מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמרו החייתנו (מז כה)
במדרש רבה פרשה צ' סי' ו', החייתנו בעולם הזה והחייתנו לעולם הבא, מפני שכפה אותן למול. והקשה ביפה תואר איזה שכר וחיי עולם הבא יש להם בזה, הרי לא נתגיירו ונשארו גוים, וא"כ מה בצע ואיזו מצוה יש במילתם.
ויש ליישב לפי מה שמצינו חידוש בתשובת הרמב"ם סי' קמ"ח וז"ל "מותר לישראל למול את הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה, לפי שכל מצוה שהגוי עושה נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה, ובלבד שיעשנה כשהוא מודה בנבואת משה רבינו המצווה זאת מפי אלקים יתעלה, ומאמין בזה, ולא שיעשנה לסיבה אחרת או על פי דעה שראה לעצמו", עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם שמותר למול גוי שמל לשם מצות מילה, אע"פ שנשאר בגויותו, ויש לו בזה שכר כאינו מצווה ועושה, והביאו בשו"ת הר צבי יו"ד סי' רט"ו, וביאר עפי"ז את דברי הרמב"ם בהלכות מילה פ"ג ה"ז, ועי"ש. ולפי"ז ניחא בפשוטו דברי המדרש כאן החייתנו לעולם הבא דיש להם שכר על מצות מילה כאינו מצווה ועושה.
והנה דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל בנויים על מה שכתב בהלכות מלכים פ"י ה"י, "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו", ע"כ. וכן ציין לזה הרמב"ם עצמו בתשובתו שם. ובאגרות משה או"ח ח"ו סי' ב' ויו"ד ח"ב סי' ז', כתב דפשוט וברור שכל דברי הרמב"ם הם רק במצוות שבין אדם לחבירו כגון צדקה, או מצוות שהם עבודת ה' בעצמותן כגון קרבן או תפילה, אבל בשאר מצוות כגון ציצית סוכה ולולב וכיוצא בזה, פשיטא שאין לגוי שום שייכות, ואין לו שכר גם בתורת אינו מצווה ועושה. אמנם מדברי הרמב"ם הנ"ל בתשובה מבואר דלא כן, דגם במילה שייך שיהיה לגוי מצוה כאינו מצווה ועושה, וצ"ע.
והנה הראשונים הקשו מדוע לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם שנצטוה, כמו שקיים את כל התורה כולה כאינו מצווה ועושה, וידוע בשם הגרי"ז דלא שייך ברית מילה בלא ציווי, דברית הוא הסכמה בין שני הצדדים. אמנם מדברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל מבואר דלא כן, אלא דשייך קיום של אינו מצווה ועושה גם על מצות מילה, ועי'.
ויאמרו החייתנו (מז כה)
במדרש רבה פרשה צ' סי' ו', החייתנו בעולם הזה והחייתנו לעולם הבא, מפני שכפה אותן למול. והקשה ביפה תואר איזה שכר וחיי עולם הבא יש להם בזה, הרי לא נתגיירו ונשארו גוים, וא"כ מה בצע ואיזו מצוה יש במילתם.
ויש ליישב לפי מה שמצינו חידוש בתשובת הרמב"ם סי' קמ"ח וז"ל "מותר לישראל למול את הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה, לפי שכל מצוה שהגוי עושה נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה, ובלבד שיעשנה כשהוא מודה בנבואת משה רבינו המצווה זאת מפי אלקים יתעלה, ומאמין בזה, ולא שיעשנה לסיבה אחרת או על פי דעה שראה לעצמו", עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם שמותר למול גוי שמל לשם מצות מילה, אע"פ שנשאר בגויותו, ויש לו בזה שכר כאינו מצווה ועושה, והביאו בשו"ת הר צבי יו"ד סי' רט"ו, וביאר עפי"ז את דברי הרמב"ם בהלכות מילה פ"ג ה"ז, ועי"ש. ולפי"ז ניחא בפשוטו דברי המדרש כאן החייתנו לעולם הבא דיש להם שכר על מצות מילה כאינו מצווה ועושה.
והנה דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל בנויים על מה שכתב בהלכות מלכים פ"י ה"י, "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו", ע"כ. וכן ציין לזה הרמב"ם עצמו בתשובתו שם. ובאגרות משה או"ח ח"ו סי' ב' ויו"ד ח"ב סי' ז', כתב דפשוט וברור שכל דברי הרמב"ם הם רק במצוות שבין אדם לחבירו כגון צדקה, או מצוות שהם עבודת ה' בעצמותן כגון קרבן או תפילה, אבל בשאר מצוות כגון ציצית סוכה ולולב וכיוצא בזה, פשיטא שאין לגוי שום שייכות, ואין לו שכר גם בתורת אינו מצווה ועושה. אמנם מדברי הרמב"ם הנ"ל בתשובה מבואר דלא כן, דגם במילה שייך שיהיה לגוי מצוה כאינו מצווה ועושה, וצ"ע.
והנה הראשונים הקשו מדוע לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם שנצטוה, כמו שקיים את כל התורה כולה כאינו מצווה ועושה, וידוע בשם הגרי"ז דלא שייך ברית מילה בלא ציווי, דברית הוא הסכמה בין שני הצדדים. אמנם מדברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל מבואר דלא כן, אלא דשייך קיום של אינו מצווה ועושה גם על מצות מילה, ועי'.
◆ ◆ ◆
בציוני מהר"ן בסוף הרמב"ם הביא מקור לדברי הרמב"ם הנ"ל דבן נח יש לו שכר כאינו מצווה ועושה, ממה שאמרו במדרש קהלת רבה פרשה א' "רבנן אמרין לעתיד לבוא הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו, והרבה מאומות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרן, באותה שעה הקדוש ברוך הוא אומר נשתכרו אלו שני עולמות לא דיין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכול עולמן של בני עוד, באותה שעה הקב"ה מוציא כרוז פעם שנייה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אם לא אכל משלו אכל משל חבירו", ע"כ. וממה שבאים העכו"ם ליטול שכרן, מבואר שיש להם שכר על כל המצוות כאינו מצווה ועושה. והנה יש בזה חידוש, שגם על מצוות לא תעשה יש קיום לבן נח כאינו מצווה ועושה.
ובעיקר דברי המדרש לכאורה קשה, מה בכך שאכלו נבילות וטריפות וכו', מ"מ על מה שלא אכלו בשר חזיר יהיה להם שכר. אמנם הביאור פשוט, דהנה בקידושין לט: ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, והוא שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. דקבלת שכר על פרישה מעבירה, הוא רק כאשר פירש מחמת האיסור, ולא כאשר לא נזדמן לו לעשות העבירה. ואותן הגוים שבאים ואמרו שלא אכלו חזיר מימיהם, היינו שבמקרה לא נזדמן להם זאת כי לא לכל הוא מצוי, ולכן הקב"ה מוציא כרוז שני על דברים השכיחים כגון נבילות וטריפות וכו', שאם לא אכל משלו אכל משל חבירו, וזה מוכיח שלא פירשו מהחזיר משום האיסור אלא רק שלא נזדמן להם, ועל זה אין קבלת שכר.