ולפסים רדודים יותר, לשדה קרב בסגנון של "שלף איש נעלו" אם לא את "חרבו", שאף אם רובד זה גם הוא נצרך לפעמים, צריכים להיזהר בו הרבה יותר.
תבינו, איני מדבר כלל וכלל גופא על ענינים של זלזול בת"ח או על הולכי רכיל וכדו', באלו ודאי כל אחד מהוראים הצדיקים מסתדר בעצמו. אני מדבר על ה"לשם שמיים" שבעניין.
וכמו שלימד אותנו הגר"ח שמואלביץ בפרשת פנחס (שמרן זיע"א ושליט"א מעריכים אותו מאוד כידוע) שקנאות שאינה טהורה במאה אחוז, היא ההפך הגמור מקנאות, והיא עבירה נוראה.
וכוונתי כמובן על מימרות נכונות וידועות, שעל ידם הותר כל שרץ ב70 פנים, ובהכשר הבד"ץ, לדוגמת:
"החזו"א כתב באגרות שלדעת מי הן התלמידי חכמים שבדור, ומי היותר גדולים (ע"ש), הן הן גופי תורה"- בחסות מימרה קדושה זו, כל דרדקי יושב על מידין, מדרג את גדולי ישראל ע"פ כל מיני קריטריונים שנראים לו לנכון, כאילו היו מוצרי חשמל, מחלק להם ציונים, הן בידע והן בירא"ש, והכי גרוע שלאח"מ מפרסם את דעתו הנשגבת בראש כל חוצות! ומשפיע רעות ורבות מבלי משים. אבל זכרו, הכל לשם שמיים, הרי הן הן גופי תורה!
הוא הדין לכל משפטי ה"אבל" וה"למרות" למיניהם, לבטח מכירים, סגנון: "הוא תלמיד חכם עצום אני לא אומר, אבל...", "מרן האבא מאוד העריך אותו,אבל...", "למרות שהוא למד בכסא רחמים..." "למרות שלא תמך ב..."
וכן "כל המבזה ת"ח אפיקורס"- על סמך משפט זה, הפורום מלא דם מפה אל פה, ונשפך דם המשתמשים בו כמים, ולובן פניהם ניכר מבין מקלדותיהם, כל אחד חורץ על משנהו דין אפיקורס ושופך דמו ארצה. אבל הכל לשם שמיים! הרי אין רפואה למכתו רח"ל, וכמובן גם יש חובת מחאה וכו'...
ועוד כהנה וכהנה מיני מגדים שונים.
והאמת,שאם כך אנו מדברים על רבותינו הארזים הגבוהים בלבנון, החסונים כאלונים, ומבעירים בהם אש, מה נגיד אנחנו אזובי הקיר, כשתבער בנו האש וכי איננו נאוכל?
ואותם חכמים גדולים בעלי מוסר חשובים, שעוזרים לקב"ה לנהל את העולם בעיני שכלם העוורות, לא רואים, שיש אנשים, בפרט התמימים שבהם הנפוצים בציבור שלנו, שקוראים את הגיגיהם נוטפי הריב והמדון שבעיקר לשם ריב ומדון, ואמונת החכמים שהיתה בהם כחומה בצורה נסדקת אט אט, ומבין הסדקים יוצא זרם של ספקנות וניכור לכלל המושג הזה שנקרא רבנים וגדולי ישראל, ובתוך עמי אנוכי יושבת.
ושוב אני מדגיש, פנייתי כאן אינה למי שפעלו לשם שמיים באמת.
והאמת, שלא כל מה שאמת יש מצווה לומר או לפרסם וכו', ובכל מקרה שאין בזה תועלת אמיתית לציבור הלכה למעשה (שלמען האמת זהו רוב מוחלט של המקרים) יפה השתיקה. וכי מה כואב לכם כל כך שאנו חושבים שגדול"י חיים בשלום ביניהם ומרבים שלום בעולם?!
למה כואב לכם כ"כ אם נחשוב שמרן זיע"א חי בשלום עם הגרמ"א זיע"א, או שמרן שליט"א בקשר טוב עם אחיו הגר"ד, וכמובן עוד כהנה וכהנה מחלוקות שכמובן לא אכנס אליהם כאן, שאולי יש בהן מן האמת, אבל חוץ מרעל לא תורמות שום דבר לאף אחד, מה כל כך אכפת לכם שאנו ישנים טוב בלילה?! אתם לא מפחדים מגזל שינה?!
אני מסכים, שאם יש עניין שהוא חשוב ונצרך להנהגת עם ישראל הלכה למעשה, ע"פ דעת תורה, תכתבו ותפרסמו כאוות נפשכם, גם תמלאו שלטי חוצות.
