• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

עלון השיעור השבועי פרשת שמות תשפ"ה

נפלאתי מעט על הרב מה שכתוב בעלון
1736935837025-png.128600

הנה המעיין בחזו״ע הנ״ל, בלשון הפסק הרב לא הגביל את ברכת הגומל לשנה אלא נקט כלשון השו״ע שיברך כל זמן שירצה, ורק הגביל זאת שלכתחילה עדיף לברך תוך ג׳ ימים. וזאת למרות שבתשובה למטה הביא את ערוך השולחן שיברך עד לשנה, בכ״ז בלשון הפסק עצמו לא הגביל כלשון השו״ע ממש. והנה בלשון התשובה למטה בעמ׳ שנח לפני שהביא את הערוך השולחן כתב ז״ל: ומיהו לכתחילה ישתדל לברך הגומל בתוך שלשה ימים ורק בדיעבד יוכל לברך כל זמן שירצה עכ״ל, ולאחמ״כ הביא את דברי הגרי״מ אייפשטיין בערוך השולחן שעד שנה. והמעיין בערך השולחן יראה שחידש מסברא דנפשיה ולא מדעת השו״ע. והנה לדעת השו״ע גופא האריך מרן זצוק״ל בעמ׳ שנו-שנז שיש לקיים בחוזק את דברי השו״ע. ואף שהביא את דברי הערך השולחן לאחמ״כ, לכאורה פשוט שלא פסק כמותו למרות שהביאו בלי הערות, הואיל ובלשון הפסק למעלה לא הגביל אלא נקט כלשון השו״ע. וייתכן שגופא מחמת שהערך השולחן חידש מסברא דנפשיה דבר שחולק על השו״ע. וכן שבט הקהתי שמגביל את זמן הברכה, ולכאורה לא כדעת השו״ע. (לצערי אין בידי שבט הקהתי, אשמח אם מי שיביא את דבריו שאוכל לעיין בדבריו יותר)
 
נערך לאחרונה:
מלשונו של הגר"ד נראה שמודה שדעת אביו כדעת ערך השולחן ושבט הקהתי.
לא, הוא כותב ״והובא בחזו״ע ברכות״.
ועובדה שאפילו לאחר שכתב זאת מרן הוא כתב בלשון הפסק לא כך. משמע דלא סבירא להו.
וכמשעיינים בדברי הערך שולחן זה ברור הרבה יותר שהוא בא לחלוק על השו״ע, אז איך ייתכן שאחרי שמרן חיזק את פסק השו״ע לאורך התשובה, הוא חולק עליו?
 
השגה זו הובאה בפורום שכן, ונוראות נפלאתי על הרב בשיעור.
1736935837025-png.128600

הנה המעיין בחזו״ע הנ״ל, בלשון הפסק הרב לא הגביל את ברכת הגומל לשנה אלא נקט כלשון השו״ע שיברך כל זמן שירצה, ורק הגביל זאת שלכתחילה עדיף לברך תוך ג׳ ימים. וזאת למרות שבתשובה למטה הביא את ערוך השולחן שיברך עד לשנה, בכ״ז בלשון הפסק עצמו לא הגביל כלשון השו״ע ממש. והנה בלשון התשובה למטה בעמ׳ שנח לפני שהביא את הערוך השולחן כתב ז״ל: ומיהו לכתחילה ישתדל לברך הגומל בתוך שלשה ימים ורק בדיעבד יוכל לברך כל זמן שירצה עכ״ל, ולאחמ״כ הביא את דברי הגרי״מ אייפשטיין בערוך השולחן שעד שנה. והמעיין בערך השולחן יראה שחידש מסברא דנפשיה ולא מדעת השו״ע. והנה לדעת השו״ע גופא האריך מרן זצוק״ל בעמ׳ שנו-שנז שיש לקיים בחוזק את דברי השו״ע. ואף שהביא את דברי הערך השולחן לאחמ״כ, לכאורה פשוט שלא פסק כמותו למרות שהביאו בלי הערות, הואיל ובלשון הפסק למעלה לא הגביל אלא נקט כלשון השו״ע. וייתכן שגופא מחמת שהערך השולחן חידש מסברא דנפשיה דבר שחולק על השו״ע.
ומעתה תעלה תמיהה גדולה הרבה יותר על דברי הראש״ל איך כתב כזאת, ועוד על אחיו בהלכה ברורה.
1736935866144-png.128601

ואין לדייק חלילה שחולק על מרן זצוק״ל, שהרי גם מרן זצוק״ל בלשון הפסק לא חילק בזה אף שהביאו בתשובה למטה.

