עלון השיעור השבועי פרשת שמות תשפ"ה

[לשמור ולעשות]

ובפרט שכך מתבאר 'להדיא' מדברי הצידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"ב שכתב:
ואם לא אמרה יאמר אותה אפי' אחר כמה ימים לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה ותודה יכול להביאה כל זמן שירצה ע"כ. לקרבן תודה אין הגבלה של שנה או נשכח מלבו, וממילא גם להגומל. כמדומני שזו ראיה שאין עליה תשובה!

אתה מתלוצץ?
אם ברכה זו נתקנה כנגד תודה נלמד את כל הדינים של תודה בגזירה שווה לברכה???
מה שייך?!
כוונתו שאין הכרח בג' או ה' ימים כשיטות אותם ראשונים.
אבל סברת ערוך השלחן ושבט הקהתי מובנות מאוד, נכון שלא מהלכות ברכות נגעו בה, אבל זו סברא כללית שמסתברת.
אני במקומך הייתי מדגיש דבר אחר בצידה לדרך
ואם לא אמרה יאמר אותה אפי' אחר כמה ימים לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה ותודה יכול להביאה כל זמן שירצה ע"כ.
מכאן ולומר שיכול לברך לעולמי עד? גם הוא לדבריך לא ידע להתנסח?
ותו לא מידי. כי בשונה מהרב @לביא אתה ומטרותיך כבר מוכרות לנו, להעתיק ולהדביק השגות ממקומות אחרים ולא להודות על האמת.

סתם דיון מיותר כי בלאו הכי זה לא שייך כמו שכתבתי לעיל, ונראה שלכן לא נחתו לזה הפוסקים הקודמים. אבל כדאי לך להמשיך להתעסק בזה אך ורק כדי להרבות וללבות מחלוקת!

 

[לשמור ולעשות]

אני במקומך הייתי מדגיש דבר אחר בצידה לדרך
ואם לא אמרה יאמר אותה אפי' אחר כמה ימים לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה ותודה יכול להביאה כל זמן שירצה ע"כ.
כוונתו שאין הכרח בג' או ה' ימים כשיטות אותם ראשונים.
אבל סברת ערוך השלחן ושבט הקהתי מובנות מאוד, נכון שלא מהלכות ברכות נגעו בה, אבל זו סברא כללית שמסתברת.

שוב מצאתי בחפיש'ה שכך הבין בדבריו הגאון רבי אשר וייס שליט"א, וששתי.
והאריך הרחיב כי על אף הדימויים לקרבן תודה, אין הכרח ללמוד ממנה כל פרט. ע"ש.
והביא מה שכתב מהר"ם שיק דלדברי @יוסף משה לא נברך ברכת הגומל בשבת, כי לא הביאו בשבת קרבן תודה. והרי לדבריו "זו ראיה שאין עליה תשובה"! אלא שהוא לא רוצה תשובה, הוא רוצה רק להקשות.

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

הרב בחזו''ע עמ' שנח הביא את ההלכה בערוך השולחן ואח''כ הביא את שו''ת שבט הקהתי ח''א את שניהם בפשטות ובסתימות וכל זה הרב הביא בקטע נפרד לגמרי
וגם בסוף הספר בתוכן ההלכות בעמ' תקנג הביאו את הרב בפשטות שזו דעתו שאם עבר זמן רב אינו מברך בשם ומלכות לפי שידוע לי מרן זצוק''ל כתב את תוכן ההלכות שם כך שאלתי אז בזמנו את רבי אליהו שטרית והשיב לי שנכון הדבר

 

[יוסף משה]

שוב מצאתי בחפיש'ה שכך הבין בדבריו הגאון רבי אשר וייס שליט"א, וששתי.
והאריך הרחיב כי על אף הדימויים לקרבן תודה, אין הכרח ללמוד ממנה כל פרט. ע"ש.
והביא מה שכתב מהר"ם שיק דלדברי @יוסף משה לא נברך ברכת הגומל בשבת, כי לא הביאו בשבת קרבן תודה. והרי לדבריו "זו ראיה שאין עליה תשובה"! אלא שהוא לא רוצה תשובה, הוא רוצה רק להקשות.

