• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

איך היה מותר לבני ישראל ליהנות ממכת דם? הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים!

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה, אמר ר׳ אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל. ובספר אסיפת חכמים וליקוטי שושנים שנדפס בשנת תפ״ה, העיר בשם הגאון הגדול מוהר״ר נפתלי הירץ אבדק״ק לבוב זצ״ל, איך מכרו בני ישראל מים למצרים, הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים, כמבואר בתענית כד: "אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא".
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.
עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.​
 
אלא לכאורה קשה הרי אם היה מים ומתו הדגים, זה גם נס שהמים לא הסריחו מהדגים, ואכתי הוי הנאה ממעשה ניסים. ויש לתרץ, שלהחזיק מצב קיים לא נחשב נס שמנכין לו, וכל האיסור להינות מנס זה רק כשע"י נס נוצר דבר חדש, ומשום כן לא היה איסור לישראל להנות מהכסף שלקחו מהמצרים עבור המים, ולכן בגמרא בתענית (כד.) שנעשה נס והאוצר התמלא חיטים, וכתב שם רש"י שאסור להנות ממעשה ניסים, מיירי שהוא מצב חדש, ומובן מ"ש רש"י שיש איסור להנות מהנס.
 
אלא לכאורה קשה הרי אם היה מים ומתו הדגים, זה גם נס שהמים לא הסריחו מהדגים, ואכתי הוי הנאה ממעשה ניסים. ויש לתרץ, שלהחזיק מצב קיים לא נחשב נס שמנכין לו, וכל האיסור להינות מנס זה רק כשע"י נס נוצר דבר חדש, ומשום כן לא היה איסור לישראל להנות מהכסף שלקחו מהמצרים עבור המים, ולכן בגמרא בתענית (כד.) שנעשה נס והאוצר התמלא חיטים, וכתב שם רש"י שאסור להנות ממעשה ניסים, מיירי שהוא מצב חדש, ומובן מ"ש רש"י שיש איסור להנות מהנס.
יישר כוח ובהירות נפלאה.
 
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה, אמר ר׳ אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל. ובספר אסיפת חכמים וליקוטי שושנים שנדפס בשנת תפ״ה, העיר בשם הגאון הגדול מוהר״ר נפתלי הירץ אבדק״ק לבוב זצ״ל, איך מכרו בני ישראל מים למצרים, הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים, כמבואר בתענית כד: "אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא".
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.
עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.​
היה אפשר לשאול את השאלה גם על שאר המכות כגון חושך שלכל מקום שהיהודי הולך יש אור ולמצרי חשך.
ואע''פ שגם בזה אפש''ל כמו שכתבת שאי''ז מעשה ניסים שאצלו נשאר טבע רגיל שיש אור.
ובעניי כמדומני שחחשיב נהנה כיון שהמחיר המופקע שהישראל לקח על מיים הרי זה מחמת הנס שכל מימיו נעשו לדם וא''כ עצם העלאת מחיר המיים [של הישראלים] היא מחמת נס וחשיב הבאה ממעשה ניסים אע''פ שגם בזה אפשר לדון שזה לא הנאה ישירה ממעשה ניסים אלא בגרמא שמימיו נתיקרו ושמא בזה לא נאמר איסור זה.
אבל האמת יורה דרכו שבמצריים רצון הקב''ה שיהיה ו''הפלתי'' בין ישראל למצריים ואדרבה רצה שישראל יהנו ממעשה ניסים.
 
היה אפשר לשאול את השאלה גם על שאר המכות כגון חושך שלכל מקום שהיהודי הולך יש אור ולמצרי חשך.
ואע''פ שגם בזה אפש''ל כמו שכתבת שאי''ז מעשה ניסים שאצלו נשאר טבע רגיל שיש אור.
ובעניי כמדומני שחחשיב נהנה כיון שהמחיר המופקע שהישראל לקח על מיים הרי זה מחמת הנס שכל מימיו נעשו לדם וא''כ עצם העלאת מחיר המיים [של הישראלים] היא מחמת נס וחשיב הבאה ממעשה ניסים אע''פ שגם בזה אפשר לדון שזה לא הנאה ישירה ממעשה ניסים אלא בגרמא שמימיו נתיקרו ושמא בזה לא נאמר איסור זה.
אבל האמת יורה דרכו שבמצריים רצון הקב''ה שיהיה ו''הפלתי'' בין ישראל למצריים ואדרבה רצה שישראל יהנו ממעשה ניסים.
דבריך נראים אמת לאמיתה של תורה.
יישר כוח!
 

עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.​
ראיתי תשובה זאת בשם הגרח"ק זצוק"ל
וז"ל בקצרה למיטב זכרוני:
דהנס היה מה שנהיה לדם ומה שחזר להיות מים אין זה הנאה ממעשה ניסים.
 
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.​
וכ"כ המקשה [או הרב שהביאו], וביתר ביאור חידש שם שהיאור עצמו לא נהפך לדם בעוד המים מחוברים בו, אלא רק כשהמצרי לקח ומה שהדגה מתה היה זה נס בפני עצמו.
מיהו לכאורה הדברים מחודשים מאוד, ואעתיק כאן מ'עלים לתרופה' תשע"ה איך שהביאוהו:​
והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר ויהי הדם בכל ארץ מצרים (ז, כא). בספר 'הלכות עולם' להגאון רבי מאיר מייזלש זצ״ל (על מסכתות הש״ס. זולצבאך תקט"ז, עמ׳ מ"ג. ומשם הועתק בספר 'ליקוטי שושנים ווארשא תר״מ, ועוד) הובא בשם "הגאון מוהר״ר נפתלי הירץ ז״ל שהיה אב״ד בק״ק לבוב", שהקשה: למה ליה למימר "והדגה אשר ביאר מתה", פשיטא, דכיון שנעשה המים לדם ודאי מתו הדגים שבתוכה. וכתב לחדש: "דהמים לא נשתנו כלל ממראיתן, ורק ביד המצרי נהפך לדם׳. ונס אחר היה, דאף על פי שלא נשתנו המים רק ביד המצרי, אעפ״כ מתו הדגים".​
ובהע' 3 שזה בשביל שלא יהיה בעיה שאסור ליהנות ממעשה ניסים; ובפרדס יוסף גם הביא זאת ומפלפל בזה.
ומש"כ שהדברים מחודשים - הביאו שם בהע' 2 שלשון הריטב"א שהמים "נהפכו לדם אחר שהיו בידם של מצרים".
עוד הביאו שם מגבולות בנימין.
אך לכאורה יתכן שכוונת הריטב"א לא למים שמהיאור, אלא אם סתם המצרי השיג מים, כגון שלקח מיהודי בלא לשלם.​
 


כתוב את תגובתך
חזור
חלק עליון