וראה בשו"ת קובץ תשובות ח"א (סי' יא כמדומני) מכתב שכתב הרב אלישיב לקונטרס שהצריך חצאית עד הקרסול, והרב אלישיב דחה את דבריו, והביא לו ראיות שדת יהודית משתנה לפי המנהג המדינה, והעיקר שהברך תהיה מכוסה בכל מצב.
קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן יג
ב"ה עש"ק פ' ואתחנן תשל"ה,
כבוד ידידי האדמו"ר המפורסם הרב הגה"צ כש"ת מוהר"ר יצחק איזיק ראזנבוים שליט"א,
יהי נועם ה' עליו ועכא"ל
אחדשה"ט בכבוד ויקר. את קונטרסו אשר חיבר בענין הצניעות קבלתי לנכון, אך מרוב הטרדות אשר השתרגו עלי לא יכולתי לעבור עליהם ומכ"ש לעיין בהם, אכן אחרי שקבלתי מכתב כת"ר אמרתי לאו אורח ארעא לדחות את תשובתי - לכה"פ בנוגע להדברים הכתובים במכתב הנ"ל.
והנה ברצוני להקדים, אינני בא עכשיו לתקוע עצמי לדבר הלכה בענין זה, וכוונתי במכתבי זה רק לשאת ולתת קצת בדברי כתר"ה, ברצוני גם לציין כי אין לי כל ספק כי כוונת כת"ר מחשבתו ומעשיו רצויים עד מאד, ומי יתן וחפץ ה' בידו יצליח לעורר את לבב שלומי אמוני בית ישראל אשר התורה חביבה עליהם, ובוחרים בתורה ובמנהגי', שיקבלו עליהם ועל זרעם שנשותיהם ובנותיהם ילכו בלבושי הצניעות כשם שהלכו בנות ישראל בדור שלפני פנינו, והיה זה שכרו הרבה מאד וזכות הרבים יהי' תלוי בו, וקרא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת.
ואבוא על תוכן דבריו.
כתר"ה נ"י מביא מכמ"ק דלמטה מהארכובה הוא הנקרא שוק, ומהארכובה ולמעלה נקרא ירך, ומ"ש ר"ח בברכות כ"ד שוק באשה ערוה הכוונה איפוא מהקרסול עד הארכובה "וזה פשוט וברור אין בזה דיעות ומחלוקת" עכ"ד.
והנה בסדר טהרות להגה"ק מרדזין זצ"ל הוכיח בפ"ק דאהלות, ודעת הרי"ף הרמב"ם וכ"ד הרע"ב דשוק ששנינו במתניתין דאהלות הכוונה למן הארכובה ולמעלה, ושוק האמור באדם ה"ה כשוק האמור בבהמה, ודלא כהתוס' במנחות ל"ז.
גם אי אפשר לע"ד להוציא דברי הפרמ"ג בסי' ע"ה מפשוטם, וכפי שהבינו אותו המ"ב, החזו"א, והפת"ע, דכוונת הפמ"ג הוא דר"ח לא כיון אלא על למעלה מ"הקניא", ואף שהחזו"א העיר עליהם ממתינ' דאהלות מ"מ לא משוי להו כטועה בדבר משנה, ורק מסיק "וקשה להכריע בדבר", כי י"ל דלשון תורה וכתובים לחוד ולשון חכמים לחוד וכהתו"י יומא דף ע"א דלשון חכמים לעצמו, שהרי כמו כן מצינו בשוק של שלמים דפליגי על ר"י בסו"פ הזרוע שהוא מן הארכובה ולמעלה, אף על פי שבכ"מ בתלמוד קורא שוק מן הארכובה ולמטה כדאמר במצות חליצה - וכן שוק דריש אהלות חשיב לי' למטה מן הארכובה עכ"ל.
ובדברי חמודות ברכות פ"ג אות קט"ז כ' ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה.