האם נראה לך שמישהו חושב שהגומל זה כמו קרבן תודה בדיוק?
כונתי פשוטה 'שלענין זה' שהביא ממנו הצידה לדרך בעצמו ראיה שאין לה הגבלה כמו קרבן תודה - א"א לעשות 'פלגינן', ולגבי 'הזמן' - זהו ללא הגבלה.
תתבונן היטב. אתה לא חייב להשיב כדרכך בדברי חירוף וגידוף.

 

[לשמור ולעשות]

תורת החילוק שלך להיכן הלכה?
אל תזדרז להקשות.
תחפש את האמת באמת.
האם נראה לך שמישהו חושב שהגומל זה כמו קרבן תודה בדיוק?
כונתי פשוטה 'שלענין זה' שהביא ממנו הצידה לדרך בעצמו ראיה שאין לה הגבלה כמו קרבן תודה - א"א לעשות 'פלגינן', ולגבי 'הזמן' - זהו ללא הגבלה.
תתבונן היטב. אתה לא חייב להשיב כדרכך בדברי חירוף וגידוף.

איזה נחמד להיות מסכן.
כל עוד תמשיך עם הדרך הנלוזה שלך תקבל את המקצת ממה שראוי לך.
אתה מוזמן לכתוב כאן כמו בן אדם ולא רק לעשות העתק הדבק של הערות.

כוונתי פשוטה שגם לענין זה אין הדבר כפשוטו ממש, וכדברי הראב"ד הגר"א וייס שליט"א.
אבל לדבריך זה נכתב 'להדיא' בצידה לדרך, ו"זו ראיה שאין עליה תשובה".

לפי שידוע לי מרן זצוק''ל כתב את תוכן ההלכות שם כך שאלתי אז בזמנו את רבי אליהו שטרית והשיב לי שנכון הדבר

ביביע אומר כתב, לא בחזון עובדיה.

 

[יוסף משה]

כל עוד תמשיך עם הדרך הנלוזה שלך תקבל את המקצת ממה שראוי לך.

ממש מפחיד...

כוונתי פשוטה שגם לענין זה אין הדבר כפשוטו ממש, וכדברי הראב"ד הגר"א וייס שליט"א.
אבל לדבריך זה נכתב 'להדיא' בצידה לדרך, ו"זו ראיה שאין עליה תשובה".

מי שאומר שהדבר שלא כפשוטו הוא הבעייתי. אכן זה כתוב 'להדיא' ו'זו ראיה שאין עליה תשובה'.
להגיד 'לאו דוקא' ו'לא כפשוטו' זה ממש לא תשובה.
עכ"פ למי שמחפש את האמת באמת.

 

[לשמור ולעשות]

ממש מפחיד...

לא אמור להפחיד, רק אל תתלונן.

מי שאומר שהדבר שלא כפשוטו הוא הבעייתי. אכן זה כתוב 'להדיא' ו'זו ראיה שאין עליה תשובה'.
להגיד 'לאו דוקא' ו'לא כפשוטו' זה ממש לא תשובה.
עכ"פ למי שמחפש את האמת באמת.

הדימוי לקרבן תודה הוא לא כפשוטו לכל כלליה ופרטיה ודקדוקיה, וגם לא לפרט זה. זה פשוט וברור כנ"ל. הצידה לדרך כתב לברך "אפי' אחר כמה ימים" איך הגעת לאחר כמה שנים.
ולא יעזור שתכתוב מילים מפוצצות, כאילו אין עוד מלבדך.

 

[יוסף משה]

הצידה לדרך כתב לברך "אפי' אחר כמה ימים" איך הגעת לאחר כמה שנים.

איך הגעת לכמה 'חודשים'?. אתה [היינו הערוך השולחן] מחליט שי"ב חודש כן ויותר לא? על פי מה? האם הצידה לדרך עלה בדעתו החילוק הזה??? תהיה כנה עם עצמך. אל תשקר את עצמך ואת כולם! הקב"ה יודע שבלבך אתה יודע שהאמת היא לא כמו שאתה אומר, אלא שאתה רוצה להצדיק ולהצדיק כל הזמן.

