תוכן לאחרונה על ידי כי מלחמות ה' אדני נלחם

רש"י במסכת עבודה זרה יח ע"ב מביא פירוש ל'מעשה דברוריא' שרבי מאיר אמר לתלמידו לנסות ולפתות את ברוריה אשתו (איסור לפני עיור, ייחוד ועוד) אמנם ראיתי שהרב יעקב עדס שליט"א הביא בשם הגריש"א זצ"ל שהדבר לא ייתכן ורש"י לא כתב זאת אלא גרסה שהגיעה מתלמיד טועה

רק תהייה קטנה: בתחילת השרשור הובא מכתבו של הרב עובדיה זצ"ל ושם הוא כותב "הרב גורן" ואילו כאן אנשים (איני יודע מי כל אחד ומה מעלתו) כותבים "ר' גורן" ולא משום שחסר להם מקום (ועוד יותר שהשמיטו מהרב דרוקמן זצ"ל את תוארו)... אז השאלה היא האם הכותבים הנכבדים דואגים יותר מהרב עובדיה לטהרת כרם בית ישראל...

שמא התבטאתי בצורה לא נכונה שעלולה להשתמע כפגיעה במי מהנוכחים או אף באחד מגדולי הרבנים. אבקש מחילתכם. אשאל באופן אחר: באירוע של חטיפת המטוס לאנטבה הרב זצ"ל פסק שיש לשחרר מחבלים ולפדות את השבויים. אולם בסוף התשובה הוא מתייחס בדיעבד למבצע השחרור שנעשה ע"י צה"ל (חלקו בשבת) ואומר שהייתה זו דרך נכונה...

הדברים כתובים בספר וכל אחד יכול לבחון אותם. אדרבה זה המקום. אשמח לשמוע מה החילוק.

אם היית קורא בעיון את דבריי הקודמים, לא היית חושד בי בכך. וכי מי שמניח תפילין מראה באותו רגע שהוא לא מאמין בערך של לימוד תורה?!

והערה נוספת: אם כל הקיום שלנו בארץ תלוי בלומדי התורה (דבר שאני מאמין בו בכל ליבי), צריך להודות ביושר שבשמחת תורה האחרון הייתה פשלה לא רק של הצבא. כנראה שגם אנחנו בתור לומדי תורה לא עשינו מספיק טוב את העבודה:(

שלום רב לאוהבי שמך אתמול רציתי לברר בדרך של לימוד הלכתי מה הקשר בין הרמב"ם הזה לפטור של לומדי תורה מגיוס למלחמת מצוה (באמת במלוא הכבוד, ללא שמץ זלזול במישהו, בטח לא באברכים ששוקדים על תלמודם ומקבלים מלגה זעומה, וצר לי שנשמע אחרת). אודה על האמת שלא זכיתי לשמוע תשובות בדרך זו, ואולי אף התברר...

אחרי המחילה, אם בכל נושא הלכתי "זוטר" כמו הכנת תה בשבת או ברכה על הלל בראש חודש (סתם דוגמאות) היו מביאים מקור בצורה כזו הייתם יוצאים בשצף קצף. הרי הנידון אינו דומה כלל לראיה. בהלכה האחרונה הרמב"ם כלל לא עסק במלחמה או בנחלות, אלא בחלק והנחלה שה' נותן למי שדבק בו, דהיינו העזרה שהוא מקבל בחיים...