מצאתי כתוב בחידושי א' מחכמי הפורום אשר עדיין ספונים בכת"י בחידושיו לאה"ע סי' סב
בירך המסד"ק על היין שהכל נהיה בדברו במקום בופה"ג: כן היה מעשה עם הגאון האדר"ת וחזר ובירך בורא פרי הגפן, וביאר שהרי מעיקר הדין על החתן לברך ברכת האירוסין אלא שמסדר הקידושין שלוחו לברך במקומו והחתן יוצא י"ח מדין שומע כעונה (עי' ילקו"י חו"ק עמ' צד) וממילא יכול החתן לומר לרב מסדר הקידושין לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכיון שכל הברכה היא בשביל החתן לכן אפשר שפיר לחזור ולברך ברכת הגפן.
ובשלחן המערכת ח"א (עמ' קכו) העיר דהניחא אי נימא כהפמ"ג שדין שומע כעונה הוא מדין שליחות אבל אי נימא דשומע כעונה אינו מדין שליחות אלא הוא דין מיוחד של התחברות המשמיע והשומע כאחד, וכהגדרת החזו"א (עי' ילקו"י ברכות עמ' תצז, ומועדים עמ' תיט, ובילקו"י קס"ת וביהכ"נ עמ' פה קטז קצז) לא שייך לומר לתקוני שדרתיך, דהא אין זה שליחות. ושלהלכה לא היה צריך לחזור ולברך בופה"ג שעל הכל אם אמר שהכל יצא. (וציין לעי' עוד בכיוצ"ב בשו"ת משיב הלכה ח"א סי' ב, ובשו"ת הלל אומר סי' קיג, ובשו"ת כפי אהרן עפשטיין סי' ג, ובשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' יז, ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' סז, ובשו"ת יחו"ד ח"ג סי' לח עמ' קטו, וסי' סז עמ' רי, ובשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' טו עמ' מט). וכן הוא בילקו"י כיבוד או"א (פ"ז סוף הע' י), וע"ע בילקו"י חו"ק (עמ' קפח), ובעין יצחק ח"ב (עמ' תרי). (וכן היה מעשה עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל בחופת בן האדמו"ר מגור בשנת תשס"ב, ולא הצלחתי לברר האם תיקן עצמו תוכ"ד או חזר ובירך או שהמשיך).
ולכאו' י"ל דהאדר"ת אזיל לשיטתיה דמנהג האשכנזים דאין המסד"ק טועם מן היין (עי' יבי"א ח"ה סי' י אות ז, וילקו"י הל' ברכות עמ' קמג, מה שהביאו משמו), ולכן ס"ל דהיא שכל הברכה היא רק בשביל החתן, אבל למנהגינו שאף המסד"ק טועם מן הכוס, י"ל דאף האדר"ת יודה.
בירך על מאכל שהכל ברא לכבודו במקום שהכל נהיה בדברו: העצי ארזים (ס"ק ג) כ' שהמברך שהכל נהיה בדברו בחופה אינו יכול לברך שהכל ברא לכבודו. וחשש לדבריו בראש פינה (ריש הסימן), ולפי"ז יש לדון מה הדין בהיפך, האם המברך שהכל ברא לכבודו על מאכל או משקה אי יצא יד"ח.
וביבי"א ח"ה (סי' י אות ו) הק' ע"ד העצ"א והוכיח דברכת שהכל נהיה בדברו אינה פוטרת ברכת שהכל ברא לכבודו. (וכ"פ בילקו"י חו"ק עמ' עמ' קסז). (ועדיין צריך לי עיון דנימא בד' הרמב"ם דאין הכוס מעכב, ואי מברך על שכר אין מברך ז"ב). ולפמש"כ ביבי"א שם (במוסגר) דברכת שהכל נהיה בדברו וברכת שהכל ברא לכבודו הם עניינים נפרדים זמ"ז ולא קרבו זא"ז, (דברכת שהנ"ב היא ברכת הנהנין, ואילו ברכת שהכל ברא לכבודו היא על אסיפת העם הבאים לגמול חסד עם החתן והכלה, ואסיפתם כבוד המקום היא, זכר לחסדי המקום שנהג עם אדה"ר כשושבין, ונתעסק עמו לשמחו. וכמו שפרש"י בכתובות ח. ע"ש), לפי"ז אף בנ"ד לא יצא יד"ח וחוזר ומברך שהכל נהיה בדברו.