מתוך ה'מגדלות מרקחים':
רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה (מז כב)
בספר חסידים סי' רצ"ג כתב, למה נכתב זה בתורה, אלא ללמדך שהתלמידי חכמים פטורים ממסים, דמפרעה שעשה טובה לכומרי עבודת אלילים, כל שכן שישראל יהיו מספיקים צרכיהם של עבדי ה'. והנה לענין פטור תלמידי חכמים מן המס, נחלקו הראשונים, דדעת הרמב"ן בבבא בתרא ח. דזה דוקא היכא שהמלך הטיל מס דבר קצוב על כל בני העיר, דאז כשבני העיר מחלקים ביניהם אינם מטילים את המס על התלמידי חכמים, אבל כאשר המלך הטיל מס על כל גולגולת וגם על התלמידי חכמים, אין חיוב לשאר בני העיר לשלם עבורם. אמנם דעת הרמ"ה בבבא בתרא שם, דגם כסף גולגולת המוטל על כל יחיד, חייבים בני העיר לשלם עבור התלמידי חכמים. והוכיח כן הרמ"ה שם, מהא דילפינן בגמ' שם דת"ח פטורים ממס, מהא דכורש פטר את העוסקים בבנין בית המקדש מן המסים, דכתיב "מנדה בלו והלך לא שלט למרמא עליהום", ואמרינן שם בלו זו כסף גולגלתא, הרי שגם כסף גולגולת אינו מוטל על התלמידי חכמים, וקשה על הראשונים החולקים בזה.
ולכאורה יש ליישב בפשיטות, דזה ודאי שעל המלך עצמו מוטל לפטור את התלמידי חכמים עצמם מן המס, גם במס המוטל על כל יחיד, רק דהיכא שהמלך הטיל בפירוש את המס על כל יחיד וחייב גם את התלמידי חכמים בחיוב לעצמם, נהי דהמלך לא טוב עשה, אבל אין שום חיוב על שאר בני העיר להציל את הת"ח ולשלם, דהדין הוא רק דהת"ח עצמו פטור ולא שצריכים בני העיר לפרוע עבורו, ורק היכא דהמס מוטל על כל בני העיר והם עצמם מחלקים ביניהם החיוב, מוטל עליהם שלא להטיל חיוב על הת"ח, וממילא צריכים השאר לשלם הכל, ואם כן בהאי קרא דמנדה בלו והלך דאיירי דהמלך כורש פטר אותם, ודאי שעליו מוטל לפטור גם המס גולגולת מעל הת"ח. ושוב ראיתי בדברי המאירי שם שכתב כדעת הרמב"ן, וכתב "ואע"פ שבכלם נאמר לא שליט וכו', דריוש הוא שצוה בכך ומוחל להם, אבל לא הוזכרה כאן אלא למנת המלך", ויש לפרש כוונתו כמ"ש.
רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה (מז כב)
בספר חסידים סי' רצ"ג כתב, למה נכתב זה בתורה, אלא ללמדך שהתלמידי חכמים פטורים ממסים, דמפרעה שעשה טובה לכומרי עבודת אלילים, כל שכן שישראל יהיו מספיקים צרכיהם של עבדי ה'. והנה לענין פטור תלמידי חכמים מן המס, נחלקו הראשונים, דדעת הרמב"ן בבבא בתרא ח. דזה דוקא היכא שהמלך הטיל מס דבר קצוב על כל בני העיר, דאז כשבני העיר מחלקים ביניהם אינם מטילים את המס על התלמידי חכמים, אבל כאשר המלך הטיל מס על כל גולגולת וגם על התלמידי חכמים, אין חיוב לשאר בני העיר לשלם עבורם. אמנם דעת הרמ"ה בבבא בתרא שם, דגם כסף גולגולת המוטל על כל יחיד, חייבים בני העיר לשלם עבור התלמידי חכמים. והוכיח כן הרמ"ה שם, מהא דילפינן בגמ' שם דת"ח פטורים ממס, מהא דכורש פטר את העוסקים בבנין בית המקדש מן המסים, דכתיב "מנדה בלו והלך לא שלט למרמא עליהום", ואמרינן שם בלו זו כסף גולגלתא, הרי שגם כסף גולגולת אינו מוטל על התלמידי חכמים, וקשה על הראשונים החולקים בזה.
ולכאורה יש ליישב בפשיטות, דזה ודאי שעל המלך עצמו מוטל לפטור את התלמידי חכמים עצמם מן המס, גם במס המוטל על כל יחיד, רק דהיכא שהמלך הטיל בפירוש את המס על כל יחיד וחייב גם את התלמידי חכמים בחיוב לעצמם, נהי דהמלך לא טוב עשה, אבל אין שום חיוב על שאר בני העיר להציל את הת"ח ולשלם, דהדין הוא רק דהת"ח עצמו פטור ולא שצריכים בני העיר לפרוע עבורו, ורק היכא דהמס מוטל על כל בני העיר והם עצמם מחלקים ביניהם החיוב, מוטל עליהם שלא להטיל חיוב על הת"ח, וממילא צריכים השאר לשלם הכל, ואם כן בהאי קרא דמנדה בלו והלך דאיירי דהמלך כורש פטר אותם, ודאי שעליו מוטל לפטור גם המס גולגולת מעל הת"ח. ושוב ראיתי בדברי המאירי שם שכתב כדעת הרמב"ן, וכתב "ואע"פ שבכלם נאמר לא שליט וכו', דריוש הוא שצוה בכך ומוחל להם, אבל לא הוזכרה כאן אלא למנת המלך", ויש לפרש כוונתו כמ"ש.
