כללים ע''פ אחרוני הזמן לבני ספרד ואשכנז [למותר לציין שיש להוסיף עוד לשנות ולמחוק ואינו אלא מראה מקום הוא לו]
כללים
מלאכת קושר ומתיר
[סי' שיז]
''מכלל המלאכות הרגילות אצל האדם שבנקל אפשר שיכשל בהן וצריכין השגחה ביותר הוא מלאכת הקושר והמתיר שהאדם רגיל בזה בימות החול הרבה והידים עסקניות הם בדבר זה תמיד''[1]
הקדמה: הנה מלאכת קושר יסודה במשכן שכן עשית הרשתות לצורך צידת החילזון לצביעת היריעות נעשתה ע''י קשירת חבלים והתרתם[2] תולדת מלאכת קושר היא פתילת חוטים (היינו שזירת כמה חוטים לחבל אחד) והפרדתם היא תולדת מתיר[3]. וכלל הוא כי כל קשר שחייבין על קשירתו כך חייבין על התרתו. וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור. וכל קשר שמותר לקשרו כך מותר להתירו[4] ויש לציין שרבותינו הראשונים נחלקו אם במלאכת מתיר צריך שיהיה מתיר ע''מ לקשור ולהלכה אף המתיר שלא ע''מ לקשור חייב כל שלא עשה ע''מ לקלקל[5] כל קשר שאסור לקושרו בשבת אסור אף להדקו אם הוא רפוי[6].
.
מה נכלל בגדר קשר
והנה תחילה עלינו לדון מה נכנס בגדר קשר ואח''כ יש לדון באילו אופנים נאסרו הקשרים ובאילו הותרו והנה יש לחלק הדבר לשלושה הגדרת האחד קשר בראש החוט קשר יחידי ועניבה קשר יחידי היינו לדוג' כאשר מסובב חבל סביב מותניו ונוטל קצה אחד ומכניסו תחת חבירו על פעולה זו אין שם קשר ומותרת היא בשבת[7] וכן עניבה [היינו שאינו מכניס את קצה החוט בלולאה אלא מכניס את אמצעיתו ומהדק[8] כדרך שעושים בנעלים רק לולא הקשר התחתון] מותרת בשבת ואין עליה שם קשר כלל[9] אולם קשר בראש החוט היינו קשר רגיל [כדרך שעושים בסופי חוטי הצציות שלא יפרדו] יש עליו שם קשר
ויש אומרים שמהתורה חייב אף אם עשה קשר של קיימא בלחוד ובלבד שתיהיה דעתו שיתקיים לעולם אך אם קשרו לזמן אין איסור בדבר אלא מדרבנן ולא איכפת לן אי הוי מעשה אומן או לא[10].
ולמעשה דעת מרן השו''ע כדעה ראשונה ודעת הרמ''א לחוש לחומרא לדעה השניה[11] ולפ''ז נמצא שלדעת הרמ''א אין לקשור קשר העשוי לזמן אף שאינו מעשה אומן ולדעת מרן השו''ע שרי ולכו''ע אסור לקשור קשר שהוא מעשה אומן.
הגדרת קשר מעשה אומן
א. לעיל נתבאר שדעת השו''ע שקשר שהינו מעשה אומן אסור לקושרו מדרבנן והיכא דהוי נמי קשר של קיימא אסור מה''ת והנה בהגדרת קשר מעשה אומן מצינו כמה דעות בדברי רבותינו האחרונים די''א
[12] דאין אנו בקאים בהגדרת מעשה אומן ויש לחוש בכל עשיית שני קשרים זה על זה למעשה אומן
[13] וכן יש לחוש בכל קשר אמיץ שמא מעשה אומן הוא והגדרת קשר אמיץ לפי דעה זו היינו אפי' יכול להתירו באחד מידיו כל שאינו יהיה ניתר מעצמו
[14].
ב. איסור עשיית קשר ע''ג קשר הינו אף כאשר עשה את הקשר הראשון בערב שבת אם ע''י עשייתו לקשר השני בשבת יהפך הקשר להיות קשר של אומן או של קיימא אסור לעשות הקשר השני בשבת
[15]
ג. י''א
[16] שאיסור שני קשרים הינו אף כאשר אינם מהודקים הדק היטב דזה אפי' בקשר אחד אסור.
ד. שני קשרים שקשרם בימי החול בסתם בלי לחשוב אימתי יתירם אינם נקראים קשר של קיימא שמכיון שבשעת הקשירה לא היה הדבר ודאי שישארו זמן רב [שבע ימים] מבלי שיתירם הרי שאינם בכלל קשר של קיימא
[17]
- ה. אף לדעת האוסרים עשיית קשר ע''ג קשר מ''מ בקשר ועניבה על גביו אין לחוש למעשה אומן ושרי[18] ובלבד שלא יהיה קשר של קיימא
ו. וכן מותר להתיר שני קשרים זה ע''ג זה שנעשו לזמן (היינו עד שבעה ימים) כאשר יש בדבר צער ולכן אם שכח אדם וקשר שרוכי מנעליו זה ע''ג זה בשני קשרים ומצטער לילך עמם כל השבת רשאי להתירם
[19] וכן כאשר עשה עניבה בחגורת החלוק ונקשרה לו מותר להתירה בשבת וכן מותר להתיר שרוכי המנעל כאשר העניבה שע''ג הקשר הסתבכה ונעשית לקשר ואין לחוש בדבר משום התרת שני קשרים
[20] כשם שאין לקשור שני קשרין זה ע''ג זה ה''ה שאין לקשור קשר בראש החוט
[21] וכל זה דוקא בראש החוט אבל באמצע החוט אין לחוש כלל אפי' קושרו לעולם
[22] כל שעושה קשר אחד
מעשה אומן לבני עדות המזרח
ז. ויש חולקים ושאין לחוש בעשיית שני קשרים למעשה אומן
[23] ובגדר מעשה אומן מצינו שיש אומרים
[24] שדוקא בקשר אמיץ וחזק ביותר יש לחוש למעשה אומן משא''כ בקשר שיכול להתירו בידו אחת ויש אומרים
[25] שאין לחוש לקשר של אומן אלא היכא דנעשה בחכמה ואומנות היינו שאין ההדיוט יודע ויכול לקושרו הא לאו הכי אפי' הוי קשר אמיץ לא הוי מעשה אומן.
