תוכן לאחרונה על ידי דודי הי"ו ס"ט

ברור. זו טעות נושנת שאומרים "הרב המקדש".

ואני אוסיף (ומצוה לפרסם) כי אני מכיר את בעל המעשה, הוא למד איתי בכולל. כיום הוא מתגורר בשכונת רמות בירושלים. בתקופת בחרותו למד בחזון עובדיה. ופעם אחת היה ויכוח בחדר אוכל, ופגעו בכבודו של הטבח. הדבר נודע למרן ראש הישיבה שליט"א, והוא בקש מבחור מסויים שיאמר לבחור ההוא משמו, שיבקש סליחה מהטבח. הבחור...

זה משהו יוצא דופן. מרתק. קשר של שנים. מעניין אם לפני 13 שנה האדמו"ר מסקווירא בירך אותו על המינוי (כי מרן אמר שמה שבירך התקיים), או שזה היה אחרי?

גם, שדבר שלא עולה על הדעת כלל שיהודי שנשמת חיים בקרבו יעשה כן לשרוף כסא של גדול הדור, על כן, עדיף לנו, בשביל עצמינו, לדון לכף זכות. גם אם באמת אין זה נכון. אך בשביל הנשמה הטהורה שלנו!!! נדון אותו לכף זכות, וזאת כדי לא להאמין שיתכן ויהודי יעשה כן. (אם אנחנו בית דין, נוכל לדונו לכף זחוג!)

אם כבר, אז "ונשמרתם מאוד" = 1087 "שומר ישראל" = 1087 אך בכל זאת צריך לצאת מהבית למקלט, כי גם "ה' ישמור צאתך" = 1087

ידוע לי בבירור שהראו למרן שליט"א אתמול את דברי בעל התניא הנ"ל, ושמח מאוד, ואף הראה אותם לכמה ת"ח שבאו לביתו.

אגב לא נשכח מה שמרן שליט"א בעצמו סיפר: ראו: "מרן הראש"ל בעדויות אישית לרבני קולמוס על מפעל חיים: "השליכו על מרן האבא עגבניות, אבל הוא לא נכנע עד שהשליט את דעת מרן"...

יש לי בבית את הספר "ילקוט יוסף" מהדורא ראשונה. מרן שליט"א הביא לי אותו לפני 25 שנה. כריכה שחורה. הסגנון של הספר פנימה, קיצור התשובות ביבי"א עד חלק ו, ובסופו קונטרס כללי הפוסקים, ממה שנדפס בסוף שו"ת יחו"ד. בתחילתו מאמר פתיחה ממרן שליט"א על קבלת מרן הש"ע וקצת כללי הפוסקים. מרתק.

למרות הכאב העצום והאדיר שיש בלב כל יהודי, ובפרט בלב כל מי מתלמידי מרן שליט"א, אך ברור לכל, כי אדרבה דבר זה ירומם וינשא עוד יותר את מרן, ויגביר את אהבת הרחוקים אליו עוד יותר ועוד יותר. וכאן רואים כולם, כי מרן הוא הסמל של היהדות בארץ הקודש. בין אם מדובר בשליח איראני, ובין אם מדובר בקפלניסט, הרי...

הרב יצחק כהן מוסר על זה נפש, הוא יודע כמה זה יכול להפוך את כל הצביון של השכונה. מי יבוא לגור אחר כך במגדלי בבל שיבנו במקום הבנינים הצנועים כיום. וחוץ מזה, וכי חסרים מקומות ושטחים לבנות בהם, עד שיבואו לפנינות חמד קיימים, של ריכוזים חרדיים טהורים, ויקלקלו הכל. אוי לנו.

קצת סדר (בעיקר למי שזכרונו קצר טווח) א. אין ספק שהנושא שהיה בראש מעייניו של מרן זצוקל"ה בחודשים האחרונים לחייו, היה נושא הגיוס. ניכרים היו טיפות הדם שנשפכו מליבו הקדוש, בעת שישב שבעה על בנו רבי יעקב זצוקל"ה, באומרו לרה"מ: "אבל נושא הגיוס כואב לי מאוד" "מה עושים"? שאל הרב. ורה"מ שרק בא "לרצות"...

מבחינתי זה סוף פסוק. ועיין לעיל מה שכתבנו.

כל ת"ח אחד היה כותב על שם הספר "אוצר הדעות" או "אוצר האוצרות" והוא בחר בשם של ענוה כאמור.

נכון, המנהג הזה שכולם דיברו עליו הוא בשבת. ואם כן אין לערער.

לשון קיצור ש"ע ילקוט יוסף סימן קעז ס"ו.