אך עיינו היטב היטב לפני כל אות שאתם כותבים על איזה ת"ח שהוא, כמה זה מועיל, מה ההשלכות, והכי חשוב, כמה זה לשם שמיים.
וכמ"ש על מחלוקת היעב"ץ והר"י אייבשיץ, שכל מי שהתעסק בה יבוא על עונשו, חוץ משניהם, שלחמו לשם שמיים.
ודעו לכם, שכמו שאמר נפוליאון : מהפכות או מהלכים גדולים עושים ע"י 2 דברים: כמה שפחות דיבורים וכמה שיותר מעשים. אז לטובת העניין, ולטובת מנהיג דורינו שליט"א, אנא מכם כמה שפחות דיבורים וכמה שיותר מעשים. אתכם לאורך כל הדרך. אשריכם ישראל.
חשוב לי להקדים, שאנוכי איש פשוט, אינני איש מוסר בלשון המעטה, גם לא איש של שלום, כוונתי כלומר, בשעת קטטה איני נמנה חלילה בין המשוררים שירי נאצה נוסח "יאללה מכות יאללה" וכדו' , אך מאידך גיסא בד"כ גם איני טורח לנסות ולהשכין שלום בין הניצים, ולא מאנוכיות כמובן, אלא שעם נסיוני וכישורי הדלים בתחום זה, עדיף שאשאיר את העבודה למי שהשלום שלו.
מכל מקום היות ואפשר שמאמר אקטואלי זה יועיל, ואולי מעט ירגיז, למי מאילו הקוראים כאן, החלטתי להעלותו על גלי האתר לרווחת המשכילים אל דל.
מסופר על סוחר יהודי ממולח, שפתח חנות תשמישי קדושה באחד השווקים השוקקים של לייקווד באמריקה, שם מכר את מרכולתו לכל עובר החפץ בה, וגם למי שלא. יום אחד, עבר אחד מרבני האזור ליד חנותו של אותו סוחר, ולמרבה תדהמתו צדה עינו שבחלון הראווה עומדים סידורים רגילים לחלוטין, המעוטרים בתווית מחיר של לא פחות מ170 דולר! תמה הרב על העושק הפומבי, ופנה לסוחר הנוכל בטון מוכיח מעט: "אדוני המוכר, למה מחיר הסידורים יקר כל כך? וכי הם צמודים למדד?" המוכר,היישיר מבטו אל הרב וענה בלגלוג: "הרי על ידי סידורים אלו זוכה האדם להתפלל לפני בוראו, ואין ערך לזכות זו, ואם אחשב גם את ההדפסה וכו' היה ראוי שאמכרם אף ב200 דולר ויותר מכך!" לשמע תשובה זו, לא נשאר הרב חייב וסנט בו: "אז למה באמת לא תמכור אותם ב200 דולר?" או אז חייך המוכר והשיב: "רבה! ומה עם קצת לשם שמיים...?" . לשם שמיים , זו המילה.
לאחרונה לצערינו, הציבור הספרדי במובן מסוים, הוא כצאן אשר אין להם רועה או כצאן עם יותר מדי רועים, איך שתחליטו. וכבקרת רועה, נעשים להם אט אט עדרים עדרים, ורווח מושם בין עדר לעדר, ופני הצאן אל עקוד, ומקבץ שה פזורה אין. ולדאבון לב הדבר גורם תסיסה לא נעימה גם בכלל ובפורום זה בפרט, שכשם שכינוייהן שונים כך דעותיהם שונות.
ועד שנזכה, ובשביל שנזכה לרועה אחד (בדמות מרן הגר"י שליט"א בעז"ה), לענ"ד ראשית אנו צריכים לחדול מתופעה אחת, פורצת גבולות, ששמה "לשם שמיים".
וזאת לפנים בישראל, שכל יהודי מקנא לרבותיו, מגן עליהם ומנסה ליישב שיטתם בכל עוז, וזה ודאי דבר נאה ומתקבל. אך פעמים שקנאות זו יורדת למקום נמוך יותר ולפסים רדודים יותר, לשדה קרב בסגנון של "שלף איש נעלו" אם לא את "חרבו", שאף אם רובד זה גם הוא נצרך לפעמים, צריכים להיזהר בו הרבה יותר.
תבינו, איני מדבר כלל וכלל גופא על ענינים של זלזול בת"ח או על הולכי רכיל וכדו', באלו ודאי כל אחד מהוראים הצדיקים מסתדר בעצמו. אני מדבר על ה"לשם שמיים" שבעניין.
וכמו שלימד אותנו הגר"ח שמואלביץ בפרשת פנחס (שמרן זיע"א ושליט"א מעריכים אותו מאוד כידוע) שקנאות שאינה טהורה במאה אחוז, היא ההפך הגמור מקנאות, והיא עבירה נוראה.
