מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (יג יג)
בסנהדרין קט: שמי שהיה מכה אשת חבירו והפילה, והיה הבעל בא לפני דייני סדום, היו אומרים לו תן אותה לו שיעבר אותה. והנה מה שבא הבעל לפני הדיינים לתבוע את חבירו, בפשטות היינו משום שרוצה לתבוע ממנו דמי הולדות ששייכים לבעל, אלא שדייני סדום מהפכים עליו את הדין. ומשמע שחיוב דמי ולדות לבעל נוהג גם בבני נח.
ובמנחת חינוך מצוה מ"ט מסתפק האם נוהג דין דמי ולדות בבני נח, ומצדד דבבני נח לא שייך "בעל האשה" א"כ אינו משלם, כמו ולד מחייבי כריתות דלא תפסי קידושין דמבואר בירושלמי ב"ק פ"ה ה"ה דאין משלמין דמי ולדות כיון שאינו ראוי להיות בעל, אך מסיק שם דיש אישות לבני נח עם בני נח, דבעולת בעל יש להם, ומיקרי "בעל האשה" לגבי דין דמי וולדות. ועי"ש עוד מש"כ בזה.
ולכאורה נראה לומר דבב"נ אין צריך לדין המיוחד של דמי ולדות, אלא חייב מדין מזיק ממש. דהנה בב"ק מט. מבואר דהחובל בשפחה ויצאו ילדיה משלם לאדון משום שהזיק את ממונו ממש, דחמרתא מעברתא הוא דאזיק, ואפילו שור שהכה שפחה ויצאו ילדיה חייב בעל השור. והיינו משום דהוי ממונו ממש, ובישראל הרי הולדות אינן שלו ממש בדיני ממונות ותשלום דמי ולדות הוא חידוש, אך בשפחה שהעובר הוא שלו כשורו וחמורו הוי מזיק גרידא. והנה הרמב"ם בהלכות עבדים פ"ט ה"ב כתב שנכרי יכול למכור בניו ובנותיו לעבד כנעני. א"כ לכאורה הם ממונו לכל דבר, ואם הזיקם הרי הזיק את האב ממש, והוי ככל מזיק, בלא הדין המיוחד של דמי וולדות.
ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (יג יג)
בסנהדרין קט: שמי שהיה מכה אשת חבירו והפילה, והיה הבעל בא לפני דייני סדום, היו אומרים לו תן אותה לו שיעבר אותה. והנה מה שבא הבעל לפני הדיינים לתבוע את חבירו, בפשטות היינו משום שרוצה לתבוע ממנו דמי הולדות ששייכים לבעל, אלא שדייני סדום מהפכים עליו את הדין. ומשמע שחיוב דמי ולדות לבעל נוהג גם בבני נח.
ובמנחת חינוך מצוה מ"ט מסתפק האם נוהג דין דמי ולדות בבני נח, ומצדד דבבני נח לא שייך "בעל האשה" א"כ אינו משלם, כמו ולד מחייבי כריתות דלא תפסי קידושין דמבואר בירושלמי ב"ק פ"ה ה"ה דאין משלמין דמי ולדות כיון שאינו ראוי להיות בעל, אך מסיק שם דיש אישות לבני נח עם בני נח, דבעולת בעל יש להם, ומיקרי "בעל האשה" לגבי דין דמי וולדות. ועי"ש עוד מש"כ בזה.
ולכאורה נראה לומר דבב"נ אין צריך לדין המיוחד של דמי ולדות, אלא חייב מדין מזיק ממש. דהנה בב"ק מט. מבואר דהחובל בשפחה ויצאו ילדיה משלם לאדון משום שהזיק את ממונו ממש, דחמרתא מעברתא הוא דאזיק, ואפילו שור שהכה שפחה ויצאו ילדיה חייב בעל השור. והיינו משום דהוי ממונו ממש, ובישראל הרי הולדות אינן שלו ממש בדיני ממונות ותשלום דמי ולדות הוא חידוש, אך בשפחה שהעובר הוא שלו כשורו וחמורו הוי מזיק גרידא. והנה הרמב"ם בהלכות עבדים פ"ט ה"ב כתב שנכרי יכול למכור בניו ובנותיו לעבד כנעני. א"כ לכאורה הם ממונו לכל דבר, ואם הזיקם הרי הזיק את האב ממש, והוי ככל מזיק, בלא הדין המיוחד של דמי וולדות.
