הראש"ל אמר בשיעור האחרון (אתמול) שדעת הרמב"ם 'ורוב הראשונים' שנשים אסור להם לברך על מ"ע שהז"ג, ודעת ר"ת ועוד 'חמשה ששה ראשונים' שאי אפשר, ומרן פסק כדעת הרמב"ם ורוב הראשונים.
וצע"ג, דלמעשה יש למעלה מ-20 ראשונים שפסקו כר"ת, ויש לכל היותר עשרה שפסקו כדעת הרמב"ם.
וצע"ג, דלמעשה יש למעלה מ-20 ראשונים שפסקו כר"ת, ויש לכל היותר עשרה שפסקו כדעת הרמב"ם.
דהנה הב"י הביא דעת ר"ת, רשב"א, ר"ן ומ"מ שמותר לנשים לברך. וכתב המ"מ שכן המנהג.
ובאמת שרוב הראשונים הסכימו כן; כן הסכים הרמב"ן בקידושין ל"א וריטב"א שם ושכ"ד הרא"ה והרמב"ן [וכן הסכים עוד הריטב"א בסוכה מ"ז ועוד]. וכ"ד ההשלמה בר"ה ושכ"ד אביו ושכן נוהגים בארצם ובצרפת וכו' עי"ש. והעתיקו המכתם. וכ"ד הרמ"ך סוף הלכות ציצית שהשיג על הרמב"ם ושכן נוהגים עי"ש. וכ"ד בעה"מ בסוף ר"ה ושכן נוהגים בצרפת וכו' עי"ש. וכ"ד בעה"ט בהלכות שופר והביאוהו שה"ל ורא"ש ועוד [והרא"ש כתב כן בשם ריצ"ג עי"ש, ואינו נכון, דריצ"ג כתב רק 'והלכה כר' יוסי ור"ש' ותו לא, והעיטור כתב לאחר שהביא דברי ריצ"ג ורשאות לברך וכו', ואלו הם דברי העיטור עצמו ולא דברי ריצ"ג, והרא"ש כנראה ראה רק את דברי העיטור ולא את דברי ריצ"ג גופיה ולכן חשב שאלו הם דברי ריצ"ג, ולפי האמור אינו]. וכ"ד ראב"ן, ראבי"ה, מהר"ם בתשב"ץ סי' ע"ר, וכ"ד הרא"ש בר"ה שכתב וגם היה אומר ר"ת דנשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג וכו' וכתבתי ראייתו בפ"ק דקידושין וכו' וכ"כ הריצ"ג וכו', ומבואר שמסכים לראיות ר"ת ודעת ריצ"ג לברך, וכ"פ הטור ברמזים שם. ותמיהה על הב"י שכתב שבדברי הרא"ש אין הכרע, דאם כי מדבריו בקדושין אין הכרע וזה מה שכת הטור ברמזים שם שנדחו ראיותיו של ר"ת [כצ"ל ולא 'בה"ג'] מ"מ בר"ה שכתב לבסוף כפי שמתבאר מלשונו הסכים לראיותיו ושכ"ד ריצ"ג. ובאמת שגם בפסקי תוס' בר"ה ובעירובין צ"ו כתב שנשים יכולות לברך, על אף שתוס' שם דחו ראיות ר"ת – מ"מ ס"ל שכיון שאין ראיה נגד ר"ת – דינו קיים, וכמו שכתבו שא"ר כרמב"ן, רשב"א ועוד שדינו של ר"ת קיים על אף שאין לו ראיה מספיקה. וכ"ד ספר הפרדס ועוד.
אשמח אם מישהו יכול להעביר את הדברים לידי הראש"ל שליט"א.
ובאמת שרוב הראשונים הסכימו כן; כן הסכים הרמב"ן בקידושין ל"א וריטב"א שם ושכ"ד הרא"ה והרמב"ן [וכן הסכים עוד הריטב"א בסוכה מ"ז ועוד]. וכ"ד ההשלמה בר"ה ושכ"ד אביו ושכן נוהגים בארצם ובצרפת וכו' עי"ש. והעתיקו המכתם. וכ"ד הרמ"ך סוף הלכות ציצית שהשיג על הרמב"ם ושכן נוהגים עי"ש. וכ"ד בעה"מ בסוף ר"ה ושכן נוהגים בצרפת וכו' עי"ש. וכ"ד בעה"ט בהלכות שופר והביאוהו שה"ל ורא"ש ועוד [והרא"ש כתב כן בשם ריצ"ג עי"ש, ואינו נכון, דריצ"ג כתב רק 'והלכה כר' יוסי ור"ש' ותו לא, והעיטור כתב לאחר שהביא דברי ריצ"ג ורשאות לברך וכו', ואלו הם דברי העיטור עצמו ולא דברי ריצ"ג, והרא"ש כנראה ראה רק את דברי העיטור ולא את דברי ריצ"ג גופיה ולכן חשב שאלו הם דברי ריצ"ג, ולפי האמור אינו]. וכ"ד ראב"ן, ראבי"ה, מהר"ם בתשב"ץ סי' ע"ר, וכ"ד הרא"ש בר"ה שכתב וגם היה אומר ר"ת דנשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג וכו' וכתבתי ראייתו בפ"ק דקידושין וכו' וכ"כ הריצ"ג וכו', ומבואר שמסכים לראיות ר"ת ודעת ריצ"ג לברך, וכ"פ הטור ברמזים שם. ותמיהה על הב"י שכתב שבדברי הרא"ש אין הכרע, דאם כי מדבריו בקדושין אין הכרע וזה מה שכת הטור ברמזים שם שנדחו ראיותיו של ר"ת [כצ"ל ולא 'בה"ג'] מ"מ בר"ה שכתב לבסוף כפי שמתבאר מלשונו הסכים לראיותיו ושכ"ד ריצ"ג. ובאמת שגם בפסקי תוס' בר"ה ובעירובין צ"ו כתב שנשים יכולות לברך, על אף שתוס' שם דחו ראיות ר"ת – מ"מ ס"ל שכיון שאין ראיה נגד ר"ת – דינו קיים, וכמו שכתבו שא"ר כרמב"ן, רשב"א ועוד שדינו של ר"ת קיים על אף שאין לו ראיה מספיקה. וכ"ד ספר הפרדס ועוד.
אשמח אם מישהו יכול להעביר את הדברים לידי הראש"ל שליט"א.
