בספר ברכת חיים רבינו יוסף חיים זיע"א הביא מעשה על רבינו יצחק הלבן. רבי יצחק הלבן היה חבר לרבינו תם, ומוזכר ביבמות (עא:). וכן בכתובות (לח:) וב"ק (עא.) ובזבחים (עג.).
וקודם שנביא את המעשה, נסביר מדוע נקרא שמו רבי יצחק הלבן. ביום אחד קודם יום הכיפורים, בארץ צרפת בעיר שהיה דר בה רבינו יצחק עם קהל ישורון, נאספו האנשים שונאי הדת בבית מושל העיר לזבח משפחה, ויאכלו וישתו. ובטוב ליבם דברו אודות מנהגי היהודים, וילעגו למו וימלאו פיהם שחוק, ושם ישראל מנואץ בפיהם.
ולאחרונה נסבה השיחה שלהם על דבר מנהג ישראל לקחת תרנגולים לבנים לכפרה בערב יום הכיפורים, ואמר הנסיך, הוא מושל בהעיר הנזכר, שהיה צורר היהודים ואויב ישראל, עתה אקומה ואתעללה בהם, יעבור נא יום הכיפורים וכל התרנגולים הלבנים אשר בעיר וחוצה יהיו לברות ליהודים, ואז אראם ידי כי עזה לגזור עליהם גזירה, אשר כל השומע תצלנה שתי אוזניו.
והנה ישראל יושבי העיר ההיא, לא ידעו המחשבה אשר יחשבו עליהם שונאיהם, וישו כמשפטם כל השנים, אשר במיטב כספם קנו להם מבני האיכרים תרנגולים לבנים כמשפטם. וישחטום נפש תחת נפש כמנהג אבותיהם, ועבר עליהם היום הקדוש והנורא בבכיה ותשובה. והרב שלהם הוא רבינו יצחק שהיה בן שבעים שנה עמד בתפילה ביום כיפור לפני ארון הקודש, ויתפל לאל ה' בעד עמו, כי יפרוש עליהם סוכת שלומו, ויטה לב המלך והשרים עליהם לטובה, וכזאת וכזתא הוסיף בתפילה על עת ישורון, וישפוך דמעות כמים מקירות לבו. והנה עבר היום ויבוא לילה, הלכו כל אחד לביתו, וגם הרב נכנס לביתו לאכול את ארוחת הערב, ואחרי כן באו לביתו זקני העיר לראות שלומו. והנה עודם יושבים ומעתגנים באור פני רבם, ואיש אחד בא לבית הרב חרד ונבהל, ועיניו נוזלים דמעות.
ויאמר: רבי, שואה פתאום באה על היהודים יושבי העיר הזאת, כי נסיך עירנו ציווה במפגיע, להביא אליו בעוד שלשה ימים תרנגולים לבנים, ואם לא יגרשנו מן העיר אחוזתו הזאת. ויבהל הרב מאוד, ומתניו מלאו חלחלה. ויבך בכי גדול. אחר כך מחה דמעה מעל פניו, ויען אל הזקנים וישאל, האמנם אין להשיג תרנגולים לבנים בכסף מלא?
ויאמרו: אי אפשר כלל. כי כבר קנתה עדתנו כל הלבנים אשר בעיר הזו וסביבותיה, והזמן של שלשה ימים קצר הוא להמציאם מרחוק.
ועד מהרה השמועה הזאת עשתה לה כנפים בעיר ותהי עדת ישראל כמרקחה, וייראו ויחתו מאוד כי הכל יודעים את הנסיך ההוא שהוא אויב וצורר, וטבעו שלא ישוב מדבר רע אשר יצא מפיו, ולא ישתנה בשום אופן שבעולם. ועם כל זה, הזקנים נתנו עצה שילך הרב עם זקני העיר לפני הנסיך, ויפלו לפניו ויתחננו אליו אולי ישוב מדבריו כי הקשה לשאול מהם דבר אשר לא יתכן.