קריעת וחיתוך חוט
כל קשר שמותר להתירו אם אינו יכול להתירו מותר לנתקו או לחותכו בסכין אם הוא לצורך ואין לעשות כן בפני עם הארץ שלא יבא להקל יותר
[26] ובאופן שמנתקו דרך קלקול
[27] יש להקל בכל קשר
[28]
הגדרת קשר של קיימא
א. לעיל נתבאר שלדעת השו''ע הקושר קשר של קיימא בלחוד פטור אבל אסור לעשות כן מדרבנן ולדעת הרמ''א יש לחוש בדבר לאיסור תורה ומצינו שרבותינו הראשונים נחלקו בהגדרתו לכמה כתות
[29]
ובדעת מרן השו''ע נחלקו רבותינו האחרונים כי יש אומרים שאין קשר של קיימא אלא העשוי להתקיים לעולם
[30] ויש לציין שיש מחכמי ספרד שחששו לדברי הרמ''א דלהלן
[31] ויש אומרים דכל קשר שעשוי להתירו בתוך שבעה ימים מותר לקושרו
[32]
אולם מאידך דעת הרמ''א
[33] שאף כאשר לא נעשה לעולם יש בדבר עכ''פ איסור מדרבנן [והיכא דנעשה לעולם יש לחוש בדבר לאיסור תורה] ובשיעור הזמן שיהיה נחשב לקשר של קיימא מדרבנן
[34] הביא בדבר מחלוקת אם הוא כאשר נעשה ליותר מיום או כאשר נעשה ליותר משבוע ולמעשה הכרעת המשנ''ב ועוד
[35] שיש לחוש לדעה דאחר יום הוי של קיימא מדרבנן ובשעת הדחק יש לסמוך להקל על הנך י''א דעד שבעה לא הוי של קיימא
- ב. קשר שלפעמים משאירים אותו לעולם אסור לקושרו אף אם בדעת הקושר להתירו בו ביום שמא ימלך וישאירנו שם לעולם[36] והנ''מ לבני אשכנז אולם לבני עדות המזרח אין לחוש בזה ושרי[37]
- ג. קשר שדרך העולם שקושרים ע''מ שיתקיים לעולם אסור לאדם לקושרו אפי' דעתו להתירו ואפשר שיש בדבר איסור תורה[38] וכן היכא שדרך העולם להתירו והוא קושרו ע''מ שיעמוד לעולם ג''כ אסור[39] והיכא שיש שקושרים לעולם ויש שאינם קושרים לעולם יש לילך אחר דעתו[40]
קשרים המותרים
א. וכן מותר לכתחילה לקשור ולהתיר קשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן ולכן מותר לקשור את קשר הנעליים בקשר ועניבה על גביו כיון שעומד להיפתח בו ביום
[41] ויש הסוברים שקשר ועניבה ע''ג מותר מן הדין להתירו ולקושרו שאינו בכלל קשר [כל שאינו קשר גמור] ומ''מ טוב להחמיר בזה כל שאינו עומד להיפתח תוך שבעה ימים ובמקום מצוה אי''צ להחמיר
[42]
ב. מותר לקשור קשר מעשה אומן ואינו של קיימא כל שעושה לצורך מצוה ואי אפשר בענין אחר ואין לחוש בדבר לאיסור דרבנן
[43] וכן מותר לקשור קשר שהוא מעשה אומן ואינו של קיימא כל שעושה לדבר מצוה
[44]
[1] לשון הבא''ח [ש''ב כי תשא אות א]
[2] עי' שבת [דף עד:] והכי מסיק רבא התם. אולם יש לציין שמדברי רש''י [במתנ' קיא:] נראה דילפינן לה מקושרי יריעות במשכן כדעת אביי וצ''ל דאף דדחי לה רבא התם היינו לענין מלאכת מתיר אבל לא לענין מלאכת קושר וכמ''ש לבאר בשו''ת נזר כהן [ח''א סי' כב אות א במוסגר] ואם יש לחייב על מלאכת קושר דוקא בחיבור שני דברים דומיא דמלאכת המשכן או או אפי' בקשר אחד לכשעצמו עי' באורח''ש [ח''א עמ' שכה הע' א] שהביא ראיה לכך מדברי הרמ''א [בסס''ע א] שחייב על קשר שבראש החוט וחזינן שאי''צ דוקא חיבור של שני חלקים
[3] רמב''ם [פ''י הלכ' ח] והובא להלכה במשנ''ב [סי' שיז סס''ק לד] בבא''ח [ש''ב כי תשא אות ו] בחזו''ע [ח''ה עמ' עו] ובמנוח''א [ח''ג עמ' לח אות יד]
[4] רמב''ם [פ''י הלכ' ז] וכן הוא ברמ''א [סעי' א] ובמשנ''ב [ס''ק ז] בבא''ח [שם אות ה] ובחזו''ע [ח''ה עמ' מז אות ו] ובמנוח''א [עמ' כד אות ג].
