• לקראת יום השנה השביעי למרן, יצא לאור בס"ד קובץ בית יוסף תשפ"א (גליון מו) לרכישה באתר "מורשת מרן שופס": shops.moreshet-maran.com

דברי יעקב אבינו ע"ה - תתן אמת ליעקב

#1
אנכי עשו בכורך
מדרש אגדה (בובר)- ויאמר יעקב אל אביו אנכי. הפסיק הדבור, ואחר כך אמר עשו בכורך: ד"א אנכי נתנבא יעקב אבינו על בניו שיעמדו בהר סיני ויקבלו עשרת הדברות שתחלתן אנכי, אבל עשו הוא בכורך, ר"ל שתשליך אותו בכור והוא גיהנם. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)- ע"א אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו הוא בכורך.

שכל טוב (בובר)- אם יש לדון את אבינו יעקב לזכות כך יש לדונו, כי ודאי אמר שהוא עשו, ומבוראו למד לשנות מפני דרכי שלום, כמו שמצינו בשרה שאמרה ואדוני זקן (בראשית יח יב), ודבר הקודש אמר, ואני זקנתי (שם יג), וזה אבינו נתכוין לשם שמים לקנות הברכות ולהאכיל אביו במצות אמו.

רש"י- אנכי עשו בכורך - אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך. רבי אליהו מזרחי- פירוש: פעמים אחרות, לא כאשר דברת אלי "וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים" (פסוק ד), דאם כן היה משקר. עשיתי - כמה דברים כאשר דברת אלי. ר' חיים פלטיאל- פי' רש"י אנכי יעקב, עשו בכורך. וא"ת והלא מכר עשו ליעקב בכורתו, וי"ל דה"ק אנכי במקום עשו בכורך.

אבן עזרא- וי"א חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן, אנכי מי שאנכי ועשו בכורך. ואחרים אמרו כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים. החלק הא' שליח במצות, והחלק השני נביאי העתיד, ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק, רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.

יפה תאר (בראשית רבה פרשה סה אות יד)- אע"פ שיעקב גנב דעתו של יצחק (שיכול להבין שהוא עשו) יש לומר דכיון שלבסוף ידע לא מיקרי גנבת דעת.

רד"ק- אנכי עשו בכורך - יש תמהים איך יעקב שהיה צדיק וירא אלהים דיבר שקר? ואין זה תימה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי יותר לברכה מאחיו ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו יותר יתעשת האלהים לברכתו מברכת אחיו, כי הוא רצוי לאל יותר ממנו, וחלוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק, שהרי ראינו כי האל אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה' באתי (שמואל א' ט"ז) וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם אחותי היא ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו, וכן יעקב לקבל ברכת אביו, ואם שנה דברו לא היה בעבור זה דובר שקר, ועוד כי מצות אמו היתה, וכתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י"ט ג') גם נבואה היתה, ותרגם אונקלס עלי קללתך בני, עלי איתאמר בנבואה דלא ייהון לווטייא עלוך ברי.

חזקוני- אנכי עשו בכרך י"מ שלפי צורך שעה אפשר לשנות הדבור כגון אברהם אמרי לי אחי הוא, ונשתחוה ונשובה אליכם, וכגון דוד שבלבל דבריו עם אחימלך ואמר ויהי הנערים קדש. גם אמר שהיה הולך בשליחות המלך. וגם אלישע אמר לחזאל מלך ארם לך אמור לו חיה תחיה והראה הקדוש ברוך הוא שיהרג, וכן מיכיהו שאמר לאחאב עלה והצלח אלא לפי מה שראו אמרו. ד"א לפי שקול הדעת לא כחש לו, כך אמר לו אנכי במקום עשו בכרך שהרי כבר מכר לי את הבכורה. בעבור תברכני נפשך וכי יעקב משמש היה על מנת לקבל פרס אלא אמר יעקב, אומר לאבי דברים שבינו ובין עשו שאמר לו בעבור תברכך נפשי.

רבינו בחיי- אין ספק שכל דבריו של יעקב אין בהם כי אם אמת, וכן הנביא מעיד עליו: (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב". וכו'. גם בכאן כשאמר: אנכי עשו בכורך, רצה בו: אנכי במקום עשו "ובכורך" כלומר לבכורה, ובשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו, וע"כ היו הברכות ראויות ליעקב במקומו שכבר לקח ממנו הבכורה, והוא מכחו בא לבכורה ולכל הראוי לה, והבא מכחו של חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו. וכו'. ומזה אמר יעקב: אנכי עשו בכורך, שאילו היה אומר: אנכי עשו, ושותק, היה דבורו בלתי אמתי, ומפני זה הזכיר "בכורך", כי בסבת הבכורה הוא בא במקום עשו. וכן אמר: אתה זה בני עשו, כלומר שיש לי לברך. ויאמר אני, לא אמר "אני עשו" אלא "אני", כלומר אני הוא שאתה ראוי לברך. ומה שאמר: עשיתי כאשר דברת אלי, והוא לא דבר כי אם לעשו, מלת "אלי" כמו בשבילי ולטובתי, כי לולא שיצוה לעשו לא שמעה רבקה ולא צותה ליעקב, ומה שאמר: ואכלה מצידי והוא לא צד כלל, מלת "מצידי" ממזוני שאני מביא לך צידה, כענין שכתוב: (יהושע ט, יד) "ויקחו האנשים מצידם", שפירושו: ממזונם.

