תוכן לאחרונה על ידי ספרא וסייפא

אין שום קשר. כפי שכתבתי - יכולות להיות הרבה סיבות לחתימה על מכתב, אחד חתם שזה "עדיף" ותו לא מידי, אחד חתם כי אמרו לו שיש בזה חיזוק גדול לצניעות והשתכנע, ואחד לא חתם וחתמו בשמו, ואחד חתם על נוסח שהיה לפניו אבל לאחר מכן שינו המדפיסים את הנוסח כרצונם (כל אלה מעשים שהיו).

לא יאומן כי יסופר. (כפי שכתבתי לעיל, הדברים הם לא שלי, כך כתבו גדולי הדור בספריהם).

חיפשתי שו"ת כזה בגוגל ולא מצאתי, גם לא בהיברובוקס וגם לא באוצר החכמה. האם המצאת ספר לצורך הענין?

אם בעיניך גדולי הדור הם ליצנים, אין לי מה להוסיף, רק אצטט דבריהם: הגר"ב זילבר זצ"ל חבר מועצת גדולי התורה כתב בשו"ת אז נדברו (חלק י"ג סימן פ): "אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים שחותמים עצמם בשמות שונים, אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון ובונים ע"ז בנינים גדולים, ובאים לפני הרבנים...

אם נתחשב בכל אחד ומה שמפריע לו, אין לדבר סוף, עד שכל בנות ישראל יכסו עצמן בשקים שחורים. ומעולם לא שמענו שבת ישראל צריכה להיות מכוערת ברחוב כדי שלא יתנו בה עיניהם, אלא הגברים מצווים על שמירת העיניים, ואדרבה מצינו להיפך שיש ענין שתתקשט לבעלה (גם ברחוב) כדי שלא יתן עיניו באחרות, ואם היא רווקה יש...

למכתבים וחתימות אין שום ערך הלכתי, וכבר כתבו בזה בשו"ת אז נדברו, ובשו"ת בני בנים, ובשו"ת משנה הלכות, ואצטט שורה אחת מדבריהם: "ואין מורים מתוך קול קורא, כי אחד מחבר את הנוסח ומחתים אחרים, ורוב החותמים סומכים על החותמים הראשונים בלי להתעמק בפרטים, ואי אפשר לעמוד על מקור הדברים וסמכותם, ותשובה...

אתה צודק שהוא נוגע בעדות, אבל לא לענין לכתוב זאת, וגם אני לא חושב שהוא שקרן ח"ו. יאמר לשבחו שהוא דן לגופו של ענין ומשתדל לא לנטות ימין ושמאל. אבל מה שנוגע לדידן הוא לא סיפורים אלא מעשים, ומה שנראה לעינינו הוא שהראש"ל רבי יצחק התעלם לגמרי בהסכמתו מכל הענין של חיוב כיסוי מלא עד הקרסול, למרות דעת...

לכל אורך דבריו בטהרת הבית לא הזכיר "איסור הסתכלות" כלל אלא דן במיקום השוק, וכנ"ל שאר הפוסקים שהזכיר, כגון הפרי מגדים שדבריו סובבים על סימן ע"ה שעיקרו דן בק"ש מול שוק באשה ערוה אבל מזה מסתעף לדין גילוי השוק ברה"ר. והדברים מפורשים גם בטהרת הבית וגם ביביע אומר, שאין צורך אלא שהחצאית תכסה את הברך...

כפי שכתבתי, המציאות היא הפוכה לגמרי: הוא מעולם לא שינה את דעתו באשר להוראה לרבים, ומזה ראיה שגם בשעת כתיבת המכתבים הנ"ל הוא אחז בדעתו שלרבים אין להורות כן, ואותו מכתב פרטי נשאר מכתב פרטי, לא פורסם על ידו ולא על ידי אחרים, רק לאחר פטירתו.

אין כאן שום חוכא ואיטלולא, אדרבה - דעתו עקבית ביותר, גם בספרו יביע אומר חלק ו', גם בספרו טהרת הבית עמ' קע"ב, גם במעין אומר, לאסור גרביים שקופות ולהתיר חצאית המכסה את הברך ותו לא. ועד יום פטירתו בשנת תשע"ד לא שינה כהוא זה את דעתו לרבים, באופן שכולי עלמא הופתעו לראות את המכתבים שהתפרסמו לאחר...

המעיין ב"מעין אומר" יראה שהשואל דיבר על מנהג בנות הסמינרים, ומובן מאליו שלא מדובר על כפות הרגליים או כל אוקימתא אחרת אלא על המנהג הרווח בארצנו.

מי הכריחו לתת את הרע במיעוטו, ולא לומר בפשטות שגרביים לא מועיל אלא יש לכסות בחצאית עד הקרסול? ואם השואל שואל על גרביים, אינו יכול לענות לו שגרביים גופא אסור? והוא לא דיבר על כלל על צבעים, ודלא כפי שפקפקת בספרך, לא היה אכפת לו איזה צבע, רק השואל שאל על שחור או חום, והגיב בביטול שאין נפק"מ...

תתקדם עוד קצת, תראה שהבאתי את העמוד במלואו.

יש בזה בזיון ת"ח, להעמיד אוקימתא מופרכת כזו, בפרט בדבר שהוא מכשול גדול ומצוי בכל מקום (אליבא דהמחמירים), ובפרט כאשר מדובר בהגר"ע שהיה בעל זיכרון עצום ובוודאי זכר היטב אם חזר בו אם לאו. כמו כן משנת תש"נ ועד לפטירתו בתשע"ד היו לו אלפי דרכים לפרסם שחזר בו, וחובה ללבוש חצאית עד הקרסול, ולא פירסם...

הגר"ע לא הצריך "גרביים אטומות" אלא דיבר נגד "גרביים שקופות", ובין לבין יש הרבה באמצע. הצבע והעובי של הגרביון משפיעים על מידת השקיפות, גרביונים של 40 דנייר נחשבים לאיזון בין שקיפות לאטימות. הם אינם שקופים כמו גרביונים של 10-20 דנייר, אך גם לא אטומים לגמרי כמו גרביונים של 60 דנייר ומעלה. ואם...