[5] הנה נודע שיטת הרא''ש דאינו חייב על מתיר אלא במתיר ע''מ לקשור דומיא דצידי חלזון שהיה במשכן [הובא בב''י בסי' א] אולם איסורא דרבנן איכא בכל גווני [ב''י שם] ועי' בבה''ל [בסי' שיז סעי' א ד''ה דינו] דמדברי הרמב''ם [שם בהלכ' ח] נראה דפליג בזה על הרא''ש ושכן דעת רש''י והסמ''ג שתמה בזה דהא גם בקורע דבעי ע''מ לתפור חייב כל שיש תיקון בקריעתו וא''כ ה''ה לענין מתיר אמאי בעי ע''מ לקשור ואינו חייב כל שיש תיקון בהתרתו וע''ש דמסיק דבמלאכת מתיר חייב אף שעשה שלא ע''מ לקשור ועי' במנוח''א [ח''ג עמ' כד הע' 7] שכן יש ללמוד מסתימת דברי הרמב''ם [בהלכ' ז] ושכן דעת רש''י ע''ש ועי' בבה''ל [בסי' שיד סעי' ח ד''ה חותלות] דמבואר מדבריו דהכי ס''ל לרעק''א
.
[א.ה בביאור הענין נראה כי אף דקיי''ל במלאכת סותר או מכבה או קורע וכיוצ''ב שאינו חייב אא''כ עשה ע''מ לתקן דאי לאו הכי הוי מקלקל אולם במלאכת מתיר כיון שאין ההתרה מצד עצמה נחשבת לקלקול אלא כן היא דרכו וצורת השימוש בכל קשר הרי שאף אם לא היתה דעתו לתקן חייב דסתמא הוי מתקן אא''כ עושה לצורך קלקול הקשר דפטור ומאן דפליג ס''ל דעכ''פ בעי דומיא דמלאכת המשכן]
[6] קצות השלחן [בבדי השלחן סי' קכג ס''ק ד] וכן הוא בחזו''ע [ח''ה עמ' סו הע' טז] שיש בחיזוק קשר העליון שבציצת משום קושר. וכן כתב באורח''ש [עמ' שכז אות א] ואף היכא שיש כבר שם קשר [כגון שלא יהיה ניתר מעצמו] אסור להדקו משום שמוסיף באיכות הקשר
[7] ועי' באורח''ש [ח''א עמ' שלא אות יא] שבכה''ג מותר אפי' לתחוב את קצות החבל בתוך היקף החבל
[8] אורח''ש [ח''א עמ' שלב אות יב]
[9] משנ''ב [ס''ק כט] וכן מבואר מדברי השו''ע [בסעי' ה] דעניבה אינה בכלל קשר ואף כאשר העניבה נקשרה בטעות ונעשת לקשר רשאי להתירה דדינה כקשר שנעשה להתיר בו ביום כמ''ש המשנ''ב [בס''ק כג] ןכתב החזו''א [בסי' נב אות יז] דאפי' נקשר בע''ש בטעות רשאי להתירה בשבת ואפי' בעת הקשירה היתה דעתו שיעמוד שבעה ימים מאחר ונעשה שלא לדעת ולא ניחא ליה שרי אפי' שלא במקום צער ועכ''ד וע''ע באורח''ש [עמ' של הע' יז] שכן משמע נמי מסתימת המשנ''ב דלא בעי צער [ושלא כמ''ש בחיי אדם שהוא מקור הדין]
וע''ע באורח''ש [עמ' שלב -שלג] דה''ה דעניבה ע''ג עניבה אינה נחשבת קשר ועניבה ע''ג קשר וקשר ע''ג עניבה שע''ג קשר אם אינו של קיימא מותר
[10] הנה נחלקו הרי''ף והרא''ש בענין מלאכת קושר כי בגמ' נתבאר שיש בדבר ג' חלוקות האחת קשר של אושכפי האסור מה''ת הב' קשר של רבנן [ת''ח] האסור מדרבנן והג' קשר של בני מחוזא שהוא מותר לכתחילה ונחלקו רבותינו הראשונים בהגדרת כל אחד מהקשרים כי לדעת הרי''ף והרמב''ם קשר של אושכפי האסור מהתורה היינו קשר של רצענים הקושרים רצועות למנעל בעת עשייתו וטעם איסורו משום דאית ביה תרתי משום דהוי של קיימא היינו שעשוי להתקיים לעולם וגם הוי מעשה אומן וקשר של רבנן אסור משום שעשוי להתקיים בלבד וה''ה אי הוי של אומן בלבד דאסור מדרבנן ואם אינו מעשה אומן ואינו של קיימא כשל בני מחוזא שרי לכתחילה.
ומאידך יעויין ברא''ש שם שתמה בזה ע''ד הרי''ף וכתב שאין חילוק בין מעשה אומן לשאינו מעשה אומן אלא הכל תלוי בהגדרת קשר של קיימא כי קשר של אושכפי הוי קשר העשוי להתקיים לעולם ובכה''ג אסור מהתורה וקשר של רבנן הינו קשר העשוי לזמן חשוב ובכה''ג אסור מדרבנן וקשר של בני מחוזא הינו קשר שאינו עשוי להתקיים כלל שרי וע''ע בשיטות הראשונים באורך בחזו''ע [ח''ה עמ' מג הע' א והע' ד].
