ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה
איתא בזוהר (ח"א דף רטז, ב) דאותן שנים שהיה יעקב במצרים היה זה בתפנוקי מלכין, לתשלום לו נגד ימי הרעה שעברו עליו. והקשה בספר אמרי נועם (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), שהרי היו ליעקב מאה ושלושים שנה שאמר (לעיל פס' ט') "מעט ורעים היו", ואם כן איך י"ז שנה השלימו זאת.
ותירץ, שברוחניות דימה בדעתו יום אחד כאילו הוא שנה, ולכן נאמר ויהיו "ימי" יעקב "שני" חייו, דהיינו שכל יום היה כשנה. אבל בגשמיות היה זה כיום רגיל, עכ"ד[1].
ויש ליישב עוד, שכמו שמצינו על קיצור הגלות במצרים "קושי השעבוד השלים", ה"נ כאן י"ז שנה מלאים באיכות היו כמו כמות של מאה ושלושים שנה. וזה קרוב לתירוץ האמרי נועם, ואולי ממש כדבריו, בלי הדיוק של יום כשנה.
ובפשוטו צ"ע על קושייתו, דבזוהר שלפנינו נראה שהשלים רק הי"ז שנה מלידת יוסף עד שנלקח ממנו, כיון שכשנלקח ממנו יוסף היה בוכה על אותן י"ז שנה טובות שהיו לו עם יוסף.
איתא בזוהר (ח"א דף רטז, ב) דאותן שנים שהיה יעקב במצרים היה זה בתפנוקי מלכין, לתשלום לו נגד ימי הרעה שעברו עליו. והקשה בספר אמרי נועם (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), שהרי היו ליעקב מאה ושלושים שנה שאמר (לעיל פס' ט') "מעט ורעים היו", ואם כן איך י"ז שנה השלימו זאת.
ותירץ, שברוחניות דימה בדעתו יום אחד כאילו הוא שנה, ולכן נאמר ויהיו "ימי" יעקב "שני" חייו, דהיינו שכל יום היה כשנה. אבל בגשמיות היה זה כיום רגיל, עכ"ד[1].
ויש ליישב עוד, שכמו שמצינו על קיצור הגלות במצרים "קושי השעבוד השלים", ה"נ כאן י"ז שנה מלאים באיכות היו כמו כמות של מאה ושלושים שנה. וזה קרוב לתירוץ האמרי נועם, ואולי ממש כדבריו, בלי הדיוק של יום כשנה.
ובפשוטו צ"ע על קושייתו, דבזוהר שלפנינו נראה שהשלים רק הי"ז שנה מלידת יוסף עד שנלקח ממנו, כיון שכשנלקח ממנו יוסף היה בוכה על אותן י"ז שנה טובות שהיו לו עם יוסף.
[1] והביא שכעי"ז כתב המגלה עמוקות (ריש פר' מקץ) עה"פ "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה", שלעתיד לבא כל יום יהיה כשנה מבחינת מהלך גלגל העולם. ונראה מדבריו שמפרש כן גם לשון הפסוק שהביא שם "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה". ומיישב בזה הקושייה שהרי לכאורה לא נשארו מספיק שנים עד תום ו' אלפים שנה שיהיו כימי הגלות, וכעין זה כתב בספר הברית.
