התרת נדר למקבל שבת מבעוד יום לאחר תפילת ערבית

[amit26]

שלום לכולם!
בתוכנית הנפלאה של הרה"ג יעקב סיני("נכד מרן") הוא אמר הלכה בשם מרן שרציתי לשאול עליה.
הוא אמר שמרן כתב- בדין מי שהתפלל ערבית של שבת מבעוד יום,וחזר הביתה וראה שהאורות כבויים,שיכול לעשות התרת נדרים ולבטל את קבלת השבת שלו(ולא כמו שהביא בשש"כ בשם הרב אויירבך זצל)
רציתי לשאול:
א- איפה בדיוק מרן כתב זאת?
ב - לא זכיתי להבין כלל - הרי במהלך שכזה למפרע כל תפילות השבת של ערבית הן לבטלה! שהרי זה בדיוק כמו שאדם(פשוט, לא אדמור שמעל הזמן.. ) יתפלל תפילת ערבית של שבת בליל רביעי.
ומה שמרן רצה לומר שלא כך ודימה לדין הריטבא - הרי מרן שליטא בשיעור השבועי בסוכות העביר שיעור שלם שמה שהכלל של הריטבא שייך הוא בדבר שיש בו מעשה וברכה, וקיים את המעשה ואז אין ברכה לבטלה.אבל כיצד זה שייך לכאורה בתפילה?בתפילה אין שום מעשה!
והפלא הגדול,שעכשיו כשאני עובר על השיעור, מובא שם בשם מרן זצל בעצמו שחילק ואמר שבתפילה אין את כלל הריטבא משום שאין מעשה! (מצ"ב מהעלון הנ"ל)
(כמו כן מצרף גם דברי הראשון לציון הגר"ד מהשיעור השבועי האחרון ,שם אמנם לא מדבר בכלל בעניין זה של ביטול קבלת שבת וכו', אבל מדבריו כאן נראה שאין שום שיטה שמתירה לעשות דבר כזה ,אם כבר בירכת ברכה שקשורה לקבלת השבת. אות ח פסקה שנייה)







מקור להאזנה לתוכנית - https://drive.google.com/file/d/1MaOd8apmSx3vws62b2ocBzjQG-b_4VS-/view?usp=sharing דקה 6:00

 

[אבי רביבו]

א .עיין חזו"ע שבת א רצג-ד שכתב דין זה (העמוד השמאלי למעלה)
ב. התפילה גופא היא המעשה! ומה שמרן שליט"א אמר גבי תפילה-היינו שכל התפילה בשעת התפילה עצמה לא הייתה טובה. אך אם רק לאחר מכן הובבר למפרע-בזה שייך שפיר דברי הריטב"א

 

[amit26]

ב. התפילה גופא היא המעשה!

לא זכיתי להבין - איך התפילה היא המעשה? התפילה עצמה היא הברכה, הרי אין פה מעשה וברכה שנגררת אחריו
ולפי דבריך לכאורה היה אפשר לברך על מצוות שינה בסוכה, ומה בכך שלא נרדמת לבסוף?הרי בזמן הברכה היה בכוונתך ללכת לישון
(והחילוק בין דין זה לבין אותו עניין שנאמר על נטילת ידיים שלמה בנט"י אין את החשש שבסוף לא תאכל - פה יש מעשה חיצוניח(נטילה) וברכה. מה שאין כן בתפילה או ברכה על המצוות שאלו הן הן עצמן הברכות,ללא שום מעשה חיצוני נוסף)

 

[אבי רביבו]

לא זכיתי להבין - איך התפילה היא המעשה? התפילה עצמה היא הברכה, הרי אין פה מעשה וברכה שנגררת אחריו
ולפי דבריך לכאורה היה אפשר לברך על מצוות שינה בסוכה, ומה בכך שלא נרדמת לבסוף?הרי בזמן הברכה היה בכוונתך ללכת לישון
(והחילוק בין דין זה לבין אותו עניין שנאמר על נטילת ידיים שלמה בנט"י אין את החשש שבסוף לא תאכל - פה יש מעשה חיצוניח(נטילה) וברכה. מה שאין כן בתפילה או ברכה על המצוות שאלו הן הן עצמן הברכות,ללא שום מעשה חיצוני נוסף)

אני אנסה להסביר יותר פשטני...
כוונת מרן שבתפילה לא שייך את הריטב"א דווקא במקרה שלו. דהיינו שבשעת התפילה גופא היא ברכה לא טובה
משא''כ בערבית הכא, בשעת התפילה עצמה ודאי שהיא טובה ורק לאחר מכן היא מתבטלת ועל זה שפיר קאי דברי הריטב''א

 

[ינון עובדיה ברכה]

כזכור לי בהלכה ברורה כתב שכל הדין שאפשר לעשות התרת נדרים זה דוקא למי שהתפלל ביחיד אך בציבור זו קבלה חזקה ולא מועיל התרת נדרים. ודו"ק.