[11] יעויין בשו''ע [בי' שיז סעי' א] שכתב בזה''ל ''הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב'' ''אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור'' ''וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקושרו לכתחילה'' ''וכל קשר שאינו של קיימא אם קשרו אומן הרי זה אסור'' ומבואר שנקט בזה להלכה כדעת הרי''ף וכן הוראה לבני עדות המזרח שאין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו כמ''ש בחזו''ע [ח''ה עמ' מה סוף הע' ד]
אולם לאידך גיסא יעויין ברמ''א בריש הסעיף שכתב ''ויש חולקים דכל קשר של קיימא אפי' של הדיוט חייבים עליו'' ומבואר שנקט להלכה כדעת הרא''ש שאף בשל קיימא בלחוד אסור מהתורה ומאידך יעויין בהמשך הסעיף שכתב הרמ''א בזה''ל ''ויש אומרים דיש להיזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן דאפי' בשאינו של קיימא אסור לקושרו וה''ה להתירו וכן נוהגים'' ומבואר דלדינא ס''ל דאף קשר שהינו מעשה אומן בלחוד אסור להתירו אף שאינו של קיימא וזה כדעת הרי''ף והרמב''ם ודלא כדעת הרא''ש שהביאו בתחילת הסעיף שלפי דבריו אין משמעות לקשר של אומן והנראה בזה כי הרמ''א נקט בזה כתרוויהו לחומרא וכמ''ש המאמ''ר [ס''ק ז] וכן כתב מדנפשיה בשו''ת נזר כהן [ח''א סי' כב אות ב סד''ה אבל] וכן ראיתי שכתב לדייק במנוח''א [ח''ג עמ' כג הע' 4] ממה שהרמ''א הביא דעת הרא''ש בלשון ויש אומרים דמשמע דאינו אלא לחוש לחומרא לדעתו. ולפ''ז נמצא דאפי' קשר העשוי לזמן בלבד או מעשה אומן בלבד אף שאינו של קיימא תרוויהו אסורים מדרבנן. וכן כתב באורח''ש [ח''א עמ' שכו ועמ' שכז הע' ו]
א.ה ולפ''ז יש לבאר יותר מש''כ הרמ''א בהמשך דבריו להקל במקום צער להתיר קשר שהינו מעשה אומן וכלשונו ''אין לחוש ומותר להתירו דאינו אלא איסור דרבנן ובמקום צער לא גזרו רבנן'' ורבים ראו גם תמהו [עי' מג''א ס''ק ו ועי' בתהל''ד ס''ק ד] דהא אין להתיר במקום צער לכתחילה ובענין דוקא צער הגוף וכו' וע''פ האמור ניחא כי הן אמת לדעת השו''ע שפסק בסכינא חריפא כדעת הרי''ף שיש איסור דרבנן בהתרת קשר שהינו מעשה אומן ה''ה דאפי' במקום צערא בעלמא אין להתיר אולם הרמ''א דלא הכריעה בזה ואזיל כתרוויהו לחומרא הרי שבמעשה אומן בלחוד שאינו אסור אלא מדרבנן וגם זה רק לדעת הרי''ף ולרא''ש מותר לכתחילה הרי שלפ''ד יש להקל יותר מידי דהוי אכל ספקא דרבנן דשרי במקום צער וכיוצ''ב ראיתי בחזו''ע [עמ' ס ד''ה ודע] שכל מה שהיקל הרמ''א במקום צער היינו דוקא בשני קשרים זה ע''ג זה שאינו אלא ספק מעשה אומן וגם לדעת הרא''ש וסייעתו משרא שרי וגם אפשר שצירף דברי הרא''ש דאינו חייב על מתיר כאשר אינו ע''מ לקשור אבל בשאר קשרי דרבנן יודה הרמ''א לאסור במקום צער.
[12] וכלשון הרמ''א הרמ''א [בסוף סעי' א] בזה''ל ''ויש אומרים דיש להזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן... וכן נוהגין והא דבענין שני קשרין זה על זה הינו כשקושר שני דברים ביחד אבל אם עשה קשר בראש אחד של חוט או משיכה דינו כשני קשרים'' וכן הוא משנ''ב [ס''ק יד וכן מבואר בס''ק טו] דאם מתהדק שפיר, מקרי של אומן וכן כתב הגרי''ח [בשו''ת רב פעלים ח''ב או''ח סי' מד ובבא''ח ש''ב כי תשא אות ב] וכן הוא בכה''ח [בסי' שיז ס''ק כד] שיש לחוש בעשיית שני קשרים זה ע''ז לקשר של אומן.
