ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלתך בגדר גרביים שקופות, והאם צבע עור מותר כשאינו שקוף,
הנה בגדרי צניעות הלבוש של בת ישראל ישנם שני נידונים:
האחד, "ולא יראה בך ערות דבר", שזה מתייחס לאמירת דברים שבקדושה כנגד אשה שאינה מכוסה כראוי, ואפילו היא אשתו או ביתו וכדומה, באופן שאינו בא לידי הרהור האסור, מכל מקום עצם אמירת דברים שבקדושה כנגדה אסור, שנאמר, "ולא יראה בך ערות דבר".
והשני, "דת משה", וכן "דת יהודית", שזה מתייחס לאופן הלבוש וההתנהגות של אשה כשרה, כאשר "דת משה", כוללת כל ההלכות האסורות ע"פ דיני התורה הקדושה לאשה בלבוש או בהתנהגות, והעוברת על אחת מאלו הרי זה איסור תורה. ואילו "דת יהודית" כוללת כל מנהגי בנות ישראל הכשרות, שאינם מדין תורה, אלא שכך נוהגים בהם באותו המקום ובאותו הזמן, בענין הלבוש וההתנהגות, מצד כל כבודה בת מלך פנימה, והעוברת על אחת מאלו הרי זה איסור דרבנן.
ומעתה, כאשר דנים על הגדר ההלכתי של כיסוי הגוף, יש להבחין בין שני הגדרים הנ"ל, ולדאוג קודם כל שהמקומות המוגדרים כ"ערוה", כגון שוק באשה ערוה, טפח באשה ערוה, וכדומה, שלא יהיו מוגדרים כ"מכוסים" מבחינה הלכתית, ולמדנו בגמרא, שערוה בעשישית, כלומר מקום מגולה שנראה דרך זכוכית, נחשב גלוי לענין זה ולא מכוסה, מפני שהתורה השתמשה בלשון "ולא יראה", ומשמע שצריך כיסוי המונע ראיה, ובכיסוי זכוכית שהוא שקוף אינו מונע ראיה.
ומכאן למדו רבותינו (בספר טהרת הבית ועוד), שגרביים שקופות, כיון שרואים דרכם את השוק, אינם חשובים כיסוי כלל, הן לענין אמירת דברים שבקדושה כנגדם, והן לענין גדרי הצניעות שצריכה מן התורה לכסות עצמה ברשות הרבים, לפי שגדר "מכוסה" לענין זה תלוי בראיה, שאם רואים את הבשר דרכם, נחשב מגולה, ואם לא רואים, נחשב מגולה, ולכן לא מועיל מה שניכר ההבדל בין עם הגרביים או בלי הגרביים, שהרי אפילו בניכר, סוף סוף אם הבשר נראה דרכם, אינו מכוסה.
וממוצא דבר אתה למד, שהדרך לבחון אם הגרביים הם שקופות או שאינו אלא צבע הגרביים שהם בצבע עור, הוא לקחת את אותו סוג ופירמה של גרביים רק בצבע אחר ולהלביש על השוק כדרך לבישתם, ולבדוק אם רואים דרכם את צבע הרגל, ואם לא רואים צבע הרגל, אלא את צבע הגרב, זאת אומרת שגרביים כאלו בדיוק רק בצבע עור אינם שקופות.
אולם כל זה טוב לענין שיחשבו כיסוי מדין "ערוה", לקרות כנגדם דברים שבקדושה ולקיים גדר תורת משה, אבל לענין דת יהודית, שהיא גדרי הלבוש וההנהגה של בנות ישראל הכשרות באותו המקום והזמן, צריך ליתן את הדעת גם על סגנון הגרביים, ועל ההשלכות הבאים בגינם.
ולכן, כאשר נוהגת בלבושה והנהגתה באופן שמן הסתם מביא את הנמצאים בקירבתה לידי הרהור, אף שבגדרי "כיסוי" הוא מכוסה ואינו שקוף, מכל מקום אינם עומדים בגדר דת יהודית, שהרי מנהג בנות ישראל הכשרות שלא ללבוש באופן המביא מן הסתם לידי הרהור, אלא להיפך, להיות כבודה של בת מלך פנימה, מוצנעת ומכובדת, ויקרת מעלתה שמור לביתה. ולכן פעמים שצבע עור או מספר נמוך של עובי הגרביים, על אף היותו אולי מועיל מדין "כיסוי" (כשעומד בתנאים הנ"ל), אולם עדיין לגדר דת יהודית אינו נכנס.
ולכן בכל כיוצא בזה יש להיות קשוב ורגיש לשני הגדרים הנ"ל, ולעשות הישר והטוב ליקרת כבודה של בת מלך!
ביקרא דאורייתא