פשוט וברור שכמו שאין חילוק בין כמה ימים לכמה חודשים גם אין חילוק בין כמה שנים. וכפי שכתב להדיא הברכת הבית שהבאתי לעיל [שכמובן לא התייחסת אליו, כי אין לך מה לעשות כנגדו..]

 

[לשמור ולעשות]

איך הגעת לכמה 'חודשים'?. אתה [היינו הערוך השולחן] מחליט שי"ב חודש כן ויותר לא? על פי מה? האם הצידה לדרך עלה בדעתו החילוק הזה???

מי אמר שהצידה לדרך אמר י"ב חודש? הוא לא אמר. ומי שאמר דבריו מסתברים.

אל תשקר את עצמך ואת כולם! הקב"ה יודע שבלבך אתה יודע שהאמת היא לא כמו שאתה אומר, אלא שאתה רוצה להצדיק ולהצדיק כל הזמן.

לא נכון. אתה רוצה להקשות ולהקשות כל הזמן. קשה לך שקל לנו, מה לעשות.
שומעים את הרב ונהנים, ואתה משתגע...

פשוט וברור שכמו שאין חילוק בין כמה ימים לכמה חודשים גם אין חילוק בין כמה שנים. וכפי שכתב להדיא הברכת הבית שהבאתי לעיל [שכמובן לא התייחסת אליו, כי אין לך מה לעשות כנגדו..]

לא פשוט ולא ברור.
ואתה גם מתעלם ממה שהביאו כאן בשם ספר לוית חן [הקדום], שלפי דברי הצידה לדרך ניתן לברך רק עד שלושה רגלים, כדין מי שהתחייב קרבן שאסור לו לאחר מלהביאו יותר משלשה רגלים. ועובר בבל תאחר.
מה פירוש "אין לך מה לעשות נגדו"? אף אחד לא אמר שאין מי שאומר לברך אחר שנה, אסייע לך גם מדברי האדמו"ר מקומרנא בספרו שלחן הטהור סי' ג אות ה בזר זהב, שג"כ כתב כמו גם שו"ת בצל החכמה, לברך אפילו אחר עשר שנים (תשמח במתנה שנתתי לך, אתה לא היית עושה דבר כזה, כי אתה לא אמיתי). אבל כשיש מחלוקת בסברא באחרונים, כולם במאה מאתים שנה האחרונות, למה לא נחוש לברכה לבטלה. בפרט שלדעת רבים מהראשונים אחר ג' ימים כבר לא יכול לברך, ועד שנה מובן, אך הבו דלא לוסיף עלה.

ושוב, כל זה אינו מעשי, כי לא מצוי כלל שיעבור כ"כ הרבה זמן ולא יברך הגומל על משהו אחר. והלכה היא שאחר שבירך אינו משלים על מה שלא בירך.
נמצא שאין זה אלא הלכתא למשיחא. וגם לא יתכן שבמשך שנה לא חלה ועלה למיטה או לא נסע מעיר לעיר, וכבר יברך על זה.

 

[יוסף משה]

ואתה גם מתעלם ממה שהביאו כאן בשם ספר לוית חן [הקדום], שלפי דברי הצידה לדרך ניתן לברך רק עד שלושה רגלים, כדין מי שהתחייב קרבן שאסור לו לאחר מלהביאו יותר משלשה רגלים. ועובר בבל תאחר.

הוא לא כותב את זה בדעת 'הצידה לדרך'. הוא לא הזכיר את דבריו כלל. הוא כותב את זה 'סברא שלו' בדעת הטור.
בצידה לדרך זה לא כתוב, וחבל לחזור על הזמן על אותו הדבר.
מי שרוצה לפסוק כהחולקים על השו"ע וסתימת רוב האחרונים - שיערב לו.
השגה על מי שפוסק כסתימת השו"ע ורוב האחרונים - אין כאן.
ותו לא מידי.

 

[לשמור ולעשות]

הוא לא כותב את זה בדעת 'הצידה לדרך'. הוא לא הזכיר את דבריו כלל. הוא כותב את זה 'סברא שלו' בדעת הטור.

