מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל

[עידן]

אני לא מסכים פה עם מי שכתב שאפשר לברך בקבורה, יעויין בייבע אומר חלק סימן טז אות ו או ה שם שהביא בשם החיד"א שאין לברך אחר יום מהקבורה, ולדעתי אין הכוונה שעד קבורה אפשר אלא שמסתמא הפטירה של אותו אדם הייתה ביום קבורה אבל לעולם אם הוא נפטר לפני כן ועוד לא נקבר אי אפשר לברך, תעיינו טוב בדברי@!!!

 

[עידן]

אני לא מסכים פה עם מי שכתב שאפשר לברך בקבורה, יעויין בייבע אומר חלק סימן טז אות ו או ה שם שהביא בשם החיד"א שאין לברך אחר יום מהקבורה, ולדעתי אין הכוונה שעד קבורה אפשר אלא שמסתמא הפטירה של אותו אדם הייתה ביום קבורה אבל לעולם אם הוא נפטר לפני כן ועוד לא נקבר אי אפשר לברך, תעיינו טוב בדברי@!!!

חלק ה סימן טז יו"ד לקראת הסוף

 

[לביא]

ולגבי חיוב קריעה רק מי שמרגיש בו כרבו המובהק חייב לקרוע, ומי שלא מרגיש בו כך אף שמצווה איכא חיוב ליכא.

דבר שדומייני רוב חברי הפורום דהכא יכולים להגיד שהם לא מרגישים כך. עם כל הכבוד העצום שיש לנו לגר״ח קנייבסקי.

 

[יד יוסף]

חלק ה סימן טז יו"ד לקראת הסוף

לפו''ר אינו נמצא שם כלל,
אך יעוי' ביביע אומר חלק ב' יו''ד סי' כ''ג אות ו' שם הכריע מדברי החיד''א שאין לברך דיין האמת אלא בשעת מיתה או שמועה או בשעת קבורה,
והנה באמת סתם שעת קבורה הוא באותו היום של המיתה, אך זיל בתר טעמא, דעדיין הוא שעת חימום, והכא בנידון דידן, לווית רבן של ישראל זצ''ל, אין לך שעת חימום גדולה מזו, והרי בהכנות עצמם ללויה הלב נרגש ונחפז, ופוק חזי עכשיו בשעת לילה מאוחרת כזו - מסוק משוטט הלוך ושוב בקול רעש גדול ברחובות בני ברק - וכמדו' אנשים עדיים מסתובבים ברחוב [אולי אין להם מקום לישון - אצלנו בבית מאורחים כבר שתי משפחות...]
כה דברי הצעיר - אחיו של המכונה בשם ''יד יוסף''
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,
אגב, בענין הקריעה:
נלענ''ד ברור שהגם שגדולי הפוסקים ובראשם 'השולחן גבוה', ואחריהם רבינו הגרע''י בחזון עובדיה - שהמנהג שלא לקרוע על חכם שמת - ודלא כהש''ס ופוסקים ושו''ע יו''ד סי' ש''מ - מ''מ הכא ברבן של ישראל שליט''א, כו''ע מודו שצריך לקרוע,
והטעם בזה פשוט, דהם נתנו הטעם ''משום דאין לדבר סוף דאם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום ביום קרה'', אך הגר''ח קנייבסקי זצוק''ל, 'שר התורה', פשוטו כמשמעו, מי יתן לנו תמורתו, כל התורה כולה ממש, אין עוד כמוהו, ובודאי הדבר ברור הוא שאילו היה בחיים כל הנך גדולים ופוסקים היו מורים בפה מלא שצריך לקרוע עליו, ושאני מכל חכם וחכם בכל עיר ועיר, [ואמנם לפי''ז ברור הוא שה''ה היה צריך לקרוע על עטרת ראשנו רבי עובדיה יוסף זצוק''ל, ומ''מ אין אלו אלא יחידי סגולה, ולא שייך בהם כלל הטעם שכתבו האחרונים הנ''ל. והנלענ''ד כתבתי - להלכה ולא למעשה - יען לא הגעתי עדיין להוראה