 

[amit26]

אני אנסה להסביר יותר פשטני...
כוונת מרן שבתפילה לא שייך את הריטב"א דווקא במקרה שלו. דהיינו שבשעת התפילה גופא היא ברכה לא טובה
משא''כ בערבית הכא, בשעת התפילה עצמה ודאי שהיא טובה ורק לאחר מכן היא מתבטלת ועל זה שפיר קאי דברי הריטב''א

אוקיי,אני מתחיל להבין,אבל לפי זה מפני מה לא מברכים על לישון בסוכה? מרן שליטא בשיעור השבועי בסוכות אמר כמדומני בשם התוספות שזה בגלל החשש שהאדם לא ירדם,ונמצא הברכה לבטלה למפרע
אבל לפי זה קשה מה שאמרנו,הרי בשעת הברכה על לישון בסוכה הוא באמת היה עייף והתכוון לישון ולכאורה בשעת הברכה ודאי שהיא הייתה טובה?

 

[amit26]

כזכור לי בהלכה ברורה כתב שכל הדין שאפשר לעשות התרת נרדים זה דוקא למי שהתפלל ביחיד אך בציבור זו קבלה חזקה ולא מועיל התרת נדרים. ודו"ק.

מעניין,אבל בכל מקרה השאלה במקומה עומדת גם לשיטת ההלכה ברורה -הרי גם ביחיד הברכות לכאורה לבטלה

 

[אבי רביבו]

אוקיי,אני מתחיל להבין,אבל לפי זה מפני מה לא מברכים על לישון בסוכה? מרן שליטא בשיעור השבועי בסוכות אמר כמדומני בשם התוספות שזה בגלל החשש שהאדם לא ירדם,ונמצא הברכה לבטלה למפרע
אבל לפי זה קשה מה שאמרנו,הרי בשעת הברכה על לישון בסוכה הוא באמת היה עייף והתכוון לישון ולכאורה בשעת הברכה ודאי שהיא הייתה טובה?

בסוכה-הברכה ובהמעשה הם שני דברים נפרדים, דהיינו מברך על השינה, ואח"כ יושן, ולכן שייך ברכה לבטלה אף לדעת הריטב"א, כיון דהברכה חלה על העתיד-דהיינו השינה. (משא"כ בנט"י שהברכה חלה על עכשיו, דהיינו הנטילה, ואכילת הלחם הוא רק היכי תמצי לברך על נט"י)
אך בתפילה שגומר את התפילה, הכל כבר "תם ונשלם כהלכתו", ולכן זה שאחר כך מבטל את קבלת שבת, לא גורם לברכה להיות לבטלה, כיון שבשעת התפילה וגמרה, היא חלה באופן גמור.

 

[ינון עובדיה ברכה]

אולי זה כמו הדין שאם טעו ביום המעוננן והתפללו ערבית ונתפזרו העננים שהתפילה שלהם לא נחשבת לבטלה מאחר והם התפללו בתוך זמן תפילה מהפלג, ורק מי שהדליק נרות שבת הוא קיבל שבת שהוא עשה מעשה. אך אם התפללו לפני הפלג לא עשו ולא כלום, ושם יש חילוק בין יחיד לרבים שרבים לא מטריחים שהתפללו בזמן ויחיד מטריחים

 

[amit26]

בסוכה-הברכה ובהמעשה הם שני דברים נפרדים, דהיינו מברך על השינה, ואח"כ יושן, ולכן שייך ברכה לבטלה אף לדעת הריטב"א, כיון דהברכה חלה על העתיד-דהיינו השינה. (משא"כ בנט"י שהברכה חלה על עכשיו, דהיינו הנטילה, ואכילת הלחם הוא רק היכי תמצי לברך על נט"י)
אך בתפילה שגומר את התפילה, הכל כבר "תם ונשלם כהלכתו", ולכן זה שאחר כך מבטל את קבלת שבת, לא גורם לברכה להיות לבטלה, כיון שבשעת התפילה וגמרה, היא חלה באופן גמור.

