-
לקראת מועד הבחינות לרבנות (אב תשפ"ה) "פורום מורשת מרן" שמח לבשר על פתיחת פורום מיוחד: "תשובות למבחני הרבנות", בו תוכלו להעלות תשובות שכתבתם על מבחנים קודמים. >> לקריאת התקנון לחצו כאן. >> לכניסה לפורום המיוחד לחצו כאן.
פלוני אלמוני
Member
שטויות
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
שטיות. שטיות ...יש לכבדו מה לענות על זה ?
לא שחלילה אני מסכים עם הנאמר אבל מי שמבין בזה שיעלה ויבא
בשורות טובות
Well-known member
מה הפלא? כבר בגמ' כתבו שזה פסול
ובשביל זה יש את מרן הבית יוסף שכתב (אורח חיים סימן לב סעיף ח') וז"ל
ואף על גב דבפרק שני דמגילה (יט.) פסלינן דיפתרא, דהיינו עור דמליח וקמיח ולא עפיץ, ועיבוד שלנו אין בו עפצים, כבר כתבו שם התוספות (ד"ה דיפתרא) והרא"ש (סי' ב) והר"ן (ו. ד"ה דיפתרא) שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים, וכתבו רבינו בהלכות ס"ת (יו"ד סי' רע"א):
וכ"כ ביריעות שלמה (ח"א פ"א ה"ב) שמעבדים בעפצים או בסיד, והמנהג לעבדו בסיד. ואינו לפני לראות את המקורות
זה משנה בסוטה ומגילה ולא בגמרא, ואפילו הכי לא דייקת בדבריך כי לא אמרו שסיד פסול אלא פסלו הנייר והדפתרא שהם לא מעובדים, אך לעולם אומר לך שסיד יועיל כעפצים עצמם, ועל זה כתבו האונים שסיד לא מועיל וכך עיבדו העכו"ם את ספריהם בזמנם של הגאונים.
ואתה חושב שלא הראיתי לו את מה שהבאת? זה דברים פשוטים, וניכר שלא פתחת את הגאונים הנ"ל בפנים שפוסלים את הסיד בהדיא כיעו"ש.
הוא רוצה לומר מאחר והגאונים פסלו סיד בהדיא ממילא איך אפשר לומר שמקיים המצוה בסיד ומאיזה כח באו בעלי התוס' ואמרו שסיד מועיל נגד הגאונים (ומסתבר מאד שלא ראו אותם דאי לא תימא הכי וכי נחלקו במציאות אם סיד מעבד כעפצים או לא?) ולכן הוא טוען שנכון שזו המציאות היום שכל הסת"ם כמעט בסיד (משום מה?!) מכל מקום לענין ברכה אי אפשר לברך משום שלגאונים והרמב"ם זה פסול וכסתמא דש"ס (מגילה יז. וסוטה יז.)
נערך לאחרונה:
תלמיד מר"ן
Active member
עיין לראש"ל בעל הלכ"ב כרך ב' עמ' רלד - רלה , שמביא מס' ראשונים ואת ספר המכריע שמביא את ר' משה גאון שהתיר ג"כ בסיד
ועוד דן שם לגבי חומרים כימיים ומכשיר וז"ל: ועיין בשו״ת מנחת יצחק חלק ט׳ (סימן ב׳), שכתב לדון אם מותר לעבד העור בזמנינו בחומרים כימיים
העושים את פעולת הסיד, ואף טוב יותר. וכתב כמה טעמים שלא לשנות לכתחלה ממה שמקובל
במשך הדורות לענין עיבוד העור. ע״ש. ומכל מקום נראה שמעיקר הדין שפיר דמי לעבד העור בחומרים
כימיים, וכמו שמתבאר מדברי הראשונים לענין סיד, דאף על גב דבגמרא נקטו עפצים, מכל מקום סיד
מהני כעפצים, ומשום שהסיד עושה את פעולת העפצים גם כן.