מרן זיע"א סיים בדברי ערוך השלחן ושבט הקהתי. מי כמו מרן שידע להתנסח ולא דחה דבריהם מה"פשטות" של הש"ע וכל הפוסקים.
ומה שכתב כל זמן שירצה אין בזה סתירה לי"ב חודש כמו שהבינו הפוסקים הנ"ל. האם הם לא ראו את לשון הש"ע והראשונים? לשיטת המשיגים הם חלקו על הש"ע והראשונים סתם מסברא בעלמא, ופשוט שלא כך.
וגם הגר"ד הבין הכי בדעת מרן זצ"ל וכמ"ש הרב @יואל בן מנשה עליון למעלה.
ד"א, מרן שליט"א לא הזכיר שם בשיעור. רמז קצת במטרה שלא יעשו מחלוקת. ואוי לאותם רשעים שבאים ומלבים מחלוקת, הא ודאי שאין מטרתם לשם שמים. ומה לך הרב @לביא להצטרף עמם.
אם דעת לך, הדבר ברור שאין כוונת הכותבים שם לשם שמים, רק לקנטר [ואפילו שהם לא אוהבים ששמים את זה על השלחן, א"א להתעלם מהאמת] חבל מאוד שאתה מסתכל שם ומושפע מהם.
מי היה מאמין שתגיע לכתוב בגאוה וברמות רוחא על מרן שליט"א "ונוראות נפלאתי על הרב בשיעור". ולא בענוה יש לי שאלה, או לא הבנתי.
 
מרן זיע"א סיים בדברי ערוך השלחן ושבט הקהתי. מי כמו מרן שידע להתנסח ולא דחה דבריהם מה"פשטות" של הש"ע וכל הפוסקים.
ומה שכתב כל זמן שירצה אין בזה סתירה לי"ב חודש כמו שהבינו הפוסקים הנ"ל, למה הם לא ראו את לשון הש"ע והראשונים?
כי הם חולקים על השו״ע. לשון הערוך שולחן ממש:
וכבר כתבנו שלא להתעכב בברכה זו יותר מג' ימים, אמנם בדיעבד אם איחר יש לו תשלומין כל זמן שירצה. ונראה לי דאם הפליג זמן רב עד שנשכח העניין, אין לו לברך עוד ואבד הברכה (יש אומרים עד ה' ימים).
עכ״ל
הרי לך שאחר שכתב דעת השו״ע, חלק עליו.
ולא ייתכן שאחרי שתשובה שלמה חיזק מרן את פסק השו״ע, מרן יבוא ויחלוק עליו שוב.
וכפי שכבר כתבתי שוב ושוב, בלשון הפסק למעלה לא חילק בזה כלל אלא נקט לשון השו״ע כפשוטו. ואם כדבריכם, היה לו לחלק. אלא משמע לי דלמרות דבריהם למרן זצוק״ל לא סבירא ליה.
אם דעת לך, הדבר ברור שאין כוונת הכותבים שם לשם שמים, רק לקנטר [ואפילו שהם לא אוהבים ששמים את זה על השלחן, א"א להתעלם מהאמת] חבל מאוד שאתה מסתכל שם ומושפע מהם.
ונהפוך הוא, דווקא אני זה שנלחם שם את מלחמת מרן זצוק״ל. אך מה, כשיש קושיא שגם לי עולה, קשה לי לראות כדברים הללו. (ואם תראה מה שמקשה שם, תראה שהוספתי הרבה דברים שהוא כלל לא אמר)
מי שמכיר אותי כאן יודע היטב שאני לא מושפע מדעות זרות. אך כשיש קושיא נכונה לענ״ד אני מקשה אותה.
 
וכבר כתבנו שלא להתעכב בברכה זו יותר מג' ימים, אמנם בדיעבד אם איחר יש לו תשלומין כל זמן שירצה. ונראה לי דאם הפליג זמן רב עד שנשכח העניין, אין לו לברך עוד ואבד הברכה (יש אומרים עד ה' ימים).
לא הבנתי מה הוסיף שציטטת את ערוך השלחן. זה לא מראה שחולק על השלחן ערוך. הוא הבין שזה לא סותר, ו"כל זמן שירצה" הוא כל עוד הענין נזכר ולא נשכח. היה צריך הרבה יותר לבסס ולבאר דבריו אם היה בא לחלוק על הראשונים והש"ע, ולא רק לכתוב איזה סברא שהיא.
 