 

[לביא]

לפו''ר אינו נמצא שם כלל,
אך יעוי' ביביע אומר חלק ב' יו''ד סי' כ''ג אות ו' שם הכריע מדברי החיד''א שאין לברך דיין האמת אלא בשעת מיתה או שמועה או בשעת קבורה,
והנה באמת סתם שעת קבורה הוא באותו היום של המיתה, אך זיל בתר טעמא, דעדיין הוא שעת חימום, והכא בנידון דידן, לווית רבן של ישראל זצ''ל, אין לך שעת חימום גדולה מזו, והרי בהכנות עצמם ללויה הלב נרגש ונחפז, ופוק חזי עכשיו בשעת לילה מאוחרת כזו - מסוק משוטט הלוך ושוב בקול רעש גדול ברחובות בני ברק - וכמדו' אנשים עדיים מסתובבים ברחוב [אולי אין להם מקום לישון - אצלנו בבית מאורחים כבר שתי משפחות...]
כה דברי הצעיר - אחיו של המכונה בשם ''יד יוסף''
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,
אגב, בענין הקריעה:
נלענ''ד ברור שהגם שגדולי הפוסקים ובראשם 'השולחן גבוה', ואחריהם רבינו הגרע''י בחזון עובדיה - שהמנהג שלא לקרוע על חכם שמת - ודלא כהש''ס ופוסקים ושו''ע יו''ד סי' ש''מ - מ''מ הכא ברבן של ישראל שליט''א, כו''ע מודו שצריך לקרוע,
והטעם בזה פשוט, דהם נתנו הטעם ''משום דאין לדבר סוף דאם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום ביום קרה'', אך הגר''ח קנייבסקי זצוק''ל, 'שר התורה', פשוטו כמשמעו, מי יתן לנו תמורתו, כל התורה כולה ממש, אין עוד כמוהו, ובודאי הדבר ברור הוא שאילו היה בחיים כל הנך גדולים ופוסקים היו מורים בפה מלא שצריך לקרוע עליו, ושאני מכל חכם וחכם בכל עיר ועיר, [ואמנם לפי''ז ברור הוא שה''ה היה צריך לקרוע על עטרת ראשנו רבי עובדיה יוסף זצוק''ל, ומ''מ אין אלו אלא יחידי סגולה, ולא שייך בהם כלל הטעם שכתבו האחרונים הנ''ל. והנלענ''ד כתבתי - להלכה ולא למעשה - יען לא הגעתי עדיין להוראה

יש״כ. אך כפי שכבר אמרו מרן כתב להקל כהרמ״א שדווקא על רבו מובהק או שיודעים הלכה משמועותיו. ואע״פ שכבוד גאון הגר״ח מונח, אני אישית מעולם לא התייעצתי עמו בדבר הלכה וכד׳, ואדרבה הגם שייעצו לי כל מיני אינשי לשאולו, העדפתי לשאול את רבי בהלכה ובהנהגה. כך שלמרות גודל כבוד תורת הגר״ח גדולה היא עד למאד, הרי לא נחשב לרבי בשום צורה ודרך וא״כ לדעת מרן אינני חייב בקריעה.

 

[בנימין לוריא]

הדינים הנוהגים בלוויתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ***אינני יודע אם הוא גם לבני ספרד או רק לבני אשכנז!***
תשובה:
יש לנהוג בדברים אלו - • כולם צריכים להשתתף בלוויה • אין עושים מלאכה בשעת ההלויה • יש לקרוע קריעה בחולצה ללא ברכה [אם היא הבגד העליון] ואם לבוש בחליפה צריך לקרוע גם את החליפה ואם קשה לקרוע את החליפה אפשר להקל ולהוריד את החליפה ולקרוע רק את החולצה • אין לשמוע מוזיקה לפחות עד השקיעה • יום זה הוא יום אבל ולכן יש למעט בו בשמחה • מסיבות ואירועים ראוי לדחות, ואף מה שלאחר השקיעה ראוי לדחות
מקור:
יו"ד סי' שעד' סע' י'

 

[לביא]

הדינים הנוהגים בלוויתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ***אינני יודע אם הוא גם לבני ספרד או רק לבני אשכנז!***

הרב עמרם פריד עצמו הוא ליטאי.