תודה על ההסבר היפה!
אני (עם השכל הקטן שלי) כרגע עומד בנקודה שאני לא מצליח להבין למה עצם זה שהתפילה כבר נגמרה ותמה,לא הופך אותה למפרע לבטלה. הרי אתה בעצם אומר שבאותה שעה למפרע התברר שהיה סתם יום חול,ונמצא שהתפללת תפילת שבת ביום חול,וזה פשוט שזה לבטלה

וגם שאלה שמעניינת אותי - מה המקור שלנו לכך שבנטילת ידיים הברכה חלה על עכשיו,ובסוכה הברכה חלה על העתיד? לכאורה זה נראה ששתיהם הם "הכנה" ושלב מקדים לדבר האמיתי עצמו(אכילת לחם/שיהנ בסוכה)

 

[amit26]

אולי זה כמו הדין שאם טעו ביום המעוננן והתפללו ערבית ונתפזרו העננים שהתפילה שלהם לא נחשבת לבטלה מאחר והם התפללו בתוך זמן תפילה מהפלג,

לענ"ד זה לא ממש אותו דבר כי מעיקר הדין אפשר להתפלל בפלג
אבל אסור גם מעיקר הדין להתפלל תפילת שבת ביום חול(מה שקורא כשלמפרע מתברר שתפילת השבת של האדם הייתה ביום חול לאחר התרת הנדר)

 

[אבי רביבו]

תודה על ההסבר היפה!
אני (עם השכל הקטן שלי) כרגע עומד בנקודה שאני לא מצליח להבין למה עצם זה שהתפילה כבר נגמרה ותמה,לא הופך אותה למפרע לבטלה. הרי אתה בעצם אומר שבאותה שעה למפרע התברר שהיה סתם יום חול,ונמצא שהתפללת תפילת שבת ביום חול,וזה פשוט שזה לבטלה

וגם שאלה שמעניינת אותי - מה המקור שלנו לכך שבנטילת ידיים הברכה חלה על עכשיו,ובסוכה הברכה חלה על העתיד? לכאורה זה נראה ששתיהם הם "הכנה" ושלב מקדים לדבר האמיתי עצמו(אכילת לחם/שיהנ בסוכה)

קודם כל אין לך שכל קטן.... עצם השאלה מראה על גודלו!
ולגוף הדברים. זה בדיוק דברי הריטב"א. גם בנטילה נימא שהברכה לבטלה למפרע? אלא כוונת הריטב"א שבאותו הזמן חלה המצווה לגמרי. ורק אחר כך עשה מעשה שיבטלה.
ולגבי נטילת ידים-אמת שנטילת ידים היא הכנה לאכילת לחם, אך החילוק ברור. אדם שרוצה לאכול לחם, יש לו מצווה ליטול ידים, וזו מצווה גמורה, והלחם זה היכי תמצי למצוות הנטילה, משא"כ בברכה לשינה, הברכה גופא היא אך ורק על השינה, ולפיכך אם לא ישן לאחר מכן הוי ברכה לבטלה.

 

[amit26]

קודם כל אין לך שכל קטן.... עצם השאלה מראה על גודלו!
ולגוף הדברים. זה בדיוק דברי הריטב"א. גם בנטילה נימא שהברכה לבטלה למפרע? אלא כוונת הריטב"א שבאותו הזמן חלה המצווה לגמרי. ורק אחר כך עשה מעשה שיבטלה.
ולגבי נטילת ידים-אמת שנטילת ידים היא הכנה לאכילת לחם, אך החילוק ברור. אדם שרוצה לאכול לחם, יש לו מצווה ליטול ידים, וזו מצווה גמורה, והלחם זה היכי תמצי למצוות הנטילה, משא"כ בברכה לשינה, הברכה גופא היא אך ורק על השינה, ולפיכך אם לא ישן לאחר מכן הוי ברכה לבטלה.

אני מתנצל אם ח"ו אני מציק כשאני ממשיך לשאול,אבל אני מנסה להבין - לפי מה שכתבתם פה,השאלה שלי מתחזקת - הרי תפילת ערבית היא הרבה יותר דומה לברכה על השינה(שכן היא כולה רק ברכה, ללא כל מעשה נוסף או תנאי מסויים) מאשר לנטילה
ואולי אנסה לחדד יותר את השאלה - מפני מה אדם שמתכונן לישון ומברך ובסוף לא ישן - ברכתו לבטלה למפרע,
ולעומתו אדם שמתכונן לקבל שבת ומברך(עמידה של שבת בערבית) ובסוף לא מקבל שבת - אין ברכתו לבטלה למפרע?

