לא קשור לליטאים.
כך היה הכנה ליום הדין אצל כל כלל ישראל תמיד לאורך הדורות.
ליטאים תמיד לקחו את זה קצת יותר קשה, וחסידים כדרכם לקחו את הכל לכיוון של אהבה ושמחה.
אבל העיקרון הוא שאלול הוא הכנה ליום הדין וכמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות עשרה לשונות של פחד מיום הדין, וכמו הפיוט הנורא 'ה' שמעתי שמעך יראתי' זחלתי וחלתי יום בו תדינני וכו', כך תמיד היה היחס בכל שאר העדות, וכך ראינו אצל רבותינו פחד מיום הדין.
אין זה סותר שצריך להזהר מעצבות ומרה שחורה ולהכנס לדכאון וכדו' - אשר לא קרב זה אל זה.
ואין זה סותר שאלו ימי אהבה שמאיר הקב"ה פניו אלינו כדי שנתקרב אליו.