ויפרדו מאת הרב בדמעות עינים, וילכו כל אחד לביתו.
ויהי בבוקר ויבחרו היהודים למו מליצי יושר אנשים חכמים מקרב עדתם, והרב בראשם, ללכת לבית הנסיך אדון העיר לבקש רחמים כי ישיב דבריו. ובבואם, קיבל את הרב בכבוד ובמאור פנים לחזות עינים, ויאמר "מה זה המריצך רבי לבא אלי"?
ויאמר הרב הקשית לשאול מאתנו דבר אשר קצרה ידינו למלאת. ויען הנסיך ויאמר, אדוני הרב האמנם כי תאמר הפכפך אני כאחשוורוש, איש אשר חליפות לרוחו. לא כן, הלא אתה ידעתני לאיש העומד בדיבורו. אחת דברתי ולא אשנה. והיה אם לא תמלאו חפצי, למועד אשר יעדתי, עשו לכם כלי גולה, ובקשו לכם מקום לגור באשר תגורו, ובעיר הזאת לא תשבו רגע אחד. והרב הרבה תחנונים לפניו, וכל דברים אשר דבר לא הועיל, והוא כפתן חרש אטם אזנו משמוע צעקת דל, ויצאו מביתו באפס תקוה. ועבר אותו היום שהוא י"א תשרי לעדת ישראל ביגון קודר, ויאת לילה ולב העדה כים נגרש השקט לא יוכל.
והרב נדדה שינתו בליל י"ב בצער ויגון, ובאשמורת הבוקר נפלה שינה על עיניו וירדם, ויחלום ואיש זקן עומד לפניו, פניו יאירו כשמש בצהריים, עיניו יפיקו חמלה, לבוש בגדי כבוד. ויאחז הזקן בידי הרב ויאמר לו, אל תירא כי שמע ה' זקעתך, ושוועת עמך עלתה עד השמים, ועין ה' עליכם לטובה, וככתוב בתורת משה (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם. ואתה קום ושלח עשרה אנשים לכפרים מסביב, לקנות תרנגולים מכל הבא בידם ולא יבדילו, ולפנות ערב יאספו למקום אחד, ולמחרת בבוקר תקום וראית נפלאות אשר יעשה לכם ה', ועוד מעט ואין רשע והתבוננות על מקומו ואיננו. ויקץ הרב והנה חלום, ולא הגיד לאיש חלומו, וישלח לקרוא לו עשרה נאשים, ויתן כסף על ידם לקנות בערים ובכפרים תרנגולים מכל הבא בידם, וכן עשו. ועדת ישראל התבוננה בפני הרב ויכירו מנוחתו, ויהיה הדבר לפלא בעיניהם, אך לא נועזו לשאול ממנו על ככה, וייטב לבם וישימו בה' תקוותם, ויחכו לישועה כי ידוע כי עם ישראל מלומד בנסים.
והנה, התרנגולים האדומים והשחורים נאספו למקום בליל י"ג תשרי שהוא ליל יום השלישי, ויהי ביום השלישי שהוא יום המועד, קם הרב בבוקר השכם ויקח עמו מזקני העיר, ויפתחו את כלוב התרנגולים, והנה זה פלא כי התרנגולים השחורים הואדומים המה כשלג הלבינו, שהיו כולם לבנים כצמר צחר, ועד מהרה והשמועה נפוצה בעיר, והמונים המונים באו לראות דבר הפלא, וירא העם וירונו ויגילו ברעדה, ויאמרו אצבע אלוהים היא. אז ראה העם ויבן לדעת כי ידע הרב מראש כי קרובה ישועה לבוא. ובעצם היום ההוא נמסרו התרנגולים הלבנים ליד הנסיך אדון העיר, ויתפלא הפלא ופלא, וידע כי אצבע אלוהים היא, ויאמר להם היום אראה כי ה' אלוהיכם הוא עמכם, ולא יתן למוט רגליכם ויצילכם מידי.