ולענין קשר בראש החוט כ''כ הבא''ח [כי תשא אות ד] ועי' באול''צ [בריש הע' ב] שקשר שבראש החוט רשאי להתירו אם דעתו לפותחו בו ביום ובשעת הדחק עד שבעה ימים. וכן כתב הגרע''י [בהלכו''ע ח''ד עמ' רכח אות ב] ושה''ה לקשר שבראש החוט ושם דעתו להקל לכתחילה עד שלושה ימים ולכל היותר עד שבעה. [ונראה דבחזו''ע הדר ביה ונקט בסכינא חריפא עד שבעה]
[13] ועי' בחזו''א [סי' נב אות יז ד''ה וכתב] שמדבריו מבואר דקשר יחיד וקשר ע''ג קשר אינם אסורים מן הדין אלא משום מנהג ומן הדין מותרים ולכן היכא שנקשר בטעות או במקום צער לא נהגו איסור ושרי א.ה ויש לציין למש''כ הברכ''י שבגללותיהם המנג להתיר עשיית קשר ע''ג קשר ומשמע נמי דס''ל דכל עיקר חומרא זו אינה אלא ממנהגא ומש''ה סמך על מנהג מקומו להתיר וע''ע ברב פעלים שם
[14] כן מבואר בבה''ל [סעי' א ריש ד''ה הקושר] וכן מבואר שם בבה''ל [סד''ה וקשר במוסגר] ''דקשר של אומן היינו קשר אמיץ שלא יהיה ניתר מעצמו בשום אופן'' אולם במנוח''א [ח''ג עמ' כב הע' 2] כתב לדייק מדברי הרי''ף המאירי השלטי גיבורים ועוד שקשר שהוא מעשה אומן היינו שוקשרו היטב ובחוזק ולפ''ז כתב שדברי המשנ''ב במחכ''ת דחוקים ביותר שקשה לפרש כוונת דברי הראשונים והאחרונים במה שכתבו קשר חזק דר''ל קשר שלא יהיה ניתר מעצמו ואפשר להתירו באחת מידיו א.ה ויש לסייעו כי עד כאן לא החמיר הרמ''א אלא בשני קשרים או בקשר בראש החוט ופשוט שקשרים אלו אינם נתרים ביד אחת אבל קשר הניתר בנקל בידו האחת כמ''ש המשנ''ב אף הוא לא החמיר בו לחושבו למעשה אומן.
[15] כ''כ בשו''ת שבט הלוי [ח''ח סי' קעג הלכ' ד] ושם כתב לדחות מ''ש בשו''ת מהרש''ם [ח''ו ס''ס לד] דחייב מטעם השלמה ושלפ''ז אם צריך לעשות עוד קשירה מאיזה צורך אינו חייב וכתב שם שזה אינו ומסברא חייב מטעם דעתה הוא קשר של אומן או קיימא ולפ''ז אף אם צריך לעשות עוד איזו קשירה חייב] וכן כתב בחזו''ע [שבת ח''ה עמ' סה]
[16] שו''ת רב פעלים [ח''ב סי' מד ד''ה אך וד''ה ולפי] וע''ע בחזו''ע [עמ' נט טור ב ועמ' ס ד''ה וחזיתיה ועמ' ע ד''ה ומש''כ] ובאורח''ש [עמ' שכט הע' יד ובעמ' של הע' טז הביאשכן דעת הגרי''ש אטלישיב דשרי אם אינו מהודק]
[17] כ''כ בחזון עובדיה [עמ' סו אות יב] ויש לעיין מדוע העמיד הלכה זו דוקא לענין התרה ולא לענין קשירה דשרי לקשור קשר בשבת אף שאפשר שיעמוד ימים רבים מאחר ואינו קוצב לכך זמן ואינו פס''ר ואפשר דה''ה לענין קשירה [כמ''ש שם בהע' ז] וריבותא אשמעינן דאע''ג דהקשר אכן התקיים וס''ד דיתברר למפרע דהוי קשר של קיימא ויאסר להתירו בשבת קמ''ל דשרי משא''כ לענין הקשירה בשבת די''ל דפשיטא דשרי דלא הוי פס''ר ויל''ע ועכ''פ מבואר דלא הוי של קיימא אא''כ חשב להדיא שלא להתירו אבל מה שלא חשב להתירו לא הוי פס''ר ודלא כהמשנ''ב בהקדמתו במוסגר
[18] רמ''א [סעי' ה] שו''ע [סעי' א] ובה''ל [ריש ד''ה עניבה] וחזו''ע [עמ' סו אות יג ועמ' ע אות טו]
[19] רמ''א [סעי' א] וכן כתב הגרי''ח מבבל [בשו''ת רב פעלים ח''ב סי' מד סד''ה תשובה ובבא''ח ש''ב כי תשא אות ג] שיש להתיר שני קשרים זה על גב זה במקום צער דאינו מעשה אומן בודאי
. אולם יש אף אם אינו מעשה אומן יש להיזהר בזה מצד התרת קשר של קיימא וע''פ מש''כ הבה''ל [ד''ה שאינם] שבמקום צורך יש לסמוך על הדעה שעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא יש לומר דבמקום צער דשרי להתיר שני קשרים זעג''ז ה''ה דשרי כל שלא נעשו ליותר משבעה ימים ועי' בחזו''ע [עמ' ס ד''ה ודע] דהיינו דוקא בשני קשרים זה ע''ג זה שיש בדבר כמה ספיקות להקל ורק במקום צער גדול כתב [בעמ' סא טור ב] שיש לסמוך ע''ד הקרבן נתנאל וסייעתו ולהקל בכל קשר דרבנן וכתב שכן מדוייק מדברי הבא''ח [כי תשא אות ג] ע''ש
