• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בעניין הנוני"ם ההפוכים

גרינפלד

Well-known member
שבת (קטו, ב - קטז, א) לרשב"ג פרשה זו אין מקומה כאן, ונכתבה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות [וכתב המהר"ם שיף שהנוני"ם הם כעין סוגריים];
ולרבי לא מן השם הוא זה, אלא שהוא ספר בפני עצמו ויש שבעה ספרים בתורה.

והרמב"ן מפרש דברי רשב"ג שקודם ה"ויהי בנסוע" - יש פורענות שנסעו מהר ה' כתינוק הבורח, ולאחמ"כ שתי פורעניות, האחת המתאוננים, והשנייה קברות התאוה,
וכדי שלא יהיו מוחזקים בפורעניות - הכניסה התורה באמצע לרשב"ג הפסק פרשה שאין זה מקומה.

וכתב החת"ס (מובא במהדורה החדשה על שבת) שרשב"ג לשיטתו שחזקה זה בשלש וממילא יכול לפרש כן;
אבל רבי לשיטתו שחזקה זה בשנים, וממילא עדיין יש חזקה, וע"כ שזה ספר בפני עצמו.

ואפשר לפרש [אינני יודע אם כבר כתב כן החת"ס] שזוהי הדגשת רבי "ללא מן השם הוא זה", כלומר שלא שייך לפרש כן.
 
בנודע ביהודה (קמא יו"ד סי' עג) כ' שמבואר בפוסקים שקיי"ל כרבי מזה שס"ת שנשאר בו מילים שיש בהם פ"ה אותיות כמנין אותיות של ויהי בנסוע - מצילים אותו מהדליקה בשבת,
והמקור הוא מויהי בנסוע שהוא ספר בפנ"ע ויש בו פ"ה אותיות, ועיי"ש בלשונו;
ולפי"ז יל"ע על החת"ס כי לגבי חזקה הראשונים ביבמות מסבירים שזה ספק כיצד לפסוק אם חזקה בפעמיים או בשלוש.

אכן נתעוררתי לדון באופן קצת מחודש שהלא לא מצאנו שיעור אחר לספר, ומכיון שבברייתא אחת מפורש שהשיעור הוא פ"ה אותיות,
ולא מצאנו מי שחולק, ע"כ לשאר התנאים הוא ממקור אחר;
ואולי אפשר להביא דוגמא לזה, מהרמב"ן בחולין וע"ז שכ' בצד אחד שלר"י שמין במינו לא בטיל - בתרומה יש דין מיוחד שהיא כן בטלה במאה, עכ"ד,
ומשמע שהיה ידוע שהשיעור ביטול בתרומה הוא אחד ומאה - לרבנן נאמר פה חומרא, ולר"י ע"כ היה הלכה להקל.
 
אכן נתעוררתי לדון באופן קצת מחודש שהלא לא מצאנו שיעור אחר לספר, ומכיון שבברייתא אחת מפורש שהשיעור הוא פ"ה אותיות,
ולא מצאנו מי שחולק, ע"כ לשאר התנאים הוא ממקור אחר;
ואולי אפשר להביא דוגמא לזה, מהרמב"ן בחולין וע"ז שכ' בצד אחד שלר"י שמין במינו לא בטיל - בתרומה יש דין מיוחד שהיא כן בטלה במאה, עכ"ד,
ומשמע שהיה ידוע שהשיעור ביטול בתרומה הוא אחד ומאה - לרבנן נאמר פה חומרא, ולר"י ע"כ היה הלכה להקל.
ומצאנו בעוד מקומות שנראה שדרך התורה שהקב"ה מסובב שאפשר להגיע לאותו פסק מכמה כיוונים,
ומצאנו בתוס' בכמה מקומות שתנא מקשה על החולק עליו, מסברא שהוא עצמו אינו סובר כך (עי' זבחים עב, א סוד"ה ולבטלו, עז, ב תוד"ה אודו; וש"נ; ורעק"א ציין לקיא, א ד"ה וכי),
וכנראה הכוונה שהתנא טוען לשכנגדו אם אינך סובר את סברתי אולי תגיע לדין זה ממקום אחר.

ואשמח אם יסבירו בזה.
 
חזור
חלק עליון