 

[עידן]

לפו''ר אינו נמצא שם כלל,
אך יעוי' ביביע אומר חלק ב' יו''ד סי' כ''ג אות ו' שם הכריע מדברי החיד''א שאין לברך דיין האמת אלא בשעת מיתה או שמועה או בשעת קבורה,
והנה באמת סתם שעת קבורה הוא באותו היום של המיתה, אך זיל בתר טעמא, דעדיין הוא שעת חימום, והכא בנידון דידן, לווית רבן של ישראל זצ''ל, אין לך שעת חימום גדולה מזו, והרי בהכנות עצמם ללויה הלב נרגש ונחפז, ופוק חזי עכשיו בשעת לילה מאוחרת כזו - מסוק משוטט הלוך ושוב בקול רעש גדול ברחובות בני ברק - וכמדו' אנשים עדיים מסתובבים ברחוב [אולי אין להם מקום לישון - אצלנו בבית מאורחים כבר שתי משפחות...]
כה דברי הצעיר - אחיו של המכונה בשם ''יד יוסף''
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,
אגב, בענין הקריעה:
נלענ''ד ברור שהגם שגדולי הפוסקים ובראשם 'השולחן גבוה', ואחריהם רבינו הגרע''י בחזון עובדיה - שהמנהג שלא לקרוע על חכם שמת - ודלא כהש''ס ופוסקים ושו''ע יו''ד סי' ש''מ - מ''מ הכא ברבן של ישראל שליט''א, כו''ע מודו שצריך לקרוע,
והטעם בזה פשוט, דהם נתנו הטעם ''משום דאין לדבר סוף דאם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום ביום קרה'', אך הגר''ח קנייבסקי זצוק''ל, 'שר התורה', פשוטו כמשמעו, מי יתן לנו תמורתו, כל התורה כולה ממש, אין עוד כמוהו, ובודאי הדבר ברור הוא שאילו היה בחיים כל הנך גדולים ופוסקים היו מורים בפה מלא שצריך לקרוע עליו, ושאני מכל חכם וחכם בכל עיר ועיר, [ואמנם לפי''ז ברור הוא שה''ה היה צריך לקרוע על עטרת ראשנו רבי עובדיה יוסף זצוק''ל, ומ''מ אין אלו אלא יחידי סגולה, ולא שייך בהם כלל הטעם שכתבו האחרונים הנ''ל. והנלענ''ד כתבתי - להלכה ולא למעשה - יען לא הגעתי עדיין להוראה

נכון אני הכתוונתי לסימן הזה לא שמית לב, ונראה שסתם קבורה זה יום מיתה אבל אח"כ אי אפשר, וקשה לחלק כמו שכתבת בין חימום או לא... נתת דבריך לשיעורין

 

[אהרן כהן]

יש״כ. אך כפי שכבר אמרו מרן כתב להקל כהרמ״א שדווקא על רבו מובהק או שיודעים הלכה משמועותיו. ואע״פ שכבוד גאון הגר״ח מונח, אני אישית מעולם לא התייעצתי עמו בדבר הלכה וכד׳, ואדרבה הגם שייעצו לי כל מיני אינשי לשאולו, העדפתי לשאול את רבי בהלכה ובהנהגה. כך שלמרות גודל כבוד תורת הגר״ח גדולה היא עד למאד, הרי לא נחשב לרבי בשום צורה ודרך וא״כ לדעת מרן אינני חייב בקריעה.

גדולי הדור דינם כרבו המובהק, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רמד ס"י. והוא פשוט ומפורסם. וא"כ נלע"ד שכל אחד צריך לקרוע אף אם לא שמע ממנו דבר הלכה כלל.

 

[קורסיה]

וכל הנ"ל עפ שו"ת אבי בעזרי יו"ד סי' סא

יש לך צילום של התשובה?