ועוד דן שם לגבי חומרים כימיים ומכשיר וז"ל: ועיין בשו״ת מנחת יצחק חלק ט׳ (סימן ב׳), שכתב לדון אם מותר לעבד העור בזמנינו בחומרים כימיים
העושים את פעולת הסיד, ואף טוב יותר. וכתב כמה טעמים שלא לשנות לכתחלה ממה שמקובל
במשך הדורות לענין עיבוד העור. ע״ש. ומכל מקום נראה שמעיקר הדין שפיר דמי לעבד העור בחומרים
כימיים, וכמו שמתבאר מדברי הראשונים לענין סיד, דאף על גב דבגמרא נקטו עפצים, מכל מקום סיד
מהני כעפצים, ומשום שהסיד עושה את פעולת העפצים גם כן.
בשורות טובות
Well-known member
מה שכתבתי גמ' כוונתי דמוזכר בגמ' אפי' שזה משנה - ופשוט הוא.
ולעצם העניין יראו אצבעותיך את אשר כתבת, מרן כותב בב"י שהסיד שלנו מהני כעפצים, כלומר שמועיל לעבד בסיד!!!! יש לך הסבר אחר? וזה הסיבה שאפשר לברך והגאונים שכתבו שסיד פסול חלקו עליהם גאונים אחרים - ודע לך שיש מחלוקות בישראל.
ומלבד זאת אם יש גאונים וראשונים שסוברים שפסול בסיד, ויש שחלקו עליהם, ומרן הב"י פסק כמותם, אטו לא נברך עליהם??? א"כ כמעט כל דבר שיש בו מחלוקת לא נברך עליו, כי נחשוש לראשון הזה וההוא.
ועוד נוראות נפלאתי על מה שתמה כבודו על התוס' שאמרו שסיד מועיל נגד הגאונים, מאיזה כח באו, ונדמה כאילו התוס' יושבים אצלך בכולל ואתה ראש עליהם, ותמה איך העזו לחלוק, לראשונים אסור לחלוק אחד על השני??? ויהי הדבר לתמה עצומה.
ועוד כתב כבודו שהתוס' לא ראו הגאונים, דאיך העזו לחלוק עליהם, ובאמת אולי כבודו צודק שלא מצינו שראשונים חולקים אחד על רעהו, כי לא "העזו". [ויתכן שהתוס' לא ראו דברי הגאונים, דהרי לא הזכירום, אבל מכח זה לחדש דלא היו מעיזים לחלוק או שהיו חוזרים בהם הוא פלא].
ומה שכתבת דאיך נחלקו במציאות, דע לך שיש אין ספור מקומות שנחלקו בכל הדורות במציאות כן כן קיים ביהדות שנחלקו במציאות, והוא דבר פשוט.
ובכל זאת מצאתי עת ופנאי לעיין ביריעות שלמה הנזכר לעיל (ח"א עמ' טז) ושם הביא שהב"י כ' ביו"ד סי' רע"א שנראה מדברי הרמב"ם שהיום מעבדים בסיד, ולדבריך איכא סתירה ברמב"ם דבתשובות כתב שפסול. ומסתמא אתה תתרץ דהרמב"ם חזר בו ופסק לפסול - כי ככה נראה לך לומר דהרי איך הרמב"ם יעז לחלוק על הגאונים.
ועוד הביא שם דברי הרב בני יונה דכיון שאין אנו בקיאין היום איך לעבד בעפצים לכן נוהגין לעבד בסיד. ולא הוסיף לומר דאין לברך עליהם כי הגאונים ס"ל דזה פסול. ואכתי צ"ע על הרב בני יונה איך העז לחלוק על הגאונים הנ"ל.
העולה מהנ"ל שאף דיש גאונים וראשונים שס"ל דאין לעבד בסיד, אנו יכולים לעבד בהם לכתחילה, דהרי יש כמה ראשונים שהתירו בכך, וסמך עליהם בב"י, ואף להעיז ולברך על התפילין.