[20] כ''כ בשו''ת אול''צ [ח''ב עמ' רכו אות א] והוא משום דאיכא ס''ס שמא בכה''ג לא חשיב קשר מעשה אומן אלא דוקא היכא דהאומנים משתמשים בו וגם קשר ע''ג קשר אינו אלא ספק מעשה אומן ואף את''ל דהוי מעשה אומן שמא כדעת הרא''ש ורש''י דהיכא דלא נעשה לזמן חשוב שרי לכתחילה [א.ה ויש לציין שכבר עמד בס''ס זה בשו''ת רב פעלים [ח''ב סי'' מד ד''ה והשתא] ופליג וס''ל שאפי' עשוי להתיר בו ביום יש לאסור ע''ש וכן הוא בספרו בא''ח ש''ב כי תשא אות ב] וע''ע במשנ''ב [ס''ק כג בשם החיי אדם] ובחזו''א [סי' נב ס''ק יז]
[21] כמבואר ברמ''א [בסי' שיז סוף סעי' א] משום דהוי קשר אמיץ ויש לחוש בו למעשה אומן וכן כתב הבא''ח
[22] הלכו''ע [ח''ד עמ' רכז הע' א] וכן מתבאר ממש''כ בחזו''ע [עמ' ס ד''ה וחזיתיה] וכן נראה לדקדק ממש''כ בעמ' סו [אות יב] והעמיד כן בשני קשרים בדוקא ולא בקשר אחד
[23] עי' בנזר כהן שם שהוכיח מדברי מרן שאין לחוש בעשיית קשר ע''ג קשר למעשה אומן ממש''כ גבי קשר דלי [?] דקרי ליה קשר של קיימא ולא קשר של אומנות והתם ע''כ צ''ל דנעשה בחוזק וחזינן דאעפ''כ לא הוי קשר מעשה אומן גם יעויין במנוח''א [ח''ג עמ' כט הע' 16] שהביא דברי החיד''א בזה [בברכ''י כאן אות א] וז''ל ''ובגלילותנו פשוט המנהג לקשור שני קשרים בחגורתו אשר במותניו שאינו של קיימא והוא של הדיוט ולית דחש לה אלא מיעוטא דמיעוטא דבטלי במיעוטייהו'' וכתב במנוח''א שם שדעתו לחלוק ע''ד הרמ''א שאסר שני קשרין זה ע''ג זה ושם כתב לדייק כן גם מדברי מרן שכתב [בסעי' א] ''הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרין שהם מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימא'' ומבואר שקשרין אלו נחשבים למעשה הדיוט וכתב שם ''ודבר ידוע שא''א רצועה או חבל שנפסקו בקשר אחד בלבד אם לא שיקבץ שני קצות הרצועה או החבל ויקשרם דבכה''ג הוי קשר אמיץ ודינו כשני קשרים וכן דבר ידוע שא''א לקשור רסן בהמה בקשר אחד וע''כ מיירי בשני קשרים זה ע''ג זה וש''מ דלא חיישינן בזה להחשיבו למעשה אומן'' א.ה ולדידי קשיה לי דנימא דמיירי דעביד קשר ועניבה ע''ג דלכו''ע לא הוי בכה''ג קשר של אומן והוי קשר חזק ואמיץ ועי' בזה בשו''ת מעט מים [סי' ח] ובמה שכתב במאורי אור [הובא בחזו''ע עמ' סז טור א] וצ''ע. גם בחזו''ע [עמ' נז ואילך] האריך הרחיב בזה וכתב דאיכא בדבר ס''ס שמא אינו מעשה אומן דאף השלט''ג לא אסר אלא מספק ושמא כדעת הרא''ש שאין איסור במעשה אומן וכתב שם [בעמ' נח ד''ה אמור] שכן דעת מרן להתיר בזה וכן זאת ועוד שמבואר מעדות החיד''א שכן המנהג וסיים שהמחמיר תעה''ב ושבמקום צורך כל דהו (כלשונו בסוף הע' יד) אי''צ להחמיר [ויש לציין שכל זה דוקא כאשר אינו קשר של קיימא היינו עד שבעה ימים לשיטתו דאז יש לאסור עכ''פ מצד איסור דרבנן של התרת קשר של קיימא] גם עי' בחזו''ע [עמ' סו ועמ' סט] שמותר להתיר שני קשרים בשבת כאשר אינם בגדר קשר של קיימא ומבואר דס''ל דלא הוי מעשה אומן דאל''כ יש לאוסרם עכ''פ מדרבנן. ובאול''צ [ח''ב עמ' רכו אות א] להקל בקשר ע''ג קשר היכא שדעתו להתירו בו ביום ובמקום צורך עד שבוע והוא מטעם הס''ס הנ''ל
[24] כ''כ במנוח''א שם שקשר אומן היינו קשר אמיץ וחזק.
[25] כ''כ בשו''ת נזר כהן [שם אות ב ד''ה וגדר אומן] וע''ע בשו''ת אור לציון [ח''ב עמ' רכו הע' א] שצייין לדעה זו ולא סמך עליה אלא בהצטרף ספק נוסף
[26] משנ''ב [ס''ק ז] ועי' בחזו''א [סי' נב ס''ק יז] וע''ע בשו''ת שבט הלוי [ח''א סי' קה] ואין לחוש בדבר למלאכת קורע דאין שייך שם זה אלא בקריעת הבגד דשייך בו קורע על מנת לתפור ולהכי גזרו רבנן אפי' שלא ע''מ לתפור משא''כ בזה כמ''ש הבה''ל [בסי' שיד סעי' ח ד''ה חותלות במוסגר]
[27] היינו שע''י הניתוק החבל יתקלקל כגון שמנתקו באמצעיתו ולא במקום הקשר
[28] שש''כ פ''ט הע' נה