זה כפתור ופרח עם דברי הצידה לדרך.
תראה איך אתה דוחה את ספר לוית חן בקל ומתעקש על ראיה מספר ברכת הבית שהיה 150 שנה אחריו.
מה עם ספק ברכות, מאיפה הביטחון?!

השגה על מי שפוסק כסתימת השו"ע ורוב האחרונים - אין כאן.

לשיטתך זו סתימת, אבל אתה רואה שנחלקו בזה, ומתעלם.
ואתה בגודלך, בהבנתך הבלתי מעורערת שאין עליה תשובה, ואין אחריה צד אחר, מכריע בין האחרונים לברך ולא לחשוש לברכה לבטלה!

ותו לא מידי.

אמן.

 

[יוסף משה]

זה כפתור ופרח עם שיטת הצידה לדרך.

גם בדברי הלוית חן לא כתוב שלאחר ג' רגלים 'אסור לברך'. הוא אומר שאפשר לאחר עד ג' רגלים כדין בל תאחר.
מי שלא הביא קרבן תודה עד ג' רגלים ועבר על בל תאחר - לא מביא יותר קרבן תודה?
ה"ה שגם יכול לברך. אלא שלא יעשה כן כמו שלא יעבור על בל תאחר.
וממילא נפל גם הלוית חן שהבאת לשיטתך.
מי שנשאר זה רק! הערוך השולחן, והוא סברא יחידאה כנגד השולחן הטהור והברכת הבית 'וסתימת כל האחרונים', ו'משמעות' הצידה לדרך, ובכה"ג לא אמרינן סב"ל.
לא צריך שום בטחון ושום בטיך בשביל זה.
זוהי סברא פשוטה, וכפי שפסק הבצל החכמה וההלכה ברורה.

 

[לשמור ולעשות]

גם בדברי הלוית חן לא כתוב שלאחר ג' רגלים 'אסור לברך'. הוא אומר שאפשר לאחר עד ג' רגלים כדין בל תאחר.
מי שלא הביא קרבן תודה עד ג' רגלים ועבר על בל תאחר - לא מביא יותר קרבן תודה?
ה"ה שגם יכול לברך. אלא שלא יעשה כן כמו שלא יעבור על בל תאחר.
וממילא נפל גם הלוית חן שהבאת לשיטתך.

אחר שאתה תר ומחפש לפרוך בכל הכוח את דברי מרן שליט"א, לא נעלם מעיניך שבקובץ קול תורה חלק פה הבין שלא כדבריך בלוית חן, ולמרות שפלפל בדבריו, כתב בדעתו שאחר ג' רגלים א"א לברך. בצדק, כי כל הנידון שלו שם על דיעבד ולא על לכתחילה, ולדבריך היה צריך להדגיש במפורש מה לכתחילה ומה בדיעבד. עיין שם היטב.

'וסתימת כל האחרונים', ו'משמעות' הצידה לדרך, ובכה"ג לא אמרינן סב"ל.

להבנך הבלעדית שאין אחריה כלום.

לא צריך שום בטחון ושום בטיך בשביל זה.

גאון הגאונים אתה!

ותו לא מידי.

אמן.

 

[יוסף משה]

לא נעלם מעיניך שבקובץ קול תורה חלק פה הבין שלא כדבריך בלוית חן, ולמרות שפלפל בדבריו, כתב בדעתו שאחר ג' רגלים א"א לברך. בצדק, כי כל הנידון שלו שם על דיעבד ולא על לכתחילה, ולדבריך היה צריך להדגיש במפורש מה לכתחילה ומה בדיעבד. עיין שם היטב.

נעלם ממני הקובץ הנ"ל. לא ראיתיו כלל.
אבל אל תתחמק.
תענה בכן ולא.
האם מי שלא הקריב תודה עד לאחר ג' רגלים חייב להקריב אותה או לא?
אם לא - הבא מקור.
אם כן - ה"ה לענין הגומל שהוא במקום קרבן תודה, שאע"פ שעשה איסור במה שלא בירך קודם לכן - החובה לא פקעה.