כמדומני שלא ראיתם בפנים את הגאונים שציינתי וכיוון שכן אעתיק חלק מלשונם 'ונראה מה יהיו תשובותיו'.
הרכבי סג: "כך ראינו כי זה ששורין אותו בסיד ובמים לא ממנו קולפין קלף ודוכסוסטוס, אלא הכשר לקלף, דעפיץ."
תורתן של גאונים ח"ז (פרקוי בן באבוי): "הלכה למעשה בשתי ישיבות (סורא ופומפדיתא) ובכל ספרים ראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב בריק זה (ר"ל עור שאינו מעובד, 'ורק' בערבית נייר) אלא משנים מועטים מפני שמנהג שמד הוא שגזר מלכות אדום הרשעה שמד על א"י שלא יקראו בתורה וגנזו כל ספרי תורות מפני שהיו שורפין אתם וכשבאו ישמעאלים לא היו להם ספרי תורות ולא היו להם סופרים שהיה בידם הלכה למעשה כיצד מעבדין את העורות וכיצד כותבין ס"ת והיו לוקחין 'ריק' מידי גוים שעושין לכתוב בהם ספר ע"ז והיו כותבין בהם ס"ת מפני שלא היה בידם הלכה למעשה כו' ולא עוד אלא שלמדו אחרים שבכל המקומות מהם והיו כותבין ס"ת ומחזורין מפני שהוקל עליהם בדמים ובכתיבה, ואמרו חכמים אסור לקרות בס"ת שלא כתבה כהלכה למשה מסיני ואסור לברך עליו וכל המברך עליו הרי זה מברך ברכה שא"צ מפני שאין כשר לקרות בו כו'."
ולגבי התוס' הרא"ש והר"ן שכבודו הביא שמסתמכים כולם על שמועה מפי ר"ת (ולא ראו את דברי ר"ת בהלכות ס"ת שלו) הנה אחר ההיתר של ר"ת סיים שם בעצמו וכתב וז"ל: "מכאן סמכתי להכשיר עבוד שלנו וראייתי מהקומץ רבה, ואי משכח ביה איניש טעמא אחרינא להיתירא אשר יראה יגיד."
כלומר גם הוא מרגיש בחולשת ראיותיו ובצדק כמו שפסלו כל הגאונים והראשונים הקדמונים (שלפני בעלי התוס').
ואכן כן ראשונים יכולים לחלוק על ראשונים, אך בנדון דידן מדובר בגאונים מדורות שקדמו להם ולענ"ד המשקל הוא קצת יותר גדול בכה"ג, ואף שדעת רב משה גאון להכשיר, לא מוזכר בשום מקום טעמו ונימוקו, והביאו הגאונים דבריו ודחוהו בהדיא
ולכן נפשי עומדת בשאלתי האם אפשר לברך על הסת"ם בלא עפצים
נערך לאחרונה:
תלמיד מר"ן
Active member
אמרתי אציין לפניך מקצת מן הגאונים והראשונים שמכשירים
ספר המכריע לבעל התוס' רי"ד וז"ל:
וכך מצאתי כתוב בתשובות הגאונים כתוב שרב משה זצוק״ל גאון היה אומר הדק שהוא נקרא בלשון ערבי רקל, והוא עשוי בסיד, הוא הנקרא קלף בתלמוד, ועושין ממנו ספר תורה. וראיתי שהשיבו לאותן שאין להם מי שיודע לעשות גוילים או דק, ומצאו דק שבא ממקום רחוק, אם יש להם רשות לכתוב באותו דק ספר תורה, דלא מיעבד לשם ספר תורה, אי לא, ואמרו כי זה הדק קורא רב משה גאון דמתא מחסיא קלף, והוא מליח ולא קמיח ולא עפיץ, ואם יש לכם יכולת להחזיר את יריעות הדק לבית המיתוח ולהעביר עליהם מעט סיד לשמה, הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה.