[29] שדעת רוב רבותינו הראשונים דהיינו דוקא אם דעתו שיעמוד כך לעולם וי''א שכל שעומד להתקיים ליותר מחצי שנה לכה''פ הוי קשר של קיימא (ר' ירוחם) וי''א דהיינו אפי' דעתו שיתקיים למשך שלושים יום הוי בכלל קשר של קיימא (טור) וי''א דעד שבעה ימים אינו בכלל של קיימא אבל משמונה ושמונה בכלל הוי של קיימא ואסור מהתורה עי' בכל זה בב''י ועוד הרחיב בזה במנוח''א [עמ' כה-כו ובהע']
[30] היינו שלא יהיה ניתר מעצמו [משנ''ב בהקדמה וס''ק א] וכן האדם לא קצב לו זמן להתירו [שם בהקדמה וס''ק ה] דהוי קשר של קיימא ואסור מהתורה ומבואר במשנ''ב [בהקדמה ובס''ק ה ובבה''ל ד''ה שאינו] שלדעת השו''ע אין איסור בעשיית קשר לזמן ועי' בזה במנוח''א [ח''ג עמ' כה הע' 8 והע' 11] גם בשו''ת נזר כהן [ח''א סי' כב אות ב] הסיק שלדעת הרמב''ם והרי''ף ומרן הגדרת קשר של קיימא היינו קשר העשוי לעמוד לעולם וכפשט בסוגיות וכמ''ש הפמ''ג [משב''ז ס''ק א] והמאמ''ר [ס''ק א] וע''ע במנוח''א [ח''ד עמ' קצב] שדעת הגר''מ מאזוז שדעת מרן דקשר של קיימא היינו דוקא המתקיים לעולם ועכ''פ לא נפיק מידי ספק ובדרבנן כי הכא שומעים להקל. וכן נקט באורח''ש [שם עמ' שכו] ושם [בעמ' שכז הע' ד] נראה שנקט כדעת ר' ירוחם שקשר העשוי לחצי שנה ויותר דינו כקשר העשוי לעולם וחשיב קשר של קיימא ע''ש
[31] דיעויין בשו''ת רב פעלים [ח''ב ריש סי' מד] וכלשונו ''הלא מודעת היא דקיי''ל דכל קשר שאינו עשוי להתיר בו ביום לא יעשנו כלל ואפי' מעשה הדיוט אלא יעשה עניבה אחת דוקא אבל קשר ששעוי להתירו בו ביום מותר לקושרו קשר הדיוט ואסור לקושרו קשר אומן'' וכן כתב בבא''ח [ש''ב כי תשא אות א] ודעתו של קשר שאינו עשוי להתירו בו ביום חשיב קשר של קיימא ואסור מדרבנן
והנה לפום ריהטא היה נראה דהכי ס''ל לבעל האור לציון וכמבואר בספרו [ח''ב עמ' רכו אות א] ושרק בשעת הדחק יש להקל ולסמוך על הי''א שהביא הרמ''א דהיינו עד שבעה ימים אולם נראה דאינו מוכרח כי שם לא כתב כן אלא לצירוף ואפשר דס''ל לעולם דלמרן אינו אסור אלא כאשר נעשה ע''מ שיעמוד לעולם אלא דמאחר ויש לחוש עכ''פ לאיסור דרבנן משום מעשה אומן מש''ה הוצרך לצרף דברי הרא''ש ורש''י דאף היכא דהוי מעשה אומן שרי כל שלא נעשה לקיום ובכדי לצרף את דעת הוצרך להחמיר עד יום ועד שבעה מש''כ היכא דאין לחוש למעשה אומן י''ל דס''ל דכל שלא נעשה לעולם שרי ודו''ק
אולם מאידך יעויין בהע' ב שם שתוך כדי דיבור כתב בזה''ל ''ואף את''ל דס''ל למרן כדעת הרמב''ם דבפותל ומתיר חייב היינו דוקא כאשר נעשה לקיום אבל כשעושה לזמן כיון שאין אסורו אלא מדרבנן ס''ל להשו''ע להקל בזה מחמת ס''ס ספק אם הוי כקושר ואף את''ל דהוי כקושר אפשר דכשעושה כן לזמן מועט שרי' ואפשר עוד שאף הרמב''ם מודה דכשעשוי לזמן לא חשיב כקושר לזמן שאסור מדרבנן'' אתה הוראת לדעת כי מבואר מדבריו להדיא שאף בקושר לזמן אסור מדרבנן לדעת מרן והרמב''ם
[32]כ''כ הגרע''י בהלכו''ע [ח''ד עמ' רכז אות א] וכן הוא בחזו''ע [עמ' מז אות ז והן אמת כי בהלכו''ע נראה שחשש לכתחילה שאף המתקיים שלושה ימים הוי של קיימא וע''ע בחזו''ע יו''ט עמ' עא מ''מ בדבריו בחזון עובדיה נראה דהדר ביה ונקט בסכינא חריפה דהיינו דוקא המתקיים שבעה ימים] ושכן דעת הבית יוסף אולם יש לציין למש''כ במנוח''א [ח''ג עמ' כו] שאף לבני עדות המזרח נכון להחמיר ולהימנע מלקשור קשר שיעמוד שבוע ימים ושיש לאסור כאשר קושרו לשמונה ימים ומעלה. שכן דעת רבים מהראשונים דבכה''ג אסור לקושרו דהוי של קיימא מדרבנן ואף בדעת הרמב''ם יש מקום לפרש כן (ע''פ מש''כ ר' פרץ דבכה''ג אסור מהתורה) ואף דהוי ספיקא דרבנן מ''מ מאחר שפסקי מרן הם מספק הרי יש לומר שגם מרן יודה להחמיר בזה בצירוף שיטת רוב הראשונים עכ''ד והוסיף שנכון להימנע כאשר אין צורך גדול אף לקשור קשר שיעמוד לשבע ימים שיש אומרים שאף לדעת הרי''ף והרמב''ם יש לאסור בזה