 

[לשמור ולעשות]

נעלם ממני הקובץ הנ"ל. לא ראיתיו כלל.

עיין שם ותהנה, מסתמא אתה כותב על זה, יביא לך סייעתא טובה, אבל בשורה תחתונה תהיה אמיתי.

תענה בכן ולא.
האם מי שלא הקריב תודה עד לאחר ג' רגלים חייב להקריב אותה או לא?

כן.

אם כן - ה"ה לענין הגומל שהוא במקום קרבן תודה, שאע"פ שעשה איסור במה שלא בירך קודם לכן - החובה לא פקעה.

תענה בכן או לא. יש בגמרא או בראשונים שפרטי ודקדוקי ברכת הגומל נלמדים מקרבן תודה? קל וחומר? גזירה שווה? בנין אב וכתוב אחד?
אם כן - הוכח.
אם לא - מה ההכרח ללמוד ממנה שיכול לברך עד ועד בכלל?
כדי להבין את הרעיון באופן כללי, אחר שמרן פסק ע"פ הראשונים שמברך כל זמן שירצה, מובנת ההשוואה המסוימת בין ברכת הגומל לקרבן תודה, שלא צריך לברך ממש בסמוך, אבל מזה זה נלמד? איפה כל הראשונים שכתבו שזמנה כל זמן שירצה, היו חייבים חייבים לכתוב את זה! [אה"נ גם ללוית חן זה לא נלמד מזה ממש, ונראה שלכן גם נזהר בלשונו מלהכריע בסכינא חריפה, ורק כתב "לא ישהה", כי אין להכריע משם בבירור לכאן ולכאן, אף שדעתו הנוטה שלא לברך אח"כ ברורה, אך מצד הסברא מובן בהחלט. עוד לא ראית שבט הקהתי]
[נוסיף בטעמא דמילתא, שאין כל הכרח לדמות בל תאחר ללכתחילה של הגומל, וקרבן אחר שנה לדיעבד של הגומל, דא"כ הרי בל תאחר הוא לא דין לכתחילה, הוא איסור דאורייתא! ולדבריך גם מי שלא בירך הגומל תוך שנה עובר איסור דאורייתא או לפחות דרבנן?
בהכרח שהדימוי לא מוחלט. ויתכן גם לדמות את הגומל דיעבד ל'בל תאחר' עצמו, שהתורה אסרה להמתין עד אחר ג' רגלים, וגם הברכה אין לברך אחר זמן זה, והסברא שלאח"מ שוכח התפעלות הנס. ומ"מ התורה ציוותה שיביא קרבן גם אח"כ, ולא מצינו שום מקום שדימו פרט זה לברכת הגומל. נא ממך, תקרא לאט לאט לפני שתשיב].
ותסביר מאי שנא מברכת הגומל שמברכים בשבת, לא כמו קרבן תודה שלא מקריבים בשבת? התעלמת מזה. אם זה לימוד גמור מקרבן תודה אתה חייב להתייחס.

לא מצאנו עדיין את הראיה המוצקה שאין עליה עוררין לברך ספק ברכה לבטלה.

 

[יוסף משה]

אם לא - מה ההכרח ללמוד ממנה שיכול לברך עד ועד בכלל?

תשאל את הצידה לדרך. לא אותי. אני בסה"כ אומר מה שכתוב בדבריו.

אבל מזה זה נלמד? איפה כל הראשונים שכתבו שזמנה כל זמן שירצה, היו חייבים חייבים לכתוב את זה!

את מה חייבים לכתוב? שמה שהם כתבו 'כל זמן שירצה' זה כפשוטו 'כל זמן שירצה' ולא 'עד י"ב חודש'????????????.

ותסביר מאי שנא מברכת הגומל שמברכים בשבת, לא כמו קרבן תודה שלא מקריבים בשבת? התעלמת מזה. אם זה לימוד גמור מקרבן תודה אתה חייב להתייחס.

התייחסתי לזה.
כתבתי במפורש שלא לומדים 'הכל' מקרבן תודה.
למה הצידה לדרך למד דוקא את זה? תשאל אותו.
אנו דנים 'מה' כתוב ולא 'למה' כתוב!

