• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com

הברחת חתול הנובר באשפה בשבת במקום שאין עירוב

#1
יש לעיין דהנה כידוע לבר מחיוב שביתת בהמתו כמו' בשו"ע או"ח סי' ש"ה , יש גם איסור (דאורייתא) של מחמר, והוא להנהיג חיה או בהמה (ולרב הראשונים הוא אפילו על שאינו שלו, וכ"נ במ"ב שם ובסי' רס"ו, וע"ע באגלי טל חורש אות י"ב) והיא נושאת משא.
אמנם הסתפקתי , מה הדין בחתול שנובר באשפה והוא רוצה לעבור שם וכך לגרש משם את החתול, ויכול להיות שע"י ההברחה יקח עימו החתול שיריים מהפח, ונמצא שגרם שהחתול ישא בשבת, והספיקות הם:
א) האם מה שהחתול לוקח בפה , נקרא משא ? (מצד אחד זה לא כדרך 'משא' מצד שני כך נושא החתול).
ב) האם מה שמסלק את החתול ע"מ שלא יהיה במקומו, נקרא שמנהיג את החתול (ולזה לכאורה יש ראיה שאסור שכן בש"ה כתב המג"א לא לגרום לרעש אם יש סוס רתום לעגלה).

יישר כח, וחטו"ל (וחיים טובים ולשלו'). זעירא.
 
#2
אולי כבודו יסביר לנו יותר את גדרי האיסור, האם עצם זה שאדם מנהיג חיה עובר על האיסור או רק אם יש משא על החיה?
ואם השאלה היא רק לגבי מה שהחתול לוקח בפיו, לכאורה זה לא פסיק רישיה, ואף ספק פסיק רישיה הרב זצ"ל התיר
 
#3
ביאור איסור 'מחמר' בקצרצרה:
א) האיסור הוא רק עם יש לבהמה / חיה 'משא', וגורם לה להשיאה במקום שאין עירוב.
ב) גדר האיסור כמו' בר"ן שבת קנ"ג (ובמ"ב ריש סי' ש"ה) שהוא כמו שעושה מלאכה בשותפות עם הבהמה.
ג) הצדק אם כבודו דהוי ספק פ"ר.
ד) עיקר השאלה האם לסלק את החתלתול הוא בגדר מנהיגה דבעצם אינו רוצה בה אלא בסילוקה.

אמנם מצאתי במגן אברהם (שם) שכותב שאסור לגרום לרעש במקום שהסוס רתום לעגלה, מכויון שיכול לגרום לסוס לנוע וכך יעבור על איסור מחמר.
א"כ לדינא : במקום שאין עירוב ורואה חתול שיש לו שיריים של הפח בפיו, אסור 'לעשות' לו קישט"ה ואזל"א.
 
#4
שלום רב.
לכאורה יש לומר דכיון שלגבי איסור עשית מלאכה ע"י בהמתו ליכא איסורא כשתולשת עשבים ואוכלת (כמבואר בתוס' שבת קכב ע"א ד"ה מעמיד,ע"ש),אם כן ה"ה הכא יהא מותר כשאוכל בפיה,וצע"ע.בברכה.
 
#5
לענ"ד לא דומה, כי שם המלאכה היא התלישה , וזה לטעמה ולהנאתה שתהנה...., אך כאן הנידון על המשא והטלטול בזה לא נראה לעניות דעתי שזה נקרא להנאתה, וה"נ שהיא רוצה את מה שאהבה נפשה ומצאה במטמוני הפח מ"מ הבריחה הזו לא להנאתה, וישל"ע.
 
#6
שלום רב
עוד יש לדחות דשאני מלאכת שבת בבהמה שהתוספות שם לומדים מלמען ינוח שורך ואם לא תתלוש הבהמה אין זה נוח אלא צער ,אך מלאכת מחמר נלמד לתוספות (דלא כרש"י)מלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך והרי עשה מלאכה עם בהמתו (וגם בהמת אחר כנ"ל)
אלא שעכ"פ אין זו מלאכה דאורייתא משום שהיא מלאכה שאינה צריכה או פ"ר דלא ניחא ליה דמשמע בגמרא ובפוסקים בסימן רס"ו, ועוד דאין איסור תורה אלא בצריך להעביר המשא על ידי הבהמה

בברכה
 
#9
שוב ראיתי (בשבת,אך רק עתה התאפשר לי להודיע לכבודו)בפסקי תשובות (רסו אות ד)שכתב על פי דברי האבנ"ז שאין איסור מחמר אא"כ עשאו האדם בכוונה על ידי הבהמה,אך במתעסק או בדבר שאינו מתכוון אין בו חשש מעיקר הדין,וכל שכן כשאינו פ"ר,דלפי זה כוונת הפמ"ג(ולא המ"א) שהובא במ"ב סק"י דהוי 'כמחמר' דווקא כלשונו,ולא מחמר ממש,ע"ש.והוא מפורש כדברי הנ"ל,ועוד יותר מוכח מהאבנ"ז שאפילו הוא פ"ר מ"מ כל שאינו מתכוון אין בו איסור.
ונראה ברור שיש לילך בתר כוונת האדם וכיון שאינו מתכוון משרא שרי וכנ"ל ,ולא בתר כוונת החתול,ושו"ר באבנ"ז בפנים(נז' אות ה)דאזלינן בתר מלאכת מחשבת דאדם,שהרי אפילו בבהמת גוי אסור לחמר,וכיוון שאינו מתכוון ליכא מלאכת מחשבת,ע"ש,וכעין זה עיין בשש"כ (החדש פ"כז סוף הערה טו).
בברכה.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'