 

[לביא]

גדולי הדור דינם כרבו המובהק, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רמד ס"י. והוא פשוט ומפורסם. וא"כ נלע"ד שכל אחד צריך לקרוע אף אם לא שמע ממנו דבר הלכה כלל.

שם מיירי בכיבוד לת״ח, וזה פשוט כביעתחא דכותחא. הכא מיירי בעניין קריעה שקי״ל הלכה כמאן דמיקל באבל, ואפילו יחיד נגד רבים כמבואר במרן בחזו״ע אבילות ח״א עמ׳ תקמג. ואל תתפוס עלי מדהביא התם הרמב״ן שבקריעה לא אמרינן הכי דלא הביא כן אלא לסיעתא כמבואר למעיין התם.

 

[קורסיה]

הלכה כמאן דמיקל באבל

ומי מקל בזה באבל?

 

[לביא]

ומי מקל בזה באבל?

הרמ״א.

 

[עידן]

הרמ״א.

לא נכון אין ראיה מהרמ"א שהרי אף הוא הרמ"א כתב שעל כל פנים אם זה רב מובהק או שמועותיו בבית מדרש קורעים!

 

[לביא]

לא נכון אין ראיה מהרמ"א שהרי אף הוא הרמ"א כתב שעל כל פנים אם זה רב מובהק או שמועותיו בבית מדרש קורעים!

נחזור שוב פעם על הדברים לטובת כת״ר:
מרן השו״ע ס״ל שעל כל חכם קורעים, הרמ״א ס״ל שדווקא על רב מובהק או שיודעים הלכה משמועותיו קורעים. ש״מ שכל שאין זה רבו מובהק לדעת הרמ״א לא בעינן קריעה.
כעת אם תבוא לדון איתי מצד כבוד ת״ח שצריך לקום לגדול הדור כדין רבו מובהק כדאיתא בשו״ע יו״ד רמד ס״י, אבוא אגיד לך ששם מצד כבוד ת״ח החמרנו על גדול הדור מדין רבו מובהק, ולכן גם יש לעשות מעט אבלות עליו כמו שאיר ביו״ד רמב ס״כה, אבל דווקא מצד כבוד ת״ח, מצד דין אבלות גופא לא. ולכן כיוון שדין קריעה הוא דווקא מדין אבל ממש, קי״ל הלכה כהמקל באבלות. ועוד שכבוד ת״ח דאורייתא דכתיב את ה׳ אלקיך תירא לרבות ת״ח, ואילו דין קריעה דרבנן.
וכ״ז כתבתי כבר בנושא סמוך בעניין חיוב קריעה, ואקווה שלא אצטרך לעשות פה שניים מקרא ואחד תרגום.
(וכבר כתבתי שם ג״כ כי כל זה על דרך לימוד ואפשר, לא דרך פסיקה, ואין לקחת ממני הלכה למעשה.)

 

[עידן]

דבר ראשון הרמ"א כתב שיודעים משמועותיו. והא איכא. החילוקים שכתבת לשווא, כי אין אנחנו באים ללמוד מכבוד ת"ח לאבלות שנחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא סברא הוא שגדול הדור נחשב כרבו מובהק וממילא אין לחלק בין אבלות לשאר דינים. וגם מה שכתבת שבשו"ע איתא בסימן רמב סכה שנוהגים בו מעט אבלות, איך יתכן לבוא ולומר שזה מדין כבוד, ומה בכך מדין מה, עכ"פ צריך להנוג מעט אבלות וחלק מזה זה קריעה. ופשוט

 

[לביא]

דבר ראשון הרמ"א כתב שיודעים משמועותיו. והא איכא. החילוקים שכתבת לשווא, כי אין אנחנו באים ללמוד מכבוד ת"ח לאבלות שנחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא סברא הוא שגדול הדור נחשב כרבו מובהק וממילא אין לחלק בין אבלות לשאר דינים. וגם מה שכתבת שבשו"ע איתא בסימן רמב סכה שנוהגים בו מעט אבלות, איך יתכן לבוא ולומר שזה מדין כבוד, ומה בכך מדין מה, עכ"פ צריך להנוג מעט אבלות וחלק מזה זה קריעה. ופשוט