לא הבנתי מה הוסיף שציטטת את ערוך השלחן. זה לא מראה שחולק על השלחן ערוך. הוא הבין שזה לא סותר, ו"כל זמן שירצה" הוא כל עוד הענין נזכר ולא נשכח. היה צריך הרבה יותר לבסס ולבאר דבריו אם היה בא לחלוק על הראשונים והש"ע. ולא רק לכתוב איזה סברא שהיא.
דרכו של הערוך שולחן לרוב לחדש מסברא. הוא לא מרן זצוק״ל שמאריך לך 5 עמודים על כל חידוש שמביא לך. (לא אומר לגנאי חלילה, אלא להסביר את דרכו)
ובכל מקרה על משמרתי אעמודה שבלשון הפסק מרן לא חילק וסתם כדברי השו״ע ושאר הפוסקים.
 
נערך לאחרונה:
דרכו של הערוך שולחן לרוב לחדש מסברא. הוא לא מרן זצוק״ל שמאריך לך 5 עמודים על כל חידוש שמביא לך. (לא אומר לגנאי חלילה, אלא להסביר את דרכו)
נכון.
אבל לא לחלוק על ראשונים ושלחן ערוך מסברא קלה כמות שהיא. וגם ריהטת לשונו אינה מראה שחולק.
בפרט אחר הסברו של שבט הקהתי שהוסיף לבאר דין זה יפה.
 
נכון.
אבל לא לחלוק על ראשונים ושלחן ערוך מסברא קלה כמות שהיא. וגם ריהטת לשונו אינה מראה שחולק.
בפרט אחר הסברו של שבט הקהתי שהוסיף לבאר דין זה יפה.
לצערי אין בידי שבט הקהתי לעיין בזה. אשמח אם תעלה.
ומכל מקום מרן זצוק״ל בפסקו למעלה לא חילק בזה. אף שהביאו למטה. ולולא היה מביא את בצל החכמה (על ערוך השולחן אפשר לפלפל כדבריך), לא היה עולה בדעתי ש״כל זמן שירצה״ זה עד שנה. במיוחד אם אני רק לומד את ההלכות למעלה.
 
כתוב בשיעור בהדיא ״וחלק על אביו״ . . .
תמשיך לקרוא מה כתבתי מיד אחרי הציטוט ממני. אל תמהר.
ומכל מקום מרן זצוק״ל בפסקו למעלה לא חילק בזה. אף שהביאו למטה. ולולא היה מביא את בצל החכמה (על ערוך השולחן אפשר לפלפל כדבריך), לא היה עולה בדעתי ש״כל זמן שירצה״ זה עד שנה. במיוחד אם אני רק לומד את ההלכות למעלה.
וחוזר חלילה.
 
תמשיך לקרוא מה כתבתי מיד אחרי הציטוט ממני. אל תמהר.
מחמת שאני מסכים איתך על המרבי מחלוקות, לא הגבתי.
אך כשיש לי קושיא על הראשל״צ, לא ארתע מלהשיג את האמת. וכך דרכו של מרן זצוק״ל בכל ספריו. ואם תראה את דבריו של המקשה בפורום הנ״ל, תראה שסגנון קושייתי שונה לגמרי.
תגובתי שם מחכה לאישור, אך כך נוסח קושייתי כפי שכתבתי:

ובכן לענ״ד דבריו [של מרן בחזו״ע] התם מאד מצודדים. לפני שהביא את הערוך שולחן הנ״ל, כתב שנוהגים את השו״ע בדיעבד, אך לכתחילה ראוי לברך הגומל כמה שיותר קרוב. ולאחמ״כ הביא את הערוך שולחן ללא יותר מדי הערות.
ולענ״ד הדבר ברור בצורה הבאה - גם אם הערוך שולחן חידש סברא מדנפשיה לחלוק על השו״ע, הרי הוא מגיע לאחר שהרב שם חיזק את דברי השו״ע שיברך כל זמן שירצה, אף שלכתחילה ראוי לברך כמה שיותר קרוב.
וקצת פשוט לי שאף כוונתו של מרן הגר״ע לא היה להביאו להלכה לגמרי, אלא לצרפו למהלך שכתב קודם לכן.
אפשר לפלפל בזה אך מעיון מועט כך נראה לענ״ד, וכן מלשון הפסק ההלכתי בחזו״ע שהביא לשון השו״ע כפשוטו ולא הגביל זאת בשנה.
 
נערך לאחרונה:
אך כשיש לי קושיא על הראשל״צ, לא ארתע מלהשיג את האמת. וכך דרכו של מרן זצוק״ל בכל ספריו. ואם תראה את דבריו של המקשה בפורום הנ״ל, תראה שסגנון קושייתי שונה לגמרי.
הכל טוב. מותר להקשות. יש דרך ניסוח ראויה. וגם לא נכון להביא ממקומות שמחפשים לפרוך בכוח בתורה שנעשית להם סם המות כפשט הסוגיא בתענית. להתרחק מהם ביתר שאת, כי מה לעשות החברה משפיעה וכד' הרמב"ם המפורסמים.
 
