תוכן לאחרונה על ידי אשרי האיש

מרן לא פוסל את העור המעובד בעפצים ואף אדם שהוא בר דעת לא ישלול שעיבוד העפצים הוא הנכון (למעט כאלה שמתעקשים ללכת כ"מנהג ישראל" להשתמש רק בסיד! [שכאמור הוא מנהג שמד של מלכות הרשעה כמו שמבואר בפרקוי בן באבוי הנ"ל ושמעולם לא נהגו כן עד תקופת הגאונים]) וכמו שציינתי מתשובות הגאונים והרמב"ם, דודאי מרן...

שיהיה לך לבריאות

אם כבודו יקח קלף של סיד ויניחהו בחומץ יראה שבעור עדין יש ממשות ומתקפל לתוך עצמו, משא"כ בעור מעופץ כהלכה הוא כמו סמרטוט, החומר הזה שהעפצים שורפים נקרא קולוגן ובסיד הוא עדין קיים זו המציאות, כבודו יכול לבדוק את זה. ואם ימצא שאיזה עבדן יתן חומרים כימיים שמעבדים הקלף כעפצים (מה שאין בנמצא וגם אם כן...

ענו לי אך לא קיבלתי תשובה, תראה... בגאונים שהבאתי וברמב"ם ועוד הרבה ראשונים פוסלים את הסיד להדיא ואומרים שאינו עושה את פעולת העיבוד של העפצים דאם היה עושה את פעולת עיבוד העפצים הוה ליה ככל דבר המעפץ וכשר. רב משה ורב נטרונאי ור"ת שהכשירו הסיד הכשירוהו לא משום שהוא מעפץ הקלף כעפצים אלא אמרו שהוא...

מחילה מכבודו ניכר שלא פתחת בכלל את הסוגיא, תפתח ותדבר. ר"ת כותב במפורש שמי שיש לו היתר אחר שיגיד, ואל תגיד שלא היה מתיר בראיות חלושות דזה הוא המציאות דשיטתם מוקשית מהש"ס והגאונים, וגם מיניה וביה יש קשיים בשיטתם (אם תרצה אפרט). והוי יודע שהיתירו של ר"ת הוא מהמציאות שהיתה לפניו שהעורות היו בסיד...

הן אמת דרב נטרונאי קאי בשיטת רב משה גאון, ועוד לו בספר העתים (הובא בסוף הלכות ס"ת להרא"ש) וז"ל: אמר רב נטרונאי קלף של ס"ת אם אפשר לעבדו ישראל לשמה מצוה מן המובחר, ואם לאו ילך אצל עכו"ם ויאמר לו קלף לס"ת אני צריך כו', עיי"ש. ומדאמר ליקח קלף מן העכו"ם שכל עיבודם היה בסיד וכדמוכח בהמשך שם ומהגאונים...

כמדומני שלא ראיתם בפנים את הגאונים שציינתי וכיוון שכן אעתיק חלק מלשונם 'ונראה מה יהיו תשובותיו'. הרכבי סג: "כך ראינו כי זה ששורין אותו בסיד ובמים לא ממנו קולפין קלף ודוכסוסטוס, אלא הכשר לקלף, דעפיץ." תורתן של גאונים ח"ז (פרקוי בן באבוי): "הלכה למעשה בשתי ישיבות (סורא ופומפדיתא) ובכל ספרים...

זה משנה בסוטה ומגילה ולא בגמרא, ואפילו הכי לא דייקת בדבריך כי לא אמרו שסיד פסול אלא פסלו הנייר והדפתרא שהם לא מעובדים, אך לעולם אומר לך שסיד יועיל כעפצים עצמם, ועל זה כתבו הגאונים שסיד לא מועיל וכך עיבדו העכו"ם את ספריהם בזמנם של הגאונים. ואתה חושב שלא הראיתי לו את מה שהבאת? זה דברים פשוטים...

ראיתי בזה גם בקונטרס יראת ההוראה שהודפס בספר מקבציאל

חבר הראה לי בשו"ת הגאונים הרכבי סימן סג וסימן תלב, ובתורתן של גאונים חלק ז בשם פרקוי בן באבוי, ובתשובת הרמב"ם (ירושלים סימן עה, עו.) שפסלו עור שאינו מעובד בעפצים, וכל התפילין היום כמעט בסיד ולדעתם זה פסול ואי אפשר לברך, זה נכון?

למי ידוע? אשמח למקור, ואם חזר והודה לבנו מה צריך ליישב

ראה הלכה ברורה רטז ס"ק כו' ובבירור הלכה ותרו"נ.

כך כתב שם פ"ח אות לד: ההקפדה דוקא על כיבוי נר שלא יהיה בנפיחה דנר ר"ת נפש רוח וכאשר מכבה אותו ברוח פיו מסזיק לרוח ונפש שלו כו' ואם במקום לנפוח בפיו עושה רוח עם מניפה וכיוצ"ב לא מהני דסו"ס עושה רוח לגרש רוח ולכן יכבה דוקא באצבעותיו או ע"י שיניח משהו כו', עכת"ד. ודרך השו"ת ההוא שהוא בלא נימוקים רק...

חזק וברוך, בענין כיבוי הנר בפה זכורני שבשו"ת מילי דחסידותא (לרבי חיים הכהן 'החלבן') הזהיר על כל כיבוי שהוא ע"י רוח