והנה גם שארית דברי החלום, שאמר הזקן להרב ועוד מעט ואין רשע וכו' לא נפלו ארצה, ומקץ חודש ימים חלה הנסיך אדון הארץ ההיא, וימות מות נבל לשמחת ישראל, אשר חזו בו נקם נקמת אלוהים. ולמן היום ההוא ולהלאה, נקרא הרב בישראל רבינו יצחק הלבן, לזכר הישועה הגדולה והנפאלה אשר עשה ה' על ידו לעם סגולתו, כי הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. עד כאן.
עד כאן המעשה של רבי יצחק הלבן, שעתה מובן על שם מה נקרא לבן.
מדוע אירע להם תכף לתענית יום הכיפורים
וכתב רבינו יוסף חיים (שם) שיש לחקור על מעשה זה, הלא ישראל ביום כיפור כולם צדיקים שנמחלים עוונותיהם, ולמה מן השמים הכאיבו לבבם בגזירה זו תיכף לתעניתם, בעודם אוכלים סעודת התענית?
והן אמת כי אחר כך נעשה להם נס גדול, אך מתחילה, בעוד הרגשת הצום בגופם, הצטערו צער גדול אשר לא יסופר ערכו, כי האויב שם בברותם ראש, (כלומר, שבשעת הסעודה שם אותם לראש ולענה). לדאבם בעוד הלחם בין שיניהם, ולמה לא הונח הצער לימים אחרים?
והתשובה לזה, אדרבה, השם יתברך רצה לעשות הלם יסוד לשמירתם ומנוחתם בארץ אויביהם, על ידי מעשה נס, אשרי ראו הגוים ותפול עליהם אימתה ופחד לשניים ושמיטין. ולא יהיה זמן ראוי ומוכשר לעשות להם יסוד לשמירתם על ידי נס, כאותו זמן שיצאו מן צום כיפור כולם נקיים צדיקים, ואז העת ראוי הוא מצד עצמו, להיותם זוכים לנס גדול כזה, אשר הוא יהיה יסוד גדול לשמירתם בארץ אויביהם. ובודאי אין הנס נעשה בלתי שיוקדם נס של צרה, ולכן גם הגזירה הזאת היא בכלל הנס, שהנס תלוי בה. ואף על פי שמצידה ראו צער, עם כל זה אין זה חשוב צער כיון שהוא הוליד הנס.
וכתב רבינו יוסף חיים, שדברים אלו הינם כדמיון הקדחת אשר נעקרת על ידי סם מר כלענה שקורין כנאכינה, שודאי השותה אותה נחשבת בעיניו מתוקה מדבש, מאחר שיודע הוא שבה תעקר הקדחת ממנו. וכן הדבר הזה, לכן הסתובב ונעשה העניין הזה בעת ההיא שישראל כולם זכאים, כדי שיוולד מן הגזירה ההיא נס גדול, אשר הוא יהיה להם לשמירה בארץ אויביהים שנים רבות. כי ודאי אחר מעשה הנס הזה, ישבו ישראל בארצות ההם בהשקט ובבטחה, ולא יזידו אויביהם לפגוע בהם לרעה, וגבר ישראל.
נמצא, זמן קטן וקצר שראו בו ישראל צער, הוליד להם מנוחה והשקט ובטחה שנים מרובות, ואם כן זה הצער גם כן יחשב בכלל הטובה.
וזהו שאמר בשצף קצף הסתרתי פני רגע, היינו זמן קצר, ואל תדאבי על זאת, יען כי זה הזמן הקטן של הסתרת פנים בגילוי הגזירה, הוא הוליד לך זמן ארוך של טובה ושלווה, כי בזה תמצאי שבחסד עולם רחמתיך, רוצה לומר זמן ארוך של חסד וטובה, ולכן ודאי שגם זה מעט הקצף והסתתר פנים נחשב בכלל הטובה, על דרך מה שביארנו.