◆ ◆ ◆
ובענין איזה ת"ח פטור ממס נחלקו הפוסקים, דהרא"ש ב"ב פ"א סי' כ"ו כתב שגם ת"ח שיש לו אומנות ועוסק לפרנסתו כדי חייו נחשב ת"ח לענין זה, וכן פסק השו"ע ביו"ד סי' רמ"ג, אמנם המאירי בבבא בתרא שם כתב שאם מלבד לימודו עוסק באומנות הרי הוא חייב במסים. ולכאורה צ"ב וכי מי שעוסק באומנות אין לו דין ת"ח, והרי גדולי התנאים והאמוראים היו בעלי אומנות, ודעת הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ג ה"י שאסור לת"ח להמנע ממלאכה ולהטיל עצמו על הציבור. ונראה לבאר דס"ל דהפטור ממסים הוא מחמת שמתבטל ממלאכתו עבור מלאכת שמים, לכן נותנים לו פטור מן המס תמורת מה שמתבטל ממלאכתו [ואף אם הוא עשיר, מ"מ אם הוא מתבטל ממלאכתו עבור מלאכת שמים זכאי הוא לפטור זה], אך כשאינו בטל ממלאכתו עבור מלאכת שמים אינו זכאי לזה. וזהו הביאור במה שכתב בשיטמ"ק ב"ב ח. בשם הרמב"ן שת"ח שמלמד אחרים בשכר, אינו פטור מן המסים, וקשה וכי מחמת שנוטל שכר נגרע ממנו שם ת"ח, אלא דהביאור הוא דכיון שהוא נוטל שכר אין לו ביטול מלאכה, והפטור ממס הוא מחמת שבטל ממלאכתו וכנ"ל. [ובשיטמ"ק ב"מ קח. בשם הרמ"ך כתב דל"כ, אלא שת"ח שמקבל שכר על לימוד תורה דהיינו שכר בטלה ממלאכה אחרת, נחשב ת"ח ופטור ממס].
ונראה פשוט שכל זה דוקא לגבי פטור מן המס, אבל לגבי פטורו של ת"ח מלשלם צרכי שמירה כגון חומת העיר והשומרים כמבואר בבבא בתרא שם, זה הוא דין אחר, דשם הפטור הוא משום דרבנן לא צריכי נטירותא, [היינו דבאמת הפטור של מיסים אינו שייך בזה, דאי"ז מס בעלמא לצורך המלך, אלא צרכי שמירה והוי צרכי עצמן של בני העיר, והרי בשאר צרכי בני העיר כגון לחפור בור מים או לסלול הדרכים חייב גם הת"ח ליתן, כמבואר בגמ' שם, אלא דכאן פטור משום דאין זה צורך שלו כיון דלא בעי נטירותא]. ובזה אין לחלק בין ת"ח הנוטל שכר לת"ח שאינו נוטל שכר, וכן אף אם יש לו מלאכה, דבודאי מצד דרגת התלמיד חכם אין חילוק בזה דגם כשעוסק לפרנסתו כדי חייו יש לו דין ת"ח גמור וכמו התנאים והאמוראים הקדושים, וממילא אינו צריך נטירותא. [אמנם בספר חסידים סי' תתר"ט מובא בש"ך בחו"מ סי' קס"ג ס"ק י"ד כתב, דהא דרבנן לא בעו נטירותא היינו רק אם עוסק בתורה יומם ולילה ואין לו עסק אחר, אבל אם עוסק בדרך ארץ צריך לסייע לאחרים, וצ"ע. וצ"ל דהס"ח סובר שגם הפטור מנטירותא אין הכוונה שהת"ח אינם צריכים כלל שמירה, דהא ודאי גם הת"ח צריכים שלא לסמוך על הנס, אלא הוי פטור מיוחד כעין הפטור ממסים, ועי' חזו"א בבא בתרא סי' ה' סקי"ח שכ"כ].
◆ ◆ ◆
בגדר הפטור מן המס האם הוי דין ממון גמור או חיוב כבוד לתלמידי החכמים, עי' בשו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' שס"א שחקר האם בספק פטור ממס אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, או דהוי ספק איסורא לחומרא על בני העיר. ובשו"ת הרמב"ם סי' שכ"ה כתב שכל מה שנוטלים מס מן התלמידי חכמים גזל הוא בידם, משמע דנפטרים מן המס בדיני הממון והוי גזל, ולא רק חיוב כבוד בעלמא. ובחזון איש בבא בתרא סי' ה' סקי"ח דן האם חייבים בני העיר ליתן עבור הת"ח יותר מחומש, וזה תלוי ג"כ בהנ"ל. ומסקנת דברי החזו"א שם משמע, דהפטור של הת"ח הוא דין ממון, אבל החיוב של בני העיר לשלם עבורו הוא רק מילתא דמצוה ולא יותר מחומש, עי"ש.
ולענין הפטור של דמי נטירותא, נראה ע"פ מה שנתבאר לעיל דהוי ב' דינים נפרדים, א"כ בזה ודאי הוי דין ממון ואין זה שייך לכבוד ת"ח כלל, אלא דאין להם צורך בשמירה.