מכאן מתברר כי זה הדק הוא עשוי בסיד, ורבינו משה גאון קורא לו קלף, והן הן קלפים שלנו העשויים בסיד, ובכמה מקומות מצינו כתוב שספר תורה כשר לכותבו על הקלף כמו שכשר לכותבו על הגויל, חדא ההיא דרבילב דכתבינן לעיל שאמר בגויל ו׳ טפחים ובקלף איני יודע, אלמא כתבינן ספר תורה על הקלף, ועוד מן הירושלמי שכתבנו, ועוד דאמרינן בשבת פרק המוציא ייןלד תנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה, על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה, ומוקמינן לה התם כי תניא ההיא בספר תורה, מכל הני מוכיח שכותבין ספר תורה בין על הגויל בין על הקלף, ובלא ספק הקלף יקרא העשוי בסיד, ומי שמפרש שהקלף הוא מעובד אינו אומר כלום.
בתשובות הגאונים על מס' שבת דף עט: כתוב בתשובות רבינו שרירא גאון ז״ל
וששאלתם היאך עמלים אצלנו בגויל וכמה שוהה בסיד וכמה ישהה
בקיץ ובחורף וכמה צריך כל פור מצואת כלבים ואיזה קהח של חטים או של
שעורים וכמה מים והיאך מטילין עפצים.
תשובה. כך עושין עורות של גוילים אצלנו מכיאים עורות יבשים שמשירין את צמרן ושורין אותם במים לבדם עד שישורו ויהיו רכין ואחר כך מטילין אותם לבור הסיד העשוי להם ומטילין לתזכם מים ומעט צואת כלבים בלא שיעור ומעט מלח וסותמין את פי הבזר ומשהין אותם בקיץ יום אחד ובחרף ג׳ ימים ואין משהין אותם יותר כדי שלא יתעכלו ומוציאין אותם משם ובודקים בהם מפני הקרע ואם יש בו קרע תופרו ומותחו על מלביות של עצים המוכנים ומביא עפצים הרכה ושוחקן או טוחנן יפה יפה ונותן לכל עור ועור שליש ליטרא מליטרא של בנדאר שיש י״ג אוקיות בליטרא וטח
טן העפצים האלו בפניהם משני צרדים ומזלף עליהם מים ומעדיף במקום השער [עפצים] יותר ממקום הבשר ועושה לכל עוד ועור כך פעמים ביום ובפעם הג׳ טח את יתר העפצים ומעמידם בשמש כדי שיתלבנו ועוזבן עד שיבשו ומנפצן לאחר כך וחותכן עכ"ל הגאון.
רב נטרונאי גאון.
וששאלתם יריעות שלנו וקלף שלנו מעובדין בסיד כשרות או פסולות.
כך ראינו קלף כיון שעיבדו לשמן אעפ״י שלא עיבדו בצואת הכלבים ובעפצי כשר אבל יריעות צריכות עיבוד לשמן וצריכות עפצי.
ובספר התרומה תשובה קצה ז"ל:
והקלפי׳ שלנו שאינן עבודים בעפצים כשרין לכתוב עליהן ס״ת תפילין ומזוזות ומגילה. ואע״ג דהנן פרק שני דמגילה דפסולה על הדפתרא וכן פרשת מוטה משום דכתיב ספר ודפתרא מפרש פ׳ המוציא ובפרק שני דמגילה דהיינו לא עפיץ וכ״ש ס״ת דמקרי ספר ברוב מקומות.
או מגזירה שוה דכתיבה בתיב׳ מואני כותב על הספר ובדיו. דמהאי טעמא מצרכינן דיו בפרק שני דמגילה והוא הדין דעביד גזרה שוה מכתיבה כתיבה לגבי ס״ת תפילין ומזוזה להצריך כתיבה על הספר ולא על דפתרא מואני כותב על הספר ובדיו, מ״מ קלפי׳ שלנו בעבור טוב שריית מי׳ וסיד ומלח וחשוב כעיבוד ובימי התנאים נמי מצינו שהיו כותבין ס״ת על קלפים שאינן עפוצים. כדאמרינן פרק הקומץ רבה גבי ס״ת הא דאפיצן הא דלא אפיצן. והיה אותו עבוד טוב כמו
ע״י עפצים בעבוד שלנו.