ועוד, שהצידה לדרך אינו 'העיקר' בסוגיא כאן. הטור והשו"ע לא למדו כלל מתודה אלא 'מסברא' בעלמא. הצידה לדרך זה רק 'חיזוק' לדברים, ואתה הופך את הקערה על פיה, כאילו שכל הסוגיא כאן זה קרבן תודה, וכאילו שמפורש בצידה לדרך עד ג' רגלים או עד שנה.

לא מצאנו עדיין את הראיה המוצקה שאין עליה עוררין לברך ספק ברכה לבטלה.

מצאנו גם מצאנו.
מסתמא אתה מכיר את זה
שו"ת בית מאיר סימן כא
כבר כתבתי למר כמה פעמים שאין דעתי נוחה לחדש דינים וכאשר כתבתי כמה פעמים בספרי שנוח לי ללמוד הרבה מסתימתן של ראשונים עי"ש.

 

[לשמור ולעשות]

למה הצידה לדרך למד דוקא את זה? תשאל אותו.

אני שואל אותך, להבנתך 'להדיא' בדבריו.

ואתה הופך את הקערה על פיה, כאילו שכל הסוגיא כאן זה קרבן תודה, וכאילו שמפורש בצידה לדרך עד ג' רגלים או עד שנה.

אמרתי בדיוק להפך, רק הודעה לפניך תסתכל.
אתה רוצה לטחון קמח טחון?

ואתה הופך את הקערה על פיה, כאילו שכל הסוגיא כאן זה קרבן תודה,

אתה מדבר על הפיכת הקערה על פיה, למה מי הביא בכלל את הצידה לדרך והסתמך על דבריו כמוצא שלל רב?
מי כתב את זה?

אם כן - ה"ה לענין הגומל שהוא במקום קרבן תודה, שאע"פ שעשה איסור במה שלא בירך קודם לכן - החובה לא פקעה.

עניתי לך על זה באורך.
יש לך מה לענות תענה.
אל תתחמק באלגנטיות ותרד מהמו"מ בדברי הצידה לדרך. ההסבר שלך בו פשוט לא נכון. בהכרח גמור. מכל מה שכתבתי לך.

תענה בכן או לא. יש בגמרא או בראשונים שפרטי ודקדוקי ברכת הגומל נלמדים מקרבן תודה? קל וחומר? גזירה שווה? בנין אב וכתוב אחד?
אם כן - הוכח.
אם לא - מה ההכרח ללמוד ממנה שיכול לברך עד ועד בכלל?
כדי להבין את הרעיון באופן כללי, אחר שמרן פסק ע"פ הראשונים שמברך כל זמן שירצה, מובנת ההשוואה המסוימת בין ברכת הגומל לקרבן תודה, שלא צריך לברך ממש בסמוך, אבל מזה זה נלמד? איפה כל הראשונים שכתבו שזמנה כל זמן שירצה, היו חייבים חייבים לכתוב את זה! [אה"נ גם ללוית חן זה לא נלמד מזה ממש, ונראה שלכן גם נזהר בלשונו מלהכריע בסכינא חריפה, ורק כתב "לא ישהה", כי אין להכריע משם בבירור לכאן ולכאן, אף שדעתו הנוטה שלא לברך אח"כ ברורה, אך מצד הסברא מובן בהחלט. עוד לא ראית שבט הקהתי]
[נוסיף בטעמא דמילתא, שאין כל הכרח לדמות בל תאחר ללכתחילה של הגומל, וקרבן אחר שנה לדיעבד של הגומל, דא"כ הרי בל תאחר הוא לא דין לכתחילה, הוא איסור דאורייתא! ולדבריך גם מי שלא בירך הגומל תוך שנה עובר איסור דאורייתא או לפחות דרבנן?
בהכרח שהדימוי לא מוחלט. ויתכן גם לדמות את הגומל דיעבד ל'בל תאחר' עצמו, שהתורה אסרה להמתין עד אחר ג' רגלים, וגם הברכה אין לברך אחר זמן זה, והסברא שלאח"מ שוכח התפעלות הנס. ומ"מ התורה ציוותה שיביא קרבן גם אח"כ, ולא מצינו שום מקום שדימו פרט זה לברכת הגומל. נא ממך, תקרא לאט לאט לפני שתשיב].
ותסביר מאי שנא מברכת הגומל שמברכים בשבת, לא כמו קרבן תודה שלא מקריבים בשבת? התעלמת מזה. אם זה לימוד גמור מקרבן תודה אתה חייב להתייחס.