אלשיך- ועל כל אלה עדיין היה יעקב נכנס במורך לבב, והיחל תחלה לנסות את אביו בפרט על הברת הקול, אשר בו היה עיקר הפחד כי לא תשתנה מהותם, על כן טרם השמיע לאביו כי בא להביא לו מטעמים, השמיע קולו לפניו לומר אבי, לראות אם יבחין, כי אז עדיין לא היה נתפס כגנב, כי יתנצל לאמר כי בא לבקרו, לכן הקדים ואמר אבי. ובחמלת ה' עליו נתן בלב אביו יענה ויאמר מי אתה בני כמסתפק ולא כמחזיק אותו ליעקב בודאי.
אז אמר יעקב בלבו הלא ה' הוא בעזרי, וקל וחומר הדברים ומה אם טרם שומעו שהייתי עשו בכורו, או שהבאתי מטעמים אשר צוה את עשו, אשר הם דברים המטילים ספק אם אני יעקב או עשו, נסתפק בי בקולי מי אנכי ולא הכיר קולי, ואם כן באומרי אליו שאני עשו, וגם שאזכיר הדברים המיוחדים אשר דבר לעשו, ואביא המטעמים אשר צוהו, הלא יטה אל צד היותי עשו. לכן עצר כח לאמר אנכי עשו, ולבל יראה כמהתל בהחלט, אף שלא נפסיק במלת אנכי, יתכן כיוון בלבו כי נתהפך איכותו אל עשו בבחינת הבכורה, כי לקחה ממנו ונכנס במקומו בדבר זה. וזהו אומרו אנכי עשו בכורך כלומר בבחינת היותי בכורך. והנה כתבנו איך רמז לו בשלשה סימנים שרמזה לו אמו.

אור החיים- אנכי עשו בכורך. פי' להיות שקנה הבכורה מעשו הנה הוא נעשה עשו לצד בחינת הבכורה כי (לא) [לה] יקרא עשו בכורו. ואומרו עשיתי כאשר דברת אלי פירוש כי טעם שצוה לעשו הוא כי הוא בנו הבכור וכיון שנטל הבכורה כאילו הדבר בא אליו.

תורת משה- אנכי עשו בכורך. י"ל לפמ"ש בספרים שיש בלבוש צדיקים קדושה ללבוש אותם, א"כ גם בהיפך כן, וע"י שהי' ליעקב עכשיו בגדי עשו הי' נכון להוציא לשון דמשתמע לתרי אפי. - ומכאן י"ל רמז למ"ש המג"א סי' תע"ב סק"ב בשם מהרי"ל להשתמש בליל פסח במשכונות של עכו"ם, כי הי' אז ליל פסח כמ"ש רש"י ושאלה הבגדים של עשו ליעקב שלא מדעתו.

נחלת יעקב (מליסא)- לזה נראה, כי מלת אנכי ומלת אני הנאמר בתורה הן שני מלות נפרדות. כי אנכי נגזר מקרא דהנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך (עמוס ז, ז), ופרש"י דאנך הוא קו משקולת להשוות פני החומה. ולזה כאשר ירצה לומר בדבר אחר שזה שייך לזה ממש כקו המשקולת, והוא מדבר בעדו, אם ירצה לומר שהוא האיש הראוי לדבר זה עפ"י קו המשקולת אומר בלשון אנכי. וכאילו אמר: אני הוא הקו המשקולת השייך לדבר זה. משא"כ מלת אני נאמר אם ירצה לומר שהוא האיש ההוא ממש [ששואל עליו], כי מלת אני נבנה מאותיות מדבר בעדו: א. מיחיד עתיד, כמו "אפקוד". נ. מרבים עתידים, כמו "נפקוד". י. מיחיד עבר, כמו "פקדתי". ולזה אמרה רות לבועז "אנכי רות אמתך", דכיון שרצתה לומר שהיא זיווגו, לכן אמרה אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך (ג, ט). הכוונה, שהיא ראתה ברוח הקודש שהיא זיווגו הראויה לו ע"פ קו המשקולת. לכן אמרה "אנכי" רות אמתך, ולא אמרה אני.
ולזה, יעקב היות שהיה לו דין עם עשו - שהוא הבכור וממילא הוא ראוי ליקח בדין הברכות. וידוע שהשמות של יעקב ועשו נאמרו על שם התואר, שיעקב הוא מלשון עקב, שהצלחתו הוא בעקב וסוף, דהיינו העוה"ב, משא"כ עשו פי' השל"ה שהוא זוכה בעולם העשי' (שער האותיות, עמק ברכה, ג). ולזה שייך שפיר אנכי עשו בכורך, והיינו שבקו המשקולת [ע"פ דעתו הי' הוא שייך לברכות ולא עשו, לזה אמר לו אנכי עשו בכורך, היינו שע"פ קו המשקל] אני שייך להיות עשו בכורך, כלומר שגם עולם הזה שהוא עולם העשיה שייך לי. לזה אמר לשון אנכי, ולא לשון אני. ולזה חזר ושאל לו אביו האתה זה בני עשו כמו שאמרת מקודם, דהוא תמוה, ולפמ"ש א"ש.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'