וכן דעת מרן השו"ע להכשיר ועוד הרבה אחרונים
(ואם בכ"ז לבו נוקפו לברך למרות כל אותם גדולי עולם שהכשירו, יש את כללו של הרדב"ז שהיכא דיש מח' במצוה ואגב נגרר הברכה ווהיכא שמרן מכשיר ברוכי נמי מברכינן ולא חיישנן לסב"ל).
ספר המכריע לבעל התוס' רי"ד וז"ל:
וכך מצאתי כתוב בתשובות הגאונים כתוב שרב משה זצוק״ל גאון היה אומר הדק שהוא נקרא בלשון ערבי רקל, והוא עשוי בסיד, הוא הנקרא קלף בתלמוד, ועושין ממנו ספר תורה. וראיתי שהשיבו לאותן שאין להם מי שיודע לעשות גוילים או דק, ומצאו דק שבא ממקום רחוק, אם יש להם רשות לכתוב באותו דק ספר תורה, דלא מיעבד לשם ספר תורה, אי לא, ואמרו כי זה הדק קורא רב משה גאון דמתא מחסיא קלף, והוא מליח ולא קמיח ולא עפיץ, ואם יש לכם יכולת להחזיר את יריעות הדק לבית המיתוח ולהעביר עליהם מעט סיד לשמה, הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה.
מכאן מתברר כי זה הדק הוא עשוי בסיד, ורבינו משה גאון קורא לו קלף, והן הן קלפים שלנו העשויים בסיד, ובכמה מקומות מצינו כתוב שספר תורה כשר לכותבו על הקלף כמו שכשר לכותבו על הגויל, חדא ההיא דרבילב דכתבינן לעיל שאמר בגויל ו׳ טפחים ובקלף איני יודע, אלמא כתבינן ספר תורה על הקלף, ועוד מן הירושלמי שכתבנו, ועוד דאמרינן בשבת פרק המוציא ייןלד תנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה, על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה, ומוקמינן לה התם כי תניא ההיא בספר תורה, מכל הני מוכיח שכותבין ספר תורה בין על הגויל בין על הקלף, ובלא ספק הקלף יקרא העשוי בסיד, ומי שמפרש שהקלף הוא מעובד אינו אומר כלום.
בתשובות הגאונים על מס' שבת דף עט: כתוב בתשובות רבינו שרירא גאון ז״ל
וששאלתם היאך עמלים אצלנו בגויל וכמה שוהה בסיד וכמה ישהה
בקיץ ובחורף וכמה צריך כל פור מצואת כלבים ואיזה קהח של חטים או של
שעורים וכמה מים והיאך מטילין עפצים.
תשובה. כך עושין עורות של גוילים אצלנו מכיאים עורות יבשים שמשירין את צמרן ושורין אותם במים לבדם עד שישורו ויהיו רכין ואחר כך מטילין אותם לבור הסיד העשוי להם ומטילין לתזכם מים ומעט צואת כלבים בלא שיעור ומעט מלח וסותמין את פי הבזר ומשהין אותם בקיץ יום אחד ובחרף ג׳ ימים ואין משהין אותם יותר כדי שלא יתעכלו ומוציאין אותם משם ובודקים בהם מפני הקרע ואם יש בו קרע תופרו ומותחו על מלביות של עצים המוכנים ומביא עפצים הרכה ושוחקן או טוחנן יפה יפה ונותן לכל עור ועור שליש ליטרא מליטרא של בנדאר שיש י״ג אוקיות בליטרא וטח
טן העפצים האלו בפניהם משני צרדים ומזלף עליהם מים ומעדיף במקום השער [עפצים] יותר ממקום הבשר ועושה לכל עוד ועור כך פעמים ביום ובפעם הג׳ טח את יתר העפצים ומעמידם בשמש כדי שיתלבנו ועוזבן עד שיבשו ומנפצן לאחר כך וחותכן עכ"ל הגאון.