לא מצאנו עדיין את הראיה המוצקה שאין עליה עוררין לברך ספק ברכה לבטלה.

אז אל תגיד תשאל אותו.

 

[יוסף משה]

אל תתחמק באלגנטיות ותרד מהמו"מ בדברי הצידה לדרך. ההסבר שלך בו פשוט לא נכון. בהכרח גמור. מכל מה שכתבתי לך.

לא מתחמק.
לדעתי הדבר פשוט בצידה לדרך כדכתבתי בתחלה. לא כתבת כלום. רק 'לאו דוקא' 'ולא כפשוטו', וקושיות מדינים אחרים של קרבן תודה.
זה באמת כלום.
לא מסלפים דברי ראשון מחמת קושיות ודימויים שאין בהם סרך קושיא, בשביל שרוצים להצדיק מישהו אחר.

 

[לשמור ולעשות]

לא מתחמק.
לדעתי הדבר פשוט בצידה לדרך כדכתבתי בתחלה. לא כתבת כלום. רק 'לאו דוקא' 'ולא כפשוטו', וקושיות מדינים אחרים של קרבן תודה.
זה באמת כלום.
לא מסלפים דברי ראשון מחמת קושיות ודימויים שאין בהם סרך קושיא, בשביל שרוצים להצדיק מישהו אחר.

לא קראת מה כתבתי.
אם אכפת לך לא לסלף, תקרא בנחת.

בשביל שרוצים להצדיק מישהו אחר.

תתחיל לכתוב פה לא רק העתקות הדבקות של הערות נבובות על מרן שליט"א. נראה מה יש לך למכור.

 

[לביא]

הרב בחזו''ע עמ' שנח הביא את ההלכה בערוך השולחן ואח''כ הביא את שו''ת שבט הקהתי ח''א את שניהם בפשטות ובסתימות וכל זה הרב הביא בקטע נפרד לגמרי
וגם בסוף הספר בתוכן ההלכות בעמ' תקנג הביאו את הרב בפשטות שזו דעתו שאם עבר זמן רב אינו מברך בשם ומלכות לפי שידוע לי מרן זצוק''ל כתב את תוכן ההלכות שם כך שאלתי אז בזמנו את רבי אליהו שטרית והשיב לי שנכון הדבר

אכן בתוכן ההלכות כותב ז״ל: (אם עבר זמן רב עד שנשכח הענין שוב אינומברך הגומל אלא בלי שם ומלכות) ע״כ.
אך מלבד שהתעלם משבט הקהתי (עד שנה) והזכיר רק את ערוך השולחן (אם עבר זמן רב), יש לשים לב שגם בזה כתוב שיש לברך, אם כי לא בשם ומלכות. וכשרואים את הסתעפות ההלכה בתוכן ההלכות הנ״ל, בראשונה כתב ללא סוגריים כלשון הפסק למעלה התם ז״ל אם איחר לברך הגומל יש לו תשלומין כל זמן שירצה ונכון לכתחילה לא לאחר יותר משלשה ימים ע״כ.
ולכאורה נראה שיותר ברור שמרן לא הכריע כערוך השולחן לגמרי, אם כי חשש לאזכרת שם ה׳, ולשבט הקהתי לא חשש כלל, מתוכן ההלכות שהבאת. ובעמ׳ שנו בפסק ההלכה למעלה לא הזכירם כלל, למרות שהביאם בתשובה למטה.
אז אף לשיטתך, כאמור ערוך השולחן מסתבר אף בשו״ע כדכתיבנא וכפי שכתב @לשמור ולעשות , אך השבט הקהתי כפשוטו לא מסתדר עם פסק השו״ע שכתב יברך מתי שירצה, ואולי לזה מרן לא פסק כמותו.