 

[ע"ה ס"ט]

מרן שליט"א דיבר בזה היום בכולל של הרב מחפוץ בבית שמש, אולי הרב @בשורות טובות יביא את הדברים?

 

[אבי רביבו]

אני מתנצל אם ח"ו אני מציק כשאני ממשיך לשאול,אבל אני מנסה להבין - לפי מה שכתבתם פה,השאלה שלי מתחזקת - הרי תפילת ערבית היא הרבה יותר דומה לברכה על השינה(שכן היא כולה רק ברכה, ללא כל מעשה נוסף או תנאי מסויים) מאשר לנטילה
ואולי אנסה לחדד יותר את השאלה - מפני מה אדם שמתכונן לישון ומברך ובסוף לא ישן - ברכתו לבטלה למפרע,
ולעומתו אדם שמתכונן לקבל שבת ומברך(עמידה של שבת בערבית) ובסוף לא מקבל שבת - אין ברכתו לבטלה למפרע?

זה לא עניין בדווקא של מעשה ללא תנאי, אלא הכוונה היא ברגע שנגמר הברכה, המעשה או מה שתרצה, ולא צריך לעשות יותר כלום. על הרגע הזה אני דן. ואם ולאחר מכן זה יתבטל, אין שום בעיה (לריטב"א).
ונבאר את כל המקרים: בנטילת ידים, ברגע שברך ונגב, נגמרה המצווה לגמרי, ולכן אע"פ שלא יאכל, שפיר דמי.
בברכה על השינה בסוכה, הברכה תחול רק לאחר שיישן, וכ"ז שלא נרדם לא חלה הברכה.
בתפילת ערבית וקבלת שבת, לאחר שסיים ערבית, הכל חל כדינו, ולאחר גמר ערבית, אכתי הוי שבת אצלו, אבל רק לאחר מכן, לאחר שחל ערבית וקבלת שבת כתקנה, רוצה לבטל ע"י התרת הנדר. ולכן ג"כ בזה שפיר דמי, שכבר חל הכל בשעת סיום תפילת ערבית

 

[amit26]

זה לא עניין בדווקא של מעשה ללא תנאי, אלא הכוונה היא ברגע שנגמר הברכה, המעשה או מה שתרצה, ולא צריך לעשות יותר כלום. על הרגע הזה אני דן. ואם ולאחר מכן זה יתבטל, אין שום בעיה (לריטב"א).
ונבאר את כל המקרים: בנטילת ידים, ברגע שברך ונגב, נגמרה המצווה לגמרי, ולכן אע"פ שלא יאכל, שפיר דמי.
בברכה על השינה בסוכה, הברכה תחול רק לאחר שיישן, וכ"ז שלא נרדם לא חלה הברכה.
בתפילת ערבית וקבלת שבת, לאחר שסיים ערבית, הכל חל כדינו, ולאחר גמר ערבית, אכתי הוי שבת אצלו, אבל רק לאחר מכן, לאחר שחל ערבית וקבלת שבת כתקנה, רוצה לבטל ע"י התרת הנדר. ולכן ג"כ בזה שפיר דמי, שכבר חל הכל בשעת סיום תפילת ערבית

אם לומר את האמת - עדיין אני לא ככ מצליח לתפוס את החילוק, הרי אפשר לומר שמעשה הנטילה לא נגמרה המצווה,כי אם לאחר מכן לא אוכל לחם כלל לא הייתה פה מצווה בסופו של דבר,למפרע
ואם נאמר שיש את הריטבא וכו',אז אפשר לומר אותו דבר בברכה על הסוכה, שכמו שבנטילה זה כן נחשב מצווה כי בזמן המעשה היה פה מצווה- כשרוצים לאכול לחם נוטלים ידיים בברכה,אז ה"ה כשרוצים לישון בסוכה מברכים על מצוות שינה בסוכה
ואמנם החילוק היחיד שיש בין המקרים הוא שפה יש תנאי ומעשה חוץ מן הברכה
אבל אם נאמר שלא זה הקנייטש,אז אני לא זוכה להבין למה במקרה הראשון נגיד שנגמר המצווה ובשני לא נאמר כך

כמו כן, (לא במובן של לתקוף ח"ו רק כדי להבין אם יש עוד אופציה להסביר את הסוגיה) אתה בעצם מסביר אחרת ממרן שליטא?כי בשיעור הוא ממש דיבר שהנקודה היא המעשה והתנאי