רב נטרונאי גאון.
וששאלתם יריעות שלנו וקלף שלנו מעובדין בסיד כשרות או פסולות.
כך ראינו קלף כיון שעיבדו לשמן אעפ״י שלא עיבדו בצואת הכלבים ובעפצי כשר אבל יריעות צריכות עיבוד לשמן וצריכות עפצי.
ובספר התרומה תשובה קצה ז"ל:
והקלפי׳ שלנו שאינן עבודים בעפצים כשרין לכתוב עליהן ס״ת תפילין ומזוזות ומגילה. ואע״ג דהנן פרק שני דמגילה דפסולה על הדפתרא וכן פרשת מוטה משום דכתיב ספר ודפתרא מפרש פ׳ המוציא ובפרק שני דמגילה דהיינו לא עפיץ וכ״ש ס״ת דמקרי ספר ברוב מקומות.
או מגזירה שוה דכתיבה בתיב׳ מואני כותב על הספר ובדיו. דמהאי טעמא מצרכינן דיו בפרק שני דמגילה והוא הדין דעביד גזרה שוה מכתיבה כתיבה לגבי ס״ת תפילין ומזוזה להצריך כתיבה על הספר ולא על דפתרא מואני כותב על הספר ובדיו, מ״מ קלפי׳ שלנו בעבור טוב שריית מי׳ וסיד ומלח וחשוב כעיבוד ובימי התנאים נמי מצינו שהיו כותבין ס״ת על קלפים שאינן עפוצים. כדאמרינן פרק הקומץ רבה גבי ס״ת הא דאפיצן הא דלא אפיצן. והיה אותו עבוד טוב כמו
ע״י עפצים בעבוד שלנו.
וכן דעת מרן השו"ע להכשיר ועוד הרבה אחרונים
(ואם בכ"ז לבו נוקפו לברך למרות כל אותם גדולי עולם שהכשירו, יש את כללו של הרדב"ז שהיכא דיש מח' במצוה ואגב נגרר הברכה ווהיכא שמרן מכשיר ברוכי נמי מברכינן ולא חיישנן לסב"ל).
נערך לאחרונה:
הן אמת דרב נטרונאי קאי בשיטת רב משה גאון, ועוד לו בספר העתים (הובא בסוף הלכות ס"ת להרא"ש) וז"ל: אמר רב נטרונאי קלף של ס"ת אם אפשר לעבדו ישראל לשמה מצוה מן המובחר, ואם לאו ילך אצל עכו"ם ויאמר לו קלף לס"ת אני צריך כו', עיי"ש.
ומדאמר ליקח קלף מן העכו"ם שכל עיבודם היה בסיד וכדמוכח בהמשך שם ומהגאונים והרמב"ם שהזכרתי לעיל משמע שאין צריך עפצים בקלף.
אני דנך לזכות שלא שמת לב דהא כתב בהדיא וטח מן העפצים כו' ואינו סומך על הסיד בלבד דלשיטתו סיד בלבד יקרא דיפתרא, אלא שבזמנם היו משתמשים בסיד להשיר השיער מן העור, ועוד דבהדיא כתב כך עושים עורות של גוילים אצלנו כו' ואף רב משה ורב נטרונאי גאונים שהתירו לא התירו אלא בקלפים כאשר יעוין בלשונם שהבאת מספר המכריע ואוצר הגאונים דמיירי רק 'ברק' (קלף) :)
ויעתק משם לכבודו מש"כ ספר התרומה בסימן קצג לעיל מזה וז"ל: "נחזור לענין ראשון שאנו כותבין ס"ת ומגילה על קלפים שלנו ואינן מעופצין וכו' ואומר רבינו יעקב שתיקון שלנו שנותנין סיד ומים כו' טוב הוא כו'", ע"כ."