וכל' הרשב"א שכ' הב"י לא נתמעט אלא פני' ידי' ורגלי' וצריך לפרש דשוקה אינה בכלל רגלי' וכו' וא"כ גם זרועותי' אינן בכלל ידי', ומסתבר דכל מקום לפי מנהגו דמידי הוא טעמא אלא דדברים שרגילה שלא לכסותו לא מיקרי ערוה משום דלא אתי בהו לידי הרהור כיון דרגיל בהו עכ"ל, וכן הביא בשמו הא"ר בסי' ע"ה "וכתב בל"ח נראה דזרועותי' אינן בכלל ידים אם לא במקום שרגילים בהו לגלותן"
אכן במ"ב פסק דלא כהדברי חמודות דבזרועותי' אפילו רגילין לילך מגולה אסור, ומוכיח לה בשע"צ מהא דכתובות ע"ב דהוא דת יהודית.
אולם בחידושי הר"ן לשבת דף ס' כתוב וז"ל "ומ"מ שמעינן מינה דכ"ד דמיגניא בי' אי שלפא ליכא למיחש ומותר ואם לא מיגניא בי' חיישינן והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות אסור ליתן אצעדות בזרועותין לצאת לר"ה דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחברתה דהא לא מיגניא בגילוי זרועה כיון דאורחא בהכין - וכן פסק מורי הרב" עכ"ל, ומזה סייעתא לדעת הדברי חמודות.
אמנם המהרש"ל ביש"ש ב"ק פ"ה סי' ז' פסק וז"ל "ומ"ש לעיל משום צניעות סילק בעה"ב נפשי, בעו"ה במדינות אלו פולין ואשכנז אין חוששים לזה לא אנשים ולא נשים ואפילו בלא אפיה מגלין זרועותיהן ואי אתי דינא כה"ג פשיטא דהאשה פטורה, ואי טען בעה"ב שמשום צניעות הלך חוצה, נאמן בשבועת היסת והיא משלמת ואם נראה בעיני הדיין דלא מוחזק בכך להיות בודל עינים מראות ברע פשיטא דלאו כל כמיני' לאפוקי ממונא שלא כדין" עכ"ל, ומביאו הט"ז להלכה בחו"מ סי' שצ"ג.
ומעתה אי נימא כבדברי חמודות דאחרי שהדבר נפרץ שוב לא מיקרי ערוה והו"ל כפני' ידי' ורגלי' דמכיון שהוא רגיל בהו לא אתי לידי הרהור, א"כ מה מקום לטענת הבע"ב ומה יוסיף תת שבועתו לחייב את האשה בתשלומין.
אך באמת לק"מ, שהדבר פשוט שבדורו של מהרש"ל ואף בדורו של הט"ז לא נהפך הדבר ח"ו למנהג בקהלות הקדושות אשכנז ופולין ללכת בזרועות מגולות ורק פורצי גדר וקלי דעת הם אשר לא חששו לזה ואמנם גם בגללם משתנה דינא לגבי תביעותיו של בעה"ב ואם בא לחייב אותה עליו להוכיח את עצמו שבגלל צניעות עזב את המקום. אך גם אם לא נאמר כהפמ"ג ונניח שמש"כ ר"ח שוק באשה ערוה הכוונה למטה מהארכובה.
אבל אנן הלוא עסקינן באשה ששמלתה מכסה את כל הברך וגם לובשת גרביים המכסים את הרגלים, ואשר אין בשרה נראה מתוכו, אכן ודאי בנות ישראל בדורות הקודמים נהגו ללכת בשמלה שהי' מכסה רוב רובה של הרגל.
והנה הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תש"ע נשאל במ"ש חז"ל אחרי ארי ולא אחרי אשה אם נוהג דין זה בארצות הללו שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל ועד ראש ואין נגלה ממנה דבר - והשיב הרדב"ז "מי לא עסקינן דבזמן חכמי התלמוד היו הנשים הולכות מכוסות ואפ"ה אסרו" עי"ש.
ואם כך שבזמן חכמי התלמוד היו הולכות מכוסות לגמרי ולא נגלה מהם דבר, איך א"כ נשתנה הדבר ומי התיר להם זה שכתבו הראשונים דכנגד רגלי' מותר לקרות קריאת שמע, וכן קיי"ל בשו"ע סי' ע"ה במקומות שרגילים ללכת מגולה (ועיין במ"ב שם סק"י "שדרכה לכסותו" הכוונה כשאפילו אין דרכה לכסותו רק בשוק בכלל ערוה היא, ואם מותר לקרות נגד כף רגלה בע"כ שהולכות כך גם ברה"ר) ואיך שתקו הראשונים ע"ז, משמע שאחרי שנהגו כך אין איסור בדבר.
