מובא בשם הגר"א שביאר את הפסוק "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כיליתם", ע"פ הגמ' (שבועות לו, א) שהאומר פעמיים לא - זה שבועה;
ולפי"ז כוונת הפסוק: את המילה לא - כפלתי [שניתי] "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", וכיון שאמירת פעמיים לא, זו שבועה - ממילא תהיו בטוחים שלא תכלו.
והוסיפו על זה, שהמקור של הגמ' שכפילת לא זו שבועה - הוא מהאמור במבול פעמיים לא [עיי"ש שיש כמה גירסאות], ונאמר "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח",
ולכאו' היכן נשבע, אלא ע"כ שלא פעמיים, זה שבועה,
ולפי זה זהו הרמז בפסוק "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך", שאותה סוג שבועה שבמבול [לא לא], הייתה גם שהקב"ה לא יעזוב את עמ"י.
('המאור הגדול' בשם ר' זעליג ראובן בענגיס, וכן פנינים משולחן הגר"א, ושכנראה הגר"א הוסיף זאת)
ולפי"ז כוונת הפסוק: את המילה לא - כפלתי [שניתי] "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", וכיון שאמירת פעמיים לא, זו שבועה - ממילא תהיו בטוחים שלא תכלו.
והוסיפו על זה, שהמקור של הגמ' שכפילת לא זו שבועה - הוא מהאמור במבול פעמיים לא [עיי"ש שיש כמה גירסאות], ונאמר "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח",
ולכאו' היכן נשבע, אלא ע"כ שלא פעמיים, זה שבועה,
ולפי זה זהו הרמז בפסוק "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך", שאותה סוג שבועה שבמבול [לא לא], הייתה גם שהקב"ה לא יעזוב את עמ"י.
('המאור הגדול' בשם ר' זעליג ראובן בענגיס, וכן פנינים משולחן הגר"א, ושכנראה הגר"א הוסיף זאת)
