פירש רש"י, זה אבר מן החי. והוא מחולין (קב, ב). והנה בבכורות (ו, ב) מבואר בגמ' שכיון שכל דבר שבא מחי אסור לאוכלו, א"כ חלב שמותר לשתות הוא חידוש, והגמ' דנה במקור להיתר זה מכמה פסוקים [כגון "ארץ זבת חלב ודבש"], עיי"ש. ודנו הראשונים מה המקור שמותר לאכול ביצה, והרי זה גם בא מחי. ועי' תוס' (חולין סד, א ד"ה שאם).
והרמב"ן (הלכות בכורות ד, א) מביא שיש שביארו שהטעם הוא משום שאם הביצה הייתה אסורה גם העוף שיוצא ממנה היה אסור, כי היוצא מן הטמא טמא. והרמב"ן (שם, וחולין סד, ב) דוחה זאת, ע"פ המבואר בתמורה (לא, א) שאפרוח שיצא מביצה שנולדה מטריפה, מותר לאוכלו, כי באחד מהשלבים של יצירת האפרוח נפסלת הביצה מהאכילה ופוקע האיסור שלה.
וכתב השואל ומשיב (בהגהות על הרמב"ן מהדורת מערבה) לתרץ על קושייתו שבאבר מן החי אין היתר שנפסל מאכילה, והביא כן ממתני' (אהלות ב, ב). ויל"ע בכוונתו.
והנה תוס' בפסחים (כד, ב ד"ה פרט) הקשו מדוע אכל ציפור חיה חייב משום אבר מן החי, והרי לכאורה בשר חי אינו כדרך. והרעק"א דן בדבריהם שיתכן שבאבר מן החי אין היתר של שלא כדרך, כיון שאסורים גם הגידים והעצמות [וכתב לפי"ז פירוש אחר בקושייתם]. ולפי"ז י"ל שאין היתר של מסרח, כיון שגם מה שאינו אוכל [הגידים והעצמות] מצטרף לאיסור. ועי' בספר צרופה אמרתך (להגרש"י טאובר שליט"א) מש"כ בזה.
והרמב"ן (הלכות בכורות ד, א) מביא שיש שביארו שהטעם הוא משום שאם הביצה הייתה אסורה גם העוף שיוצא ממנה היה אסור, כי היוצא מן הטמא טמא. והרמב"ן (שם, וחולין סד, ב) דוחה זאת, ע"פ המבואר בתמורה (לא, א) שאפרוח שיצא מביצה שנולדה מטריפה, מותר לאוכלו, כי באחד מהשלבים של יצירת האפרוח נפסלת הביצה מהאכילה ופוקע האיסור שלה.
וכתב השואל ומשיב (בהגהות על הרמב"ן מהדורת מערבה) לתרץ על קושייתו שבאבר מן החי אין היתר שנפסל מאכילה, והביא כן ממתני' (אהלות ב, ב). ויל"ע בכוונתו.
והנה תוס' בפסחים (כד, ב ד"ה פרט) הקשו מדוע אכל ציפור חיה חייב משום אבר מן החי, והרי לכאורה בשר חי אינו כדרך. והרעק"א דן בדבריהם שיתכן שבאבר מן החי אין היתר של שלא כדרך, כיון שאסורים גם הגידים והעצמות [וכתב לפי"ז פירוש אחר בקושייתם]. ולפי"ז י"ל שאין היתר של מסרח, כיון שגם מה שאינו אוכל [הגידים והעצמות] מצטרף לאיסור. ועי' בספר צרופה אמרתך (להגרש"י טאובר שליט"א) מש"כ בזה.