הכל טוב. מותר להקשות. יש דרך ניסוח ראויה. וגם לא נכון להביא ממקומות שמחפשים לפרוך בכוח בתורה שנעשית להם סם המות כפשט הסוגיא בתענית. להתרחק מהם ביתר שאת, כי החברה משפיעה וכד' הרמב"ם המפורסמים.
חבל שאין מנגנון השהייה בפורום של 5 דק׳ בין תגובה לתגובה כדי שיראו את העריכות.
עכ״פ אם תראה את דרכי שם תראה שאין דרכי להסכים איתו, ואפילו כמעט הבאתי לסגירת הנושא מחמת שיש הערות שלענ״ד ממש מזלזלות. ואכן ב״ה ההנהלה שם ערכה את הודעותיו לרוב, אך לא הצלחתי להביא לסגירת הנושא.
 
נערך לאחרונה:
שרשור שאני ו @לשמור ולעשות העברנו בפרטי
לגופו של ענין מה שכתבת למה מרן לא כתב למעלה עד שנה, נראה לענ"ד א, כי מרן לא קבע הלכה למעלה שאינה מבוססת די הצורך בפוסקים (ובכ"א לומר לברך גם אחרי שנה זה בכלל קשה לעיכול).
ב, כי זה לא מצוי כלל שיעבור כ"כ הרבה זמן ולא יברך הגומל על משהו אחר. וזה נידון ארוך בפנ"ע אם לא בירך הגומל ובינתיים בירך על דבר אחר, אם יכול להשלים. ולהלכה לא יכול. נמצא שזה לא שייך אלא רק הלכתא למשיחא. עריכה: וזה גם לא שייך מחמת שלא יתכן שבמשך שנה לא חלה ועלה למיטה או לא נסע מעיר לעיר וכבר יברך על זה. ולכן לא כתב.
אבל למטה בהחלט צידד כדברי ערוך השלחן ושבט הקהתי ע"י שתיקה כהודאה בכך שסיים בדבריהם. וכאמור בהרחבה שלא נראה כלל שבאו לחלוק, איך יחלקו בענייני ברכה לבטלה החמורים ויכתבו דבר שאינו כדעת הראשונים שהביעו דעתם בנושא, וגם נגד השלחן ערוך. אלא מחוורתא כדשנינן.