אולם יש להעיר בזה דאף למאן דס''ל שקבלת הוראת מרן הינה מספק ושפיר יש לצרף שיטות אחרות לס''ס לחומרא היינו דוקא כאשר מרן לא פסק להדיא היפך הך ס''ס אלא בכל ספק הכריע בנפרד ובהצטרף שני הספיקות יש לומר דמרן היה מיקל אולם בנד''ד דמרן בתחילת דבריו כתב לפרש לענין איסור תורה דקשר של קיימא היינו כקשר הגמלים והרצענים והיינו שקושרין אותו לעולם ואח''כ לענין איסור דרבנן בקשר של קיימא בלחוד סתם דבריו נראה להדיא דהיינו הך וכוונתו לאותו קשר [וכמ''ש המשנ''ב בדעתו בבה''ל ד''ה שאינו] האסור מהתורה ובכה''ג לא מהני אפי' עשרה ספיקות נגד מרן דאין לנו אלא קבלת הוראתיו ושו''ר במנוח''א [ח''ד סוף עמ' קצב] שכן כתב להעיר על דבריו]
[33] בסעי' א וז''ל ''ויש חולקים דסבירא להו דכל קשר של קימא אפי' של הדיוט חייבין עליו ויש אומרים שכל קשר שאינו עשוי להתירו באותו יום עצמו מקרי של קימא ויש מקלים לומר דעד שבעה ימים לא מקרי של קימא''
[34] ויעויין במשנ''ב [ס''ק ה] דהנך תרי י''א אינו לענין הגדרת קשר של קיימא האסור מהתורה דודאי דאינו אסור מהתורה אלא קשר העשוי לעמוד לעולם והנך תרי י''א הינם לענין הגדרת קשר של קיימא האסור מדרבנן עכ''ד והנה יש לעיין בזה כי מלשון הרמ''א אינו נראה כן ומשמע דמיירי בזה על חיוב דאורייתא כלשונו ''ויש חולקים דסבירא להו דכל קשר של קימא אפי' של הדיוט
חייבין'' ועל הא מילתא קיימא הנך תרי י''א ואפשר בדוחק דמש''כ חייבין לאו דוקא הוא ואתא לפרושי דבכה''ג אסור מדרבנן לדעת הרא''ש ומוסב על מש''כ בהמשך דבריו די''א דכל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא לענין זה ואסור מדרבנן ופליג על השו''ע שמסתימת דבריו מבואר דהיינו דוקא אם דעתו לעשותו לעולם דומיא דקיימא דרישא דהוי לעולם מידי דהוי אקשר אגמלים ואתא לאשמעינן די''א דאם הוא קיימא בלבד היינו שעומד להתירו אחר שבעה או יום אסור מדרבנן אף שאינו לעולם וקצת סיוע לזה ממה שקבע הרמ''א הנך י''א ע''ד השו''ע ''אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור'' ואם איתא היה לו לחלק הגהתו לשנים ומש''כ ''ויש חולקים דסבירא להו דכל קשר של קימא אפי' של הדיוט חייבין עליו'' היה לו לקבוע על ריש דברי השו''ע דמיירי בחיובא דאורייתא ומש''כ ''ויש אומרים שכל קשר שאינו עשוי להתירו באותו יום עצמו מקרי של קימא ויש מקלים לומר דעד שבעה ימים לא מקרי של קימא'' היה לו לקבוע על הכא ועוד יל''ע בזה
[35] כן מבואר במשנ''ב בכמה דוכתי [ס''ק י וס''ק כט עי' דרשו ] דנקט בסתם דקיימא היינו יותר מיום ובמקום צורך כתב [בבה''ל ד''ה שאינם] לסמוך על הדעה שעד שבעה ימים אינו נחשב לקיימא כלל וכ''כ באורח''ש [עמ' שכח אות ג] עפ''ד המשנ''ב הנ''ל וכן יש לדקדק מלשון הרמ''א שהביא דעה זו בשם יש אומרים ודעה שניה בשם יש מקלים ועי' בחזו''ע [עמ' מט טור א] מש''כ בדעת הרמ''א
ויש לציין שלמ''ד יום כתב המשנ''ב [בס''ק ו] דהיינו כ''ד שעות מעת לעת וכן הוא בחזו''ע [ח''ה עמ' מז הע' ח וע''ע שם בעמ' מו טור א] וכן מבואר בשו''ת אול''צ [ח''ב עמ' רכו אות א] ועי' בחזו''ע [ח''ה עמ' מז הע' ז] ומאידך למ''ד שבעה ימים כתב באורח''ש [עמ' שכח הע' ח] דיש להחמיר דאינו מעת לעת
[36] משנ''ב [ס''ק לד]
[37] וכמ''ש הגר''מ מאזוז [במשנ''ב אי''מ הע' 2 על ס''ק לד] דהנ''מ לבני אשכנז דאי הוי של קיימא בלחוד חוששים לאיסור תורה כדעת הרא''ש אולם לדידין דאף אם יתקיים כל שאינו מעשה אומן אין לחוש בו לאיסור תורה אין לגזור דלמא מבטל ליה ע''כ וכן כתב הגרע''י בחזו''ע [שבת ח''ה עמ' נ]
[38] כמבואר בבה''ל [סעי' סד''ה הקושר] וכן הוא בחזו''ע [ח''ה עמ' נב ד''ה והנה ואילך ולענין אם יש בדבר איסור תורה עי' בדבריו שם בעמ' נה בד''ה ומכל]
[39] כמבואר במשנ''ב [בס''ק ל]
[40]
[41] שו''ע [סעי' ה] וברמ''א ובמשנ''ב [שם ס''ק כט]
[42] חזון עובדיה עמ' סו ושם בעמ' סח טור א לגבי מקום מצוה וע''ע בהע' כ
[43] שו''ע [סעי' א] ודלא כרש''י ותוס' שבמשנ''ב [בס''ק יג] וע''ע בבכורי יעקב [סי' תרנא ס''ק ד]
[44] כמו שהעלה בחזו''ע [ח''ה עמ' מו]