(וא"ת סו"ס איך התחילו לשנות את הדבר ובפרט למ"ש הדברי חמודות הנ"ל, עי' כה"ג בפרי' סק"ו יו"ד סי' קפ"ב לענין לא ילבש גבר העברת שער ביה"ש עי"ש מה שתירץ ואכמ"ל).
אשר לקו' כת"ר בהא דקיי"ל באשה הטווה בשוק ומראה זרועותי' לבני אדם הרי הוא בכלל עוברת על דת יהודית, ובסוטה ח' ת"ר ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מניין ת"ל האשה, והלוא בכתובות ע"ב ילפינן דראשה פרוע דאורייתא מהא דפרע ראש האשה, א"כ גם כשהיא מגלה זרועותי' להוי דאורייתא מהא שהאשה, והו"ל להכניסה בסוג עוברת ע"ד משה, והאריך בזה.
אכן הא דילפינן מקרא ד"האשה" דמגלה את גופה הכוונה הוא דמגלין את לבה וכדתנן בסוטה שם הכהן אוחז בבגדי' או נקראו וכו' עד שהוא מגלה את לבה, ואכתי זרועתי' מנלן דאסור ללכת מן התורה. [ואין אנו דנין עכשיו מענין לפני עור שהיא מכשילה עי"ז אנשים, אלא אם יש בעצמותו איסור מדין תורה], ואמנם ודאי דזרועותי' בכלל מקומות המכוסים כמבואר בב"ק מ"ח - למיפא בעי צניעותא ופירש"י שמגלה זרועותי', ועי' פי' רגמ"ה ב"ב דף נ"ז שעומדת על הכביסה בנהר משום שעומדות יחיפות ומגלות זרועותיהן.
אך כ"ז לאחר שנאסר להם ד"ז מטעם דת יהודית וממילא היה בכלל מקומות המכוסים.
ואכתי יש לדון במ"ש הראב"ד הו"ד בשיטמ"ק כתובות ע"ב וז"ל קשיא להראב"ד משום דת יהודית האיך תצא שלא בכתובה הא תניא בשלהי גיטין - הניקה בנה בשוק - א"ל ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה, וקיי"ל כריב"נ, וי"ל דהתם קאמר ת"ק תצא ורי"א אין כופין אותו להוציא אבל מודה הוא וכו', מבואר דמניקה בשוק לא הוה בכלל דת משה [ועי' ברכות י' אר"א שעשה לה דדים במקום בינה, ובמו"ק כ"ז הספד על הלב וכו'].
אמנם הדברים כפשוטם דודאי מגלה לבה י"ל דהוי דאורייתא מקרא דהאשה וכנ"ל אבל כשהיא עסוקה להניק את בנה ועל ידי זה היא מגלה לבה אין להכניסה בכלל דת משה וה"ה בנוגע לזרועותי' (אף אם לא נאמר כמש"ל) דהרי במשנה שנינו טוה בשוק (בכל עוברת על דת יהודית) ופי' חז"ל שע"י הטווי' מגלה זרועותי' לבני אדם, היינו היא עוסקת בטווי' וע"י פעולות הטווי' היא מגלה זרועותי' אין זה בכלל עוברת על דת יהודית.
[ובענין זה מצאנו בב"ב נ"ז בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה ופירשב"ם "שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר" ומלשון הגמ' דקאמר שאין בזה משום סרך עבירה ואינה עוברת בזה עוברת על דת משה או יהודית אף ששפת הנהר הוה מקום פרהסיא ובני אדם עוברים ושבים שם כדמשמע בסוגיא שם, וע"כ מכיון שזה בגלל סבת הכביסה הולכת כך לית לן בה אף שאלה המסתכלים בהם בדאיכא דרכא אחרינא הו"ל רשע (גם בעוצם עינים) ובדליכא דרכא אחרינא ולא עוצם עיניו לא צדיק ולא רשע הוה כמ"ש הרשב"ם שם. ואכמ"ל].
והנני חותם מעין הפתיחה יה"ר שיעלה בידי כתר"ה לחזק בדק בית ישראל ולהעמיד הדת על תלה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
ידידוש"ת יוסף שלו' אלישיב