אגיב לך פה ואז אעביר את זה לשרשור להגדיל תורה ולהאדירה . . .
לגופו של ענין מה שכתבת למה מרן לא כתב למעלה עד שנה, נראה לענ"ד א, כי מרן לא קבע הלכה למעלה שאינה מבוססת די הצורך בפוסקים
ולכן לא כתב.
אבל למטה בהחלט צידד כדברי ערוך השלחן ושבט הקהתי ע"י שתיקה כהודאה בכך שסיים בדבריהם.
מעולם לא נתקלתי במרן עושה זאת. בד״כ בתשובה הוא עשוי להוסיף פרטים שלא כתב בהלכה למעלה, כמו בחזו״ע ימים נוראים שהביא הערות על הדקדוקים והפיוטים בתשובה למטה כשבפסק לא האריך כ״כ.
אבל בכה״ג יש כאן פספוס בעצם ההלכה.
(ובכ"א לומר לברך גם אחרי שנה זה בכלל קשה לעיכול).
אבל זה פשט לשון השו״ע. עד שלא אראה את השבט הקהתי הנ״ל, לכאורה זה נגד לשון השו״ע שכותב ״יברך מתי שירצה״.
זה גם עוד השגה על צורת השיעור בעלון (לא שמעתי את השיעור עצמו), הרב מביא את הערוך שולחן כאילו מה שכתוב ״אף שיכול לברך מתי שירצה״ הוא לשון הערוך שולחן בעצמו, אבל למעשה זה לשון השו״ע ״שיכול לברך מתי שירצה״, ועל זה כותב הערוך שולחן ולי נראה שאם נשתכח וכו׳.
כן, כפי שכתבת זו סברא מסתברת, אך הפשט הפשוט בשו״ע אינו כן. ומרן זצוק״ל נקט לשנא דשו״ע ולא הביא את הערוך שלחן. כבר נתקלתי במקומות אחרים בהם מרן זצוק״ל דקדק בפסקו כמלוא הנימא, למה כאן השמיטו, לולא אולי הרגיש שזה מעט חידוש בשו״ע.
ייתכן שאליבא דאמת מרן זצוק״ל אכן פוסק כמו הערוך שולחן והשבט הקהתי כיוון שהביאם, אך בנתיים יש כאן סתירה מובהקת בין הפסק למעלה לבין התשובה. ולדידי ניחא יותר צד הקולא, הואיל והערוך שולחן ושבט הקהתי הם די חידושים בפנ״ע.
זה מה שבעצם צרם לי בדברי הראשל״צ. מילא היה מפרש את כוונת מרן לצד אחד, אך בשיעור הוא יצא בחריפות שכאילו חלילה להגיד צד שני. בסופו של דבר שו״ת בצל החכמה כן פסק כך. וכי לא ידע לפסוק חלילה? [עריכה: וזה צורם לי כי אני יודע גם באיזה רב מדובר]
נחסם לי העריכה בפרטי אז אכתוב כאן:
מה שיוצא כאן הוא שיש ב׳ סברות להקל ולהחמיר, כל אחת מהן על פניו הן מחודשת.
ערוך השולחן ושבט הקהתי מגביל מה שכתוב בשו״ע ״ויברך מתי שירצה״, ואילו בצל החכמה פירש את דברי השו״ע כפשוטם. לדידי כשאני מסתכל על השו״ע ומחפש את הסברות במה שכתוב בו, בצל החכמה מסתדר בלשון מצוין, אף שבסברא לכאורה דברי ערוך השולחן ושבט הקהתי צודקים.
לכאורה אמת ונכון וקיים שיש לבוא ולומר סב״ל, אך התם בחזו״ע מרן זצוק״ל האריך לדחות את החולקים על השו״ע שאין הגבלה של ״יברך מתי שירצה״, רצו לומר ג׳ ימים וכו׳, ולמסקנא מרן כותב שלא אמרינן סב״ל במקום מנהג, אלא כדעת השו״ע ש״יברך מתי שירצה״. נכון שמסתבר לומר שכל הקולא הזו נמשכת עד למה שכתבו ערוך השולחן ושבט הקהתי. אך איך מחמת זאת אדחה את פשטות לשון השו״ע שסובלת יותר את הסברא שמקילה, ואף מסתדרת יותר עם דברי מרן לפני שהביאם?
ואם כל זה אף מסתייע לי מהעובדה שבלשון הפסק, ששם סתם כלשון השו״ע, למה שלא אסביר כן אף למסקנא בדברי מרן זצוק״ל?
 
נערך לאחרונה:
ומה שכתב כל זמן שירצה אין בזה סתירה לי"ב חודש כמו שהבינו הפוסקים הנ"ל. האם הם לא ראו את לשון הש"ע והראשונים? לשיטת המשיגים הם חלקו על הש"ע והראשונים סתם מסברא בעלמא, ופשוט שלא כך.
האם נראה לך שהשו"ע שכתב 'כל זמן שירצה' חשב שנבין דהיינו 'עד שלא ישכח מלבו'? האם כל האחרונים שהעתיקו את דברי השו"ע כפשוטו ולא כתבו כלום - גם סברו כך?
האם השו"ע לא יכל לכתוב במילים פשוטות במקום 'כל זמן שירצה' - 'עד שישתכח מלבו', ולא היה גורם להטעות אותנו?

השכל הישר מבין שהדברים כפשוטם. שבקי לערוך השולחן דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דלא פליג על השו"ע, אבל מדברי השו"ע עצמו וכל האחרונים נראה בבירור שאין שום הגבלה של זמן.

ובפרט שכך מתבאר 'להדיא' מדברי הצידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"ב שכתב:
ואם לא אמרה יאמר אותה אפי' אחר כמה ימים לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה ותודה יכול להביאה כל זמן שירצה ע"כ. לקרבן תודה אין הגבלה של שנה או נשכח מלבו, וממילא גם להגומל. כמדומני שזו ראיה שאין עליה תשובה!

וכך מפורש בדברי ספר ברכת הבית [משנת תרנ"ג] שערי בינה שער כז ס"ק יט
בדיעבד צריך לברך אפילו אחר זמן מרובה דהחיוב נמשך על כל ימיו להודות להשי"ת שניצול ע"כ. ואשתמטתיה למרן זצ"ל ולמרן שליט"א. ומסתבר שאם היו רואים דבריו, לא היו חוששים לדברי היחיד של הערוך השולחן.

ועכ"פ השגה על מי שפוסק כך - ודאי שאין, ודברי @לביא נכונים מאוד.
 
חזור
חלק עליון