הוא אשר אמרתי שכל בעלי התוס' מביאים משם רבינו תם וגם ספר המכריע שכבו' הזכיר סומך על היראים ששמע מר' תם כיעוי"ש
וממילא הדרינן למש"כ לעיל דאף ר"ת עצמו הרגיש בחלישות ראייתו וא"כ איך נחלוק על כל הגאונים והראשונים הקדומים שפסלו את ה"רק" בפשיטות.
והן אמת נכון הדבר שגדולי הראשונים, וגדולי האחרונים ובראשם מרן הב"י כתבו דמהני עיבוד הסיד, הנה מאחר וכל צד ההיתר מסתמך על ר"ת בלבד דקאי בשיטת רב משה גאון ורב נטרונאי מהיכן נבוא להקל בזה? ואף דאין כעת עיבוד עפצים מצוי (כך כבר מוזכר בגאונים ואיני יודע מדוע ושמא נשכח[אמנם שמעתי שכיום יש שמעבדים בעפצים]) ומוכרחים אנו מחמת המציאות להשתמש בסת"ם כזה העשוי בסיד איך נבוא ונברך עליו נגד ש"ס מפורש וגדולי הקדמונים.
וודאי דאין לומר דרב משה גאון ורב נטרונאי דקאי בשיטתיה ור"ת אחריהם (שלא ראה דבריהם) קטלי קניא באגמא דודאי ידעו הש"ס בסוטה ומגילה, אך אין לנו את טעמם ונימוקם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות דהש"ס פוסל דפתרא, ומכשיר דוקא את העיבוד בעיפוץ.
נערך לאחרונה:
בשורות טובות
Well-known member
כתב וחזר וכתב שר"ת הרגיש בחולשת ראיותיו, והוא פלא דר"ת גברא רבה הוא ולא היה מתיר בראיות חלשות, דהרי זה היתר לדבר [לכאורה] מחודש בזמנו של ר"ת.
מניין לכבודו??? וכי אתה מוציא לעז על ראשונים שפסקו הלכה משמועות ששמעו בקופיא.
מצינו הרבה שראשונים חולקים על גאונים, ובעיקר ר"ת
הנדמה בעיניך דכיון שלא הביא טעם ונימוק, זה אומר ששלף סברא מהשרוול ועל פיה פסק הלכה? וכי הוא מדורנו?? אם ראשונים כמלאכים וכו'
קצת ההערכה לגאונים
וכמדוני שכבודו לא ראה את דברי הרב @תלמיד מר"ן שהביא ראיות מראשונים וגאונים שמותר בסיד, וכן פסק השולחן ערוך, והתכא דמרן סמכינן
ואכן אתה לא מברך מדין סב"ל?? או שמא יש לך תפילין המעובדים בעפצים??
כל כוונתי בכל הנ"ל, הוא לומר שיש מחלוקות והיו מחלוקות עד ביאת גואל צדק, ולא מסתכלים על ראשונים או גאונים נקודתיים וע"פ זה מניחים אנחות, כמו שהיה בעבר בעיר דרומית אחת שת"ח עצום שמה אמר שע"פ הרמב"ם חייב לעבד בעפצים, ויש שהחליפו התפילין, וכמובן זה צ"ע מהסתירה ברמב"ם שהיום מעבדים בסיד כמבואר לעיל
ע"ה ס"ט
Well-known member
מהו קלף ומהו דוכסוסתוס?
שלום וברכה לכל החברים! אני אשח מאוד אם תוכלו להפנות אותי למאמרים או ספרים שדנים על המחלוקת הגדולה בענין הזה. וגם אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי לדעת מאיזו תשובה קורא הרב בלינק הבא, ואיך אפשר להשיג התשובה...
forum.moreshet-maran.com
