הערות והארות מסכת בבא מציעא

דף מב.

רש״י ד"ה צריפא דאורבני - בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב.

ובד"ה דאורבני - של ערבה היה

ויש לעיין אם אורבני היינו לארוב, או היינו ערבה וצע"ק
עיין ברש"י סוכה י"ג ב' שמשמע ששניהם אמת. וברבינו חננאל על אתר.
וברבינו גרשום בבא בתרא ו' א'.
 
דף מב.

רש״י ד"ה צריפא דאורבני - בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב.

ובד"ה דאורבני - של ערבה היה

ויש לעיין אם אורבני היינו לארוב, או היינו ערבה וצע"ק
עיין רש"י סנהדרין [פב:] ד"ה אורבני
 
בגמ' [מב:] כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ופירש"י שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים,
צ"ע האם מדובר באופן שאמו היתה גרה עמו בבית ?
לכאורה צ״ל שאמו גרה אצלו וכ״כ בספר נקודות אור.
 
בגמ' [מב:] כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ופירש"י שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים,
צ"ע האם מדובר באופן שאמו היתה גרה עמו בבית ?
מגיד משנה פרק ד שאלה ופקדון ה״ח
 

קבצים מצורפים

  • IMG_3137.jpeg
    IMG_3137.jpeg
    243.5 KB · צפיות: 3
בגמ' [לג.] רובץ ולא רבצן, נסתפקתי בכמה פעמים נחשב רבצן ?
רש״י כתב רגיל בכך - ובאמת יש לעיין מה הכוונה ברגיל. וכעין זה יש להסתפק אצל הרגיל בזית, הרגיל בנר, וכו׳ ועיין בהמצורף.
 

קבצים מצורפים

  • IMG_3200.jpeg
    IMG_3200.jpeg
    849.2 KB · צפיות: 2
לכאורה גם בגמ' ב"ק [מו.] המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יהיה תלוי בשאלה זו בכמה פעמים נקרא נגחן
[ולא משמע שנגח שלוש פעמים דא"כ היה צריך לומר מועד ולא נגחן ]
בפשטות ל' מועד נקטי' ביחס לבעלי השור שמחמ"כ צריך שישמרנו, ול' נגחן הוא הגדרה ע"ע טבע השור ביחס למקח טעות. (ויל"ע באמת בכל דיני מועד המבו' שם בדף לז. מועד לאדם ומועד לשבתות וכו' ובתוס' ב: ד"ה ומלתא, ובחידושי רבי ראובן (סי א') דמועד הוא גזיה"כ עיי"ש, אם יתכן ויהי' נפק"מ דלעניין מק"ט יהי' נחשב נגחן אף בכל כה"ג דמדין התורה ל"ה מועד ועי').
 
לכאורה גם בגמ' ב"ק [מו.] המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יהיה תלוי בשאלה זו בכמה פעמים נקרא נגחן
[ולא משמע שנגח שלוש פעמים דא"כ היה צריך לומר מועד ולא נגחן ]
עיין רש״י בבא קמא מ. שהכיר בו שהוא נגחן - אבל לא ידע שנגח ג' נגיחות הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה והוה לי' לנטורי:
 
בגמ' [מה:] מיתיבי היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה,
ופירש"י אומר לחבירו שהוא אוהבו ויודע שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש,
מבואר שאע"פ שברור שכוונתו להערמה מ"מ מועיל להיפטר מהחומש,
וצ"ע מהגמ' בנדרים פרק השותפין [מח.] במעשה דבית חורון שאם הקנה את הסעודה לחברו רק כדי שיוכל אביו לאכול ממנה אינו מועיל ?
ובעיקר הדבר יש להקשות עוד דמשמע בגמ' שמותר להערים להיפטר מהחומש והברייתא טורחת לתת לו עצה באיזה אופן להערים,
ומאי שנא מהגמ' בגיטין פרק הזורק [פא.] שגינו את דורות האחרונים שהיו מכניסים פירותיהם דרך עליות וקרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר ?
 
חזור
חלק עליון