מרן בחזו״ע אבלות ח״א עמ׳ קכ לומד שאבילות מועט לגדול הדור הוא מדין כיבוד.
ומ״ש רצה לומר שזה סברא, לדידי זה לא פשוט, שלכאורה יש לחלק בין רבו מובהק אפילו לא גדול הדור לגדול הדור אבל לא רבו מובהק. וכל מה שאיתא ביו״ד רמב שגדול הדור כדין רבו מובהק הוא לחומרא.
ויש נפ״מ עצומה אם נבוא לומר שדין קריעה זה מדין אבלות או מדין כבוד ת״ח, כמבואר למעיין בנידונים אלו. (והנפ״מ שעולה לי מנידון זה הוא בדיוק מה שאמרתי, שמדין כבוד ת״ח אזלינן לחומרא, ומדין אבלות אזלינן לקולא דקי״ל הלכה כהמקל באבל)
ועוד על כל זאת הוספתי שדין קריעה דרבנן וכת״ר התעלם מכך.

עריכה: ואחרי עיון נוסף ראה כי ברמב ס״כה שהבאת מדובר על רבו דווקא ולא אמר גדול הדור. ואילו ברמד ס״י שמדבר בעניין קימה משווה גדול דור לעניין רבו מובהק שחייב לקום מפניו, דבר שלא אמר ברמב. וכל מה דלומד מרן בחזו״ע לגבי גדול הדור שצריך לנהוג כמו כמו רבו מובהק לעניין אבלות הוא דווקא מדין כבוד ת״ח כמבואר בחזו״ע בתשובה למטה. ולפי לשון השו״ע ברמב ״ומתאבל עליו בחליצה וכל דיני אבילות״ דמיירי ברבו דווקא, תלמד שדווקא ברבו מחוייב בדיני אבלות ממש ולכן קורע, אבל בגדול הדור הואיל ודין כבוד ת״ח הוא לא צריך לקרוע, והוא כמבואר.

 

[ראובן יוסף מיארה]

והוא פשוט ומפורסם. וא"כ נלע"ד שכל אחד צריך לקרוע אף אם לא שמע ממנו דבר הלכה כלל.

כבר הבאתי לעיל הוראת מו"ר הראש"ל

 

[עידן]

מרן בחזו״ע אבלות ח״א עמ׳ קכ לומד שאבילות מועט לגדול הדור הוא מדין כיבוד.
ומ״ש רצה לומר שזה סברא, לדידי זה לא פשוט, שלכאורה יש לחלק בין רבו מובהק אפילו לא גדול הדור לגדול הדור אבל לא רבו מובהק. וכל מה שאיתא ביו״ד רמב שגדול הדור כדין רבו מובהק הוא לחומרא.
ויש נפ״מ עצומה אם נבוא לומר שדין קריעה זה מדין אבלות או מדין כבוד ת״ח, כמבואר למעיין בנידונים אלו. (והנפ״מ שעולה לי מנידון זה הוא בדיוק מה שאמרתי, שמדין כבוד ת״ח אזלינן לחומרא, ומדין אבלות אזלינן לקולא דקי״ל הלכה כהמקל באבל)
ועוד על כל זאת הוספתי שדין קריעה דרבנן וכת״ר התעלם מכך.

 

[עידן]

לדעתי זה שלנלמד מדין כבוד , זה לא מפריע , שאם כן עושים קריעה מדין כבוד.
דבר שני לא כתוב בשום מקום שרבו מובהק דינו כמו גדול דור לחומרא, זה חידוש שלך. עליך הריאה
דבר שלישי לא התעלמתי מקריעה שהיא דרבנן וכבר אני מכיר את ההוכחה של החזו"G בסימן שמ סעיף ל שקריעה דרגבנן, אין זה מפריע כי גם אם זה כך אז יוצא לנו חיוב "מדרבנן" לקרוע על גדול דור, כי דינו כרב מובהק ולא לחומרא כמו שציינת.