וכוונתי כמובן על מימרות נכונות וידועות, שעל ידם הותר כל שרץ ב70 פנים, ובהכשר הבד"ץ, לדוגמת:
"החזו"א כתב באגרות שלדעת מי הן התלמידי חכמים שבדור, ומי היותר גדולים (ע"ש), הן הן גופי תורה"- בחסות מימרה קדושה זו, כל דרדקי יושב על מידין, מדרג את גדולי ישראל ע"פ כל מיני קריטריונים שנראים לו לנכון, כאילו היו מוצרי חשמל, מחלק להם ציונים, הן בידע והן בירא"ש, והכי גרוע שלאח"מ מפרסם את דעתו הנשגבת בראש כל חוצות! ומשפיע רעות ורבות מבלי משים. אבל זכרו, הכל לשם שמיים, הרי הן הן גופי תורה!
הוא הדין לכל משפטי ה"אבל" וה"למרות" למיניהם, לבטח מכירים, סגנון: "הוא תלמיד חכם עצום אני לא אומר, אבל...", "מרן האבא מאוד העריך אותו,אבל...", "למרות שהוא למד בכסא רחמים..." "למרות שלא תמך ב..."
וכן "כל המבזה ת"ח אפיקורס"- על סמך משפט זה, הפורום מלא דם מפה אל פה, ונשפך דם המשתמשים בו כמים, ולובן פניהם ניכר מבין מקלדותיהם, כל אחד חורץ על משנהו דין אפיקורס ושופך דמו ארצה. אבל הכל לשם שמיים! הרי אין רפואה למכתו רח"ל, וכמובן גם יש חובת מחאה וכו'...
ועוד כהנה וכהנה מיני מגדים שונים.
והאמת,שאם כך אנו מדברים על רבותינו הארזים הגבוהים בלבנון, החסונים כאלונים, ומבעירים בהם אש, מה נגיד אנחנו אזובי הקיר, כשתבער בנו האש וכי איננו נאוכל?
ואותם חכמים גדולים בעלי מוסר חשובים, שעוזרים לקב"ה לנהל את העולם בעיני שכלם העוורות, לא רואים, שיש אנשים, בפרט התמימים שבהם הנפוצים בציבור שלנו, שקוראים את הגיגיהם נוטפי הריב והמדון שבעיקר לשם ריב ומדון, ואמונת החכמים שהיתה בהם כחומה בצורה נסדקת אט אט, ומבין הסדקים יוצא זרם של ספקנות וניכור לכלל המושג הזה שנקרא רבנים וגדולי ישראל, ובתוך עמי אנוכי יושבת.
ושוב אני מדגיש, פנייתי כאן אינה למי שפעלו לשם שמיים באמת.
והאמת, שלא כל מה שאמת יש מצווה לומר או לפרסם וכו', ובכל מקרה שאין בזה תועלת אמיתית לציבור הלכה למעשה (שלמען האמת זהו רוב מוחלט של המקרים) יפה השתיקה. וכי מה כואב לכם כל כך שאנו חושבים שגדול"י חיים בשלום ביניהם ומרבים שלום בעולם?!
למה כואב לכם כ"כ אם נחשוב שמרן זיע"א חי בשלום עם הגרמ"א זיע"א, או שמרן שליט"א בקשר טוב עם אחיו הגר"ד, וכמובן עוד כהנה וכהנה מחלוקות שכמובן לא אכנס אליהם כאן, שאולי יש בהן מן האמת, אבל חוץ מרעל לא תורמות שום דבר לאף אחד, מה כל כך אכפת לכם שאנו ישנים טוב בלילה?! אתם לא מפחדים מגזל שינה?!
אני מסכים, שאם יש עניין שהוא חשוב ונצרך להנהגת עם ישראל הלכה למעשה, ע"פ דעת תורה, תכתבו ותפרסמו כאוות נפשכם, גם תמלאו שלטי חוצות.
אך עיינו היטב היטב לפני כל אות שאתם כותבים על איזה ת"ח שהוא, כמה זה מועיל, מה ההשלכות, והכי חשוב, כמה זה לשם שמיים.
וכמ"ש על מחלוקת היעב"ץ והר"י אייבשיץ, שכל מי שהתעסק בה יבוא על עונשו, חוץ משניהם, שלחמו לשם שמיים.
ודעו לכם, שכמו שאמר נפוליאון : מהפכות או מהלכים גדולים עושים ע"י 2 דברים: כמה שפחות דיבורים וכמה שיותר מעשים. אז לטובת העניין, ולטובת מנהיג דורינו שליט"א, אנא מכם כמה שפחות דיבורים וכמה שיותר מעשים. אתכם לאורך כל הדרך. אשריכם ישראל.
נערך לאחרונה:
